בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פיוס עם טורקיה

היחסים בין הצבאות לא ישוקמו במהרה

ההידרדרות בין אנקרה וי-ם החלה הרבה לפני המשט לעזה, ועדיין שוררת חשדנות מסוימת. סביר להניח שחידוש הקשר הצבאי יהיה סמלי והדרגתי

8תגובות

הפיוס הישראלי-טורקי הוא מהלך מתבקש, המגיע באיחור ניכר. אבל מעבר להישג שרשם לזכותו נשיא ארה"ב ברק אובמה, רגע לפני סיום הביקור בישראל, ומעבר לפוטנציאל האסטרטגי המסוים שבבשורה הטובה מאנקרה, כדאי להביט על הפיוס בפרופורציה המתאימה. אם יש מישהו שעדיין מצפה לחידוש מהיר של הרומן הלוהט ביחסי שתי המדינות, כמו בשנות ה-90', נדמה שצפויה לו אכזבה.

ההידרדרות ביחסי אנקרה וירושלים החלה הרבה לפני פרשת ה"מרמרה". הביקורת הטורקית על הצעדים שנקטה ישראל כחלק ממאבקה בטרור הפלסטיני גברה בהדרגה לאורך האינתיפאדה השנייה ובייחוד מאז כניסתו של רג'פ טייפ ארדואן לתפקיד ראש הממשלה ב-2003. כבר בשנים הללו פחת שיתוף הפעולה הצבאי בין המדינות.

ההידרדרות הגיעה לנקודת האל-חזור שנה וחצי לפני המשט לעזה, אחרי שארדואן נפגע מהחלטת ראש הממשלה אז, אהוד אולמרט, לצאת למבצע "עופרת יצוקה" בדצמבר 2008, ימים אחדים בתום ביקורו בטורקיה, שבו ניסה ארדואן ליזום את חידוש המו"מ המדיני בין ישראל לסוריה. לצד הכעס האותנטי של ראש הממשלה הטורקי על עמיתו הישראלי, נראה שהיתה זו החלטה מחושבת של ארדואן להתרחק ככל האפשר מישראל, במסגרת הניסיון להגדיר מחדש את תפקידה ומיקומה של טורקיה באזור.

פבל וולברג

גם אחרי הודעת הפיוס אתמול (שישי), קשה להאמין שהיחסים הצבאיים בין ישראל לטורקיה ישובו לקדמותם. צריך להניח ששתי המדינות יגששו אחר אפשרות לחידוש סמלי, הדרגתי, של קשרים צבאיים בסיסיים. אין ספק שהאימונים המשותפים עם הטורקים אפשרו בעבר לחיל האוויר הישראלי להתכונן לתרחישים של תקיפת יעדים מרוחקים (כמו אתרי הגרעין באיראן). אבל מאז נמצאו תחליפים, בדמות אימונים ברומניה, בולגריה ויוון.

חשוב מכך, יחסי המודיעין ההדוקים למדי בין טורקיה ואיראן, חרף המחלוקות ביניהן, מעוררים רתיעה ישראלית משיתוף פעולה היכול להוביל לדליפת מידע מזיק. ובכל זאת, אפשר לצפות להתפתחויות חיוביות, כמו חידוש תרגילים רבי-משתתפים, בהובלה אמריקאית (ובראשם תרגילי חילות והצלה של ציים ממדינות רבות). אפשרות אחרת נוגעת להידוק הקשר בין ישראל לנאט"ו, מאמץ שטורקיה הערימה עליו קשיים בשנים האחרונות. ייתכן שניתן יהיה לחלץ מהקיפאון גם מגעים על עסקאות בין התעשייה הביטחונית הישראלית לטורקים, שנכנסו לתרדמת מאז 2008 וביתר שאת מ-2010 ואילך.

ברמה האסטרטגית, קיים היבט חיובי בכך שהצעד הטורקי נעשה למורת רוחה של איראן. נותר עדיין לראות אם הפיוס שהוכרז יתרום בפועל לצמצום הברחות הנשק מאיראן לחיזבאללה, שרבות מהן נעשות דרך שטח טורקיה, ואף להפחתת פעילות של ארגוני טרור המנצלים את אדמת טורקיה כבסיס לתכנון פיגועים נגד ישראל. כפי שהדגישו בלשכת נתניהו, קיים כאן פוטנציאל לחידוש התיאום עם אנקרה בשאלת סוריה, שהתפוררותה המואצת מעוררת דאגה דומה בטורקיה ובישראל.

הפיוס זכה לתמיכה גורפת של מערכת הביטחון. שר הביטחון הקודם, אהוד ברק והרמטכ"ל, בני גנץ, תמכו זה תקופה ארוכה בהתפייסות. שר הביטחון הנכנס, בוגי יעלון, שהסתייג מהתנצלות לטורקיה בעבר, שינה את דעתו באחרונה והביע תמיכה במתווה הנוכחי של ההתפייסות. ליעלון ולגנץ היה חשוב במיוחד הסעיף בדבר ביטול התביעות נגד קציני וחיילי צה"ל. אף שלהליך לא היו עד כה השלכות מעשיות על מעמדם של מי שהשתתפו בפשיטה על ה"מרמרה", קיימת חשיבות סמלית רבה לכך שממשלת אנקרה מחליטה לעצור את ההליכים המשפטיים.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו