בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מות העציר הפלסטיני

לחקור את החוקרים

ביום ה' התלונן ערפאת ג'רדאת על כאבים ומצוקה בשל החקירה והבידוד. אתמול הודיע שב"ס על מותו. כל מי שפגש בו מאז שנעצר צריך לספק הסברים

58תגובות

ערפאת ג'רדאת, בן 30, מת כנחקר שב"כ. מדי שבוע, עשרות אם לא מאות פלסטינים עוברים את המסלול שאליו נקלע ב-18 בפברואר, עם מעצרו. את המסלול מפעילים עשרות ישראלים: מהחיילים שעוצרים את החשוד באישון לילה, דרך הרופא הצבאי שבודק את בריאות העציר הטרי, חוקרי השב"כ שמתחלפים במשמרותיהם, סוהרי שב"ס, העובדים במרפאת הכלא והשופט שמאריך את המעצר. 

נכון, אלפים אחרים עוברים את המסלול הזה – ואף ארוך וקשה ממנו – ונשארים בחיים. יש להניח שזה מה שיגידו אנשי שב"כ ושב"ס להגנתם. אבל מנקודת הראות הפלסטינית, כל תחנה במסלול המעצר ובחקירה כרוכה בסבל פיזי ונפשי עצום שהצבא, המשטרה, השב"כ והשב"ס גורמים בכוונה - הרבה מעבר לממדי הסבל שאמורות לגרום שלילת החירות והפקת כתב אישום. במשך השנים הצטברו תלונות עצירים ואסירים פלסטינים על מניעת שינה לאורך שעות, איזוק מכאיב וממושך, השפלות, מכות יבשות, הזנחה רפואית. לפי הגדרות בינלאומיות, אלו עינויים.

ג'רדאת לא היה פצצה מתקתקת. הוא נעצר בחשד שיידה אבנים והשליך בקבוקי תבערה על מטרות ישראליות. אחרי שלושה ימי חקירה ביקשה המשטרה (בשם השב"כ) להאריך את מעצרו בעוד 15 יום לצרכי חקירה. הדיון בהארכת המעצר התקיים ביום חמישי, 21 בפברואר, במתקן חקירות השב"כ קישון, בפני השופט הצבאי רס"ן דוד קדוש. השופט הורה להאריך את המעצר ב-12 יום. כמיל סבאר, עורך דין מטעם המשרד לענייני אסירים ברשות הפלסטינית, שאל בדיון את החוקר המשטרתי אם התעוררו חשדות נוספים נגד ג'רדאת, ונענה בשלילה. הוא שאל אם הודה במיוחס לו, והחוקר המשטרתי ענה: "חלקית". מכאן הסיק הפרקליט שג'רדאת הודה ביידוי אבנים.

רפרודוקציה: צילום באדיבות מועדון האסיר הפלסטיני

הניסיון מלמד שימי החקירה הנוספים – רבים ביחס לקלות העבירות – לא נועדו רק לחלץ עוד הודאות, אלא גם לנסות ולגרום לנחקר להפליל אנשים בסביבתו או לאסוף מידע אישי, אף מביך, כדי לעשות בו שימוש בעתיד. מדיווחי עצירים לפרקליטיהם ברור שהשימוש במניעת שינה במקביל לכבילה ממושכת וכואבת נפוץ ביותר. כפי שמתברר גם בבית המשפט הצבאי, אנשים מודים גם במה שלא עשו או מפלילים הפללות שווא – וזאת רק כדי שיניחו להם לישון.

בזמן הקצר שניתן להם לפני הדיון בהארכת המעצר, ג'רדאת, שסבל לפני מעצרו מפריצת דיסק, הספיק לספר לעו"ד סבאר שכתוצאה מהישיבה הממושכת על כיסא בזמן החקירה הארוכה הוא סובל מכאבי גב ומכאבים אחרים. השופט קדוש ידע על הכאבים מהדו"ח הסודי שהוצג לו. בזמן שהשופט כתב את החלטתו, סיפר עוד ג'רדאת לפרקליטו כי הכליאה בתא מבודד קשה לו מאוד והוא מבקש לעבור ממנו. עו"ד סבאר התרשם שהצעיר נמצא במצוקה נפשית גדולה, ושיתף את השופט בהתרשמותו זו. ואכן השופט הוסיף להחלטה: "הסניגור מבקש את רשות בית המשפט לטעון לעניין בריאותו הנפשית של החשוד בעת יושבו בתא המעצר לבדו והחשש לפגיעה נפשית. מבקש כי החשוד ייבדק בנושא ותופנה אליו תשומת הלב הנדרשת".

דודו בכר

הדיון בהארכת המעצר התקיים ביום חמישי בעשר בבוקר. נכון להיום (ראשון) עו"ד סבאר אינו יודע מתי הועבר ג'רדאת לכלא מגידו, שם מת. אחת ההערכות של הארגונים הפלסטינים המייצגים אסירים היא שג'רדאת הועבר לתא מדובבים במגידו.

בניגוד לחקירות השב"כ, שמתועדות בזיכרון דברים - הרשויות נמנעות מלתת אישור רשמי לקיומם של מדובבים. הניסיון מלמד שמדובבים משתמשים בכל מיני שיטות ואיומים כדי לחלץ מידע (נכון או כוזב): הם מתפארים במעשי הגבורה שלהם כחברים באחד מהארגונים הפלסטיניים, הם משמיעים חשד שהעציר משתף פעולה מכיוון שאינו משתף אותם במעשי הגבורה שלו וגם מאיימים עליו.

חקירה בעניין מותו של ג'רדאת חייבת להתמקד בכל אחת מהתחנות שבהן עבר מאז מעצרו. זאת אף שכל חקירה תהיה פגומה מראש, מאחר שבאישור בג"ץ – החקירה שעבר ג'רדאת בשב"כ לא תועדה בצילום. רק לפני שבועיים, ב-6 בפברואר, מחקו נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס והשופטים חנן מלצר ונועם סולברג עתירה שהגישו ארבעה ארגוני זכויות אדם בדרישה לבטל תיקון לחוק מ-2003 שפטר את המשטרה מתיעוד חזותי או קולי של חקירות חשודים בעבירות ביטחוניות. לדעת השופטים, משום שהתיקון לחוק נמצא בבחינה מחודשת, "טרם הגיעה העת לבחינת טענותיהם של העותרים לגופם של דברים".

הפלסטינים אינם זקוקים לחקירה ישראלית. בשבילם, מותו של ג'רדאת הוא אירוע גדול הרבה יותר מהטרגדיה שלו ושל משפחתו. מניסיונם, מותו של ג'רדאת אינו הוכחה לאי-מותם של העצירים האחרים אלא לכך שהמערכת הישראלית משתמשת בעינויים בדרך שגרה. מניסיונם, מטרת העינויים נועדה לא רק להרשיע אדם זה או אחר, אלא בעיקר להרתיע ולהכניע ציבור שלם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו