דו"ח סודי של חיל הים נחשף: ייתכן שבריה"מ הטביעה הדקר

הותרו לפרסום מסמכים מסווגים על טביעת הצוללת ב-68'. מפקד חיל הים דיווח לממשלה על חשד שזרים שידרו אותות בשם הצוללת יומיים לאחר ההיעדרות

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עופר אדרת
עופר אדרת

בבית הקברות הצבאי בהר הרצל ניצבת אנדרטה לזכר חללי טביעת אח"י דקר. 69 שמות אנשי צוותה חקוקים באבן באנדרטה דמוית הצוללת. בשבוע שעבר מלאו 45 שנה ליום בו הכריז שר הביטחון, משה דיין, כי הצוללת “דקר” ואנשי צוותה “אבודים”. שרידיה נמצאו לפני 14 שנה בקרקעית הים, “אבל השאלות על נסיבות טביעתה עוד פתוחות”, אומרים בארכיון המדינה.

היום מתיר הארכיון לפרסום 16 מסמכים שמתעדים את היעלמות דקר ואת החיפושים אחר הצוללת שהיתה בהפלגת אימונים בדרכה לחיפה. בין היתר, מתפרסמים מברקים של משרד החוץ ופרוטוקולים של ישיבות ממשלה, שתחילתם ב-26 בינואר 1968 – יום לאחר שנותק הקשר עם הצוללת, שהיתה בהפלגת אימונים בדרכה לחיפה.

לצד החומר שפורסם, מעניין להיווכח שגם 45 שנה אחרי האסון יש עדיין בפרשה הזו מסמכים חסויים שלא מותרים לפרסום במלואם. אחד מהם הוא הדו"ח הסודי, בן 87 עמודים, שהגיש מפקד חיל הים, האלוף שלמה אראל, לשר הביטחון דיין, ב-1 במארס 1968.

צפו בדיווח על היעלמות הצוללת, 1968

חרף העובדה שרק עוד חמש שנים יותר הדו"ח לפרסום, ארכיון המדינה וארכיון צה"ל שיתפו פעולה כדי להביא לפרסום את עיקרי ממצאיו כבר כעת. מהחומר שהותר לפרסום עולה, כי חיל הים הצביע על שלוש סיבות אפשריות לטביעתה של הצוללת. הראשונה "תקלה טכנית או שגיאת אנוש”; השנייה - “פעולה עוינת של הצי הסובייטי - אפשרות שלא ניתן לבטלה לחלוטין”; והשלישית: “התנגשות בכלי שייט אחר”.

בשנים שחלפו מאז פירסום הדו"ח, שנחשף רק כעת, לא התקבל כל אישור לסברה שידם של הסובייטים היתה בדבר. הדו"ח המלא, שיצא בתפוצה קטנה ולא הובא לידיעת הציבור, עדיין שמור בתיקי חיל הים בארכיון צה"ל. הוא אינו פתוח לעיון הציבור, משום שטרם עברו 50 שנה ממועד כתיבתו.

ב- 28 בינואר בבוקר מסר שלמה אראל, מפקד חיל הים, דיווח מפורט על היעלמותה של הצוללת בפני ועדת השרים לענייני בטחון. באותו יום, אחר הצהרים, בישיבת הממשלה, מסר את הפרטים שוב בפני שאר חברי הממשלה, שלא נכחו בדיון הבוקר. אראל סיפר ששמונה שעות לאחר הקשר התקין האחרון עם הצוללת החלו החיפושים אחריה. הוא דיווח שכמה שעות לאחר תחילת החיפושים הגיע מברק התקשרות נוסף מ"דקר" אך זה נקטע באמצע. החשד התגבר כאשר למחרת, ומייד לאחר הכרזת ההיעדרות, נוצר קשר נוסף שגם הוא נקטע באופן פתאומי באורח דומה. אראל ציין שמוזר היה בעיניהם שאחרי יומיים של "היעדרות" לא הייתה כל נימת חירום בקריאה של ה"דקר" והוא הוסיף שהתעורר החשד ש"מישהו אחר קרא לנו במקום 'דקר', אולי כדי להשהות את החיפושים ולהטעות לגבי אזור החיפושים".

המסמכים הנוספים שמפרסם ארכיון המדינה חושפים גם את סירובה של טורקיה לאפשר לישראל לסרוק את חופיה בחיפוש אחר הצוללת. ב-2 בפברואר 1968 דיווח דניאל לאור, הציר הישראלי בנציגות ישראל באנקרה, כי הנספח הצבאי בנציגות פנה למטכ"ל הטורקי, וביקש את אישורו לסריקת חלק מהחוף הדרומי של טורקיה על ידי אוניות חיל הים ומטוס של חיל האוויר הישראלי. הטורקים סירבו לאפשר לישראל לחפש בעצמה את שרידי הצוללת, אך הסכימו לערוך חיפושים בעצמם, לפי הנחיות ישראל. “הבעתי אכזבה על שהערימו קשיים בנושא של פיקוח נפש", כתב לאור.

מדוע סירבו הטורקים לאשר לישראל לחפש את הצוללת? במברק נוסף ששלח לאור למשרד החוץ, הוא הציע כמה הסברים. הראשון בהם ביטחוני. “המדובר באזור רגיש בין קפריסין לטורקיה, בו ריכזו לאחרונה כוחות אוויר, ים ויבשה לפלשיה לקפריסין. לטורקים אין כל ענין שספינות זרות תעשינה חיפושים שלא בפיקוחם", כתב. הפלישה לקפריסין, עם זאת, התרחשה רק ב-1974 – שש שנים לאחר טביעת דקר. כסיבה נוספת לסירוב הטורקי לאפשר לישראל לחפש את הצוללת, ציין לאור: “סתם גאווה טורקית, הנובעת מיומרה שביכולתם לעשות זאת טוב מאיתנו".

בסופו של דבר, עם זאת, הטורקים – כמו מדינות נוספות – סייעו לישראל במבצע החיפושים הנרחב. כפי שפירט שר הביטחון, משה דיין, “החיפושים אחר דקר היה מבצע בקנה מידה בינלאומי ללא תקדים". דבריו מופיעים בפרוטוקול של ישיבת הכנסת השישית שנערכה ב-6 במארס 1968, ופורסמה אף היא כעת בידי ארכיון המדינה.

“חיל הים הישראלי הפעיל עשרה כלי שיט, 14 אוניות סוחר ונוסף על אלה סוטו ממסוללם עוד ארבע אוניות סוחר ישראליות, שהופעלו בחיפושים. כוחות הצי הזרים כללו שלוש משחתות אמריקאיות, משחתות וספינות טורפדו בריטיות, ארבע משחתות טורקיות ועוד אוניות אחרות", דיווח דיין.

“חיל הים הישראלי ביצע 57 גיחות, וכלל כוחות האוויר – 59. כוחות האוויר סרקו למעלה מ-267 אלף קילומטרים מרובעים. וכוחות הים – למעלה מ-212 אלף. אנו מניחים שלו היתה דקר על פני המים – היתה מתגלית על ידי המטוסים והאוניות. ואילו היו על פני המים ריכוזי אנשים, דלק או ציוד – היו מתגלים גם הם".

באותו יום – 6 במארס - כונסה גם ישיבת ממשלה מיוחדת לדיון ב"אובדן הצוללת דקר". ראש הממשלה, לוי אשכול, נעל אותה וסיכם: "אשר יגורנו וחששנו בא. שארית התקווה ירדה למצולות יחד עם הצוללת דקר, והתכנסנו היום לאשר מתוך כאב: דקר וכל אנשי צוותה אינם. מכה קשה הוכינו בידי הים שכה התאכזר לנו הפעם".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ