בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלושה כדורים מטווח קצר

סמיר עוואד, נער בן 16 מהכפר בודרוס שליד רמאללה, נורה השבוע למוות על ידי כוח צה"ל. תושבי הכפר נזכרים כיצד עזרו לחייל שהלך לאיבוד בכפר בשנה שעברה וטוענים: "הרג סמיר הוא הפרס שלנו על ההתנהגות הזאת"

42תגובות

בחינת הסמסטר במדעים הסתיימה וסמיר עוואד יצא מרוצה מהכיתה. זו היתה הבחינה האחרונה שלו. אולי כדי לפרוק את המתח הוא יצא עם כמה מחבריו ללימודים אל מורד השביל שיורד מבית הספר של כפרו, בודרוס שבנפת רמאללה, לעבר גדר ההפרדה שנמצאת במרחק כ-200 מטרים ממנו. הם היו שישה נערים: מוניר, חוסני, מוחמד, סאהר, מוסה וסמיר. חלקם בני גילו - לסמיר עוד לא מלאו 16 - וחלקם צעירים עוד יותר.

הם לא הבחינו במארב. ארבעה חיילים הסתתרו בסבך שיחי הצבר שבתוך שטח הכפר, ליד החממות, ועוד שניים הסתתרו בתעלה שלצד הגדר. זה מבחן האומץ של ילדי הכפר הכלוא הזה, זו פינת השעשועים היחידה שלהם: כמעט מדי יום הם יורדים בתום הלימודים לעבר הגדר, מתגרים בחיילים שנמצאים שם כמעט תמיד ומחכים לראות איך הם יגיבו.

אבל הפעם החיילים הסתתרו וארבו. השעה היתה בסביבות עשר בבוקר ביום שלישי האחרון, היום האחרון ללימודים לפני חופשת הסמסטר. כשהגיעו למרחק כמה עשרות מטרים מהגדר, גבר חששם של חבריו של סמיר והם נסוגו לאחור, לעבר הגבעה. סמיר החליט שהוא ממשיך לבדו, מבחן אומץ או לא מבחן אומץ. הוא עבר את הגדר הראשונה של מערכת הכליאה של כפרו, גדר תיל שכמה ימים קודם לכן מישהו הצליח לפעור בה קרע. אחר כך חצה גדר נוספת, גדר ברזל נמוכה יחסית, שגם בה כנראה היה פתח. עכשיו מצא עצמו כלוא בין שתי גדרות, זו שכבר חצה וזו הגבוהה והאלקטרונית שאחריה, אותה לא היה לו כל סיכוי לחצות.

קברו של סמיר עוואד

בשלב זה יצאו חיילי השריון מהמארב שלהם וירו שתי יריות אזהרה באוויר באש חיה. סמיר נחרד ואיבד כנראה את עשתונותיו. מבוהל, הוא ניסה לטפס בחזרה על הגדר לכיוון כפרו, כבר לא היה לו זמן לחפש את הפתח. אז ירו החיילים כדור אחד שפגע בו בירכו. כחיה פצועה הוא ניסה להימלט, הצליח לחצות למרות פציעתו את הגדר הנמוכה והחל לרוץ לכיוון בתי הכפר. כתמי הדם שנראו על הסלעים גם אתמול מסמנים את שביל הבריחה. אחד החיילים הצליח לתפוס אותו בזרועו, אבל סמיר הצליח להשתחרר מלפיתתו והמשיך במנוסתו המבוהלת. לרוע מזלו זו נמשכה רק כמה מטרים: החיילים ירו בנער הנמלט שני כדורים מאש חיה, אחד בראשו ואחד בגבו, מטווח של כ-10 מטרים. כדור אחד ננעץ בעורפו, חצה את גולגולתו ויצא ממצחו, מעל לעינו השמאלית; הכדור השני ננעץ בגבו ויצא מחזהו. אתמול ראיתי את צילומי הגופה, עם פתחי הכניסה והיציאה של הקליעים שלא מותירים כל מקום לספק: סמיר נורה באש חיה מאחור. צה"ל הודיע שיחקור, וקצין בפיקוד המרכז אמר ל"הארץ": "ברור שהאירוע הזה לא טוב".

סמיר נפל על אחד הסלעים שליד שיחי הצבר והתמוטט, דם ניגר מפצעי הירי וגם מפיו. כתמי הדם שנותרו אתמול על הסלע סמיכים. החיילים ניגשו אליו, אבל לא היו להם כל אמצעים לטפל בו זולת תחבושת צבאית אחת שנשארה תלויה גם אתמול על התיל. חבריו של סמיר צפו מבועתים במתרחש מהגבעה. אתמול עמדנו עליה ושחזרנו את האירוע יחד עם תחקירן בצלם, איאד חדד, שאסף את העדויות וערך את התחקיר המפורט ועם תושב הכפר, עבד אל-נאסר מוראר, שבא מיד עם מצלמת הווידאו של בצלם שברשותו. גם אמו ואחיו של סמיר הגיעו למקום. החיילים אמרו שיזעיקו אמבולנס צבאי, אבל לדברי מוראר זה בא רק לאחר כשעה, למרות שבסיס אימונים של צה"ל נמצא בקרבת מקום.

ששת החיילים, שלא היה להם כנראה ניסיון בתקריות מעין אלו, נראו נבוכים. עד מהרה הם הניחו לנער להמשיך לגסוס ונסוגו לעבר הגדר. בסרט הווידאו הם נראים עומדים לידה, בזמן שתושבי הכפר שבאו בינתיים אוספים את הנער הגוסס שעדיין נשם את נשימותיו האחרונות ונושאים אותו במעלה הגבעה לעבר מכונית פרטית שהוזעקה למקום. אמו יושבת על האדמה וזועקת מרה. פניהם של החיילים גלויים, התבוננתי בהם, אחד מהם בדרגת סגן, לפחות אחד מהם ירה בנער והרגו באורח נפשע, למרות שלא היה חמוש ולא סיכן איש. עד מהרה הסתלקו החיילים היורים מהמקום וכוח אחר התייצב תחתם. בחדשות קול ישראל שודרה אחר הצהריים הידיעה הבאה: "כוחות צה"ל סיכלו היום ניסיון חדירה של צעיר פלסטיני בן 17 לישראל. לדברי מקורות פלסטיניים, הצעיר נהרג". ניסיון חדירה; צעיר; בן 17; לדברי מקורות פלסטיניים - כתעמולה מתעתעת. ביציאה מהכפר השכן, נעלין, המתין אמבולנס פלסטיני אליו הועבר סמיר, אבל לרופאים בבית החולים ברמאללה לא נותר אלא לקבוע את מותו.

עדר כבשים קטן לוחך עכשיו עשב ירוק ליד המקום בו נפל סמיר וחמור נוער. תרמילים של רימוני עשן צה"ליים זרוקים בכל מקום. "סכנת חיים. שטח צבאי. כל העובר או הפוגע בגדר מסתכן בנפשו", כתוב על שלטי האזהרה, שכמו נלקחו מחומת ברלין. אחר הצהריים נקבר סמיר באדמת כפרו. גם בעת הלוויה הגיעו חיילי צה"ל לכפר ויידו גז במשתתפיה. יוסף לאפי, נער בן 17, נפצע מפגיעת רימון גז. ראיתי את תמונתו כשהוא פצוע.

לפני שנה בדיוק תעה חייל צה"ל בדרכו ובא בטעות לכפר הזה, בודרוס, אחד מכפרי המאבק הלא-אלים נגד הגדר. תושבי הכפר אספו אותו והחזירו אותו בריא ושלם לצה"ל. אתמול הזכירו בכפר את האירוע הזה במרירות: הריגתו של סמיר היא הפרס שלנו על ההתנהגות הזאת, אמרו התושבים. על מרפסת הגפן של בית הדלות הלא-מטויח שלו, יושב האב השכול, אחמד עוואד, ומקונן על ילדו. אב ל-15 ילדים ובעל אישור עבודה בישראל, גם באבלו הוא לובש חולצה של "אדם וחווה, החווה האקולוגית מודיעין". לפני כשנה הרצה בחווה הזאת לעשרות ילדים ישראלים והוריהם על החקלאות הפלסטינית. אחמד מנסה להעלות קווים לדמותו של ילדו, משתנק בבכיו ויורד לחדרו. הוא לא מסוגל לדבר עליו. כששב רק סיפר שהבטיח לסמיר שאם יתמיד בלימודיו, יממן לו לימודים באוניברסיטה, דבר שלא הצליח לעשות לאף אחד משאר ילדיו. את סמיר הוא ראה בפעם האחרונה בלילה האחרון לחייו: הילד היה שקוע בהכנה למבחן. בפעם הבאה שראה אותו, זה כבר היה במקרר המתים ברמאללה.

האבלים סביבו מדברים על תחושת המחנק של ילדי הכפר, שהגדר עוברת ליד בית ספרם והם מנותקים ממרחבי הטבע שמסביב. מרבית צעירי הכפר נעצרו בידי צה"ל במשך השנים, למרות שמהכפר מעולם לא נורתה ירייה אחת לעבר החיילים, שממשיכים לפלוש אליו בימים ובלילות. "ילד קטנצ'יק", אומר האב בעברית הפועלים שלו, "הרגו אותו בדם קר. לא חשבו לרגע. כלום לא מעניין אותם", ושוב שוטפות הדמעות את פניו.

כרזות המוות של סמיר ודגל הלאום מכסים את הקבר הטרי, בצל הזית. בית הקברות הזעיר נמצא ליד בית הספר, שליד הגדר. אנחנו שוב יורדים לעברה. שישה חיילי צה"ל חצו אותה בינתיים ועכשיו הם עומדים ומחכים לנערים שישובו ויתגרו בהם. רכבם המשוריין נשאר מאחורי הגדר. אל העמק יורד בזעקות מרות אחד מאחיו השכולים של סמיר, מנסה להסתתר מהחיילים בצל הצברים. כמה מחבריו צועקים מרחוק לעבר החיילים: "יא מפחדים" ואחד החיילים מורה מיד: "כינון ישיר". ושוב הם יורים, הפעם רימוני גז. אלו חוצים רק בכמה סנטימטרים את ראשי הילדים, מאיימים לפגוע גם בהם, מותירים שובל עשן דקיק, מתנפצים על האדמה ומפזרים פטריית עשן סמיכה. המחזה הזה נמשך עוד זמן מה, עד שהחיילים החליטו להסתלק מהמקום והשקט שב להשתרר בעמק המרהיב והמצולק הזה, ולו לרגע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו