טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דברי ברק על התקיפה בסוריה

הצנזורה מתה במינכן

כל עוד לא פועלת הצנזורית הראשית ואקנין-גיל נגד שר הביטחון – בדיוק כשם שהיא פועלת במהרה נגד עיתונאים – אפשר להספיד את מוסד הצנזורה

תגובות

האשה האומללה ביותר בישראל לובשת את מדי חיל-האוויר ועונדת דרגות מוכספות של תת-אלוף, או שמא - אם האקדמיה ללשון תביא את הגיונה עד הקצה - של תתת-אלופה. היא עובדת עם אדם מתעמר - שר הביטחון, שהוא הממונה על המפקדים שלה.

סימה ואקנין-גיל צמחה בלהק המודיעין האווירי והצטיינה בלימודיה במכללה לביטחון לאומי. במוסדות הללו לומדים את האויב ומתוודעים באופן שטחי בלבד לצד הישראלי, על תככיו הפנימיים וגחמותיו האישיות. כצנזורית הצבאית הראשית, בדרגת תקן של אלוף-משנה בחיל המודיעין, קיבלה ואקנין-גיל לפני כשנתיים דרגה אישית של תא"ל. את שאיפותיה לתפקיד נוסף בצה"ל גנזה; היא תפרוש באמצע העשור.

כגוף ממלכתי, הצנזורה שעליה מופקדת ואקנין-גיל נפחה את נשמתה אתמול בניכר, במינכן שבבוואריה. את מילות ההספד נשא שר הביטחון, אהוד ברק, שהודעתו כי התקיפה האווירית בסוריה בשבוע שעבר מוכיחה שישראל אומרת ועושה, מזהירה ופועלת, יכולה להתפרש רק כאישור רשמי לאחריות ישראל למבצע. ברק יכול להתחכם, להיתמם ולהצטדק כאוות נפשו, אך אפילו החולים שטופלו בשעתם בידי רופא העיניים, דוקטור בשאר אל-אסד, לא היו יכולים להחטיא את המשמעות הברורה של דברי ברק. אמש דווקא נראה שהוא מתחפר בצדקתו ומתעתד לטעון שלא היתה זו פליטת פה, אלא תגובה מחושבת לדברים ששמע בשיחותיו הרבות בוועידה.

אי-אף-פי

אם על הפרה בוטה כל כך של תענית הדיבור שגזרה על עצמה ישראל אין תגובה; אם ואקנין-גיל לא תעשה לשר, הטורח להזכיר את בכורתו לעומת מפקדיה, הרמטכ"ל וראש אמ"ן, מה שהיא עושה במקרים קלים יותר לעיתונאים; אם לא תפנה ליועץ המשפטי לממשלה ותדרוש הליך של חקירה ואיסוף ראיות - כי אז תתפוגג מאליה מראית-העין האחרונה של צידוק לקיום הצנזורה. הבלגתה של ואקנין-גיל פירושה שהצנזורה מתה במינכן.

המשך קיומה של הצנזורה מתורץ בבעיות הביטחוניות של ישראל, הכוללות "ליבת סוד" בעניינים גרעיניים, מודיעיניים ומבצעיים רגישים. יש ולא הנושא עצמו עדין, אלא האבהות המוצהרת עליו - שבהיעדרה נמנעים גורמים זרים מפעילות-נגד צבאית, מדינית או משפטית. השיטה הישראלית המקובלת היא "עמימות" - לא לאשר, לא לשקר (או לפחות לא להיתפס בשקר שקוף מדי).

החלטה על אימוץ מדיניות של עמימות אינה בסמכותו של אדם יחיד, לא ראש ממשלה ולא שר ביטחון. היא תוצאה של עבודת-מטה וליבון משמעויות בדיונים ממושכים ומחייבת את כל הדרגים, יותר מכל את הבכירים המייצגים את הממלכה והנחשבים מתוקף תפקידיהם ליודעי הסוד. לכן גם לא שר זה או אחר ואף לא ראש השרים רשאים להתיר לעצמם בהבל-פה מה שאסרו על זולתם.

אלון רון

ואקנין-גיל המסכנה, מה היא יכולה לעשות, אם היא חוששת להתלונן במשטרה, כלומר אצל היועץ? לטלפן לאלוף אייל זמיר, מזכירו הצבאי של בנימין נתניהו, כדי להתלונן באוזניו על ברק? לשם מה? כדי שזמיר יעביר את המסר לנתניהו, שבגלגול קודם, לאחר מבצע חיל-האוויר נגד המתקן הגרעיני בסוריה בספטמבר 2007, הזדרז להיות, כדרכו, הראשון שזיהה הזדמנות להשתזף בתהילה החשאית? ומה יאמר נתניהו לברק, כאשר לשניהם חשבונות פוליטיים ופרטיים המשפיעים על יחסם המסויג להתרת פרסומים העלולים להציג את יריביהם באור חיובי מדי?

אם ואקנין-גיל לא תפעל לפי חובתה החוקית והמהותית, אם תמשיך לחטוף מכות מקברניטי הממשלה ולהרכין את ראשה, לא תהיה לה עוד כל סמכות מוסרית לדרוש מהתקשורת לשתוק כאשר הממשלה מפטפטת. היא תחתום על תעודת הפטירה של הצנזורה, שגופתה תועלה ממינכן לקבורה ממלכתית.

המחדל של הצנזורית אינו פוטר את היועץ המשפטי, פרקליטות המדינה ואגף החקירות במשטרה. הם, ולעתים השב"כ, ידעו לפעול בזריזות ובכוחניות נגד פקידים ועיתונאים. אם יחטאו כאן שוב באכיפה בררנית, יהיה עליהם נטל כבד להסביר את להיטותם המחודשת בפעם הבאה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות