בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבריחה מטהראן

"ארגו", הגרסה הישראלית

שגרירות ישראל הותקפה עוד לפני שגרירות ארה"ב באיראן ב-1979. בעקבות זכיית הסרט באוסקר, משחזרים דיפלומטים ישראלים את האירועים

33תגובות

בסרט “ארגו”, בבימויו של בן אפלק, שזכה השבוע בפרס האוסקר, מתואר סיפורם של ששה דיפלומטים אמריקאים שהצליחו להימלט מטהראן לאחר שהמון זועם השתלט על השגרירות האמריקאית בעיר, בעיצומה של המהפכה האיסלאמית בנובמבר 1979. תשעה חודשים לפני כן אירעה השתלטות דומה גם על השגרירות הישראלית בעיר. הבניין נחנך מחדש כשגרירות הפלסטינית ויאסר ערפאת, שפיתח קשרים ענפים עם ארגוני האופוזיציה שסרו למרותו של חומייני, הוזמן לטהראן וקיבל אחר כבוד את משרדו של שגריר ישראל יוסף הרמלין.

ב-1 בפברואר 1979 נחת האייתוללה חומייני בטהראן. בין המיליונים שקיבלו את פניו היו גם שני ישראלים: תא”ל (במיל’) יצחק שגב ואיש המוסד אליעזר (גייזי) צפריר. תקוות משרד החוץ הישראלי שבאיראן תתרחש הפיכה צבאית התפוגגה, וכך שגב, צפריר ו-31 ישראלים נוספים הפכו פתאום נתונים לחסדי המשטר האיסלאמי הרדיקלי, שצמח לאחר נפילת השאה. 1,500 ישראלים חיו באיראן באותן שנים, וכמעט כולם עזבו את המדינה כשלושה חודשים לפני כן, בנובמבר 1978, כשגברו החששות מנפילת המשטר. קבוצת הישראלים הקטנה, ובראשה השגריר הרמלין, הבינה שעליה לעזוב את המדינה בהזדמנות הראשונה וההשתלטות על השגרירות אותתה שעליה לפעול ובהקדם.

בשיחה עם “הארץ” משחזר שגב את ימי המתח וההסתתרות בטהראן של ראשית המהפכה. הוא נדרש לגבש תוכנית מילוט לקבוצת הישראלים, שהסתתרה בשלוש דירות בעיר. את מרבית זמנו העביר בשיחות טלפון עם אנשי המטכ”ל ומשרד החוץ בירושלים, וניסה לנצל את הקשרים הרבים שיצר עם צמרת הצבא. “התקשרתי למפקד חיל האוויר, (אמיר חוסיין) רביעי שהיה חבר טוב שלי, ואמרתי לו: ‘רביעי, יש לך 2,000 מטוסים, תמצא אחד ונברח’”, שיחזר שגב השבוע, “הוא השיב ‘האייתוללות שולטים בשדות התעופה, אם תצליח למצוא מטוס תקרא גם לי. צלצלתי גם למפקד הצנחנים מנושהר חוסרודאד, שהיה אתי בארץ כמה פעמים ופיקד על כוחות האוויר. הוא אמר לי: ‘לקחו לי הכל’. כמה ימים אחר כך הוא התקשר וסיפר שמצא מסוק, שהוא מתכוון לברוח לסעודיה ושיש לו מקום בשבילי. סירבתי ואמרתי שיש לי עוד 30 אנשים”.

כחלק מתוכנית החילוץ הוחלט שחיל האוויר ישלח מטוס הרקולס לחלץ את הישראלים התקועים. הרמטכ”ל דאז, רפאל איתן, הסמיך את שגב למצוא משטח מתאים לנחיתה, משימה שהתמחה בה בעת שירותו בצנחנים. לאחר מכן יצר עמו קשר שר הביטחון דאז, עזר ויצמן, ובישר לו כי קיבל את אישורו של שר ההגנה האמריקאי לצרף את הישראלים לתוכנית החילוץ של מאות אזרחים אמריקאים מאיראן, בשני מטוסי ג’מבו של חברת TWA, שהיו אמורים לנחות בסוף השבוע שלאחר מכן.

בעת ההמתנה לחילוץ היה שגב אחד הבודדים שהורשו לצאת מדירות המסתור, וכך היה לערוץ התקשורת היחיד כמעט של הישראלים הנצורים עם העולם. הוא נהג לצאת מדי יום ולהסתובב ברחובות כדי לחוש את האירועים באופן בלתי אמצעי, ונהג לקנות עיתונים, שאת חלקם הוא עדיין שומר בביתו שברמת גן. בעיתונים פרסמו אנשי המהפכה את תמונות גופותיהם המרוטשות של אנשי השאה שהוציאו להורג, שחלקם היו חבריהם הקרובים של הישראלים.

ביום הפינוי, ה-17 בפברואר, הגיעו הישראלים לנקודת האיסוף במלון הילטון בטהראן, שהיה מלא באנשי מהפכה חמושים. שגב חשש לקראת המעבר בנמל התעופה עם דרכונים ישראלים, אולם קיווה שהקבוצה הקטנה של הישראלים לא תבלוט בקרב מאות האמריקאים שהיו אמורים להתפנות יחד אתם. התקווה הזו נגוזה ברגע שהגיעו למלון. שני חברי הקבוצה הישראלית נעצרו כשהגיעו לשם בחשד שהם בכירים בסאוואכ, המשטרה החשאית של השאה, שמנסים להתחמק ממשפט. “הם בדקו כל אחד שנראה מקומי”, סיפר חיים הראלי, סגנו של שגב, שנמנה עם העצורים, “סביר להניח שהם שמעו אותי מדבר פרסית עם הנהג והניחו שאני איראני”. כנראה שהנחת האיראנים לא היתה שגויה לחלוטין. “הסברתי להם שנולדתי באיראן, עליתי לישראל וכעת חזרתי כנציג ישראלי”, הוסיף הראלי, “אמרתי להם את זה אולי עשר פעמים, אבל הם לא הצליחו להבין. הם היו אנשים מאוד פשוטים, קרוב לוודאי אסירים פוליטיים משוחררים. אבל הם נשאו נשק ונראו מאיימים”.

שגב החליט להתוודות. “הלכתי למפקד ואמרתי לו: ‘שמי סרטיפ (גנרל) שגב, ואני רוצה להגיש כתב האמנה לשלטון החדש’”, סיפר, “הוא הסתכל עלי המום ואומר: ‘לי אישית אין שום בעיה עם ישראל, אבל עכשיו יש מהפכה, אני חייב לדווח עליך שאתה פה’. אמרתי: ‘דווח, ותדע שהשניים שעצרת הם אנשיי’”. כעבור שעתיים מורטות עצבים פסע למלון לא אחר מאשר האייתוללה בהשטי, סגנו של חומייני, מלווה בעשרה טוראים שנשאו את שולי שמלתו. “ניגשתי אליו ואמרתי לו בפרסית: ‘אייתוללה בהשטי, אני מאוד שמח שבאת לקבל את כתב ההאמנה שלי’”, הוסיף שגב. השני בחשיבותו במשטר החדש לא היה משועשע. “הוא הסתכל עלי ואמר לי: ‘סרטיפ שגב, תסתלקו מהמדינה הזו תיכף ומיד’”, סיפר, “אמרתי לו שבסדר, אבל שאני דורש שישחרר את שני האנשים שלי. הוא הורה לשחרר אותם, והתעקשתי שייתן את ההוראה גם בכתב. הוא הסכים”.

שגב לא התרשם מהיחס הג’נטלמני לו זכה מהשלטון החדש, והוא נשאר – אז כמו היום – מלא ביקורת עליו. “משטרו של השאה היה נורא ואכזר, אבל האנשים האלה גרועים פי אלף”, הוא אומר, “הם נהנים מהמוות. הסיבה שהם נתנו לנו לצאת בכזאת קלות אינה היותם אדיבים או משהו כזה. זה היה פשוט יום או יומיים אחרי המהפכה, והם עוד היו צריכים להשתלט על המדינה. הם חשבו שלפני שהעניינים מסתדרים לא כדאי להם להסתבך עם ישראל”.

כמה שנים לאחר מכן, כשהזיכרונות מהמהפכה עדיין טריים במוחו, הוא הגיש עבודת דוקטורט באוניברסיטת קולומביה האמריקאית על הגורמים למהפכה האיראנית. אחד מהמנחים שלו היה זביגנייב בז’ז’ינסקי, לשעבר היועץ לבטחון לאומי של הנשיא ג’ימי קרטר. שגב לא חוסך את ביקורתו מהדרך שבה האמריקאים ניהלו את המשבר ובכך שאיחרו להבין את עוצמת העוינות כלפיהם. “לאחר שהשגרירות שלנו הותקפה, הנספח הצבאי האמריקאי הזמין אותי לגור אצלו”, אמר, “אמרתי לו: אתה המותקף הבא. אבל הוא לא רצה לשמוע מזה בכלל”.

שגב טוען כי בקרב האמריקאים היתה שאננות מוחלטת נוכח אפשרות של תקיפת השגרירות. “יש הוכחה יותר טובה מזה שהם לא השמידו את המסמכים הסודיים ביותר עד שטיפסו להם על הגדרות?”, תהה, “אני פיניתי את כל התיקים שהיו אצלנו – אלפי תיקים עם קבלות על עסקאות נשק. לא השארתי שם נייר אחד”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו