בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

את הדגל על הגבעה כבר יתקעו המטוסים

במערכה הכוחנית-אך-שתקנית של צה"ל נגד סוריה ואיראן, השותף הראשי הוא חיל האוויר. איך הפך אמצעי נדיר ורועש, לשכיח וחרישי

34תגובות

צה"ל, בעצמו דוגמה מובהקת לראשי תיבות שהפכו למלה שגורה, אוהב להשתמש בקיצורים ובנוטריקונים. בסוף שנות ה-90, בדיונים על מלחמה עתידית, דיברו בו על "מערכה בסביבת הסדר" – מב"ה. הכוונה היתה להסכמי השלום עם מצרים ועם ירדן ולתהליך אוסלו עם הפלסטינים. המונח לא הצליח לחדור לשפה, משום שההסדר עם יאסר ערפאת התפורר עוד לפני שמסמכי התכנון הופצו, אבל ההיגיון שביסודו נשאר על כנו, כל עוד חוסני מובארק נשאר בשלטון (השותפות הביטחונית עם ירדן נחשבה יציבה יותר).

מב"ה נעלמה, אולי הפכה לאמבה. במקומה צץ מונח חדש – מב"ם, מערכה בין מלחמות. רוצה לומר, הפעילות המבצעית הסמויה מהעין, או המתרחשת מתחת לסף ההודאה, שתכליתה פגיעה בנכסי אויבים ובתהליך התעצמותם, כדי להרחיק את מועד המלחמה הבאה ואת פגיעתה. תחת הכותרת מב"ם, מופיעים סיפורי ההפצצות והחבלות, אמיתיים או מדומים, נכונים או מוגזמים, בכל קצווי המזרח התיכון, בהגדרתו הרחבה, מסודאן ועד איראן.

מב"ם הוא בעצם היפוכו של מאמר חז"ל, "המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים". נכון, אסד, נסראללה או אחמדינג'אד אינם בדיוק חברים של ישראל, אבל דווקא מפני שהם אויבים, לשפוך אצלם דמים – מותר. להלבין פנים ברבים, להשפיל פומבית מנהיג מזרח-תיכוני החרד לשימור דימויו האימתני, במיוחד כלפי נתיניו – אסור. התרברבות מזמינה תגובה. יתכן שתגובה תבוא למרות השתיקה הרשמית, אבל ההסתברות לה פוחתת. הסיכוי גלום בכיסוי.

רויטרס

עוד כתבות בנושא

למב"ם שמתחת למכ"ם יש שותפים רבים וביניהם אמ"ן והמוסד, חיל הים ויחידות נבחרות שהתמחותן בפעילות חשאית. אבל השותף, כך ניתן לשער, המוביל והמתבקש הוא חיל האוויר. לכן מפקדו, העומד בראש המערכה, ראוי לתואר הרמב"ם, וטייסות הקרב, המסוקים, התובלה, התדלוק, כלי-הטיס הבלתי-מאוישים (כטב"ם) והמודיעין שלו הן היד החזקה שלו.

אלוף אמיר אשל הוא המבוגר במפקדי חיל האוויר מאז הקמתו. שנות דור מפרידות בין מפקדים-מייסדים כמו אהרן רמז בן ה-29, דן טולקובסקי בן ה-32 ועזר ויצמן בן ה-34, בכניסתם לתפקיד, לבין אשל בן ה-53. ההתבגרות מהותית. חיל האוויר חדל מכבר להיות ארגון נערי פרוע של מפילי מטוסים הוללים ושחצנים. זהו גוף מסודר, מחושב, מתוכנן, שכובד האחריות לו ולמדינה החוסה בצל כנפיו ניכר במבעו של האלוף המפקד עליו. אין כמו פיקוד על חיל האוויר לגמול טייסי-קרב מהטווסיות שאפיינה אותם בטיפוסם לצמרת.

ליהוקו המתבקש של חיל האוויר לתפקיד מוביל המב"ם מלמד עד כמה השתנו הנסיבות. הפעלת מטוסים, המועדפת כיום על פני פשיטה קרקעית, נחשבה פעם להסלמה רבתי. יחידה 101 קצרת-הימים נשלחה מעבר לגבול יותר מטייסת 101, ואפשר רק לדמיין מה היה קורה, מי מהרוגי פעולות הגמול היה שורד ומסלולו של מי (אריק שרון, מוטה גור ושאר קציני הצנחנים) היה שונה אילו ההעדפה היתה הפוכה. דוד בן-גוריון אישר לשתף מטוסים בפעילות קרבית רק במצבים קיצוניים, רבי-נפגעים ונואשי-חילוץ, כמו תל-מוטילה וקלקיליה. לוי אשכול כראש ממשלה ושר ביטחון ויצחק רבין כרמטכ"ל, עם ויצמן כמפקד חיל-האוויר, העזו יותר, מנובמבר 1964 ואילך, גם משום שהאמריקאים במלחמת וייטנאם עשו את הנדיר לשכיח.

אלון רון

בהדרגה, לא כמהפכה, התחולל בחיל האוויר בעשורים האחרונים שינוי קיצוני. קרבות האוויר, שקבעו את המיקום במדרג הפנימי, נעלמו לחלוטין מאז נובמבר 1985. מפגש אווירי מסוג כלשהו נעשה כה נדיר, עד שחדירת כטב"ם של איראן או של חיזבאללה והפלתו עוררו התרגשות שהיתה שמורה בשנות ה-60 עד ה-80 רק לקרב-רב חריג. הטייסים והנווטים ממשיכים להתאמן ביירוט, אבל לחם חוקם הוא אוויר-קרקע, תקיפות של מטרות יבשתיות בפצצות ובטילים.

שינוי נוסף, כאילוץ של החברה הישראלית התובעת דין וחשבון ושתמיכתה חיונית גם לחיל שהתרגל להסתגר במבצרו המעופף, הוא פרסום תאונות במערך הקרב. הפרסום חיזק את חיל האוויר: בזכותו חיים כיום אנשי צוות אוויר רבים יותר, כי עם החשיפה הודגשה הבטיחות.

שינויים אחרים נוגעים לטייסות ונווטות, הגדלת חשיבותו של מערך הכטב"ם, הרחבת יחידות ההגנה האווירית (לשעבר נ.מ.) בעידן הפטריוט, החץ וכיפת ברזל לכדי זרוע-בתוך-זרוע. התוצאה המצטברת, קצת בדומה לשינוי בקלסתר החברה האזרחית כולה, היא ירידה במעמדו היחסי של הגבר המכונף. את הביטחון שהוא אמור לספק מהקוקפיט לנוכח אש אויב יכולים לתת, באותו אופן או בצורה אחרת, גם אשה, או מיירט-רקטות, או מפעיל מטוס-ללא-טייס עשרות קילומטרים מהחזית.

קורס-הטיס כולל כיום תואר אקדמי ראשון ומסתיים שנה מאוחר יותר. יש לכך יתרונות – טייסים בשלים ומשכילים יותר. לאורך זמן, ראוי לבדוק את מידת ההצלחה. במקבילה היבשתית, המכללה לפיקוד טקטי (מלט"ק) למפקדי-פלוגות מיועדים, נרשמו גם השפעות שליליות. רבים מהקצינים שהסתגלו לשנתיים של חיי נוחות וזוגיות מתקשים לחזור לתנאי שדה.

אשל, שהוסמך כטייס קרב בסוף שנות ה-70, התגייס לחיל האוויר הישן ומפקד עכשיו על חיל האוויר החדש. החיל הישן והגאוותן ההוא התבדל מהצבא הכללי; בדרך לתל נוף, בסיסם המשותף של הטייסים והצנחנים, חלפו האוטובוסים של חיל האוויר בהתעלמות מופגנת מלובשי החאקי המתייבשים בצומת.

כראש מחלקת המבצעים, התפקיד החשוב ביותר של אלוף משנה במטה החיל, היה אשל בסוף שנות ה-90 ממחוללי התפנית. יחד עם גיורא איילנד, בהיותו ראש חטיבת המבצעים במטכ"ל, הוביל אשל את שילוב הכחולים והירוקים, בעיקר לצורך פעילות התקפית בלבנון. זו התקופה שקיבעה את דמותו כקצין מוערך גם מחוץ לחיל האוויר וסימנה אותו כמשתתף עתידי, אולי גם כמנצח, בגמר אליפות החיל.

דובר צה"ל

אז לא היה מב"ם. להיפך, היו פעולות רועשות, כולל נגד מטרות סוריות בלבנון, כגון תחנות מכ"ם. הפעולות נמשכו עד לפינוי צה"ל מדרום לבנון. אחר כך, באוקטובר 2003, תקף חיל האוויר מחנה אימונים פלסטיני בעין אל-חצב, בפאתי דמשק. בשאר אסד הבליג, אבל בישראל התגבשה ההערכה שאסד לא יוכל עוד לשתוק וכי בפעם הבאה יגיב איכשהו, אולי במחטף בגולן או בשיגור טילים לעורף. על כן הוחלט שזכות השתיקה תעבור לישראל. ואכן, חמש שנים וחצי חלפו מאז המבצע הדומם הקודם נגד המתקן הגרעיני הסורי-צפון קוריאני בספטמבר 2007.

עם כל חשיבותה של אותה מערכה בין המלחמות, יעילותה מוגבלת וסופה - בהגדרה - במלחמה. ההתכוננות למלחמה עומדת במרכז פעילותו של חיל האוויר, שניתן להזניק אותו בתוך דקות לפעילות גדולה במרחקים כמו לקטנה בגבול.

אשל מילא שלושה תפקידים של תת-אלוף בחיל – מפקד בסיס תל נוף (שבסמוך לו הוא מתגורר), ראש להק אוויר וראש המטה – ותפקיד חשוב של אלוף במטה הכללי, ראש אגף התכנון, שהעמיק את בקיאותו בבניין הכוח של צה"ל כולו (אף שעודנו סוגד לכוח האווירי, תחילה ומעל לכל) ובסודות היחסים הרגישים עם שותפותיה העולמיות והאזוריות. בסוגיה הנמצאת במרכז הדיון בצה"ל, "אש" (גם מתותחים וטילים ביבשה ובים, אך בעיקר מהאוויר) או "תמרון" (הקרקעי בעיקרו) עמדתו ברורה, כצפוי ממפקד חיל האוויר.

אך אין זו עמדה פשטנית, והיא נוסחה עוד לפני עשור, כשאשל היה אל"מ ומפקד בסיס רמון, במאמר שנימק את התנגדותו לתיאור חיל האוויר כ"קבלן ביצוע" של צרכי הקרב היבשתי. מביירות לעזה, מטהראן לדמשק, יש במאמר זה, שפורסם בביטאון פנימי של חיל-האוויר, מפתח להבנת גישתו של אשל.

המלחמה תוכרע מהאוויר, לדעת אשל, גם אם בצעד האחרון, המשלים ולעתים הסמלי שלה תהיה "תקיעת דגל על גבעת היריב" בעקבות השתלטות כוחות יבשתיים על שטח. זאת מפני שהניצחון יתבטא בהודאת היריב בנטישת כוונותיו ולא בהשמדה ממשית של יכולתו. "במלחמות העתיד, רכיב האש ימשיך לגדול, ביחס לרכיב התמרון. הכוח האווירי הוא שיכריע מלחמה. הישגי המערכה האווירית ישפיעו משמעותית על הלחימה ביבשה, שתהפוך יותר ויותר 'תוצאתית' לה, ולכן יש להתאים את הלחימה היבשתית בזמן אמת לתוצאות המערכה האווירית", הזהיר אשל. ללא התאמה של היבשה לאוויר, "ניתן לצפות למחיר נפגעים כבד".

אשל כתב בעת שדן חלוץ כיהן כמפקד חיל האוויר ולפני תקופתו הקצרה והשנויה במחלוקת כרמטכ"ל במערכה אווירית-יבשתית בלבנון. הוא טען אז, כי "ככל שיתפתח תחום האש, עיקר הלחימה ההתקפית וההגנתית יבוצע מהאוויר. לסוג מלחמה כזה יידרש מפקד מומחה. מלחמת האש מבשרת היפוך מגמה. הכוח האווירי אינו עוד 'קבלן ביצוע' של צרכי הקרב היבשתי, אלא הגורם המוביל והעיקרי במערכה הכוללת. מתוקף זה נדרש שינוי מהותי במיקומו בניהול המלחמה. ההפרדה בין משימות 'כחולות' ו'ירוקות' אינה קיימת. כל המשימות הן מתפקידו של חיל האוויר".

מכאן ברורה מרכזיותו של אשל כיום. "אין להבין מכך שחיל האוויר מחפש מלחמה במקום שאינה נחוצה", כתב בנבואה מרומזת לאיראן. ואשר לתוכניות לזירות קרובות יותר, "עדיף להפעיל כוח אווירי ביעילות כך שישפיע על הקרב היבשתי בעוד 24 שעות, ולא במתכונת המכוונת לטווח זמן מיידי אך שתוצאותיה מוגבלות ואולי הרסניות, בשחיקה גבוהה (של מטוסים וצוותים). לחיל האוויר אין עתודות. הפעלה שגויה עלולה לבוא לידי ביטוי לאורך המלחמה כולה, בדמות הימנעות מביצוע משימות דומות, או מחסור גורלי בסדר-כוחות. בהשוואה בין כושר ההסתערות של צה"ל לבין כושר החשיבה המופשטת, נחל האחרון תבוסות רצופות. 'סכין בין השיניים' לא תספיק להשגת המטרות".

אשל היה מקורב לרמטכ"ל הקודם גבי אשכנזי והוא חבר מרכזי עוד יותר, מתוקף תפקידו, בחוד המטכ"ל של בני גנץ. מאפיינת אותו ואת עמיתיו, במטכ"ל ובצמרת החיל, ענייניות זהירה, הנמנעת מהתגרות מסלימה. הם מומחים להפעלת כוח אך לא חמומי-מוח. זו עובדה מעודדת, בשים לב ללהיטות האיראנית של ראש הממשלה ושר הביטחון היוצאים ולתעלומת הרכב הממשלה הבאה ומדיניותה. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו