בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכישלון הוא ישראלי | פרשנות

תיק פשע חמור 8493 מדינת ישראל נ' פלוני אלמוני

הממצא המדאיג ביותר בפרשת האסיר איקס הוא שאף גורם בארץ אינו מתכונן לבאות. לא מערכת הביטחון, לא השב"ס, לא הפרקליטות ולא השופטים

90תגובות

תיק 8493, האוצר בחובו את המעשה באסיר שמדינת ישראל הודתה אמש שהיה גם היה, עד שחדל להיות, אינו סיפור אוסטרלי. בן זייגר/אלון/אלן אמנם נולד באוסטרליה והמשיך להשתמש בדרכון של מולדתו הראשונה; והדיווח שפרץ את סכר ההשתקה הוא פרי מאמציו של התחקירן האוסטרלי טרבור בורמן, אבל הזהות הכפולה של זייגר אינה מהותית לעצם העלילה יותר מהדרכון הזר של ישראלים רבים. אמש, בכניעת הפרקליטות לכורח המציאות, אמנם השיגה העיתונות הישראלית ניצחון מר ומאוחר באליפות אוסטרליה הפתוחה, אבל ישראל הסגורה ממשיכה לנהל מלחמת מאסף.

הסיפור ביסודו ישראלי לחלוטין - איך המערכות הרגישות ביותר אינן מתפקדות; עד כמה נכונה התחושה שאין על מי לסמוך. בין השותפים לכישלון, גורם-גורם לפי חלקו, מערכת הביטחון, שירות בתי הסוהר, משרד המשפטים והרשות השופטת. בשנתה ה-65, מדינת ישראל עדיין אינה שולטת באל"ף-בי"ת, או בהשאלה מהרשת האוסטרלית, באי-בי-סי.

והיה ויש אמת בדיווחים בעולם, לפיהם הפרשה קשורה במוסד, הכישלון החמור ביותר אינו של תמיר פרדו, שנכנס לתפקידו בינואר 2011, לאחר התאבדותו של זייגר. פרדו מבין את רוח הזמן. הוא נגיש לתקשורת יותר מרוב קודמיו ומכיר בחשיבות המורשת וההנצחה, לעתים למורת רוחם של ותיקים, גמלאים ושמרנים, הממשיכים לקדש את השתיקה. אבל פרדו טרם עשה את הצעד המתבקש - למנות למוסד דובר, שיסייע לו לקיים בתקופת שגרה את הקשרים הקבועים, שבלעדיהם לא יצבור אשראי חיוני ליום סגריר, כאשר יהיה זקוק ליממה, או לשעות מעטות, כדי להבריח סוכן או לטשטש מבצע.

פרדו אינו האחראי הראשי לכישלון, מפני שלא כיהן - לא רק כמפקד כלא איילון (זה היה גונדר-משנה נביל עאמר) ולא כנציב שירות בתי-הסוהר (רב-גונדר בני קניאק) - אלא גם לא כראש המוסד. לפי התאריכים שדווחו מאוסטרליה, מאיר דגן היה ראש המוסד בתקופת גיוסו של זייגר, הכשרתו, הפעלתו ומעצרו. אם אכן זייגר נבחן ונחשב ראוי לעבודת המוסד, נכשלה מערכת האיתור וההדרכה בתקופת דגן. לפי אותם נתונים, במותו היה עדיין זייגר איש המוסד ונתון לאחריותו של דגן. הכל קרה במשמרת ובמשמורת של דגן.

אם האוסטרלים צודקים ובעת מותו היה זייגר בחזקת נאשם, אך טרם נגזר דינו, הרי היה עדיין זייגר גם חף מפשע, כמו שהיה - כדברי היועץ המשפטי לממשלה דאז, אהרן ברק - השר אברהם עופר, שהתאבד בעת חקירתו הפלילית; והבנקאי יעקב לוינסון, שהמית עצמו כאשר נחשד בפלילים; ואחרים.

מדאיג לגלות שאדם המוחזק בהשגחה קפדנית בתא השמור ביותר בכלא המרכזי ביותר יכול לחמוק מעיני הסוהרים הבולשים אחריו ולשים קץ לחייו. הרשלנות-בכוח משוועת כל כך, עד שנדרשת חקירה שתשלול אותה, כמו גם חלופה אחרת - שמישהו דחף את זייגר אל מותו, נפשית אם לא גופנית.

חקירה כזו לא רק התבקשה - היא גם התקיימה, בעקבות מאמר ב"הארץ", והותרה אמש לפרסום בעקבות פנייה של העיתון. ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, ניצב יואב סגלוביץ, לא הסתפק במנגנון הקיים אצלו למקרים כאלה, היחידה לחקירת סוהרים (יח"ס) שביחידה הארצית לחקירת פשיעה חמורה (יאחב"ל). הוא יזם חס"ם - חקירת סיבות מוות, באמצעי הנדיר למדי של שופט-חוקר. לתפקיד התמנתה מכרה ותיקה של סגלוביץ, מימיהם באילת, הוא כמפקד המרחב והיא כשופטת שלום - דפנה בלטמן-קרדאי, נשיאת בית משפט השלום במחוז המרכז.

חקירתה של השופטת בלטמן היתה חסויה עד כה. הנה עוד שגיאה ישראלית טיפוסית: במקום להדוף קריאות מבית ומחוץ להקמת ועדת חקירה ולגלות שחקירה שיפוטית כבר התקיימה, המשיכה המערכת להסתיר את פעולותיה.

השופטת בלטמן היא בתו של יונה בלטמן, שהיה פרקליט המדינה - הממונה הישיר על דורית בייניש - בעת פרשת קו 300. הפרקליט בלטמן עמד בראש צוות חקירה שנכשל בפענוח הפרשה, כי השב"כ רימה אותו. דפנה בלטמן יודעת בוודאי שבמגעים עם גורמי ביטחון הנמצאים בחקירה ודואגים לעורם, מוטב לגלות ספקנות. לקח זה אולי שמעה גם מהשופטת הילה גרסטל, נשיאת בית-המשפט המחוזי במרכז. גרסטל, שהיתה הדרג השיפוטי הבכיר ביותר שהתוודע לתיק 8493, אמרה פעם בראיון שעוד בראשית ימיה כמשפטנית למדה מתחבולותיו של פרקליט ותיק - שציטט סעיף בלתי-קיים בחוק והימר בהצלחה על כך שהשופט והצד שכנגד לא יעזו לפקפק בדבריו - שאין לקבל עדויות כפשוטן.

אבל לא ברור אם השופטת גרסטל עצמה, שהחוג המשפחתי והחברתי שלה נוטה חסד לגורמים במערכת הביטחון, כגון חיל האוויר ("השופט", לדבריה, "הוא כמו טייס, לבד") והמוסד, זכרה תמיד ליישם את הלקח הזה. מעטים השופטים הנחשבים לטובים, יעילים וחריפים כמותה, אך מוטב שהרשות השופטת תתחקר את הפרשה ותבחן מדוע לא עברו צווי איסור פרסום עיון מחודש באשר להיקפם ולתחולתם.

זו עוד אחת משעותיה הקשות של הצנזורה הצבאית. בשבוע שעבר לא הצליחה לבלום שר ביטחון ישראלי; הפעם ניסתה, ליום, להשתיק שר חוץ אוסטרלי. וגם את חברי הכנסת (אם כי לא את הצנזורית היחידה ביניהם, מירי רגב), אף שהיה זה בסך הכל מסע של טיבי בעקבות ביבי - אחמד טיבי ואחרים בחיקוי של בנימין נתניהו בחשיפת "מסמך שטאובר" הסודי של צה"ל בכנסת.

לא שהכנסת יכולה להתגאות בפעולות אחרות שלה. אתמול התכנסה ועדת החוץ והביטחון לבחור לעצמה יושב-ראש. חוץ מזהבה גלאון, כולם - גם הפוליטיקאים החדשים של "יש עתיד" - הצביעו בעד אביגדור ליברמן, המנסה להמשיך ולהשפיע על משרד החוץ, שם עדיין לא הסתיימו הליכי החקירה והמשפט נגדו.

נבחרו גם חברים בוועדת המשנה לשירותים חשאיים: ליברמן עצמו, החשוד בקבלת מידע סודי משגריר; אריה דרעי, שהרשעתו הפלילית היתה פוסלת סיווג ביטחוני, אך הוא פטור ממנו כנבחר ציבור; נפתלי בנט, זאב אלקין ובנימין בן-אליעזר. אלה האנשים, שאם לא ישודרגו לממשלה ויישארו בוועדה, יובאו בסוד הנושאים הרגישים ביותר של ישראל ואמורים להשגיח על המוסד ועל שאר ארגוני הביטחון והחוץ, לפני פרשת תיק 8493 הבאה, או לאחריה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו