אין־תיפאדה

גם אם לא תפרוץ אינתיפאדה בין יום האדמה (מארס), יום האסיר (אפריל), יום הנכבה (מאי) ויום הנכסה (יוני), יש די הזדמנויות נפיצות • אף שהוא שוקע בבוץ הסורי, חיזבאללה עלול ליזום פיגועים

עמוס הראל
עמוס הראל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עמוס הראל
עמוס הראל

כאילו לא חלפו להן 25 שנים, חזר צה”ל להשתמש השבוע בחלק מעולם המושגים של האינתיפאדה הראשונה. מהבוקר, יום שישי, תוכרז כוננות מיוחדת בשטחים. כוחות הביטחון ייערכו שם לקראת גל הפגנות הצפוי סביב התפילות במסגדים. גם המשטרה תיערך באופן מתוגבר לקראת תפילות יום השישי בהר הבית בירושלים. רק אחרי התפילות, אומרים בפיקוד המרכז, נדע לבטח אם נקודת השיא הנוכחית במתיחות, שנרשמה בתחילת השבוע האחרון, כבר מאחורינו.

אבל כבר כעת נדמה שהכיוון ברור למדי: בשלב זה האינתיפאדה השלישית קיימת בעיקר בתקשורת הישראלית ובחלומותיהם של בכירי חמאס בעזה. אלה גם שני המקומות העיקריים שבהם משתמשים בכלל בביטוי הזה. הנהגת הרשות הפלסטינית מעדיפה בדרך כלל להימנע ממנו. גם בשטח, ברחובות הערים והכפרים במחנות הפליטים, אין מרבים לדבר על אינתיפאדה שלישית. לעת עתה, זו נראית כהתלקחות מוגבלת – נקודת שיא ביחס לאירועי החודשים הקודמים, אך עדיין לא מסה קריטית המובילה בהכרח לעימות מתמשך בעוצמה גבוהה.

כרגע נראה שהאינטרס המשותף, לפחות באופן חלקי, לרשות ולישראל יסייע בהכלת המתח. הבעיה טמונה בטווח הארוך יותר: קיימת הצטברות של אירועים מטרידים, שרק ממתינה לגפרור שיצית אותה. שביתת האסירים הפלסטינים ואפילו מותו של האסיר הביטחוני ערפאת ג’ראדאת בשבת שעברה, עוד לא סיפקו את הניצוץ להתלקחות משמעותית יותר. אבל מתישהו בשנה הקרובה זה בהחלט עלול לקרות.

בהלווייתו של ג’ראדאת בכפרו, סעיר, ביום שני, השתתפו עשרות אלפי בני אדם. בהפגנות דומות שהתקיימו ביום ראשון וביום שני, בעיקר בדרום הגדה אך במידה פחותה גם בצפונה, נטלו חלק עוד כמה אלפי בני אדם. אולם בעימותים שאחרי ההלוויה בסעיר, כבר השתתפו אלפים בודדים – מספר נמוך ביחס לאינתיפאדות הקודמות.

אחרי מותו של השהיד, ניכס אותו הפתח לעצמו. אמנם בהודעת השב”כ, שבה נמסר כי ג’ראדאת מת מדום לב, נאמר כי האסיר היה חבר החזית העממית, אבל בפתח טענו אחר כך כי “בסבירות גבוהה” היה ג’ראדאת איש התנועה ואף ערכו לו הלוויה צבאית, בחסות מנגנוני הביטחון. הצעד הזה גם איפשר למנגנונים הפלסטיניים לפקח מקרוב על מסע ההלוויה. ואף שהמנגנונים התירו שחרור קיטור בעימותים עם צה”ל, דאגו הפעילים לוודא שההתלקחות לא תצא משליטה. ביומיים האחרונים כבר היתה ירידה דרמטית במספר התקריות ברחבי הגדה. באזורים רבים ניכרה פעילות נמרצת של המנגנונים במטרה להרגיע את האלימות.

סיבות לתסכול

במערכת הביטחון הישראלית מתרשמים שהרשות משחקת משחק כפול: מצד אחד, היא יוצאת בהאשמות חריפות כלפי ישראל, כמו הטענה שג’ראדאת נרצח בעינויים בכלא. מצד אחר, היא אינה מעוניינת בהתנגשות גדולה מדי, בוודאי לא לפני ביקורו של נשיא ארצות הברית ברק אובמה, בעוד פחות משלושה שבועות. האמריקאים כבר העבירו השבוע מסר לנשיא הרשות, מחמוד עבאס (אבו מאזן), בדרישה לריסון האלימות.

בגדה יש כעס אמיתי – על המשך הבנייה בהתנחלויות, על היעדרה המוחלט של התקדמות בתהליך השלום בשנים האחרונות, על מצבה הכלכלי החמור של הרשות המביא שוב ושוב לעיכוב בתשלומי המשכורות לעובדי המדינה הפלסטינים. בשטחים גם יודעים שהעניין הפלסטיני אינו בראש סדר היום של ביקור אובמה, אלא רק במקום השלישי, אחרי איראן וסוריה. כל אלה סיבות טובות לתסכול.

מצטרפת לכך גם הציפייה הגוברת בציבור הפלסטיני, שאינה מתממשת בינתיים, לחתימת הסכם פיוס בין הפתח לחמאס. במגעים בין הפלגים, המתנהלים לסירוגין בקהיר, החמאס מבקש להגיע להסדר בדבר איחוד הממשלות בעזה ובגדה ואיחוד המנגנונים, לפני או במקביל לבחירות כלליות בשטחים. הרשות עומדת על סדר הפוך: קודם בחירות ורק אחר כך איחוד. הרושם שנוצר הוא שאבו מאזן כלל לא רוצה, לא בפיוס ולא בבחירות. בינתיים, מאשימה הרשות את החמאס בהתנהגות לפי סטנדרט כפול: ברצועה הארגון שומר על שקט כמעט מוחלט עם ישראל ומתמקד בביצור שליטתו ומעמדו בעולם הערבי. בגדה הוא דווקא מסית לעימות עם ישראל, גם מתוך רצון לסבך את הרשות. באחרונה ניכר מאמץ גדול לשיקום רשתות הטרור של החמאס ברחבי הגדה וכמה רשתות מקומיות נחשפו, הן על ידי השב”כ והן על ידי מנגנוני הרשות.

למתיחות בגדה נוסף השבוע הסיפור המוזר של ירי הרקטה מאזור רפיח לאשקלון ביום שלישי – ירי ראשון מסוגו מאז הסתיים מבצע “עמוד ענן” בסוף נובמבר. לירי נטל אחריות פלג עזתי של הפתח, אולם ההודעה אינה נראית אמינה. הרקטה שנורתה היתה מדגם אם־75, בקוטר שמונה אינץ’, ייצור מקומי הנמצא בידי החמאס והג’יהאד האיסלאמי. האם היה כאן ניסוי ירי שהשתבש, או מסר לישראל על רקע ההסלמה בגדה? עדיין לא לגמרי ברור. צריך גם להביא בחשבון שבעצם הסתיים פרק שלושת החודשים שהקציבו הצדדים לגיבוש הסדר הפסקת אש מקיף אחרי “עמוד ענן”. ייתכן שזו דרכו של החמאס להזכיר לישראל שיש לו תביעות מרחיקות לכת, כמו הרחבת אזורי הדיג ופתיחת מעברי הגבול ברצועה.

נראה שגם אחרי שתדעך המתיחות הנוכחית בגדה, יישאר מאבק האסירים פצע פתוח מבחינתם של הפלסטינים. זו לא רק שאלה של אחדות השורה הפלסטינית, המשותפת לכל הארגונים. קצין בכיר בצה”ל אמר בשיחה עם “הארץ” כי הוא מתרשם ש”יש כאן ניסיון להציב סימן שאלה על כל שרשרת הסיכול שלנו נגד פיגועים – לערער על הלגיטימיות של כל מעצר שמבצעת ישראל בשטחים באשר הוא”. ישראל תמשיך לעמוד על מימוש סמכותה הביטחונית לעצור פעילי טרור, אבל הצבא המליץ לדרג המדיני על הקלות שונות לפלסטינים. בצה”ל תומכים בין השאר בצמצום המעצרים המינהליים, בהסדרת שאלת משוחררי עסקת שליט שהוחזרו לכלא עקב הפרת תנאי השחרור שלהם, ובייחוד בשחרור, חלקי לפחות, של עשרות אסירים פלסטינים ותיקים, אנשי פתח שכלואים בישראל עוד מלפני תקופת הסכמי אוסלו.

באמצע השבוע קיימו בפיקוד המרכז השתלמות של יומיים למפקדי הכוחות המוצבים בגדה ולכאלה שיוזנקו אליה במקרה של הסלמה. תוכנית הכוננות הישראלית, ששם הקוד שלה הוא “זמן תמורה”, מוכנה, אף שתגבור הכוחות בשטח לפי שעה קטן יחסית. האלימות הפלסטינית מנותבת כעת בעיקר ליידוי אבנים על מכוניות של ישראלים. בהנהגת המתנחלים מודים כי גם להם יש עניין להימנע מדיווח והבלטה של כל התקריות בשל חשש מירידה בערך הדירות ומהרתעת מצטרפים חדשים להתיישבות. בחסות אווירת הנורמליות היחסית בגדה, תודות לשקט הביטחוני, עלה מאוד מספר התושבים בהתנחלויות בחמש השנים האחרונות.

גם לאחר תפילות יום השישי, צפויים עוד שיאים נקודתיים במתח בחודשים הקרובים. תחילה, ביקור אובמה ואחריו יום האדמה הפלסטיני (סוף מארס), יום האסיר (אמצע אפריל), יום הנכבה (אמצע מאי) ויום הנכסה (תחילת יוני). לפלסטינים יהיו די והותר הזדמנויות להזכיר לישראל ולעולם את תסכוליהם. אחרי אירועי השבוע נדמה שראוי להזכיר עוד אחד מהלקחים שנצברו כבר באינתיפאדה הראשונה: רף הסיום של העימות האחרון הוא בדרך כלל נקודת ההתחלה של הסיבוב הבא.

נוכח־נפקד

הקשב התקשורתי התמקד השבוע בגדה המערבית, אבל הוא אינו צריך להסיט את תשומת הלב מהטבח ההולך ומחריף בסוריה. נדמה שההגדרה ההולמת למה שמעוללת מלחמת האזרחים שם היא גיהינום עלי אדמות. ההערכות בדבר 70 או 75 אלף הרוגים בשנתיים של קרבות הן ככל הנראה הערכות ממעיטות. רבות מהערים במרכז המדינה הפכו לעיי חורבות ולא מן הנמנע שארגוני האופוזיציה צודקים בטענתם כי מתחת להריסות קבורות עוד אלפי גופות, אם לא עשרות אלפי גופות, של קורבנות נוספים.

גורם צבאי בכיר בישראל מתאר את המצב בסוריה “פוסט־אסד, עדיין בנוכחותו”. במלים אחרות, הנשיא בשאר אסד עוד דבק בכיסאו, אך כבר אי אפשר להגדירו כשליטה של סוריה. סוריה היא כעת יותר ארץ ממדינה, והארץ הזו מתפוררת לכמה מחוזות משנה. נאמני הנשיא מתמקדים בהגנה על מה שנותר מנכסיו האסטרטגיים: חלקים מדמשק ומחאלב והאזור העלאווי לחופה הצפוני של המדינה, שם נהנה המשטר ממטרייה צבאית רחבה שמעניק הצי הרוסי העוגן בנמל טרטוס.

אסד ריכז באחרונה את מאגרי הנשק הכימי של צבאו באזורים שבשליטתו ודאג להפריד בין חומרים שרק שילובם יחד יכול להוביל לשימוש בנשק. זו הסיבה שבמערב מעריכים כי לעת עתה המאגרים בטוחים יחסית. אי אפשר לומר דברים דומים על יכולות צבאיות אחרות של המשטר. חיל האוויר הסורי מאבד מסוקים ומטוסים כמעט מדי יום, ורבים מהטייסים כבר אינם פעילים. סוללות ההגנה האווירית מותקפות באופן שיטתי, כנראה מתוך כוונה של האופוזיציה להקטין את איום הנ”מ ובכך לשפר את הסיכויים שמדינות המערב יסכימו לאכוף אזורי איסורי טיסה בצפון המדינה, בידיעה שהן אינן מסתכנות בכך שהמטוסים שלהן יופלו בידי כוחות המשטר הסורי. הצבא גם מוסיף לשגר עשרות טילי סקאד לעבר שכונות ובסיסים שנשלטים בידי המורדים. ספק רב אם צבא סוריה, במתכונת שהיתה מוכרת למודיעין הישראלי עד לפני שנתיים, עדיין קיים כיום.

בתוך המהומה המדממת הזו הולכים ושוקעים איראן וחיזבאללה. מאות אנשי הארגון מעורבים בקרבות בסוריה, מי באבטחת נשק אסטרטגי ומי בלחימה בפועל במורדים. המורדים הסורים כבר החלו להניח מארבים בצד הלבנוני של הגבול ולפגוע בשיירות של חיזבאללה. שלשום נטען בלבנון, בדיווח שלא זכה לאימות בינתיים, כי סגן מזכ”ל חיזבאללה, נעים קאסם, נפצע באחד המארבים הללו. בתקרית קודמת לפני כשבועיים נהרג מפקד משמרות המהפכה האיראניים בלבנון.

את חיסול הגנרל ועמו הפצצת השיירה שעמדה להבריח טילי נ”מ מדגם אס־איי־17 מסוריה לחיזבאללה, מייחסים איראן וחיזבאללה לישראל. יש כאן חשבון פתוח, שיהיה להם עניין לסגור בקרוב. קשה להאמין שראשי חיזבאללה, המותקפים באחרונה מדי יום בלבנון על בחישתם במלחמה בסוריה, ששים לפתוח חזית חדשה עם ישראל בגבול הצפון. אבל פיגועים ברחבי העולם, בנוסח פיגוע ההתאבדות בבולגריה ביולי האחרון, בהחלט באים בחשבון. השבוע דווח על סיכול תוכנית איראנית לפיגועים נגד ישראלים ואמריקאים בניגריה. זה אינו מקרה ראשון מסוגו ואין שום סיבה להניח שיהיה האחרון.

הפגנה למען האסירים הפלסטינים ליד מחנה עופר אתמול. לישראל ולרשות אינטרס משותף שיסייע להכלת המתח. צילום: אי־פי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ