בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנאום המלא

מהגדת הפסח ועד הכמיהה לשלום: אובמה פנה לישראלים

בנאומו בבנייני האומה בירושלים, שהנוכחים תיארו כמחשמל, ציטט הנשיא האמריקאי את דוד בן גוריון, אריאל שרון ודויד גרוסמן. קראו את הגרסה המלאה

79תגובות

שלום. כבוד הוא לי להיות כאן בירושלים, ואני אסיר תודה על קבלת הפנים שזכיתי לה מהעם בישראל. אני מביא יחד אתי את תמיכתו של העם האמריקאי, ואת הידידות הקושרת אותנו יחד. ביומיים האחרונים, חיזקתי מחדש את הקשרים בין מדינותינו יחד עם ראש הממשלה נתניהו והנשיא פרס. ראיתי את ההיסטוריה העתיקת־יומין של העם היהודי בהיכל הספר, וגם את עתידה המזהיר של ישראל - במדענים וביזמים שלה. זו אומה של מוזיאונים ושל פטנטים, של אתרים קדושים ושל חידושים פורצי דרך. רק בישראל ניתן לראות הן את מגילות ים המלח והן את המקום שבו פותחה הטכנולוגיה המפעילה את רכב החלל במאדים.

ואולם הדבר שייחלתי לו יותר מכל הוא ההזדמנות לדבר ישירות אליכם, אזרחי ישראל – ובייחוד אל הצעירים הרבים שביניכם – על ההיסטוריה שהביאה אותנו להיכן שאנו היום, ועל העתיד שאותו תובילו אתם בשנים הבאות. אני יודע כי בדמוקרטיה הנמרצת של ישראל, כל מלה וכל מחווה נבחנים בקפידה. לכן ברצוני להבהיר, כל הדרמות ביני לבין ידידי ביבי במשך השנים לא היו אלא מזימה לייצור חומרים עבור “ארץ נהדרת”.

אני מודע גם לתזמון בואי בערבו של חג קדוש, חג הפסח. ובנושא זה ברצוני להתחיל. בעוד ימים ספורים, יסבו יהודים כאן בישראל ובכל רחבי העולם עם משפחותיהם וחבריהם לשולחן הסדר, ויחגגו בשירים, יין ומאכלים סמליים. ביליתי את ליל הסדר מספר פעמים במחיצת בני משפחתי וחבריי בשיקגו ובנסיעותיי במערכת הבחירות, ואני מתגאה על שהכנסתי מסורת זו גם לבית הלבן. עשיתי זאת משום שרציתי שבנותיי ישמעו גם הן על ההגדה, ועל הסיפור שסביבו נסוב הפסח, ההופך ימים אלו של השנה לעוצמתיים כל כך.

לקריאת הנאום המלא באנגלית

זהו סיפור על מאות שנות עבדות ונדודים ממושכים במדבר. סיפור על עמידה עיקשת מול רדיפות, ואמונה באל ובתורה. סיפור על השגת חירות בארצך שלך. בעבור העם היהודי, הסיפור מהותי להפיכתכם למי שהנכם, אך זהו גם סיפור המכיל בתוכו את החוויה האנושית האוניברסלית, על כל הסבל והישועה הכרוכים בה. הוא פרק מסיפורן של שלוש הדתות הגדולות – היהדות, הנצרות והאיסלאם – ששורשיהן באברהם, ורואות בירושלים עיר קדושה. אך זהו גם סיפור שעורר השראה בקהילות בכל רחבי העולם, בהן בי ובבני עמי האמריקאים.

צפו בנאום

בארצות הברית – אומה שהקימו אנשים שחצו אוקיינוסים כדי להתחיל מחדש – אנחנו נמשכים באופן טבעי לרעיון של השגת חירות בארץ משלך. בעבור אפריקאים־אמריקאים, היתה יציאת מצרים סיפור רב־עוצמה על שחרור מכבלי העבדות, על יציאה לחירות ועל כבוד האדם – שתחילתו בימי העבדות והמשכו בתנועה לזכויות האזרח. הבטחה זו סייעה לדורות רבים לעמוד בפני עוני ורדיפה, תוך היאחזות בתקווה לעתיד טוב יותר. בעבורי, שגדלתי בחלקים נידחים של העולם וללא שורשים מוצקים, היה הסיפור ביטוי לערגה שחש כל אדם לבית משלו.

ברור עם זאת, שבעוד שאנו שואבים כוחות מהסיפור על רצון האל ועל החירות שהעניק לעמו, אנו זוכרים היטב שעלינו לשאת באחריות המוטלת עלינו בעולמנו זה, שאינו מושלם. משמעות הדבר היא שעלינו לקבל את ההקרבה והמאבקים שנגזרו עלינו, ולפעול – דור אחר דור – למען רעיון החירות. כפי שאמר ד”ר מרטין לותר קינג ביום שקדם להירצחו – “ייתכן שלא אגיע לשם עמכם, אבל ברצוני שתדעו שאנו, כעם, עוד נגיע לארץ המובטחת”. וכך, כשם שיהושע המשיך בדרכו של משה, המלאכה נמשכת – למען צדק וכבוד אנושי, למען הזדמנות וחירות.

מסעו של העם היהודי למימוש הבטחת מדינת ישראל נמשך דורות אין ספור, דרך מאות שנים של ייסורים וגלות, דעות קדומות, פוגרומים ואפילו רצח עם. בתוך כל זה, נצר העם היהודי את זהותו הייחודית, את מסורותיו, ואת כיסופיו למולדת. ולמרות שהיהודים הגיעו להישגים יוצאי דופן בכל רחבי העולם, חלום החירות האמיתית מצא ביטוי מלא ברעיון הציוני – להיות עם חופשי בארצו.

לכן אני מאמין ששורשי ישראל אינם רק בהיסטוריה ומסורת, אלא גם ברעיון הפשוט והעמוק, שלפיו לכל עם מגיע לחיות כבן חורין בארצו שלו. וב-65 השנים האחרונות, שבהן ישראל היתה בשיאה, הישראלים הוכיחו כי האחריות אינה נגמרת ברגע ההגעה לארץ המובטחת, אלא רק מתחילה שם.

ישראל הפכה למקלטם של יהודי הגולה – וקולטת יהודים מאירופה, מברית המועצות לשעבר, מאתיופיה וצפון אפריקה. ישראל בנתה אומה משגשגת – בקיבוצים שהפריחו את המדבר, בעסקים שביססו את מעמד הביניים, ובממציאים שחתרו ליעדים חדשים – מהמיקרו־שבב הזעיר ביותר ועד לחלל.

ישראל הצליחה לבסס דמוקרטיה חזקה – ובה חברה אזרחית עירנית, מפלגות פוליטיות גאות, עיתונות חופשית חסרת־מנוח ושיח ציבורי מלא־חיים – וייתכן ש”מלא־חיים” זו לשון המעטה לתארו.

ישראל השיגה את כל אלה בו בזמן שהתגברה על איומים לא־פוסקים על ביטחונה – בזכות אומץ לבם של חיילי צה”ל, ואזרחיה, שעמדו ללא חת בפני הטרור.

זהו סיפורה של מדינת ישראל. אלה המעשים שהגשימו את חלומותיהם של דורות כה רבים. ולאורך כל הדרך, הלך ונבנה קשר הידידות האמיצה, שאינו ניתן לניתוק, עם ארצות הברית.

קשר זה החל 11 דקות בלבד אחרי הכרזת העצמאות, כשארה”ב היתה האומה הראשונה להכיר בישראל. כפי שנימק הנשיא טרומן את החלטתו לעשות כן, “אני מאמין שיש לה עתיד מזהיר, לא רק כעוד אומה ריבונית, אלא כהתגלמות האידיאלים הגדולים של תרבותנו”.

מאז ועד היום טיפחנו ידידות שמקדמת את מטרותינו המשותפות. אנו שותפים, יחדיו, למחויבות לשמירה על ביטחון אזרחינו כמו גם ליציבות המזרח התיכון וצפון אפריקה. אנו שותפים, יחדיו, לשאיפה לקידום צמיחה כלכלית ברחבי העולם, ולחיזוק מעמד הביניים בביתנו. אנו שותפים, יחדיו, במאמץ להצלחת הדמוקרטיה.

אולם מקור ידידותנו הוא לא רק ברצונות המשותפים. הוא מתעלה מעבר למפלגות פוליטיות ולמנהיגים באשר הם. אמריקה היא אומת מהגרים. אנו שואבים את כוחנו מגיוון ושוני. האמונה מעשירה את רוחינו. אנו לא נתונים לשלטון של גברים ונשים, אלא לשלטון החוק. היזמות והחדשנות ממריצה אותנו. השיח הדמוקרטי, שמאפשר לכל דור לדמיין מחדש ולרענן את הברית בינינו, הוא שמגדיר אותנו. לכן אנו רואים בישראל שותפה לערכינו, בשעה שאנו מכירים בשוני שבינינו.

בעומדי כאן היום, אני יודע היטב, שגם לכם וגם לנו, זוהי תקופה מורכבת. בפנינו בעיות קשות בארצותינו, כמו גם סכנה ואי־יציבות בעולם כולו. כשאני מביט בצעירי ארה”ב, אני מודע להחלטות שיהיה עליהם לקבל בחייהם, החלטות שיגדירו איזו אומה נהיה במאה ה-21, בייחוד עתה, לאחר שיצאנו משתי מלחמות וממיתון כואב. יהיו האתגרים קשים ככל שיהיו, האידיאליזם שלהם, השאיפות והאנרגיה שלהם תמיד מפיחים בי תקווה.

אני מזהה אותה רוח בצעירים שיושבים כאן היום. ובהתחשב בקשר שבין מדינותינו, אני מאמין שעתידכם כרוך בשלנו. (מהקהל נשמעה קריאת ביניים, ולאחריה שאגות בוז. על כך הגיב אובמה:) זהו חלק מאותו שיח חיוני שעליו דיברתי, טוב שזה קרה. עלי להודות, אנו ארגנו זאת כדי שארגיש בבית, לא הייתי מרגיש בנוח לולא היתה לפחות קריאת ביניים אחת.

לכן ברצוני להתמקד בדרך שבה נפעל יחדיו לקידום שלושה תחומים שיגדירו את עתידנו: ביטחון, שלום ושגשוג.

אפתח בביטחון. אני גאה שקשרי הביטחון בין ישראל לארה”ב מעולם לא היו כה חזקים: אנו מקיימים יותר תרגילים צבאיים משותפים, יותר ביקורים של בכירים במערכת הפוליטית, הצבאית והמודיעינית, וכן את התוכנית הגדולה ביותר עד היום שתעזור לכם לשמור על יתרונכם הצבאי. אלה העובדות. אולם בעיני, אין זו רק שאלה של מאזנים. אני יודע שכאן, בישראל, הביטחון הוא עניין אישי. הרשו לי, אם כן, לחלוק את מחשבותיי כשאני ניגש לסוגיות אלו.

כשאני ניגש לסוגיית ביטחון ישראל, אני חושב על ילדים כמו אושר טוויטו, אותו פגשתי בשדרות, ילדים בני גיל זהה לשתי בנותיי, שמפוחדים בשנתם מפני טיל שינחת בחדר השינה שלהם, רק בגלל מי שהם והמקום שבו הם חיים. זו הסיבה שהשקענו במערכת כיפת ברזל כדי להציל אינספור חיי אדם – מכיוון שהילדים האלה ראויים לישון טוב יותר בלילה. לכן הבהרנו, פעם אחר פעם, שישראל לא יכולה להשלים עם ירי טילים מעזה, ועמדנו על זכותה להגן על עצמה. לכן לישראל כל זכות לצפות מחמאס לוותר על דרכו האלימה ולהכיר בזכות קיומה של ישראל.

אני חושב גם על חמישה ישראלים שעלו על אוטובוס בבולגריה, ונהרגו בפיצוץ רק בגלל מוצאם. שנטלו מהם את זכותם לחיות, לאהוב ולבנות משפחה. זו הסיבה שכל מדינה שוחרת צדק, צריכה להגדיר את חיזבאללה כפי שהוא באמת – ארגון טרור. העולם לא יכול לסבול ארגון שרוצח אזרחים חפים מפשע, אוגר טילים כדי לשגר אותם לעבר ערים ותומך בטבח של גברים, נשים וטף בסוריה.

העובדה שברשות בעל הברית של חיזבאללה – משטר אסד – ישנם מצבורים של נשק כימי, רק מדגישה את דחיפות הבעיה. אנו נמשיך לשתף פעולה באופן הדוק בהגנה מפני סכנה זו. הבהרתי לבשאר אל־אסד ולכל מי שנשמע להוראותיו: לא נסבול שימוש בכלי נשק כימיים נגד העם הסורי ולא נסבול העברה של כלי נשק אלה לידי טרוריסטים. העולם עוקב אחריכם, ונראה בכם אחראים לכך.

אמריקה גם תמשיך להתעקש על זכותו של העם הסורי להשתחרר מלפיתת הדיקטטור, שמעדיף לטבוח בעמו מאשר לוותר על שלטונו. אסד חייב להסתלק כדי שעתידה של סוריה יוכל להתחיל. מכיוון שלצורך השגת יציבות אמיתית בסוריה, דרושה הקמת ממשלה שקשובה לאזרחיה, מספקת הגנה לכל הקהילות שבגבולותיה, וחותרת לשלום עם מדינות אחרות.

כשאני ניגש לסוגיית ביטחונה של ישראל, אני חושב גם על עם בעל זיכרון חי של השואה, שעומד בה בעת מול איומי ממשלה איראנית, חמושה בגרעין, הקוראת להשמידו. אין פלא אפוא שהישראלים רואים בכך איום קיומי. אין זה אתגרה של ישראל בלבד – זו סכנה לעולם כולו, כולל ארה”ב. היא מאיימת להגביר את הסיכון לטרור גרעיני, לערער משטר שחותר לגרעין, להצית מרוץ חימוש באזור לא־יציב ולחזק ממשלה שאינה מכבדת את זכויות בני עמה, או את אחריותה כאומה.

זו הסיבה שאמריקה גיבשה קואליציה להעלאת המחיר שעל איראן לשלם על סירובה לעמוד בהתחייבויותיה. הממשלה האיראנית נמצאת כעת תחת לחץ גדול יותר מאי פעם, והוא רק הולך וגובר. היא מבודדת, כלכלתה במצב קשה, המנהיגות שלה מפולגת. וכוחה, באזור ובעולם כולו, רק נחלש.

לכולנו עניין לפתור סוגיה זו בדרכי שלום. דיפלומטיה חזקה ונחושה היא הדרך הטובה ביותר להבטיח שהממשלה האיראנית תוותר על נשק גרעיני. יתר על כן, שלום עדיף בהרבה על מלחמה, על המחיר הבלתי־נמנע שהיא גובה, והתוצאות הלא־מכוונות שנלוות לה. בזכות שיתוף הפעולה בין ממשלותינו, אנו יודעים שנותר עוד זמן למצוא פתרון דיפלומטי. אמריקה תמשיך בכך, ובעיניים פקוחות תעבוד עם עולם מאוחד סביב מטרה משותפת זו, תוך מתן דגש לדחיפות הנדרשת בסוגיה.

ואולם, איראן חייבת לדעת שזמנה מוגבל, והבעתי בבהירות את עמדתה של ארצות הברית: אסור שיהיה לה נשק גרעיני. זו אינה בעיה שניתן להשלים איתה. כנשיא, אמרתי לעולם שכל האופציות על השולחן כדי להשיג את מטרותינו. נעשה כל שעלינו לעשות כדי למנוע איראן גרעינית.

אני יודע שעבור הצעירים הישראלים, סוגיות ביטחוניות אלו מושרשות בניסיון־עבר, עמוק יותר מהאיום הדוחק של היום. אתם חיים בשכונה שבה שכנים רבים דחו את זכותכם להתקיים. סביכם וסבותיכם נאלצו לסכן את חייהם ואת כל שהיה להם כדי ליצור לעצמם מקום בעולם. הוריכם חיו ממלחמה למלחמה כדי להבטיח את הישרדותה של המדינה היהודית. ילדיכם גדלים בידיעה שבני אדם שמעולם לא פגשו שונאים אותם רק בשל מי שהם, וכל זאת באזור שמשתנה מתחת לרגלינו.

על כך אני חושב, בשעה שישראל מתמודדת עם האתגרים הללו. אותה תחושה של ישראל מוקפת רבים ששוללים את עצם קיומה, ועולם שבו רבים מסרבים לקבל אותה. זו הסיבה שביטחונו של העם היהודי בישראל הוא כה חשוב – פשוט מכיוון שלעולם הוא לא יכול להילקח כמובן מאליו. ואולם, אל תטעו: מי שדבק באידיאולוגיה ששוללת את זכותה של ישראל להתקיים, יכול באותה מידה גם לשלול את האדמה שמתחת לרגליו או את השמיים שמעליו, מפני שישראל לא הולכת לשום מקום. היום, אני רוצה לומר לכם, במיוחד לצעירים מבינכם - כל עוד ארה”ב קיימת, (בעברית) אתם לא לבד.

השאלה לפיכך היא מהו העתיד שאליו שואפת ישראל. מה שמביא אותי לעניין השלום.

 

אני יודע שישראל הסתכנה למען השלום. מנהיגים אמיצים - מנחם בגין ויצחק רבין - הגיעו להסכמים עם שניים משכניכם. הצגתם הצעות משמעותיות לפלסטינים באנאפוליס. נסוגתם מעזה ולבנון, ואז ניצבתם בפני טרור וטילים. הושטתם יד לחברות בכל רחבי האזור, ולעתים תכופות מדי נתקלתם במציאות מכוערת של אנטישמיות. לכן אני מאמין ברצונו של העם הישראלי בשלום, ויש לכם כל זכות להיות ספקנים באשר לאפשרות להשיגו.

 

ואולם, ישראל נמצאת היום על פרשת דרכים. מפתה מאוד להניח בצד את התסכולים וההקרבה הכרוכים במרדף אחרי השלום, במיוחד בשעה שכיפת ברזל מיירטת טילים, מחסומים מונעים כניסה של מחבלים מתאבדים, וכל כך הרבה סוגיות בוערות דורשות את תשומת לבכם. אני יודע גם שרק הישראלים יכולים לקבל את ההחלטות היסודיות על עתיד מדינתם.

אני יודע גם שלא כולם באולם הזה יסכימו עם מה שיש לי לומר על השלום. אני מכיר בכך שיש כאלה שלא רק ספקנים בנוגע לאפשרות של השלום, אלא מפקפקים בהנחות היסוד שלו, וזה חלק מהדמוקרטיה ומן השיח בין שתי המדינות שלנו. אבל חשוב להיות פתוחים וכנים אחד עם השני. ייתכן שמבחינה פוליטית, נוכח התמיכה חוצת־המפלגות שקיימת בארה”ב כלפי ישראל, הדבר הקל ביותר עבורי לעשות הוא להניח לסוגיה. אבל אני רוצה שתדעו שאני פונה אליכם כחבר שמודאג מאוד ומחויב לעתידכם, ואני מבקש מכם לשקול שלוש נקודות.

תחילה, השלום הכרחי. זו הדרך היחידה להשגת ביטחון אמיתי. ביכולתכם להיות הדור שמבטיח לעד את החלום הציוני, או להיות אלו שייאלצו לעמוד מול אתגרים הולכים וגוברים לעתידו. בהתחשב בדמוגרפיה ממערב לירדן, הדרך היחידה שישראל תוכל להחזיק מעמד ולשגשג כמדינה יהודית ודמוקרטית היא הקמת מדינה פלסטינית בת־קיימא. לנוכח תסכולה של הקהילה הבינלאומית, ישראל חייבת לשנות את כיוונו של סחף הבידוד. לאור ההתקדמות הטכנולוגית, דרכה היחידה של ישראל להגן על אזרחיה היא היעדר־המלחמה – שכן אין חומה גבוהה דיה, או כיפת ברזל חזקה דיה, שיכולים לעצור כל אויב.

אמת זו ברורה אף יותר בהתחשב בשינויים שסוחפים את העולם הערבי. אני מבין שחוסר היציבות באזור – המפגינים ברחובות, שינויי ההנהגה, עלייתן של מפלגות לא־חילוניות – מגבירים את הפיתוי להתכנס פנימה. אבל זו בדיוק העת להגיב לגל המהפכה עם פנייה נחושה לשלום. כאשר עוד ועוד ממשלות מגיבות לרצון הציבור, הימים שבהם יכלה ישראל לחתור לשלום עם קומץ שליטים יחידים, עברו ונגוזו. שלום חייב להיעשות בין עמים, לא רק ממשלות. איש לא יכול לשנות בין־לילה את שבלבבותיהם ומחשבותיהם של מיליונים. אבל התקדמות עם הפלסטינים היא דרך רבת עוצמה להתחיל בכך, במקביל להרחקת הקיצונים שמשגשגים מעימותים ופילוג.

שנית, שלום הוא צודק. אין ספק שישראל התמודדה עם פלגים פלסטינים שפנו לטרור, ומנהיגים שהחמיצו הזדמנויות היסטוריות. זו הסיבה שהביטחון חייב להיות במרכזו של כל הסכם. אין ספק גם שהדרך היחידה לשלום היא משא ומתן. זו הסיבה, שלמרות הביקורת שהוטחה בנו, ארה”ב תתנגד לכל מאמץ חד־צדדי לעקוף את המגעים דרך האו”ם.

ואולם, יש להכיר גם בזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית וצדק. שימו את עצמכם בנעליהם – הביטו על העולם דרך עיניהם. אין זה הוגן שילדה פלסטינית לא יכולה לגדול במדינה משלה, ומעבירה את חייה בנוכחותו של צבא זר, השולט בתנועות הוריה מדי יום. אין זה הוגן שאלימות מתנחלים נגד פלסטינים נותרת ללא ענישה. אין זה הוגן למנוע מהפלסטינים לעבד את אדמותיהם; להגביל את חופש תנועתם של סטודנטים בגדה המערבית, או להעביר משפחות פלסטיניות מבתיהם. לא כיבוש ולא גירוש הם התשובה. כפי שישראלים בונים מדינה במולדת שלהם, לפלסטינים יש זכות להיות עם חופשי בארצם.

אסטה לרגע מהנוסח הכתוב של הנאום. לפני בואי לכאן, נפגשתי עם קבוצה של פלסטינים בני 22-15. בשיחה איתם הם לא היו שונים מבנותיי, או מבנותיכם או בניכם. אני מאמין בכנות כי אם כל הורה ישראלי היה יושב עם ילדים אלה, הוא היה אומר, אני רוצה שילדים אלה יצליחו, ישגשגו, שיהיו להם אותן הזדמנויות שיש לילדי. אני מאמין שכך היה רוצה כל הורה ישראלי, אם היה זוכה לדבר איתם. אני מאמין בזה.

רק אתם תוכלו לקבוע איזו דמוקרטיה תהיה לכם. אבל זכרו שבשעה שאתם מקבלים החלטות אלו, הן יגדירו לא רק את עתיד היחסים שלכם עם הפלסטינים, אלא גם את עתידה של ישראל. כפי שאמר אריאל שרון, “בלתי אפשרי לקיים מדינה יהודית ודמוקרטית, ובאותו זמן לשלוט בכל ארץ ישראל. אם נתעקש להגשים את החלום בכללותו, אנו עלולים לאבד את הכל”. או, מזווית ראייה אחרת, חשבו על דבריו של דויד גרוסמן זמן קצר לאחר שאיבד את בנו, בשעה שתיאר את ההכרח בשלום: “לשלום אין ברירה יש לגשת באותה נחישות ויצירתיות כפי שניגשים למלחמת אין־ברירה”.

כמובן, ישראל לא יכולה לצפות לנהל משא ומתן עם מישהו שקורא להשמידה. ואולם, בשעה שאני יודע שבינכם ובין הרשות הפלסטינית ישנם חילוקי דעות, אני גם מאמין שאתם יכולים לראות בנשיא עבאס ובראש הממשלה פיאד שותפי אמת. לאורך השנים האחרונות, הם בנו מוסדות ושמרו על הביטחון בגדה המערבית בדרכים שרק מעטים יכלו לדמיין לפני עשור. פלסטינים רבים, בהם צעירים, נטשו את דרך האלימות כאמצעי להשגת מטרותיהם.

עניין זה מוביל אותי לנקודה השלישית: השלום הוא אפשרי. אני יודע שזה לא נראה כך. תמיד תהיה סיבה להתחמק מסיכונים, והכישלון נושא עמו מחיר. תמיד יהיו קיצונים שיספקו תירוץ לא לפעול. גם מתיש לדבר ללא סוף על שיחות, מחלוקות וסטטוס־קוו.

משא ומתן יהיה הכרחי, אך אין כמעט ספק לאן הוא צריך להוביל: שתי מדינות לשני עמים. תהיינה מחלוקות על הדרך לשם, ובחירות קשות לאורך הדרך. מדינות ערב חייבות להסתגל לעולם שהשתנה. הימים שבהם יכלו לגנות את ישראל כדי להסיח את עמם מהיעדר הזדמנויות חלפו ואינם. זה הזמן לעולם הערבי לנקוט בצעדים לקראת יחסים נורמליים עם ישראל. אך באותו זמן, חייבים הפלסטינים להכיר במדינת ישראל כמדינה יהודית, ובזכותה להגן על עצמה. הישראלים חייבים להכיר בכך שהמשך פעילות ההתנחלויות גורמת נזק לשלום, שפלסטין עצמאית חייבת להיות בת־קיימא – ושחייבים לשרטט גבולות אמיתיים. הצעתי עקרונות של שטחים וביטחון שבאמונתי יכולים להיות בסיס לשיחות. ואולם לעת עתה, הניחו בצד את התוכניות ואת התהליך. אני מבקש מכם, במקום זאת, לחשוב על מה אפשר לעשות כדי לבנות אמון בין העמים.

לפני ארבע שנים, עמדתי בקהיר מול קהל צעיר. השקפותיהם הפוליטיות ואמונתם הדתית רחוקות מאוד מכם. ואולם, הדברים שאליהם הם שואפים – אינם כה שונים מכם. לקבל החלטות בעצמם, להתחנך, למצוא עבודה טובה, להתפלל לפי דרכם, להתחתן ולהקים משפחה. אותו דבר נכון גם ביחס לפלסטינים שפגשתי ברמאללה הבוקר, וביחס לפלסטינים הצעירים שחולמים על חיים טובים יותר בעזה.

זהו המקום שבו מתחיל השלום – לא רק בתוכניות המנהיגים, אלא בלבבות האזרחים. לא רק בתהליך מתוכנן היטב, אלא בקשר היומיומי שמתרחש בין אלה החיים יחדיו בארץ זו, ופה בירושלים העיר הקדושה. בתור פוליטיקאי, אני יכול להבטיח לכם זאת: מנהיגים פוליטיים לא ייקחו סיכונים אם האזרחים שלהם לא ידרשו מהם לעשות זאת. אתם חייבים ליצור את השינוי שאתם רוצים לראות.

אני יודע שזה אפשרי. ראו את הגשרים שנבנים בחברה העסקית והאזרחית בידי חלק מכם כאן היום. ראו את הצעירים שעדיין לא למדו את הסיבות לחוסר אמון, ואת אלה שלמדו להתגבר על מורשת חוסר האמון שירשו מהוריהם בזכות ההבנה הפשוטה שיש לנו יותר תקוות במשותף, מאשר פחד שמפריד בינינו. הקולות שלכם חייבים להתנשא מעל לאלה של הקיצונים שמנסים להשתיק אותם. התקוות שלכם חייבות להאיר את הדרך קדימה. הביטו אל עתיד שבו יהודים, מוסלמים ונוצרים חיים יחדיו בשלום ובשגשוג רב יותר בארץ הקודש הזו. הביטו לעבר עתיד שאתם רוצים עבור ילדיכם – עתיד בו מדינה יהודית דמוקרטית היא מוגנת ומקובלת, בזמן זה ובכל הזמנים.

קולות רבים יאמרו ששינוי זה אינו אפשרי. אולם זכרו זאת: ישראל היא המדינה החזקה ביותר באזור. לישראל יש את התמיכה הלא־ניתנת לערעור של המדינה החזקה ביותר בעולם. לישראל יש את התבונה לראות את העולם נכוחה, אבל גם את האומץ לראות את העולם כפי שהוא צריך להיות. בן גוריון אמר פעם: “בישראל, כדי להיות ריאליסט אתה חייב להאמין בנסים”. לפעמים, הנס הגדול ביותר הוא להכיר בכך שניתן לשנות את העולם. אחרי הכל, זהו הלקח שהעולם למד מהעם היהודי.

וזה מביא אותי לנושא האחרון שברצוני להתמקד בו: שגשוג, והתפקיד הנרחב יותר של ישראל בעולם. אני יודע שהביטחון והשלום יכולים להיראות לכם מנותקים מדאגות היומיום. מדי יום, גם לנוכח האיומים שאיתם אתם מתמודדים, אתם הישראלים מגדירים עצמכם לפי ההזדמנויות שאתם יוצרים.

בעזרת כישרון ועבודה קשה, הישראלים הביאו ארץ קטנה זו לחזית הכלכלה הגלובלית. הישראלים מבינים את ערך החינוך, והם הצמיחו מקרבם עשרה חתני פרס נובל. הישראלים מבינים את כוחה של החדשנות, והאוניברסיטאות שלכם מחנכות מהנדסים וממציאים. הרוח הזו הביאה לצמיחה כלכלית ולהתפתחות אנושית: אנרגיה סולרית ומכוניות חשמליות; תחבושות וגפיים מלאכותיות שמצילות חיים; מחקר בתאי גזע ותרופות חדשות שמרפאות מחלות; טלפונים סלולריים וטכנולוגיית מחשבים שמשנה את האופן שבו אנו חיים.

אם רוצים לראות את עתיד הכלכלה העולמית, יש להביט לעבר תל אביב: ביתם של מאות סטארט־אפים ומרכזי מחקר. הישראלים הם כה פעילים ברשתות החברתיות שנראה כי כל יום נפתח קמפיין פייסבוק שונה באשר למקום שבו אני צריך לנאום.

חדשנות זו חשובה ליחסים בין ארה”ב לישראל לא פחות משיתוף הפעולה הביטחוני בינינו. הסכם הסחר החופשי הראשון שלנו בעולם הושג עם ישראל לפני כמעט שלושה עשורים, והיום הסחר בין שתי המדינות עומד על 40 מיליארד דולר בשנה. חשוב יותר מכך, השותפות הזו יוצרת מוצרים חדשים וטיפולים רפואיים חדשים, ומקדמת את המדע לגבולות חדשים.

זוהי השותפות שצריכה להיות לישראל – ויכולה להיות לישראל – עם כל מדינה בעולם. כבר עתה, אנו רואים איך חדשנות זו יכולה לעצב מחדש את האזור. תוכנית אחת כאן בירושלים מפגישה יחדיו ישראלים ופלסטינים צעירים שלומדים כישורי טכנולוגיה ועסקים חיוניים. ישראלי ופלסטיני הקימו קרן הון־סיכון שמממנת סטארט־אפים פלסטיניים. יותר ממאה חברות היי־טק מצאו את ביתן בגדה המערבית, והדבר מעיד על הכישרון ורוח היזמות של העם הפלסטיני.

אחת מהאירוניות הגדולות היא שחלק כה גדול ממה שאנשים כמהים לו באזור הזה – חינוך ויזמות, היכולת להקים עסק בלי לשלם שוחד, או היכולת להתחבר לכלכלה העולמית – דברים אלו קיימים בישראל. ישראל צריכה להיות מוקד של סחר אזורי משגשג, ומנוע של חדשנות. היא כבר מרכז של חדשנות שעוזר להניע את הכלכלה העולמית. אני מאמין שפוטנציאל זה יכול להיות מואץ מהשגת ביטחון רב יותר ושלום ארוך טווח.

כאן, ברצועת האדמה הקטנה הזו שהיתה המוקד של כל כך הרבה טרגדיות ותהילה, הישראלים בנו משהו שמעטים יכלו בכלל לדמיין לפני 65 שנה. מחר אחלוק כבוד להיסטוריה זו – בקברו של הרצל, האדם עם החזון לראות שהעתיד של העם היהודי חייב להיות בחיבור מחודש לעברו; בקברו של רבין, שהבין שאחרי ניצחונותיה של ישראל במלחמה, חייבים לבוא קרבות למען השלום; וביד ושם, התזכורת לעולם כי ענן הרשע יכול לרדת על העם היהודי אם האנושות כולה לא תעמוד על משמרתה.

אנו נושאים היסטוריה זו על כתפינו, ואנו נושאים אותה בלבנו. היום, כשאנו ניצבים בפני דמדומי הדור המייסד של ישראל, אתם – צעירי ישראל – חייבים לקחת אחריות על העתיד. עליכם לכתוב את הפרק הבא בסיפור האומה הגדולה הזו.

כנשיא מדינה שאתם יכולים לסמוך עליה שתהיה חברתכם הטובה ביותר, אני בטוח שאתם יכולים לעזור לנו למצוא את ההבטחה הטמונה בימים שלפנינו. ואני, כאדם שמצא את מקור ההשראה בחיי באותה קריאה על־זמנית הטמונה בחוויה היהודית – תיקון עולם – כולי תקווה שנוכל לשאוב מהטוב ביותר שבעצמנו כדי לעמוד באתגרים שיבואו; לנצח בקרבות למען השלום שאחרי מלחמות כה רבות; ולעשות את העבודה של תיקון העולם. שהאל יברך אתכם, שהאל יברך את ישראל ואת ארצות הברית של אמריקה. (בעברית) תודה רבה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו