בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עציר מת, קדוש נולד

העציר שמאחד סביבו את החברה הפלסטינית

מותו של העציר בכלא מגידו הצית מהומות בגדה. המשטרה הפלסטינית לא באה, צה"ל נהג באיפוק עילאי. לאן נושבת הרוח ברחוב הפלסטיני?

12תגובות

אולי כמחווה עגומה לפורים, הצטיידו אתמול (ראשון) מיידי האבנים בחברון בכמות נכבדת של נפצים וחזיזים, והשליכו אותם לעבר החיילים. כאות הזדהות עם ערפאת ג’ראדאת, הוכרזה לראשונה זה שנים שביתת מסחר. כיכר השוטר, עורק המסחר של העיר מאז סגר הצבא את החנויות ברחוב השוהדה ב-1994, היה נטוש, במה שנראה כמעין יום כיפור פלסטיני. רק כמאתיים צעירים ניהלו קרב אבנים עיקש מול הצבא.

מהומות בכיכר השוטר הן מחזה שחוזר על עצמו רבות לאחרונה. במאורעות אתמול היה הבדל אחד: המשטרה הפלסטינית לא באה. בדרך כלל, אחרי חצי שעה של הוצאת קיטור מגיעים שוטרי הרשות ומעיפים את הצעירים הביתה. הפעם הם העדיפו להתבונן מרחוק. המשטרה המקומית שממילא נאבקת לאחרונה על הלגיטימציה שלה, לא יכולה לדכא בכוח הפגנות על מות ג’ראדאת. כוח צה”ל במקום נהג באיפוק עילאי. על הכוחות בשטח פיקד מפקד גדוד בנח”ל. הוא אירגן חוליה של קלעים, ואישר אישית כל ירי של כדור גומי לעבר מתפרעים מרכזיים.

ג’ראדאת הפך בין ליל לסמל של מאבק האסירים. דווקא העציר הזניח ביותר, שנעצר על יידוי אבנים, לא השתייך לאף ארגון ומעולם איש לא שמע עליו, הוא זה שמאחד סביבו את החברה הפלסטינית. יש למות מות קדושים ויש למות מות קדושים בחקירת שב”כ. זו הדרגה העילאית ביותר. כמו בוויכוח אם היהודים צלבו את ישו, העובדות כבר ממש לא משנות. מקסימום חומר להיסטוריונים. מה שקובע הוא הרגשות, העובדות, הדמיון. המפגינים אתמול בכיכר השוטר היו משוכנעים שג’ראדאת עונה למוות על ידי חוקרי השב”כ בעת חקירתו. הגרסה הרשמית של ישראל, על פיה הוא מת בדום לב, נדחתה בבוז. היא פוגעת בכבודו של המנוח.

אמיל סלמן

בסופו של דבר היום עבר בשקט יחסי. דחיית הלווייתו של המנוח ביממה הרגיעה במעט את הרוחות. לאחר ההלוויה, כך ההיסטוריה מתלמדת,  צפויים עימותים נרחבים. בינתיים העימותים עצמם מתקבעים לכל מקום שיש בו נוכחות צבאית קבועה, כמו מחסום חווארה הסמוך לשכם ומחסום ג’למה הסמוך לג’נין. יידוי האבנים על הצירים שבהם נוסעים מתנחלים נמצא בעלייה מתונה. הנשק לא הוצא עדיין מהמחסנים. חמושים לא נראים ברחובות וכמובן לא מעיזים להתקרב להפגנות. ממחנה פליטים בלאטה הופצה שלשום תמונה של חמושים צועדים, אך הם כיסו את עצמם מכף רגל ועד ראש, כמו כלה במאה שערים, מה שמאותת על חששם להיעצר, או על ידי הרשות או על ידי ישראל.

ההמונים עדיין נשארים בביתם. ניתן היה לצפות שבעיר עיקשת כמו חברון, שהשביתה את כל המסחר בשל מות ג’ראדאת, ייצאו יותר אנשים לרחובות. הצבא עושה מאמץ עילאי לא לתדלק את המחאה בהרוגים ובלוויות. האירועים בינתיים הם כמו סקרים: בעיקר מלמדים על מגמות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו