בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שינוי החוק איפשר לישראל לעצור 14 ממשוחררי עסקת שליט על עבירות שוליות

העצורים עלולים לרצות את שארית תקופת מאסרם המקורית של עשרות שנים בגלל עבירות כמו התקהלות אסורה על סמך אוסף ראיות חסויות

125תגובות

מאז חתימת העסקה לשחרור גלעד שליט באוקטובר 2011 עצרו צה"ל והשב"כ 14 אסירים שהשתחררו במסגרת העסקה. חמישה מתוכם נשפטו בזמנם לעונשי מאסר כבדים שנעו בין 24 ל-38 שנה, וכעת הם עלולים לשוב ולרצות את שארית תקופת המאסר – בין 16 ל-28 שנה. זאת משום שב-2009, במקביל למשא ומתן על שחרור שליט, הוכנסו שינויים בחקיקה הצבאית הנוגעת לשחרור אסירים לפני תום ריצוי תקופת המאסר (צו מספר 1677 בדבר הוראות הביטחון). השינויים והפרשנות הניתנת כיום לצו מאפשרים לצה"ל ולשב"כ לשוב ולעצור כל משוחרר עד סוף תקופת מאסרו המקורית, בגלל עבירות שאינן מהוות פעילות טרור תוך הישענות על ראיות חסויות.

חמשת העצורים הם סאמר עיסאווי מעיסאוויה, המתקיים זה 210 יום על מים, מלחים ותוספי מזון בלבד, איימן שראונה מדורא, שצם עם הפסקות קצרות זה 140 יום, וכן אבראהים אבו חג'לה, איאד אבו פנון ואיימן אבו דאוד. עצורים אחרים, בהם קטין ואשה, נדונו מלכתחילה לתקופות מאסר קצרות והם מרכזים תשומת לב פחותה בדעת הקהל הפלסטינית.

לצד עיסאווי ושראונה שובתים רעב עוד שני עצירים מינהליים, טארק קעדאן וג'עפר עז א-דין. הארבעה מצליחים בימים אלה להסעיר את הרוחות בציבור הפלסטיני יותר מכל גורם חיכוך אחר שנוצר תחת השליטה הישראלית. הדאגה לגורלם וכעס משפחותיהם על כך שאינן מורשות לבקרם דחקו הצדה את הדיון המהותי על עסקת שליט.

התקשורת הישראלית דיווחה כי העצורים שבו לפעילות טרור, לכאורה. אולם מערכת הביטחון מגדירה כ"טרור" פעולות שנתפשות בעיני הפלסטינים כאזרחיות, כמו קבלת קצבת קיום, כפי שקיבל אבו דאוד, או פוליטיות שגרתיות, כגון חברות במוסדות הפוליטיים של אש"ף והשתתפות באסיפות או בישיבות.

אבו חג'לה נדון ל-24 שנות מאסר על תפקידים בזרוע הצבאית של החזית הדמוקרטית בזמן האינתיפאדה השנייה. כשנעצר בביתו ברמאללה ביוני 2012, שמונה חודשים לאחר שחרורו, לא העלה על דעתו שהוא מבוקש. שרת התרבות בממשלתו של סלאם פיאד היא חברת החזית הדמוקרטית, והחזית היא חלק מאש"ף, שישראל חתמה אתו על הסכם אוסלו. אבו חג'לה, פעיל ותיק בחזית הדמוקרטית ששב ארצה לאחר החתימה על הסכם אוסלו ובאישור ישראלי, לא חשב שפעילות אזרחית-פוליטית תהפוך אסורה ושהוא ייעצר בעטיה. עיסאווי, לעומתו, נעצר משום שלאחר שחרורו יצא מירושלים לשכונת א-ראם השכנה, ובכך הפר את תנאי השחרור שלו.

עו"ד אחלאם חדאד מייצגת את שראונה, שנעצר ב-31 בינואר 2012, ואת אבו פנון, שנעצר באפריל 2012. ביחס לשניהם טוענות רשויות הביטחון כי שבו לפעילות אסורה, אולם הראיות נגדם חסויות והשניים מכחישים בכל תוקף את הטענות. אבו פנון הורשע ב-2003 בניסיון לרצח ובחברות בג'יהאד האיסלאמי. הוא נידון ל-29 שנות מאסר וריצה תשע מהן. שראונה הורשע במעורבות בפיגוע בבאר שבע, וכן בייצור פצצה ובחברות בחמאס. הוא נידון ל-38 שנות מאסר וריצה עשר מהן.

ביום רביעי הקרוב תישמע בבג"ץ עתירה בעניינו של שראונה, שחדאד כתבה יחד עם עו"ד נרי רמתי, ממשרדה של גבי לסקי. העתירה מציעה ניתוח משפטי-עקרוני לצו 1677, לשינויים שהוכנסו בו ולפרשנות שניתנת לו, ולכן היא רלוונטית לרוב המשוחררים שנעצרו וכן למועמדים אחרים למעצר חוזר. חדאד ורמתי סבורים כי הסעיפים המתוקנים בצווים 186 ו-184 כוללים הוראות שהפעלתן יוצרת מסה קריטית, שגורמת להליך להיות בלתי הוגן. בניגוד לוועדות השחרורים בישראל, שבהן חברים עובדים סוציאליים, קרימינולוגים, אנשי חינוך ופסיכולוגים, הוועדה הצבאית שדנה בהפרת תנאי השחרור מורכבת רק מקצינים הכשירים לכהן כשופטים. משמעות הדבר, לדעת חדאד ורמתי, היא שבוועדה חברים רק אנשי המערכת הצבאית, "שהורתה על מאסרם של המשוחררים ושלא היה לה חלק בהחלטה על שחרורם".

צו 1677 קובע שהתנאי לשחרור הוא שהאסיר לא יבצע עבירה שהעונש עליה הוא שלושה חודשי מאסר או יותר. כך עבירת תנועה, השתתפות בהפגנה או שהייה בלתי חוקית בישראל יחזירו את המשוחרר ל-20 עד 30 שנות מאסר נוספות. בניגוד לוועדה הישראלית האזרחית, כאן אין לוועדה כל סמכות לקצר את תקופת המאסר שנותרה. חדאד ורמתי הוסיפו כי לפי הצו גם אין צורך להרשיע את האדם בביצוע עבירה כדי להחזירו לכלא. "סעיפי החוק אינם כוללים כל הסבר כיצד על הוועדה לקבוע כי אדם ביצע עבירה כאשר לא הורשע בה", כתבו. למעשה, אם אותן הוראות היו קיימות ב-1985, עשרות ממשוחררי עסקת ג'יבריל שהשתתפו באינתיפאדה הראשונה ונעצרו או נשפטו על פעילותם היו מוחזרים למאסר ממושך או אף למאסר עולם.

מיכל פתאל

הוועדה רשאית לקבל ראיות חסויות, והן אינן חייבות להינתן על ידי המקור הראשון. כך, לדוגמה, דיווח שיעביר סוכן שב"כ על סמך פרטים ששמע יהיה קביל. "שילוב כל הסעיפים מייצר הסדר מסוכן שעשוי להביא למצב בו תהיה הוועדה הצבאית מחויבת ללא שיקול דעת להחזיר למאסר אדם לעשרות שנים", כתבו, "זאת על סמך מידע מודיעיני בלבד, הנשען על אמינות של מקורות שלא הופיעו בפני הוועדה, מבלי שניתנה לאדם להתגונן בפניו ומבלי שיידע במה הוא חשוד. זאת כאשר 'חטאו' הוא שביצע עבירה בה לא הורשע , וללא הפעלת שיקול דעת בהקשרו של משך הזמן הראוי להשיבו למאסר". במצב זה מצוי שראונה, לטענת השניים, משום שצה"ל טוען כי ביצע עבירה הקשורה לפעילות ארגונית בחמאס. "לעותר לא ניתנה כל הזדמנות להבין או להתמודד עם הראיות כנגדו, או אף לנסות להציג טענת אליבי או גרסה נגדית. זאת מאחר שכל הראיות כנגדו היו חסויות", הוסיפו, "הראיות החסויות שהוצגו בפני הוועדה לא כללו את העדת המקורות עצמם, אלא תמצית שערך חוקר שב"כ מידיעות מודיעיניות שנאספו".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה כי "במסגרת העסקה לשחרור החייל גלעד שליט שוחררו אסירים בהתאם לכתבי חנינה שנחתמו על ידי נשיא המדינה ולצווי הקלה בתנאי העונש שנחתמו על ידי מפקד פיקוד מרכז. כתבי חנינה אלה כללו תנאי לשחרורם של האסירים, בעיקרם התנאי שלא לשוב לפעילות ביטחונית אסורה. תנאי זה מעוגן גם בצו בדבר הוראות ביטחון ביהודה ושומרון. בהתאם לחקיקה ביהודה ושומרון, שחרור על תנאי יכול להתבטל בשל הרשעה בעבירה נוספת במהלך תקופת התנאי או באמצעות ועדה מינהלית, אשר רשאית לבחון מידע מודיעיני במעמד צד אחד המעיד על הפרת התנאים."

מתחת לפני השטח מורגשות בקרב הפלסטינים טרוניות כלפי המודיעין המצרי והנושאים ונותנים מטעם החמאס. יש הסבורים כי הם נהגו ברשלנות ולא נתנו את הדעת על מה שצפוי לכמה מאות אסירים תושבי הגדה המערבית ואזור ירושלים שלא גורשו לחו"ל או לעזה אלא שבו לבתיהם. החמאס בעזה נהנה מהילת המשחרר, ואילו הרשות הפלסטינית היא שנושאת בהשלכות התסיסה החברתית וסופגת את הזעם המתחדש על מצב האסירים. מועדון האסיר הפלסטיני והמשרד הממשלתי לענייני אסירים מתמקדים בעיקר במגעים דיפלומטיים עם הצד המצרי: שיחות עם האחראים במודיעין, פגישות בקהיר ושליחת מכתבים לשגריר המצרי ברמאללה. הם מקווים שמעורבות דיפלומטית תסייע כשמצרים תתפנה לכך. ניסיונות להבין מהחמאס מהם פרטי העסקה או עד כמה היו נציגיו מודעים לתנאים המגבילים עלו בתוהו, על אף שחשיפת הפרטים ככל הנראה לא היתה משנה את המצב שנוצר. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו