בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדלת האחורית הנסתרת לטהראן

השותפות בין ישראל לאזרבייג'אן המוסלמית שבגבול איראן פורחת בשקט: האזרים רוצים סיוע לשחרור חבל מהארמנים, ישראל מעוניינת בין היתר בנפט שהיא מייצאת

53תגובות

יום שלישי בבוקר. אלפי אנשים צועדים בקבוצות מסודרות בבירת אזרבייג'אן לעבר אנדרטת חוג'אלי. לאורך השדרה תלויים תצלומי ענק בשחור-לבן של גופות ילדים ונשים. בראש עמוד שיש שחור ניצב פסל אשה נושאת תינוק, וכל אזרח מניח למרגלותיה שני פרחי ציפורן אדומים. העם האזרי יושב בלב הקווקז ולחופי הים הכספי לפחות 2,500 שנה, אבל המדינה צעירה מאוד – בקושי בת 21. הדם הרב שנשפך מתערבב פה במלט שנוצק ביסודות הלאומיים.

בחודש שעבר ציינו כאן את יום השנה ה-23 לפלישה הסובייטית ב-1990. ברית המועצות, באחד מפרפורי הגסיסה האחרונים שלה כאימפריה, ניסתה להחניק את ניצני העצמאות של הרפובליקה האזרית שהצבא האדום כבש ב-1920. טקס דומה מתקיים בשדרת השהידים הצופה על העיר – לאורכה קבורים 137 גברים ונשים שיצאו לרחובות לבלום את הטנקים ששלח מיכאיל גורבצ'וב. מאז ימי אלכסנדר הגדול, חבל הארץ הזה היה נתון לשלטון אימפריות, למעט תקופות קצרות מאוד: האימפריה הפרסית, העות'מאנית והרוסית.

זכר טבח חוג'אלי, ב-26 בפברואר 1992, כמעט נשכח לגמרי מחוץ לאזרבייג'אן. 613 אזרים, רובם אזרחים, נרצחו בידי מיליציות ארמניות ובסיוע גדוד רובאים רוסי, בחבל נגורנו-קרבאך. הטבח היטשטש בתוך מסכת מעשי ההרג ההמוניים של תקופת התפרקות ברית המועצות וסדרת המלחמות בין שברי המדינה היוגוסלבית. אבל בבאקו וביתר ערי אזרבייג'אן הזיכרון חי ורלוונטי. הוא רווי עלבון עמוק על שהעולם לא התעניין בזה אז, ובוודאי אינו מתעניין היום. העלבון מכונן הזדהות לאומית לא פחות מהזיכרון.

ילדים באנדרטת חוג'אלי בבאקו
רויטרס

שני הצדדים בלחימה על החבל, השוכן בשטח הריבוני של אזרבייג'אן, עשו מעשי זוועה וטיהור אתני. אבל בעיני האזרים, שכ-21% משטח ארצם נתון גם היום בשליטת הארמנים, מלחמת נגורנו-קרבאך לא הסתיימה. היא לא תסתיים עד שהשליטה על החבל תחזור לידיהם, ומאות אלפי הפליטים – ולטענת ממשלת באקו יותר ממיליון – ישובו לביתם. לחימה "בעצימות נמוכה", ירי צלפים ורימונים, מתנהלת בחבל כמעט מדי יום, הרחק מעיני התקשורת הבינלאומית. ניסיון אפשרי של הארמנים להפגין ריבונות – אם יממשו למשל את איומיהם להפעיל שדה תעופה – עלול להצית התלקחות חדשה.

הברית בין ישראל לאזרבייג'אן נבנית זה שני עשורים, מאז הכרזת העצמאות האזרית. הציבור הרחב התוודע אליה רק בשנה האחרונה, עם דיווחים על שיתוף פעולה מגוון. אבל בעיני האזרים, עילת הברית עם ישראל היא המובלעת ההררית ממערב: הם חולמים לחזור לנגורנו-קרבאך ורואים בישראל בעלת ברית במאבק.

השותפות נשענת על היחסים ההיסטוריים בין העם האזרי ליהודים שחיו באזרבייג'אן, על היכולות הטכנולוגיות הישראליות ומה שמצטייר בעיני האזרים ככוחו של הלובי היהודי בוושינגטון. שם נאבקת אזרבייג'אן בקהילת גולים ארמנים גדולה ומשפיעה. כמאה אלף יהודים עלו לישראל מאזרבייג'אן עם הסרת מסך הברזל וחלקם המשיכו לארה"ב. הממשלה בבאקו מנכסת אותם כפזורה ועל הדרך מוכנה להקריב את יחסיה עם איראן. זה לא עניין של מה בכך, בהתחשב בעובדה שבאיראן חיים אזרים רבים מאוד - כ-20 מיליון לפי הערכה אחת - אוכלוסייה בגודל כפול מאוכלוסיית אזרבייג'אן עצמה. עלי חמינאי, המנהיג העליון של איראן, הוא אזרי למחצה.

"איראן לא אוהבת את שיתוף הפעולה הטוב שלנו עם ישראל", אומר בהנאה גלויה פואד אחונדוב, יועץ של הנשיא אילהם אלייב. "חלק גדול מהישראלים הם אזרים וקל לנו מאוד לעבוד אתם. איראן היא הבעיה, לא ישראל".

אסים מולארזאדה, בעבר שגריר והיום חבר בוועדה לעניינים בינלאומיים של הפרלמנט, מפורש עוד יותר: "יש לאזרבייג'אן הרבה חברים יהודים והם עוזרים לנו בארה"ב. דווקא אזרבייג'אן המוסלמית היא פרו-ישראלית וארמניה הנוצרית היא פרו-איראנית".
בין ישראל ואזרבייג'אן קשרים בנושאים מגוונים. באקו היא דלת אחורית לטהראן - ברחובותיה מסתובבים מדי יום אלפי איראנים. בחודש הבא, בחגיגות הניירוז, השנה הפרסית החדשה, מספר האיראנים יגדל לרבבות. הם ינהרו אל השכנה החילונית לחגוג כראוי עם אלכוהול.

ויש עוד עניין חשוב לא פחות – הנפט. עד המהפכה האיסלאמית ב-1979 היתה איראן ספקית הנפט העיקרית של ישראל. נפילת השאה השאירה את ישראל ללא מקור נפט משמעותי באזור והיא נאלצה לייבא אותו מרחוק. במשך כשלושה עשורים היתה מקסיקו ספקית הנפט הגדולה. אך שינועו דרך האוקיינוס האטלנטי והים התיכון ייקר מאוד את הנפט.

באקו היא עיירת נפט מובהקת. בשכונות הוותיקות של העיר פועלות עדיין בחצרות בתים רבים פלטפורמות קידוח פרטיות. הריח מתפשט למרחוק. קידוח הנפט התעשייתי הראשון בעולם נעשה ב-1846, קרוב לבאקו. הרבה לפני שהתגלה נפט בחצי האי ערב נחשבה אזרבייג'אן מקור עיקרי שלו. כשגרמניה הנאצית תקפה את ברית המועצות, ביוני 1941, אחד היעדים הראשיים שלה היה שדות הנפט בבאקו. ניצול יתר של מאגרים ופתיחת שוק הנפט הערבי הביאו לירידה בהפקה האזרית. אבל בסוף שנות התשעים, וביתר שאת אחרי עצמאות המדינה, נמצאו מרבצים חדשים בים הכספי. זה עשור שהנפט האזרי זורם לשווקים העולמיים ומכניס מאות מיליארדי דולרים לקופת המדינה ולכיסי משפחת אלייב.
ישראל הגדילה מאוד את הרכישות ואזרבייג'אן הפכה ספקית הנפט הגדולה ביותר שלה. יותר מ-40% מהנפט שיובא לישראל בשנה שעברה בא מהמדינה הקווקזית. לקניית הנפט האזרי היבט אסטרטגי נוסף. הוא מועבר בצינור BTC (באקו-טביליסי-צ'ייהאן) דרך גיאורגיה לחוף הטורקי, בצפון-מזרח הים התיכון, ומשם הדרך במכלית קצרה. מעבר הנפט בשטח טורקיה ובנמלה מניב הכנסות עצומות לטורקים. היום הוא בסיס עיקרי להמשך שיתוף פעולה עסקי פורה, למרות המשברים הדיפלומטיים.

מוראט חיידרוב, בכיר בחברת הנפט הלאומית SOCAR, אישר השבוע שבאחרונה התחדשו השיחות השקטות על הנחת צינור תת-ימי בין צ'ייהאן לנמל אשדוד. "יש בזה היגיון רב", אמר. "הפרויקט הוקפא בשל האירוע אבל עכשיו מתחילים לדבר מחדש". "האירוע" הוא תקרית השתלטות חיל הים על המרמרה לפני כשלוש שנים, שנהרגו בה תשעה אזרחים טורקים. דיפלומטים ישראלים אמרו שלמרות הקרבה בין אזרבייג'אן לטורקיה (במובנים רבים הן מדינות תאומות), המתיחות בין ישראל לטורקיה לא פגעה בברית עם אזרבייג'אן.

פקידים בכירים בבאקו אמרו שהם מנסים תקופה ארוכה לגשר בין שתי בעלות הברית שלהם. "דיברתי על זה הרבה עם אביגדור (ליברמן)", אומר דיפלומט אזרי. "חבל שהוא חושב עדיין במונחים של האימפריה העות'מאנית וברית המועצות ולא מבין את המציאות החדשה. עכשיו שהוא כבר לא שר חוץ, יש סיכוי לגשר ביניכם לאנקרה".

מאז עזיבת מרבית האזרחים הרוסים את אזרבייג'אן, נוצרים ויהודים, לאחר קבלת העצמאות, יותר מ-95% מאוכלוסיית המדינה הם מוסלמים, שיעים ברובם. עם זאת, מנהיגיה מתהדרים במסורת החילונית שתחילתה במאה ה-19. שר הדתות, אלשאד איסקנדרוב, קורא לזה "חילוניות חיובית ומכבדת" ומאשים גורמים איראנים בניסיון לקנות השפעה במסגדים ובבתי הספר וליצור תסיסה פונדמנטליסטית.

בבאקו, עיר של שני מיליון מוסלמים, יש מסגדים מעטים יחסית ושני בתי כנסת שנבנו מחדש בעשור האחרון, במימון חלקי של השלטונות. מחוץ לבית הכנסת האשכנזי יש עמדה קבועה של משטרה. רב בית הכנסת ושליח חב"ד בעיר, שניאור סגל, מעיד שבשלוש שנותיו בבאקו לא חש כל נימה אנטישמית. ראש הקהילה, גנאדי זלמנוביץ', שחי בעיר כל חייו, אומר שמעולם לא נתקל בשנאה ליהודים. אז למה השמירה? "לנו ברור שאנחנו מטרה לגורמים מבחוץ, כנראה מאיראן", אמר הרב סגל.

לפני שנה נעצרו בבאקו 22 אזרחים אזרים שעברו אימונים צבאיים באיראן. הם תכננו, בהכוונת משמרות המהפכה, פיגועים בשגרירויות ישראל וארה"ב ובמשרדי חברות מערביות בעיר. אבל שיא המתיחות בין שתי המדינות היה דווקא תחרות האירוויזיון במאי 2012: אימאמים ופוליטיקאים איראנים קיימו הפגנות בצפון איראן נגד היטמאות המוסלמים ב"פסטיבל המרושע".

האירוויזיון הוא נושא כאוב בבאקו. בעיר תלויים עדיין שלטים מהאירוע ואולם הקריסטל שנבנה במיוחד עבורו בולט על מזח בקו החוף. אפילו השיחים לאורך השדרה הראשית גזומים בדמות סמל איחוד השידור האירופי. זה היה אמור להיות הרגע הגדול של שלטון אלייב, סמל לקבלת אזרבייג'אן האסיאתית למשפחת העמים האירופית, פסגת תהליך שהושקעו בו עשרות מיליארדים; נבנו גורדי שחקים, מלונות פאר וחנויות יוקרה על הריסות של מאות מבנים ישנים. במקרים רבים זו היתה אמנם חזית בלבד משיש מהודר, שמאחוריה בניין סובייטי מתפורר, אבל אדם שהולך בשדרת נפצ'ילר יתקשה שלא להתרשם מסניפי גוצ'י וארמאני, ממכוניות הפאר והג'יפים הנוצצים שטסים בכביש. גם השוטרים נוסעים בניידות ב-מ-וו.

אבל במקום קריאות התפעלות ירד על ממשלת אזרבייג'אן מבול כתבות ודיווחים על הפרות זכויות אדם, היעדר דמוקרטיה ושחיתות שלטונית המזכירה את תוניסיה של הנשיא בן עלי. שני עשורי העצמאות של אזרבייג'אן מתחלקים בין נשיאותו של היידאר אלייב, שמת ב-2003 ושתצלומו מעטר כל בניין ומשרד במדינה, ובנו אילהם. האב היה אמנם חבר הפוליטביורו בעידן הסובייטי, אבל אזרבייג'אן, החולקת גבולות עם רוסיה ואיראן, הפנתה מאז קבלת העצמאות עורף לשתיהן וביקשה להתייצב כחברה בברית האירופית-אטלנטית.

רויטרס

הפרסומים השליליים והמחאות הדיפלומטיות על דיכוי מפגינים ומעצר עיתונאים נתפסו בעיני אלייב ושריו כיריקה בפרצופה של מדינה ששילמה מחיר על הזדהותה עם אירופה וארה"ב. בכירים אזרים שבים ומזכירים שגם שכנותיהן, הרפובליקות הסובייטיות לשעבר, אינן מקיימות דמוקרטיות ליברליות. הם חושבים שהמערב מוכן לקנות מהם נפט ולמכור להם מוצרים, אבל תוך שמירה על מרחק.

דוגמה לפרסום שלילי מספקת חאדיג'ה איסמאילובה, כתבת-חוקרת של רדיו אזאדליג. בשנים האחרונות היא חשפה מקרים רבים של שוחד שקיבלו פקידי השלטון ומעילות במיליונים של בני משפחת אלייב המורחבת. בניגוד לעיתונאים אחרים ופעילי אופוזיציה, היא לא נכלאה ולא הוכתה: תחנת הרדיו שהיא עובדת בה היא חלק מרשת רדיו אירופה החופשית, הנתמכת בידי ארה"ב, וזה מעניק לה חסינות מסוימת. אבל מצאו דרך לפגוע בה. מצלמה הושתלה בדירתה ותיעדה אותה ואת חברה מקיימים יחסי מין. אלמוני דרש ממנה שתפסיק לחשוף שחיתויות וכשסירבה הועלה הסרטון לרשת.

תלונה למשטרה לא הניבה כמובן מעצרים. לעומת זאת, כל חבריה נחקרו ופרטיהם הודלפו לרשת. היא אתאיסטית שלא קונה את ההצהרות של ראשי השלטון על האופי החילוני הנצחי של אזרבייג'אן. היא מזהירה את בעלות הברית המערביות של המדינה, וישראל בראשן, להיות "חכמות יותר. כי בסופו של דבר תהיה כאן איראן וכולכן תפסידו. כבר עכשיו אני רואה שנפתחות בעיר עשרות חנויות לכיסויי ראש. 130 אלף איש חתמו על עצומה לבטל את האיסור ללבוש חיג'אב בבתי הספר".

"איראן מנסה לבחוש כאן", מזהירה איסמאילובה ומזכירה ש-22 העצורים שתכננו פיגועים היו כולם אזרים. "איראן אינה הסיבה שאחוזים גדולים נתפסים לדת ולקיצוניות. זה קורה כי אנשים מאבדים את התקווה ששינוי אפשרי כאן. כשזה יהפוך לגל גדול, יהיה מאוחר למערב ולישראל. כל התוכניות יירדו לטמיון".

הכותב היה אורח סוכנות הידיעות האזרית טרנד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו