רקטות על אילת

כיפת ברזל: הצלחה זה עניין של גיאוגרפיה

המכ"ם התריע, אולם הסוללה לא פעלה. סיבה אפשרית: גזרת הפעילות צרה ומורכבת, בין שתי מדינות; הבעיה החמורה היא שבסיני אין כתובת להרתעה

עמוס הראל
עמוס הראל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים32
עמוס הראל
עמוס הראל

ל הבוקר (רביעי) קדמו התרעות מודיעיניות לא ממוקדות שהתקבלו במערכת הביטחון. הערכת מצב שנעשתה בבתחילת החודש הביאה להחלטה לפרוס בקרבת אילת את הסוללה המבצעית החמישית של מערכת היירוט , שנקלטה בצה"ל באחרונה לאחר סדרת ניסויים משלימה (הסוללה הופעלה במתכונת מוגבלת להגנת גוש דן כבר בעת מבצע "עמוד ענן" בנובמבר אשתקד).

פריסת סוללת היירוט באילת אפשרה את הפעלת מערכת האזעקה בעיר, שבעבר לא היתה מחוברת למכ"מים בעלי יכולת איתור רלוונטית. אולם,  – ולמרבה המזל הסתיים הירי מסיני רק בנזקים קלים לרכוש. הצבא אינו מנדב בשעה זו הסברים לעצם הנסיבות שבהן הוחלט לא להפעילה. אפשר להניח שהדבר כרוך בגזרה הגיאוגרפית המורכבת שבה נדרשת כיפת ברזל לתפקד באילת – רצועת חוף צרה יחסית, בין גבול לגבול ירדן, באזור הבנוי בצפיפות. צה"ל יצטרך לבחון את הנסיבות המדויקות שבהן אירע השיגור ואת הטיפול המבצעי בו, אבל צריך לקחת בחשבון שבתנאים הללו עשויים להיות שונים מאשר אלה שהורגלנו בהם באזורים אחרים.

בשבועות האחרונים התבטאו מקורות מדיניים וביטחוניים בישראל בחיוב באשר . שיפור הקשר, למרות שהמנגנונים הללו כפופים לממשלת האחים המוסלמים בקהיר, נובע בעיקר מהגברת המאמץ המצרי למניעת הברחות הנשק מסיני לרצועת עזה וללחץ שמפעילה קהיר על שלטון החמאס להפסקת ירי רקטות מעזה לנגב.

נפל אחת הרקטות באילתצילום: משטרת ישראל

אולם, התפקוד הביטחוני המצרי עודנו מוגבל, בפרט כשמדובר בשליטה. לכן, ירי הרקטות היום – תקרית שישית לפחות בשלוש השנים האחרונות – אינו צריך להפתיע. בשעות הצהריים קיבל על עצמו ארגון סלפי את האחריות לירי ונימק את השיגור בתגובה להריגת שני הצעירים הפלסטינים בתקרית ליד טול-כרם לפני פחות משבועיים. בין אם מדובר בפלג הזה או בארגון קטן אחר, קשה להאמין שהמצרים יטפלו בהם ביד קשה או יוכלו להבטיח לישראל שהירי לא יחזור על עצמו.

לירי הרקטות לאילת קדמו הצהרות של והזהיר כי השקט ששרר ברמת הגולן במשך קרוב לארבעים שנה, מאז סיום מלחמת יום הכיפורים, הסתיים. אפשר להעריך שאזהרת גנץ הסתמכה גם היא על ניתוח מודיעיני. כפי שכבר נכתב כאן, המציאות בגבול הסורי ובגבול המצרי דומה כעת למדי: בשתי המדינות אין שליטה אפקטיבית של המשטר המרכזי ברצועת הגבול. לחלל שנוצר נכנסים ארגונים איסלאמיים קיצוניים, הפועלים בהשראת אל-קאעדה ומעוניינים ליזום פיגועים נגד ישראל (גם אם, במקרה הסורי, המאבק בישראל עודנו בעדיפות נמוכה יחסית בהשוואה למטרה הראשונה במעלה, הפלת משטר אסד).

הקושי הישראלי, לצד מחסור מסוים במודיעין, נובע מהיעדר היכולת לבסס הרתעה כנגד אותם ארגונים קיצוניים. לפלגים הללו אין "נכסים" של ממש, שאותם הם חוששים לאבד. כשחיילי צבא יורים לעבר שטח ישראל, בטעות או שלא בטעות, עדיין אפשר לנסות ולהרתיע את משטר אסד באמצעות פגיעה בעמדות הצבא. אבל במקרה של שיגור רקטות מצד פלגים קיצוניים, מסיני וייתכן שבעתיד גם מסוריה, אין כתובת ברורה להרתעה ישראלית. גם התקרית היום באילת היא מסימני הזמן: עדות לתקופה בלתי יציבה, שבה המונחים הישנים בדבר הרתעה, התרעה ומאזני אינטרסים הדדיים כבר אינם תקפים באותה מידה שהיו במשך שנים רבות קודם לכן.

הסרטון שככל הנראה צילמו משגרי הטילים מסיני

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ