בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עונת הנדידה לצפון

זו תחילת הסיפור ולא סיומו: עם חציית הקו ותקיפה בסוריה, אחרי שנתיים של הימנעות מהתערבות במלחמה שם, יש לצפות לתקיפות נוספות

44תגובות

יומיים לפני הלילה שבו מטוסי קרב ישראליים תקפו – על פי מקורות זרים וגו' – שיירת נשק או "מרכז מחקר מדעי" בסוריה, שיגרה איראן אזהרה מפורשת לישראל. טהראן, נאמר בהודעה האיראנית, תראה בכל תקיפה על אדמת סוריה תקיפה נגד איראן עצמה. ההצהרה באה מיד לאחר גל הפרסומים בתקשורת הישראלית על מתיחות בגבול הצפון ולאחר דברי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בישיבת הממשלה, שהזכירו את החשש מזליגת נשק סורי מתקדם לידיים אחרות.

האזהרות חזרו ונשמעו גם לאחר התקיפה. אתמול (חמישי) תקף שר החוץ האיראני, עלי אכבר סלאחי, את "המשטר הציוני" על ההפרה הבוטה של ריבונות סוריה. לפי דיווח ברשת טלוויזיה איראנית, סגנו אף איים שיהיו להפצצה בסוריה השלכות משמעותיות על תל אביב.

ישראל מתחבטת כבר כמה שנים בשאלה אם לתקוף את אתרי הגרעין באיראן. החשש הוא ממלחמה אזורית, שבה תיאלץ ישראל להתמודד עם איראן ועם חיזבאללה. מדוע אם כך לא פעל האיום מטהראן? אפשר להניח שהסיבה העיקרית היא דחיפות מבצעית – הצורך למנוע העברת אמצעי לחימה ספציפיים מסוריה לחיזבאללה. גם נראה שבישראל לא מתרשמים במיוחד מהאזהרות האיראניות. צירוף הנסיבות האסטרטגיות באזור, אין בו כעת סבירות גבוהה לתגובה ישירה של איראן. תגובה צבאית סורית נראית פחות סבירה, אף שאין לשלול לחלוטין את שתי האפשרויות.

אי-אף-פי

הנעלם המטריד ביותר מאז יום שלישי בלילה הוא התגובה של חיזבאללה. הפרשנים בתקשורת האלקטרונית מרבים אמנם לדבר על מצוקתו הפנימית של הארגון השיעי, שתמיכתו המוצהרת בבשאר אל-אסד במלחמת האזרחים בסוריה עוררה עליו זעם קשה של העדות האחרונות בלבנון. אבל חיזבאללה הוא יריב מתוחכם, הפועל בסביבה קשוחה. הבלגה מוחלטת, לזמן ארוך, על המהלך המיוחס לישראל, עלולה להיחשב בעיניו סימן לחולשה. לכן, צריך לצפות בנסיבות כאלה לתגובה כלשהי של חיזבאללה, גם אם לא תבוא מיד ולא תהיה בהכרח במתכונת מתקפת רקטות וטילים רחבת היקף.

בתוך כשנה פעל חיזבאללה לפחות שלוש פעמים נגד ישראל: בירי קטיושות לגליל (שיוחס תחילה לארגון סוני), בפיצוץ אוטובוס התיירים הישראלי בבורגס, בולגריה, ובשיגור המטוס ללא טייס שחדר לארץ מעל הנגב. בפעמיים הראשונות נמנע הארגון מנטילת אחריות למעשים. בפעם השלישית, בפרשת המל"ט, התפאר בכך המזכ"ל חסן נסראללה, אף שבפועל נראה שהלבנונים סיפקו רק את המעטפת הלוגיסטית והמבצעית למבצע היחצ"נות שיזמו מומחים איראנים.

המהלכים של חיזבאללה מצביעים על שימוש במגוון אמצעים לתכלית אסטרטגית אחת: גביית מחיר מישראל, אמיתי או תדמיתי, בלי לחצות רף שיחייב את צה"ל למתקפת נגד, שתגבה מחיר כבד יותר מלבנון. אבל פעולה אחרת של הארגון, שנוטים לשכוח, מטרידה עוד יותר: באוגוסט 2012 הותר לפרסום כי השב"כ והמשטרה עצרו 14 ערבים אזרחי ישראל בחשד שהבריחו לישראל מלבנון, דרך הכפר רג'ר, 24 מטעני חבלה מחומר נפץ תקני. הנזק הפוטנציאלי של חומר הנפץ, מדגם סי-4, גדול הרבה יותר מזה שחוללו מטעני הנפץ המאולתרים שהפעילו הפלסטינים בפיגועי ההתאבדות באינתיפאדה השנייה.

למה יועדו המטענים הללו ומי נועד לאסוף אותם ממקום המסתור בנצרת, לא דווח עד היום. אין להוציא מכלל אפשרות שחיזבאללה מכין תאים רדומים של פלסטינים מהגדה, הממתינים להנחיות לפעול; או שהארגון הצליח להבריח עוד חומרי נפץ שטרם נחשפו. חטיפת שני חיילי המילואים, שהובילה למלחמת לבנון השנייה ביולי 2006, היתה פיגוע מדף שהמתין לשעת כושר ולהחלטה לפעול. אם חיזבאללה ירצה להוציא לפועל פיגוע, בגבול הצפון או במקום אחר, ויהיה מוכן להסתכן בתוצאות התגובה הישראלית – הוא מסוגל לכך. בקהילת המודיעין הישראלית מזהים בשנה האחרונה כרסום בהרתעה הישראלית כלפי חיזבאללה. הארגון מעז יותר, אולי לנוכח השפעתו המתפוגגת של זיכרון החיכוך עם ישראל במלחמה.

פלא התגובה הסורית

ההודעה הסורית מיום רביעי בערב התקבלה בהפתעה מסוימת בישראל. אחרי כמעט יממה של התעלמות והכחשות של המשטר הסורי, אישר הצבא כי הותקף "מרכז מחקר מדעי" מצפון לדמשק. עוד יותר מההודאה עצמה – צעד שחורג מהמדיניות הסורית אחרי פעולות קודמות שיוחסו לישראל – הפתיעו הפרטים. ניסוח ההודעה הסורית, לצד המיקום הגיאוגרפי, הצביעו על אתר המוכר היטב לארגוני המודיעין במערב: אחד ממרכזי תעשיית הנשק הלא קונבנציונלי של סוריה.

דמשק שחררה כאן מידע שהיא מעדיפה בדרך כלל לשמור בסוד. יתרה מזאת, בניגוד לתקיפות קודמות שיוחסו לישראל ושהצדדים עברו עליהן בשתיקה, נדמה שמשטר אסד היה מוכן לחשוף הפעם בפומבי את הפגיעה בכבוד הלאומי. מדוע נטרלו הסורים את מרחב ההכחשה שהותירה להם לכאורה ישראל? נראה שהם מבקשים לנצל את התקיפה למטרות מדיניות. בהודעות הסוריות מאתמול הודגש שההפצצה היא הוכחה שישראל עומדת מאחורי ארגוני האופוזיציה הלוחמים במשטר.

זה שקר גס, אבל במצבו של אסד הוא זקוק לכל תחמושת דיפלומטית. הרודן הסורי כבר לא יזכה לאהדה בעולם הערבי אחרי טבח יותר מ-50 אלף מבני עמו. אבל הוא מקווה אולי לגייס תמיכה, ולו מינימלית, במעמדו החדש כקורבן מזימה ציונית. ישראל תספוג עוד האשמות כאלה מסוריה – ועוד גינויים, ולו רק מן השפה ולחוץ, מהעולם הערבי – אם יהיו תקיפות נוספות בסוריה.

יש סתירה, כפי שנאמר כאן אתמול, בין ההודעה הסורית על תקיפת המרכז ליד דמשק, לדיווחי סוכנויות הידיעות על הפצצת שיירת נשק שהובילה טילי נ"מ מדגם אס-איי-17 ליד גבול לבנון. גם אם ישראל יודעת את האמת, היא אינה מנדבת מידע שיבהיר אותה. שני האתרים, המרוחקים זה מזה עשרות קילומטרים, נמצאים במוקד ההתעניינות של שירותי המודיעין במערב: זה האזור ששימש את הסורים במשך שנים להסתרת אמצעי לחימה בעייתיים, וכנראה גם להברחות נשק ללבנון. צריך גם להניח שאנחנו נמצאים בתחילת הסיפור ולא בסיומו. ישראל נשמרה במשך שנתיים מכל התערבות במלחמה בסוריה. התערבות ישראלית, לפי מקורות זרים, היא חציית קו, והיא עשויה לחזור במקרה של משלוחי נשק קריטיים נוספים.

אסד ממשיך בינתיים לנהל בסוריה מאבק הישרדות, בכל האמצעים. למרות תחזיות רבות, הוא מוסיף לזכות בגיבוי משמעותי של רוסיה, שבא לידי ביטוי בתמרון הימי הגדול במזרח הים התיכון שהצי הרוסי סיים השבוע. בנסיבות מסוימות, המתווה העתידי של חלוקת המדינה יהיה קנטון סורי באזור לטקייה וטרטוס, חמוש עד שיניו בנשק להשמדה המונית ומגובה בתמיכה רוסית, שיבטיחו את הישרדות העדה והישארות הנשיא במשחק.

בחזרה לפורדו

ההפצצה בסוריה השכיחה את פרשת פורדו: הפיצוץ שלא היה בשבוע שעבר במתקן ההעשרה התת-קרקעי שמפעילה איראן ליד העיר קום. הדיווח מפי עריק איראני באתר אינטרנט בארצות הברית הצית את דמיונה של התקשרות הישראלית בתחילת השבוע, זכה לכותרות ענק באחד העיתונים ואפילו פתח מהדורת חדשות בטלוויזיה.

בסוף השבוע הזה, אפשר לומר בביטחון את מה שנראה די ברור כבר בתחילתו: לא היה ולא נברא. איראן אינה צפון קוריאה. לא רק שאתרי הגרעין המוכרים שלה מפוקחים בקפדנות על ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), אלא שהמדינה חשופה יחסית לרשתות חברתיות ולדיווחים אזרחיים עוקפי המשטר. הסיכוי שאיש לא יידע על פיצוץ ענק, שהביא ללכידת מאות אנשים מתחת לאדמה באתר המנוטר ביותר באזור, נראה קלוש מאוד. נדרשו הכרזות רשמיות של סבא"א והבית הלבן כדי לתקוע סיכה בבלון הזה.

מעניין וחשוב יותר השינוי המסתמן במדיניות איראן בדרך לגרעין. בדו"ח הרבעוני של סבא"א, באוגוסט אשתקד, דווח שהאיראנים מעבירים חלק מהאורניום שהעשירו לרמה של 20% לשימוש כמוטות דלק בכור המחקר המדעי בטהראן. זה כמעט מצב בלתי הפיך: החזרת האורניום הזה לשימוש לצרכים צבאיים בעתיד כמוה כניסיון להכין ביצים מחביתה.
בזמן שחלף התברר ביתר שאת שהאיראנים נזהרים שלא לעשות את כל הדרך לאגירת 240 הקילוגרמים של אורניום ברמת 20%, שיספיקו בעתיד להכנת פצצת גרעין אחת (בהעשרה לרמה של 93%). בכל פעם שמצטברים כ-150 קילוגרמים, הם חוזרים למתווה מוטות הדלק. האייתוללות עדיין נחושים להגיע לפצצה, אך כרגע נראה שהם מעדיפים להתקדם בזחילה, כדי לא להסב אליהם תשומת לב בינלאומית מוגברת. כך מתרחק כנראה תאריך היעד לפצצה איראנית ראשונה ל-2014. השאלה, כמובן, היא מה יעשו ארצות הברית בזמן שירוויחו בשל ההאטה.

הזהירות האיראנית נובעת משני שיקולים: הרצון להימנע מגל סנקציות נרחב נוסף, בהובלת ארצות הברית, לאחר הנזק שחוללו הסנקציות שהוכרזו בקיץ שעבר, והחשש מאובדן שליטה בעת הבחירות לנשיאות איראן ביוני השנה. ביוני 2009 הביאו ההאשמות על זיוף תוצאות הבחירות למהפכה ירוקה, שנבלמה לבסוף, אבל הציבו לראשונה את המשטר על סף איום רציני.

כעת, עם הטלטלה בעולם הערבי, נדמה שהסכנה למשטר בטהראן גוברת. אלו נסיבות לא נוחות לאייתוללות להיתפס דוהרים לגרעין. ייתכן שאותן סיבות יעמדו מאחורי האטה מכוונת וזמנית של הפרויקט הגרעיני בחודשים הקרובים, לצד ההיסוס האיראני לממש את האיומים הפומביים ולסייע להגנת סוריה מפני תוקפיה מבחוץ.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו