בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העזיבה של קלינטון - ההחמצה של נתניהו

אף שר חוץ אמריקאי לא הכיר את הפחדים והצרכים של ישראל כמו שרת החוץ היוצאת. אלא שבכהונתה, ולא באשמתה, נכנס תהליך השלום לקיפאון עמוק

38תגובות

עזיבתה של הילרי קלינטון היא רגע עצוב - במיוחד לישראלים ולפלסטינים. אם יש נושא שקרוב ללבה יותר מכל זהו תהליך השלום. הקשר של הקלינטונים לישראל הוא עמוק בצורה שקשה להסביר. בניגוד לנשיא ברק אובמה, אצל הילרי קלינטון היחס כלפי ישראל אינו מגיע מהראש, אלא מה"קישקעס". לא מאינטרסים קרים, כי אם מרגשות חמים.

לא היה שר חוץ אמריקאי שהכיר את ישראל ואת הישראלים טוב כל כך כמוה. היא מלווה אותנו כבר 20 שנה. ההיסטוריה של תהליך השלום היא במידה מסוימת ההיסטוריה המשפחתית שלה. היא הכירה את הפסיכולוגיה של הישראלים ואת הפחדים העמוקים ביותר שלהם והבינה בצורה אמיתית את צורכי הביטחון של ישראל.

דווקא מכל הסיבות האלה, היו ארבע השנים האחרונות פספוס של ממש. בעת כהונתה נקלע תהליך השלום לקיפאון עמוק. לא מדובר בכישלון שלה. ההחמצה היתה כל כולה של הישראלים והפלסטינים. של בנימין נתניהו ושל מחמוד עבאס (אבו-מאזן).

אי–פי

קלינטון ביקרה בישראל חמש פעמים בלבד בארבע שנים. בסופו של יום, זמנו של שר חוץ אמריקאי מוגבל ולוח הנסיעות נקבע לפי הסיכויים להשפיע על המציאות. שרי חוץ אמריקאים לא היססו בעבר לצלול לביצה הישראלית-פלסטינית כשחשבו שיש סיכוי להצליח. ולראיה - קונדוליסה רייס באה לכאן 25 פעמים כיוון שהאמינה שהמשא ומתן שניהלו אולמרט ולבני עשוי להניב פירות.

קלינטון השקיעה זמן ומאמץ רב בנושא הישראלי-פלסטיני בשנה וחצי הראשונות לכהונתה, כשחשבה שניתן להשיג התקדמות אמיתית. היא אף הובילה את שלושת סבבי השיחות הישירות בין נתניהו לעבאס בספטמבר 2010. התפוצצות המשא ומתן זמן קצר לאחר מכן, הכישלון בהארכת הקפאת הבנייה וגל המהפכות במצרים ובשאר העולם הערבי בתחילת 2011, שינו את הערכת המצב שלה. קלינטון עדיין רצתה בכל לבה לקדם את תהליך השלום, אבל הבינה שדבר כבר לא ייצא מזה - שבשני הצדדים אין עם מי לדבר ואין על מה לדבר. עבאס הפך לחלש ונתניהו הפך לנוקשה. הפחדנות הפוליטית של שניהם התפתחה להתנהלות סרבנית שמנעה כל התקדמות. במצב כזה, העדיפה קלינטון להקדיש את זמנה לסוגיות בוערות יותר ובמיוחד לכאלה שבהן היה ביכולתה להשפיע. היא מיקדה את מאמציה בלוב, מצרים, בורמה, אפריקה ובהעצמת נשים בעולם כולו.

לקלינטון היתה ביקורת קשה על עבאס, אבל היא גם סברה שנתניהו לא עשה מאמצים כנים לקדם את תהליך השלום. היא ביקרה אותו על שלא גילה אמפתיה כלפי הפלסטינים וסבלם, שהתנהל בקטנוניות ובקמצנות כלפיהם. על כך שבמקום צעדים בוני אמון, בנה עוד ועוד התנחלויות.

קלינטון מודאגת מאוד מהכיוון אליו ישראל צועדת. בשיחה סגורה בפורום סבן בדצמבר 2011 היא דיברה מדם לבה על המגמות הגזעניות, הלאומניות, האנטי-דמוקרטיות והקיצוניות שצצו בישראל. על שנאת הזרים, על הדרת הנשים ועל אובדן התקווה והאמונה בסיכוי להשיג שלום עם הפלסטינים. קלינטון לא מאמינה שהסטטוס-קוו יוכל להמשיך לעד. היא חשבה שבניית חומות גבוהות וכיפות ברזל היא צורך ביטחוני אמיתי, אבל לא פתרון. היא סברה שגם אם לא ניתן להשיג הסכם קבע, ישראל חייבת לנסות כדי לפחות לזכות בעליונות המוסרית (The moral high ground).

בחודשים האחרונים סיפרה על החופשה שהיא מתכננת בישראל אחרי שתעזוב את תפקידה. היא פנטזה בקול רם על איך תביא יום אחד לישראל את נכדיה, שעוד לא נולדו, לטייל בירושלים ובתל-אביב. אל דאגה. קלינטון אולי עוזבת, אבל איש לא יופתע אם עוד תשוב לחיינו מוקדם מהמתוכנן ובלי הנכדים. לקראת הבחירות לנשיאות ב-2016 היא עדיין השם החם ביותר לרשת את מקומו של אובמה. יש לקוות שאם היא אכן תחזור לבית הלבן, היא לא תגלה שלפחות עבור הישראלים והפלסטינים זה כבר מאוחר מדי.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו