בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

המו"מ שלא היה - נפתח ברחוב

ההפגנות בגדה השיגו בינתיים מטרה חשובה אחת - תמיכה והצהרות סולידריות בעולם הערבי. ויתור נמוך מצד ישראל ימתן את ההסלמה והלחץ הבינ"ל

48תגובות

מותו של האסיר ערפאת ג’ראדאת בכלא מגידו, שביתת הרעב הארוכה של סאמר אל-עיסאווי (216 ימים) ושל שלושה אסירים נוספים, הפגנות “יום הזיכרון” לטבח שביצע ברוך גולדשטיין בחברון בשנת 1994, התכתשויות עם מתנחלים ליד הכפר קוסרא בנפת שכם – אלה לכאורה רק “אירועים מקומיים”, שכמה רימוני עשן, ירי כדורי גומי, ומעצרים יכולים להם.

איש אינו מגדיר אותם עדיין כאינתיפאדה, ובצדק. המונח הזה שמור למלחמת הכל בכל, לסדרות של פיגועי טרור, לגיוס מילואים והצפת השטח בכוחות. אלה עדיין אינם פני הדברים בגדה.

הנהגת הפתח, ובראשה מחמוד עבאס (אבו מאזן), מצהירים כי לא יתירו התפרצות של אינתיפאדה חדשה. ודאי לא ערב ביקורו ההיסטורי של נשיא ארצות הברית ברק אובמה, וכאשר נציגיו של עבאס, סאיב עריקאת ומוחמד שתייה מנהלים דיונים על סדר היום של הביקור עם שר החוץ האמריקאי ג’ון קרי. אבל די שאחד האסירים השובתים ימות בעת שביתת הרעב, או כמה צעירים ייהרגו מאש כוחות צה”ל, כדי שהרשות הפלסטינית תאבד את כוח הבלימה שלה, שממילא תלוי על בלימה.

בגדה פועלים די גורמים, ובהם מבקריו ויריביו של עבאס בתוך תנועת פתח, שמעריכים שאין בכוחו להביא לשינוי במדיניותה של ישראל. חלקם דורשים “להחזיר לישראל את המפתחות” ולפרק את הרשות הפלסטינית. אחרים, לעומתם, חוששים שמהלכיו הפוליטיים של עבאס כנגד חמאס עלולים להדיר את פתח מעמדות השליטה והכסף. הבערת השטח עשויה לשרת את הגורמים הללו ולכלוא את עבאס בעמדה לוחמנית שאליה לא התכוון.

זו איננה רק הדילמה של עבאס. ההפגנות וההתכתשויות השיגו בינתיים את מטרה חשובה אחת: פרשת האסירים חוללה הפגנות תמיכה והצהרות סולידריות בביירות, במצרים ובירדן, ו”דאגה רצינית” אצל מזכ”ל האו”ם באן קי מון. הן גם עלו לדיון בוושינגטון על ידי השליחים הפלסטינים, והליגה הערבית מתכוונת להעביר את הנושא לעצרת הביטחון.

אבל הפעילות הבינלאומית לא תוכל להרשים את הפעילים בשטח – או את האסירים – ללא תמורה או ויתור ישראלי. השאלה, כרגיל, היא האם תצליח ישראל ליזום צעד משמעותי לפני שהעניינים ייצאו משליטה, או שתמתין לעוד לחץ מהשטח ומהקהילה הבינלאומית. בכמה הזדמנויות בעבר הבינה ישראל שאין טעם להתמודד בעיקשות עם שביתות רעב, שלא רק שהן גורפות אהדה אלא הן גם מפעילות לחץ בינלאומי מיותר עליה. מקרהו של חאדר עדנאן, פעיל הג’יהאד האיסלאמי שישראל החליטה לשחררו מן הכלא, שבו שהה במעצר מנהלי, לאחר 67 ימי שביתה, הוא רק דוגמה אחת.

טיפול נכון ומהיר בעניין האסירים השובתים, גם אם הוא דורש ויתור, מחירו נמוך בהרבה מהסלמה שבעקבותיה עלולות שביתות רעב להתפשט לכל בתי הכלא, ולהזין את ההתכתשויות ברחובות הערים. במצב שאין בו עדיין  ממשלה בישראל, שמסוגלת לקבל החלטות מדיניות, להתחיל במשא ומתן עם הרשות הפלסטינית ולהציע תוכנית מדינית מעשית, המעט שיכולה ישראל לעשות הוא להרגיע אזורים דלקתיים. החשוב והרגיש שבהם הוא האסירים הביטחוניים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו