בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור קרטר בישראל

בגין: האמריקאים חצופים, זה מרתיח את דמי

לפני 34 שנים ביקר נשיא ארה"ב בארץ טרם החתימה על ההסכם עם מצרים. לקראת בוא אובמה, נחשפת הדרמה שהתחוללה בישיבת הממשלה על הביקור

20תגובות

ב-12 במארס 1979, בעת שנשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר שהה בביקור בישראל, כונסה ישיבת ממשלה מיוחדת בראשות ראש הממשלה מנחם בגין. תוכנה, שנותר חסוי עד הבוקר (ראשון), הותר כעת לפרסום בידי ארכיון המדינה – במלאת 34 שנים לביקור ההיסטורי ולקראת ביקורו של הנשיא ברק אובמה.

עיון בפרוטוקול הישיבה חושף את "הדרמה האדירה שהתחוללה במהלך הביקור", כפי שמתארים אנשי ארכיון המדינה. דרמה, שאיימה לפוצץ את הביקור הנשיאותי כולו וסיכנה את החתימה על הסכם השלום עם מצרים, שקרטר בא לקדם.

בתחילת שיחותיו בירושלים העביר קרטר את המסר: "עכשיו או לעולם לא!", אולם בגין ושריו גילו עמדה עיקשת נגד תביעותיה של מצרים. בשיאם של הדיונים אמר בגין לקרטר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: "אדוני הנשיא, נחתום רק על דברים שאנו מסכימים להם, ועל אלו שאיננו מסכימים – לא נחתום". רק ברגע האחרון הושגה פריצת דרך, שקיבלה ביטוי בשיחת טלפון בין קרטר לבגין, בה אמר הנשיא לראש הממשלה: "אלה הן החדשות הטובות ביותר ששמעתי בחיי".

לעיון בפרוטוקול המלא

חצי שנה לפני הביקור, בטקס חגיגי בבית הלבן, חתמו בגין וקרטר יחד עם נשיא מצרים סאדאת על הסכמי קמפ דייויד, שהציעו מסגרת לחוזה שלום בין ישראל למצרים. אלא שהאופטימיות הפכה במהרה למשבר ולמבוי סתום, שאיים לעכב את החתימה על הסכם השלום המלא. ביקורו של הנשיא קרטר במזרח התיכון נועד לסכם את הפרטים האחרונים ולהביא לחתימה על ההסכם המיוחל. ב-7 במארס הוא שהה שלושה ימים במצרים. ב-10 במארס הגיע לישראל.

בישיבת הממשלה, שהפרוטוקול שלה מפורסם הבוקר לראשונה, נחשפים המתחים ביחסי ישראל-ארצות הברית על רקע הביקור והמשא ומתן עם מצרים. בשיאה אף התקבלו הודעות לא מבוססות, על כך שהנשיא האמריקאי עומד לעזוב את הארץ וכי הכבישים והמרחב האווירי של ישראל כבר נסגרו לקראת יציאתו.

משה מילנר, לע"מ

בסוף הישיבה סיכם בגין ואמר: "אני לא חושב שאנו יכולים לומר שהנשיא (קרטר, ע"א) נפגע. לעומת זאת הוא בהחלט פגע בי בהערה אחת שלו. אני מאחל לו כל טוב, אני מחבב אותו ויש לי סנטימנט אליו, אבל כשהוא אמר לי באנגלית: You will have to sign it, כלומר: 'אתם מוכרחים לחתום', אז אמרתי לו – 'אנו נחתום רק על מה שאפשר יהיה לחתום'...הגבתי על כך מיד, והוא הוריד את הטון".

בגין כינה את הדרישה האמריקאית שישראל תפרסם הודעה על שלבי הנסיגה מסיני "חוצפה". "אין כמוה לחוצפה", אמר. "...וכי איך יכולים אנו להחליט היום? עוד לא החל תהליך הנסיגה ומראש ממשלת ישראל צריכה לתת להם את הרשימה- מה תפנה קודם ומה אחר כך...".

בגין התקשה להסתיר את תחושותיו הקשות. "אנו נחליט היום על שלבי הנסיגה? אני חייב לומר, שאני יכול לשמור על קור רוח והוכחתי זאת היום. אני רוצה לומר, שזה מרתיח את דמי. להעמיד בפנינו דרישה כזו היום? משום שצריך כל קפריזה של סאדאת או של האמריקאים למלא – לכן חייבים אנו לקבל זאת? לא ולא... וכי צריכים אנו לקבל כל דרישה? לו עשינו זאת כי אז היתה זו כניעה במלוא משמעות המושג".

בגין לא חשש לפוצץ את המשא ומתן אם ירגיש שדוחקים בו. "אם הוא מוכן לומר שאם כך וכך יהיה אז לא יהיה הסכם, אזי גם אנחנו יכולים לומר ואין לי שום חשש בלב. אני רוצה בכל לבי בשלום זה ולחתום על אותו חוזה שלום בתנאים שעליהם דיברנו כולנו יחד", אמר.

לימים התברר, כי גם קרטר כעס על בגין. בפגישה בין השניים, אמר לו בגין, כי לא יוכל לחתום על ההסכם בזמן ביקור הנשיא, כיוון שהוא צריך לנהל דיון על פרטיו בממשלה – ולהציגו לכנסת. קרטר זעם. "לא יכולתי להאמין למשמע אוזניי. קמתי ושאלתי אותו אם יש טעם שאשאר", כתב ביומנו.

השר שמואל תמיר ניסה להרגיע את הרוחות בישיבת הממשלה. "יש לבצע מפגש בין ראש הממשלה והנשיא. אינני חושב שצריך להשאיר זאת במתחים וברוגז. צריך להסדיר את העניין. צריך להסדיר זאת, כי אי אפשר להחזיק ממשלה על פי מברקים שמגיעים מהצד השני".

יעקב סער לע"מ

"הם (האמריקאים, ע"א) מנהלים עכשיו בשם המצרים את המו"מ אתנו כאן. מה שנראה להם שהמצרים לא יקבלו – הם לא שואלים אותנו ומשיבים במקומם. זה מו"מ מוזר מאוד. לא ראיתי כזה בכלל", הוסיף השר חיים לנדאו, שהתלונן על אופן ניהול המשא ומתן על ידי האמריקאים. "ישנו פרטנר שאיתו צריך לנהל מו"מ וכאן לא יושב הפרטנר שמדברים בשמו ומנהל איתנו מו"מ. היכן היה מו"מ מוזר כזה? דבר כזה לא ראיתי בימי חיי".

לנדאו התנגד לקיומה של פגישה בין בגין לקרטר. "אינני חושב שיש מקום שראש הממשלה ייפגש עם נשיא ארצות הברית היום... אפשר לעטוף את זה במלים היפות ביותר, אבל המהות היא כזאת, שצריך לראות לאן הולכים אנו מעבר לזה. צריך לומר לו: 'אדוני, למה אתה מסתובב כאן?' קארטר לדעתי יבקש פגישה ואז יש מקום לה – על פי יוזמתו, ולא יוזמתנו".

בהמשך הדיון אמר לנדאו: "הם מכוונים את הבהלה והחרדה, כדי להשיג את אשר הם רוצים. ואין גבול להכתבה שלהם. וזה הזמן לעצור בעדם ואפשר לעצור בעדם בלא כל חשש... שלא נימצא במצב שהאמריקאים מטמטמים אותנו. שלא ניצור אצל האמריקאים מצב שברגע מסויים יאמרו שרימינו אותם בענין שטחים".

גם השר יצחק מודעי תקף את האופן בו מתנהל המשא ומתן. "אדוני ראש הממשלה, מתוך בחינת הדברים, נראה שלא כולנו יודעים מה קורה לנו. אנו מנסים לתאם עמדות עם ארצות הברית, מתאמים עמדה, הם נוסעים למצרים, משנים עמדה, חוזרים הנה, שוב מתאמים עמדה, שוב הם נוסעים למצרים ומשנים עמדה וחוזרים ומסבירים את המצרים ואנו שוב מתאמים עמדה...".

מודעי הקביל בין המשא ומתן למתמטיקה: "כך, על פי ידיעתי בטורים מתכנסים במתמטיקה, פירוש הדבר, שזה ייגמר כאשר נקבל את העמדה המצרית. אמנם גם על מתמטיקה אפשר להתווכח". בהמשך הדיון כינה את המשא ומתן: "מלחמת התשה".

דווקא אריאל שרון, שר החקלאות, היה מי שהרגיע את הרוחות. "שום דבר לא קרה... אינני מציע לצאת מהכלים. הכל נמצא תחת שליטה. זה ששר אינו יודע מה יעשה בשעה שש – אז אינו יודע. הוא ימצא מה לעשות".

רצועת עזה לאן

ראש הממשלה והשרים התייחסו גם בהרחבה לגורלה של רצועת עזה, והביעו חשש שמצרים מנסה לקבל דריסת רגל בעזה כדי להשתלט עליה מחדש או לפעול להקמת מדינה פלסטינית בשטחה.

דבריהם נקראים היום בעניין רב, לאחר ההתנתקות שביצע שרון 27 שנים לאחר מכן, כשהיה ראש הממשלה. "אסור לנו להכניס מצרי אחד שיטפל בתושבי עזה. כי אם נכניס מצרי אחד – מכירים אנו בכך שיש למצרים זכות כלשהי על עזה... לכן, אין לשום משלחת מצרית מה לעשות שם... אוי ואבוי, מה יהיה למשלחת הזאת ומה שתעשה שם", אמר בגין.

בהמשך הדיון הוסיף: "וכי מה יעשו המצרים בעזה? מה יש להם לעשות בארץ ישראל? איזו זכות יש להם שם? הם יהפכו את רצועת עזה להר געש ואלה ההוראות וכך הם מדברים, שזהו הצעד הראשון לעצמאות לפלשתינאים... עתה זו משלחת של שישה אנשים ואחר כך יבואו עוד שניים או שלושה ואחר כך ישלחו גם ליהודה ושומרון. הם ידברו עם ראש עיריית שכם ולנו יאמרו – 'מה אכפת לכם, כי הרי הסכמתם לנהל איתם מו"מ'". בגין הזהיר: "מבחינה פלשתינאית – יבוא יום וזה יהיה נקרא מדינה פלשתינאית ואנו – האם עוצמים אנו עיניים מלראות?".

הרמן חנניה לע"מ

שרון הזהיר, כי אם ישראל תהיה מוכנה לדון בנושא, "זה אומר מדינה פלשתינאית בעוד חודש". שרון הוסיף: "אתם לא מכירים את רצועת עזה", ואמר: "בשום מחיר שבעולם – לא!". בהמשך הדיון אמר: "ישנם כאן מעט חברים המכירים את רצועת עזה. ואילו מכירים היו אותה – היו מבינים מה זאת אומרת – משלחת מצרית בעזה. זה לא יהודה ושומרון המשתרעת על שטחים נרחבים, אלא דבר קטן מאוד. זה דבר קטן ביותר וביום אחד זה יכול לעורר סערה ולשלהב את הדמיון. על כן לא אתן ידי בשום פנים ואופן לקציני קישור ושום משלחת אחרת שתהיה שם".

השר מודעי אמר בהקשר זה כי הוא חושש מתוכנית המצרים להיכנס לעזה. "הפורמולה היא פשוטה: לקבל את אל-עריש, בזמן מוקדם ככל האפשר להגיע לגבול הבינלאומי, לקבל משרד קישור בעזה, ואז כל העולם יראה כי יש פה ממשלה מצרית... ומה שהם עומדים על כך יותר בתוקף ולוחצים, אצלי מתעורר החשש, שבעזה תתחיל המדינה הפלשתינאית, לא ביהודה ושומרון".

בסופו של דבר, חרף המתיחויות וחילוקי הדעות, הסכם השלום עם מצרים נחתם ב-26 במארס 1979 בוושינגטון. ארכיון המדינה, שפרסם היום עשר תעודות בנושא זה, מציג אותן באתר הארכיון. 
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו