בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עכשיו התברר "איפה הכסף": הוא הלך להכנת התקיפה שלא היתה באיראן

אולמרט העלה אתמול שאלה שצריכה לעמוד במוקד הבחירות: האם המשק יכול וצריך לשאת בעלויות הביטחון, שתפחו בתקופת נתניהו לשיא של כל הזמנים

205תגובות

לפני שנה יצא יאיר לפיד למסע הבחירות שלו תחת השאלה-סיסמה "איפה הכסף?". אתמול חשף ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, את התשובה: הכסף הלך להכנת התקיפה שלא היתה באיראן. 11 מיליארד שקל שהלכו לתוכניות, להצטיידות ולאימונים שלא הבשילו לכלל פעולה.

בעיני אולמרט, 11 המיליארד הוצאו לריק על "הזיות הרפתקניות שלא בוצעו ולא יבוצעו" של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק. בעיני נתניהו וחסידיו, ההשקעה העצומה השתלמה. "העולם", שחשש מפעולה ישראלית, החריף את הסנקציות על איראן, ובארה"ב החל דיון באפשרות של פעולה צבאית אמריקאית להריסת מתקני הגרעין האיראניים. כל זה לא היה קורה בלי ההכנות הצבאיות, שהראו לקהילה הבינלאומית שישראל מתכוונת ברצינות לפעול לבד נגד איראן, ולא רק מנפנפת באיומי סרק.

הכסף שהוצא על ההכנות לאיראן כבר אבוד. אבל אולמרט העלה לדיון שאלה שצריכה לעמוד במרכז מערכת הבחירות, ובדיון הציבורי שיתפתח אחריהן: האם המשק יכול וצריך לשאת בעלויות הביטחון, שתפחו בתקופת נתניהו לשיא של כל הזמנים? האם "הבור" של 20-15 מיליארד שקל שנפער בתקציב המדינה יוכל להיסגר בלי קיצוץ בסעיף הביטחון?

מוטי מילרוד

נתניהו אומר שלא ייגע בתקציב הביטחון "בשל האתגרים הביטחוניים העומדים בפני ישראל". בקדנציה הנוכחית נתניהו העתיר משאבים על מערכת הביטחון, שתקציבה הגיע בשנה החולפת ל-60 מיליארד שקל. התנגדות האוצר נרמסה, או נעקפה: בתחילת השנה אושר תקציב קטן יותר, ומערכת הביטחון קיבלה בהמשך תוספות במיליארדים.

בקדנציה הראשונה שלו, נתניהו סבל מיחסים רעועים עם צמרת הצבא, שהיתה נאמנה לקודמו יצחק רבין וראתה את ראש הממשלה הצעיר כטירון הרפתקן. כשחזר לשלטון, נתניהו בחר לשמור על יחסים טובים עם צה"ל, גם במחיר של הגדלת הגירעון בתקציב. הגישה הזאת השתלמה רק באופן חלקי. הצבא נמנע מחיכוכים גלויים עם ראש הממשלה, מהדלפות נגדו, או מתמיכה קולנית בחידוש המו"מ עם הפלסטינים. אבל ראשי הצבא (וקהילת המודיעין) סירבו לתמוך בתקיפת איראן, ובפועל הכשילו את היוזמה הכי חשובה שרקם נתניהו. זה לא גרם לו לחשיבה מחודשת על התבונה בהגדלת תקציב הביטחון.

את הקריאה לקצץ בביטחון, או לפחות לעצור את הגידול בהוצאה הביטחונית, משמיעים כיום בעיקר כלכלנים. פרופ' מנואל טרכטנברג הזהיר שישראל לא יכולה לשאת בעול הביטחון מעבר למשקלו הנוכחי, וגידול נוסף שלו יביא להתמוטטות תקציבית. מנכ"ל האוצר לשעבר ירום אריאב כתב ב"דה מרקר" שמדינות ערב קרסו בגל המהפכות ואיתן האיום במלחמה קונבנציונלית נגד ישראל, אבל "קשר שתיקה" של מערכת הביטחון והפוליטיקאים מונע דיון אמיתי בקיצוץ תקציב הצבא. אריאב קרא לנצל את ההזדמנות ולעשות ניעור יסודי בצה"ל, תוך קיצוץ המערך המשוריין והיערכות לאיומי העתיד, ועשיית סדר בהסדרי הפנסיה היקרים של מערכת הביטחון.

אריאב צודק. בהנהגת נתניהו וברק, מערכת הביטחון התבצרה במה שהחוקר המנוח עמנואל ולד כינה בספרו "קללת הכלים השבורים", "המילכוד של הביטחון המוחלט". צה"ל רוצה גם-וגם ולא מוכן להכריע מה חיוני ומה מיותר. לכן בונים כוח תקיפה אווירי מול איראן, כוח הרתעה ימי עם שש צוללות, צבא יבשה עם טנקים ונגמ"שים חדשים, מערך להגנת העורף עם "כיפת ברזל" ו"שרביט קסמים", ובקרוב גם צי שטח להגנת אסדות הגז בים התיכון וגדודי חרדים לריצוי שותפים קואליציוניים.

הקיצוץ המתחייב בתקציב המדינה אחרי הבחירות מספק הזדמנות טובה לקבוע סדרי עדיפויות בהוצאה הביטחונית, במקום להמשיך בשפיכת כספים ללא גבול. אבל הפוליטיקאים נמנעים ברובם מהעלאת העניין לדיון. לדברי אריאב, "רשימת הליכוד-ביתנו אינה יכול להיגמל מנשק ההפחדות ככלי לקרוא למצביעיה אל הדגל, ואילו שלי יחימוביץ', מנהיגת מפלגת העבודה, בציניות ללא בושה, מתרחקת כמו מאש מכל עמדה שיכולה להיחשב שמאלית, ובכלל זה מתייחסת לתקציב הביטחון כאל פרח מוגן".

גם לפיד, שעכשיו יודע "איפה הכסף", לא מעז לגעת בקודשי מערכת הביטחון ומסתפק בהצעה (הנכונה, אך לא מספיקה) לסגור את המשרד לאיומים אסטרטגיים ועוד יחידות ממשלתיות מיותרות, שהוקמו כדי ליצור תפקידי שרים לפוליטיקאים חסרי תעסוקה וממורמרים. היחיד מבין ראשי המפלגות שקורא לקצץ בתקציב הביטחון הוא נפתלי בנט מהבית היהודי, שקורא לקיצוץ 3 מיליארד שקל בשנה "אך לא בכוחות הלוחמים אלא בתקורה שוטפת". זה מזכיר קצת את הבטחתו של ברק, עם מינויו לרמטכ"ל ב-1991, "מה שלא יורה יקוצץ" - שלא התגשמה. מעניין אם בנט ייאבק על הקיצוץ, ויציגו כתנאי להשתתפותו בקואליציה, או שהרעיון ייגנז עם דפי המסרים מהקמפיין.

תקציב הביטחון קוצץ בעבר רק כשישראל נקלעה למשברים כלכליים חריפים, בשנות החמישים ובאמצע שנות השמונים. מצבה הכלכלי היום טוב בהרבה, למרות הבור התקציבי, ולכן קשה להעריך שצה"ל יידרש לדיאטה חריפה אחרי הבחירות, וחבל.

ההוצאה הביטחונית ומרכיביה משוועים לניתוח יסודי וקביעת סדרי עדיפויות שישקפו את האיומים הביטחוניים. הכסף שיקוצץ מהצבא יאפשר להקטין את הגירעון הממשלתי ולשמור גם על החינוך, הרווחה וההשקעה בתשתיות. שר הביטחון הבא צריך להיות הפוליטיקאי שיעז לקצץ בתקציב. אבל נתניהו עדיין שבוי, כנראה, בחזון היקר של תקיפת איראן.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו