בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העציר X

יהודי אוסטרליה לא מבינים למה זה מגיע להם

15 שנה לאחר אסון המכבייה, פרשת בן זיגייר מחייבת את הקהילה היהודית באוסטרליה להתמודד מחדש עם שאלת נאמנותה לישראל

87תגובות

הקהילה היהודית באוסטרליה מעריצה את ישראל. היא מקיימת מערכת חינוך יהודית-ציונית איכותית ומפוארת. חבריה מקדישים ממיטב זמנם, מרצם והונם לקידום ענייניה של ישראל. הם מבקרים בישראל באופן תדיר ומשגרים את בניהם ובנותיהם למחנות נוער ולשנות שירות שבמקרים רבים, באופן יחסי, מסתיימים בעליה לישראל.
בחישוב לגולגולת, הקהילה היהודית באוסטרליה היא הנדיבה ביותר בעולם בתרומותיה לישראל, ואולי גם באהדתה. רוב היהודים באוסטרליה תומכים בישראל ללא כחל, ללא סרק, ללא הסתייגות וללא ביקורת. מהמרחק שלהם, הם אינם חושבים שזה מעניינם לבקר בפומבי את מדיניותה של ישראל, גם כשאינם מסכימים עמה; מי שנוהג אחרת  מסתכן בגינוי ולעתים אף בנידוי.

אבל יהודי אוסטרליה הם גם פטריוטים גדולים של ארצם. גם אם עברה מוכתם בפרצי אנטישמיות, אוסטרליה סיפקה ל-120,000 יהודיה מקום מפלט שהפך במרוצת השנים לכמעט גן עדן עלי אדמות, במיוחד עבור עשרות אלפי ניצולי השואה שהגיעו לחופיה חסרי כל אחרי מלחמת העולם השנייה.

הקהילה היהודית באוסטרליה שגשגה והתרחבה, התערתה והתקדמה, ובחישוב לגולגולת, הפכה לעשירה ביותר – ואולי גם המאושרת ביותר - בגולה כולה.  כך שרק הערצתם של יהודי אוסטרליה לישראל מתחרה עם אהבתם לארצם, ורק דבקותם בחזון הציוני מתקרבת להזדהותם עם ערכי החופש והנופש של מולדתם, ורק אמונתם בצדקת דרכה של ישראל משתווה להערכתם לדמוקרטיה, לתרבות ולאיכות החיים באוסטרליה.

אבל בשל הקשרים המסורתיים, הקרובים והאמיצים, בין אוסטרליה לישראל, בשל הקרבה הרעיונית והאידאולוגית בין שתי המדינות, במיוחד בעשורים האחרים, נאמנותם הכפולה של יהודי אוסטרליה בדרך כלל איננה עומדת למבחן: בימים כתיקונם אפשר להיות פטריוט אוסטרלי ואוהב ישראל ולחיות בשלום עם עצמך ועם סביבתך. זאת הסיבה שהפרשה העצובה והסבוכה של בן זיגייר, איש המוסד שהתאבד בכלא, מטלטלת כל כך את יהודי אוסטרליה, מוציאה אותם משלוותם ופוגעת בנימי נפשם, בגרעין קיומם, בלבת הכרתם, ביסוד תפיסתם העצמית. היא מעמידה את נאמנותם מול אהבתם, את אמונתם מול הכרתם, את מאווייהם כנגד חלומותיהם. לעת עתה, לפחות, הם המומים וקרועים, והנהגתם נתקפה אלם.

שהרי בן זיגייר היה יכול להיות נער פוסטר של הקהילה האיתנה והגאה הזו. קורות חייו נקראים כאידיאל של יהודי אוסטרלי מסור ומגשים: בן למשפחת ידועה ומכובדת בממסד היהודי במלבורן, בוגר בית ספר יהודי, חניך תנועת נוער ציונית, עולה, חייל, אב למשפחה ישראלית וגם, כך מתברר, מי שביקש להפוך את ההגנה על ביטחונה של ישראל למפעל חיים ולקריירה מבטיחה.

הידיעות הראשונות על פרשת כליאתו של זיגייר היכו בהלם יהודים אוסטרלים רבים. “לא יעלה על הדעת”, אמרו רבים מהם, שילד טוב מלבורן כמו זיגייר יבגוד בישראל וימכור את סודותיה לאויביה הגרועים ביותר. אחר כך, כשהתברר מפרסומים זרים שזיגייר לא התמסר לסוכנים איראניים או לפעילי חיזבאללה אלא לאזרחים אוסטרלים כמוהו, התעוררה המבוכה על עצם העמדתם של סוכני הביון של שתי המדינות משני צדי המתרס, אחד מול השני, כיריבים ואולי אף כאויבים.  

זיגייר עצמו, כך אפשר לשער, נקרע בין שתי מולדותיו, בין שתי נאמנויותיו, בין שתי אהבותיו, עד שנקרע מבפנים וקרס כליל: עבור יהודי אוסטרליה, המשל והנמשל בוטים מדי, חד- משמעיים מדי, ובלתי ניתנים להדחקה. כמוהו, יהודים רבים באוסטרליה חשים שנלכדו לפתע בין הפטיש לסדן,  בצומת של התנגשות עולמות, במקום שאליו חשבו שלעולם לא יגיעו. הם חוששים עתה מהעין החשדנית של שכניהם, מהטלת הספק בנאמנותם האוסטרלית, בבדיקה מחודשת של קשריהם ודרכוניהם. הם תוהים לא רק על מה אומרים עליהם אנשים מאחורי הגב אלא גם על טיבה של הדמות הנשקפת אליהם כשהם מסתכלים קדימה ובוחנים עצמם בראי.

בימים האחרונים נוספו לכך גם זעם ותסכול על מה שמצטייר כהזנחה של הרשויות בטיפולם בזיגייר, החל מעצם גיוסו למוסד, התמודדותם עם השלטונות האוסטרלים, הנזק שגרמו בשל תגובתם ההיסטרית לפרסום הראשוני ובמיוחד הפרטים שהתבררו עתה על מחדלי השב”ס בעת שהותו בכלא. כך מתעוררות לחיים התחושות הקשות שיהודי אוסטרליה חוו לפני 16 שנה לאחר אסון התמוטטות הגשר במכביה שבו נהרגו ארבעה אוסטרלים ו-60 נפצעו.

שנים ארוכות נדרשו כדי שהפצע של המכביה יגליד והאוסטרלים ישובו לתת אמון בישראל ובמוסדותיה, ושנים ארוכות יידרשו כדי שהצלקת של זיגייר תימוג אף היא. ישראלים רבים, גם כאלה המזדהים בכנות עם אסונו של זיגייר ועם מצוקת משפחתו, מאמינים בלב שלם שבמלחמת ההגנה על קיומה של ישראל וגיוסם של מתנדבים יהודים למוסד הם בבחינת כורח בל יגונה. במאבק הקיומי מול איראן, זיגייר הוא קורבן מצער, אולי אפילו מיותר, אך מותו איננו עילה לבחינה מחודשת של תפיסת עולם או ערכי יסוד.

אבל עבור הקהילה הייחודית באוסטרליה, החמה והתומכת, מדובר בטראומה ממשית, בקריסה תפיסתית, במערבולת רגשית מטלטלת. בשבועות וחודשים הקרובים יתעוררו אצלם ספקות ותהיות בקשר לעצמם, לסביבתם ולהזדהותם עם ישראל הרחוקה, שאולי בגדה באמונם. בתווך שבין אהבתם למדינת אזרחותם, שכה היטיבה עמם, להערצתם למולדתם השנייה, גאוות קיומם היהודי, יש בוודאי שאלה אחת טורדנית, כמעט תנכ”ית ברבדיה, שלא תיתן להם מנוח: במה חטאנו, ולמה זה מגיע לנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו