בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתי הופך גל עימותים בגדה לאינתיפאדה שלישית?

רצף האירועים בגדה מזכיר את האינתיפאדה הראשונה, אבל בניגוד לעבר צה"ל אינו יושב היום בערים הפלסטיניות והוא מיומן הרבה יותר בפיזור הפגנות המוניות

31תגובות

כמאה פלסטינים יידו הבוקר (ראשון) אבנים לעבר חיילים בצומת בית עמון סמוך לחברון. דווח על התקהלויות גם בבית אומר ובמרכז חברון. החיילים מגיבים באמצעים לפיזור הפגנות. לצד ההפגנות בגדה, עלה מספר האסירים הפלסטינים ששובתים רעב  מ-3,000 ל-4,500, לאות הזדהות עם העציר ערפאת ג'רדאת שמת בסוף השבוע בכלא מגידו. מהשב"ס נמסר כי כל האסירים הביטחוניים החזירו היום את ארוחותיהם. 

במכון לרפואה משפטית באבו כביר ממתינים לביצוע נתיחה שלאחר המוות בג'רדאת. בצהריים מתוכנן דיון בבית משפט השלום ברמלה באשר לנוהלי הנתיחה, בהשתתפות נציגי היחידה לחקירות בינלאומיות במשטרה, שמונתה לחקור את האירוע, בתום הדיון תבוצע הנתיחה במכון.

היקף העימותים בסוף השבוע בגדה המערבית חורג מהמוכר בימי שישי ברחבי יהודה ושומרון, הן בשל ריבוי המקומות והן בשל המספר הגדול של המשתתפים. מרבית האירועים נותרו בשליטה, למעט עימות בין מתנחלים מהמאחז אש קודש לפלסטינים מקוסרא, שביניהם שוררים יחסים עכורים זה כשנתיים. לשטח המאחז הגיעו 200 פלסטינים; 25 מתנחלים באו מולם ופתחו באש. שני פלסטינים נפצעו. פלסטיני נוסף נפצע מירי כדורי גומי על ידי חיילי צה"ל. הצבא חוקר את האירועים.

מהומות גם פרצו אתמול (שבת) בחברון, בשל מותו בכלא של העציר ערפאת ג’ראדאת מהכפר סעיר הסמוך לעיר. לפי הודעת השב”כ הוא מת מדום לב. נושא האסירים הוא בנפשו של הציבור הפלסטיני, ובמהרה עלתה אתמול הדרישה להקמת ועדת חקירה בינלאומית, כמו גם שמועות ולפיהן העציר מת כי הוכה. מותו של ג’ארדאת מוסיף למתיחות הקיימת ממילא באזור, בשל יום השנה ה-19 לטבח ברוך גולדשטיין במערת המכפלה. תומכיו מציינים אותו בפורים ואילו הפלסטינים ב-25 בפברואר, מחר.

רצף האירועים מייצר שיח ציבורי סביב השאלה אם לפנינו אינתיפאדה שלישית. אך אינתיפאדה שלישית אינה מצב בינארי של כן או לא. יש גם מצב ביניים של גל מחאה נוסף בציבור הפלסטיני, על רקע האכזבה מהיעדר התקדמות מדינית, המשבר הכלכלי, סימני קריסת הרשות הפלסטינית וההתלהבות הציבורית מהישגי חמאס בעזה ב-12 השנים האחרונות.

בינתיים, מתווה האירועים מזכיר את האינתיפאדה הראשונה. אך יש לזכור שני הבדלים מהותיים בין שלהי 1987 לפורים 2013. ב-87 צה”ל שלט בכל הערים הפלסטיניות, והיה אחראי לתפעול מנגנון החיים השוטף. אז היה צה”ל לכוד בהגנה על מתנחלים שנסעו להתנחלויות דרך הערים, בהגנה על בנייני הממשל הצבאי שהוקפו המון זועם, וגם בניסיונות עקרים לשמור על שגרת חיים. באינתיפאדה הראשונה צה”ל השחית אנרגיה יקרה על מלחמה בשביתת המסחר של הסוחרים וסגירה / פתיחה של אוניברסיטאות.

היום המשימה הרבה יותר ברורה: צה”ל נערך להגן על הצירים, על ההתנחלויות וכמובן למנוע יציאת טרור מהגדה לישראל. אמנם הצירים ארוכים, אך תפקיד הצבא ברור לו. גם כשיש קו שצריך להדוף את המפגינים ממנו, המשימה של הצבא אינה מסובכת.

ההבדל הנוסף הוא ההיערכות הצה"לית. באינתיפאדה הראשונה הצבא לא היה ערוך ולא היה מוכן. לא היה ברור לאיש מה התורה הטקטית לטיפול בהפרות סדר. על רקע זה נולדה ההוראה “לשבור את הידיים והרגליים”, שלמרבה הזוועה יושמה כפשוטה, או הזיות מסוג “החצצית” נגד המפגינים.  

היום הצבא מיומן בהפרות סדר ושם דגש רב על אימונים בנושא. אמנם לא כל כוחות המילואים מנוסים בפיזור הפגנות, אבל בהחלט ניתן היה לראות את מיומנותם של שוטרי מג”ב וכוחות צה”ל הסדיר בהפרות הסדר האחרונות. כבר לא נראים חיילים נוסעים בג’יפ, קופצים, ואז רצים עם הציוד הכבד במחנה פליטים אחרי ילדים זורקי אבנים, נקלעים למצוקה ויורים את דרכם החוצה. החיילים והשוטרים משתמשים בהרבה גז מדמיע, שאמנם אינו נעים, אך אינו נורא. צלמים מתעדים את המתפרעים, לטובת המעצרים בלילה.

בשיחות פנימיות אומרים בצה"ל כי 2013 היא שנת הכרעה: או קריסת הרשות או תהליך מדיני. גם המתנחלים יושבים בינתיים על הגדר. באינתיפאדה הראשונה והשנייה הם היו ראשי הקוראים לנקוט יד קשה. באינתיפאדה הראשונה הם הובילו קו של ירי למוות במיידי אבנים, ובשנייה קראו לצה”ל לנצח.

אך במבט לאחור, הנהגת המתנחלים סבורה שהדימוי של יהודה ושומרון כבוסניה של המזרח התיכון ממאיס אותם על הציבור הרחב. הם מעדיפים להתמקד ביקבים, צימרים, בריכות, מעיינות, שבילי אופניים, טיולי אופנועים - כל מה שאמור לדבר ללב הישראלי הממוצע. בינתיים הם לא מפגינים, לא קוראים, לא לוחצים. התנהלות זו מאפשרת מרווח נשימה לראשי מערכת הביטחון. בצבא מייחלים שמרווח הנשימה הזה ינוצל למהלך מדיני.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו