בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי 13 שנה: בית המשפט דחה את תביעותיהם של הלוחמים שצללו בקישון

השופט קבע כי התובעים לא הצליחו להוכיח את הקשר בין מחלותיהם לבין חשיפתם למי הנחל המזוהמים. פרקליטם: נערער על ההחלטה

72תגובות

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה היום (שני) את תביעותיהם של 70 תובעים בארבע תביעות שהוגשו על ידי חיילי צה"ל לשעבר, ששירתו בעיקר בשנות ה-70 וה-80, וטענו כי במסגרת שירותם הצבאי באו במגע עם מי נחל הקישון, וכי מחלות קשות בהן לקו, בהן מחלות ממאירות, נגרמו להם כתוצאה מזיהומו של הקישון. השופט, הד"ר עדי זרנקין, קבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין מחלותיהם של התובעים לבין חשיפתם הנטענת למי הקישון. עורך דינם של התובעים אמר בתגובה כי יערער על ההחלטה.

תביעת החיילים הוגשה בשנת 2000, בעקבות ועדה בראשות השופט בדימוס מאיר שמגר, שהוקמה נוכח מאבקם של הראשונים. הוועדה, עם זאת, לא מצאה קשר ישיר בין הזיהום בקישון לבין מחלות הצוללים. למרות זאת, בהמלצת הוועדה החליטו במשרד הביטחון להכיר ברבים מן התובעים, ובמיוחד בחולי הסרטן שביניהם, כנכי צה"ל. המלצות ועדת שמגר לא מהוות ראיה קבילה בבית המשפט.

פסק הדין מנמק בהרחבה את הטעמים לדחיית התביעות ואת המסקנה כי לא הוכח הקשר הסיבתי בין מחלתם לחשיפה למי הקישון. התביעה הוגשה כנגד חיפה כימיקלים בע"מ, איגודי ערים (אזור חיפה), עיריית חיפה, ובתי הזיקוק לנפט. טענת התובעים היתה כי הנתבעים אחראים לזיהומו של הקישון משום שהזרימו למימיו במשך שנים רבות חומרים מסוכנים, בהם המתכות ארסן, ניקל, כרום, קדמיום, עופרת וכן בנזן.

על פי פסק הדין, עול ההוכחה שהוטל על התובעים היה בקשר לעניינים הבאים: הוכחה כי החומרים המזיקים אכן היו מצויים בזמנים הרלוונטיים לתביעה במימיו של הקישון; הוכחה מדעית לפיה חשיפה לחומרים הללו יכולה לגרום למחלה שבה חלה כל תובע ותובע; הוכחת פעילותו של כל תובע במימי הקישון ועצם חשיפתו לחומרים המזיקים והוכחה כי החשיפה הנטענת היא אכן זו שגרמה בפועל למחלה.

בית המשפט קבע כי אף שהוכח בדיון כי החומרים המסוכנים הללו נמצאו במימי הקישון וכן בבוצת הנחל, לא עלה בידי אף אחד מהתובעים להוכיח כי חשיפתו הנטענת למימי הקישון היה בכוחה לגרום למחלתו.

עורך הדין משה קפלנסקי, שייצג את התובעים בהתנדבות מול 40 משרדי עורכי דין מצד המפעלים מסר בתגובה כי "אין ספק שיוגש ערעור. בית המשפט הציב היום רף אחד של הוכחה. מבחני ההוכחה שהוטלו על התובעים הם כאלה שלעולם קבוצה של אנשים בעלי מכנים משותפים כאלה ואחרים, לא יוכלו להוכיח זכאותם לפיצוי במקרים של גורמי סיכון סביבתיים. בית המשפט קבע מחד שהתובעים עמדו בנטל ההוכחה שאכן מוטל על כתפיהם לקיומם של החומרים המסוכנים, וציין שהוכחנו זאת הן לגבי מי הקישון והן בבוצה שבקרקעיתו. זאת ועוד, בית המשפט גם קבע שצלחה דרכם של התובעים שהתגברו על המשוכה שעמדה בדרכם והוכיחו כי החומרים אכן היו במי הקישון במועד שהתובעים פעלו בו". הוא הוסיף: "אין ספק שבתיקים מסוג זה, כשאנחנו באים לעתים עשרות שנים לאחר גרימת המחלה או המוות, שיכולת ההוכחה הראייתית בידי התובעים שואפת לאפס".

השופט זרנקין הבהיר כי התובעים החליטו לנסות ולהוכיח את תביעתם ללא הישענות על ראיות סטטיסטיות אפידמיולוגיות. הם נמנעו באופן מודע ומושכל מהבאת ראיות כלשהן בקשר לקיומו של עודף תחלואה בקרב חיילים שנחשפו למימי הקישון בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, או מהבאת ראיות כי קיים עודף תחלואה בקרב מי שנחשפו בחשיפה דומה לחומרים נשוא התביעה.

בז רטנר

המחלות שבהן חלו התובעים הן רבות ומגוונות וכוללות בין היתר, מחלות סרטן שונות ובהן סרטן הריאות, האשכים, הלבלב, המעי הגס, הוושט, העור, הערמונית וכו', וכן מחלות אחרות שאינן מחלות סרטן, כגון מחלות לב, פרקינסון, הפרעות נוירולוגיות, מחלות עיניים, גידולים שפירים במח, שינויים ניווניים בשלד, צפיפות עצם ירודה ועוד.

השופט קבע כי טענת התובעים, לפיה הם לקו במחלותיהם בשל חשיפתם לחומרים הנדונים, שכן יש בכוחם של חומרים אלו לגרום למחלות סרטניות ואחרות, הינה טענה פשטנית, המתעלמת מצורת החשיפה הרלוונטית וכן מהיקף החשיפה, ואינה עושה הבחנה בין סוגי המחלות הקשורות לכל אחד מהחומרים הללו.

השופט הבהיר בפסק דינו כי התובעים אינם מהווים קבוצה הומוגנית, הן מבחינת סוג פעילותם באזור הקישון וחשיפתם למימיו, והן לגבי המחלות בהן חלו, והוסיף כי חלקם של התובעים נמנו על שייטת 13, וחשיפתם של אלו למי הקישון היתה רבה יותר, בעוד חלקם נמנו על יחידות אחרות של חיל הים, ושל יחידות צה"ליות אחרות, וחשיפתם, אם בכלל נחשפו, היתה פחותה בהרבה.

בפסק הדין נקבע כי מי מן התובעים אשר צלל במימי הקישון, חשיפתו הפוטנציאלית למים היתה באמצעות בליעה או באמצעות מגע עם העור. תוך שהוא סוקר את טיבם ותכונותיהם של כל החומרים שנמצאו בקישון, קבע בית המשפט כי בצורת החשיפה שבה נחשפו התובעים לחומרים אלו, כאמור, לא יכולים היו החומרים הללו לגרום למחלותיהם.

לקריאת פסק הדין המלא לחצו כאן

השופט זרנקין הבהיר עוד כי צורת החשיפה הינה משמעותית ביותר, בשעה שמדברים על קשר סיבתי בין חשיפה לחומר מסרטן לבין מחלה שלקה בה מי שנחשף לחומר. כך למשל, כשם שסיגריות קשורות עם סרטן הריאות או סרטן הגרון, רק למי שמדליק את הסיגריה ושואף את עשנה רווי החומרים המזיקים - אך אין הן מהוות סכנה בעת שהן מצויות בצורתן המוצקה בכיסו של המעשן. או כשם שמי ששואף אבק אסבסט מצוי בסיכון לחלות בסרטן, אך לא כן אם ייחשף לאסבסט בצורה אחרת; כך אף את החשיפה לחומרים שבמי הקישון יש לבחון על פי הצורה שבה נחשפו אליה התובעים.

כך, לדוגמה, נקבע בפסק הדין כי הסיכון שבחשיפה לקדמיום ולניקל, הינו חשיפה לאדים של חומרים אלו, אשר נוצרים בשעה שמתיכים אותם בטמפרטורה של למעלה מאלף מעלות צלסיוס. חשיפה זו איננה רלוונטית כלל לחשיפתם הנטענת של התובעים. השופט הבהיר כי החשיפה העורית לחומרים הנדונים זניחה, ואיננה מסוגלת לגרום לנזקים להם טוענים התובעים. כך אף נקבע כי החשיפה לחומרים אלו על ידי בליעה של המים אף היא חשיפה זניחה, וכי המחקרים שמצאו קשר בין חשיפה לארסן, למשל, לבין סרטן העור, עסקו במי ששתו במשך עשרות שנים מים המכילים ארסן, ואצל אלו אף נתגלו סימני הרעלה של העור, אשר לא נמצאו אצל מי מן התובעים.

השופט לא קיבל את חוות דעתו של המומחה מטעמם של התובעים. לפי חוות דעתו, על מנת לקבוע קשר סיבתי בין החשיפה לבין המחלות, די בכך שהתובעים נחשפו חשיפה כלשהי לחומרים אשר היו במי הקישון, ואפילו תהא חשיפתם מזערית וזניחה, כדבריו של המומחה - "למולקולה אחת", ואפילו אופן החשיפה יהא שונה מזה אשר הוכר במחקר המדעי כרלוונטי לגרימתן של מחלות שונות.

השופט קבע כי תיאוריה זו בעייתית ביותר, לא נמצא לה כל בסיס מחקרי והיא איננה מהווה אסכולה מדעית מוכרת. השופט הוסיף כי המומחה התעלם באופן מוחלט בחוות דעתו מדיון בגורמי הסיכון המוכרים לכל מחלה ומחלה, ממחלותיהם של התובעים, ונמנע במכוון מלהתייחס לנתוניו האישיים של כל תובע ותובע.

עוד ציין השופט כי המומחה הסכים אמנם כי למחלות שונות שלקו בהן התובעים ישנם גורמי סיכון מובהקים, שאין בינם ובין החשיפה לקישון ולא כלום, ואף לו התבקש, היה מוכן לתת חוות דעת בעניין קשר סיבתי בין מחלתו של מי מן התובעים, שחלה בסרטן הריאות והיה "מעשן כבד" ובין העישון. יחד עם זאת, בה בעת, ציין השופט, טען פרופ' הוד כי אין בכך כדי לשנות את קביעתו כי תובע כאמור חלה דווקא בשל חשיפתו למי הקישון.

בית המשפט סקר אחת לאחת את מחלותיהם של 70 התובעים, וכן את גורמי הסיכון המוכרים לתחלואה במחלות אלו. כמו כן הוא סקר את נסיבותיהם האישיות של כל אחד ואחד מן התובעים, את מידת חשיפתו למי הקישון, ואת גורמי הסיכון האישיים המובהקים שהיו לכל אחד ואחד מהם, לחלות במחלות בהן לקו. לאחר כל אלה הגיע השופט לכלל מסקנה כי חשיפתם למי הקישון, של חלק מן התובעים, היתה חשיפה מועטה ואף זניחה, ולרובם ככולם היו גורמי סיכון אישיים מובהקים לחלות במחלות בהן חלו. בגורמי סיכון אישיים אלו נמנים אורח חיים (עישון כבד, חשיפה מסיבית לשמש ועוד), רקע גנטי משפחתי, רקע רפואי קודם ועוד.
 

לפני 3 שנים: התובעים סירבו לפשרה

למרות הדחיה החד משמעית של תביעת החיילים, בעבר הציע השופט זרנקין לצדדים להגיע לפשרה. לקראת סוף שלב ההוכחות בתיק לפני שלוש שנים, גיבש זרנקין הצעת פשרה הכוללת תשלום של 14 מיליון שקל ל־72 צוללי הקישון, כלומר 200 אלף שקל לכל תובע, בנוסף לכספים שהם מקבלים ממשרד הביטחון.

מיד לאחר שהשמיע זרנקין את הצעתו, דממה שררה באולם. החיילים לשעבר נראו מופתעים. "מדובר בסכום אפסי ומצחיק", צעק אחד הלוחמים, עמירם גנאור, לעבר זרנקין. "אתה יודע כמה מקבלים המנכ"לים של החברות האלו? הצעת הפשרה שלך היתה צריכה להיות מאות מיליוני שקלים, ולו רק שיראו וייראו. החברות נהנות ממחזורים של 300–400 מיליון דולר לרבעון. אני מתבייש. הפורום הזה הפך למצחיק. עם כל הכבוד הייתי מצפה שתפסוק 500 מיליון שקל, לא פחות". המפעלים הסכימו לפשרה, והתובעים, כאמור, דחו אותה.

אפילו חברת החשמל, אחת הנתבעות בתיק, העריכה בדו"חות הכספיים שלה שהוגשו לרשות לניירות ערך את הפיצוי שתשלם בסכום של מאות מיליוני שקלים. בדו"חות צוין כי שליש מהתביעות הן עזבונות של חיילים שמתו בינתיים, בהיקף של 110 מיליון שקלים, וכי סכום התביעה המצטבר לגבי הנפגעים החיים עומד על 250–400 מיליון שקל. בנוסף, בחברה העריכו כי הפיצוי על נזק על גרימת כאב, סבל וקיצור תוחלת החיים יעלה כשני מיליון שקל לכל תובע חי. סכום התביעה הכולל, לרבות שכר טרחה וייעוץ משפטי, נע להערכת היועצים המשפטיים של חברת החשמל בין 650 ל־800 מיליון שקל.

הטיפול בתיק החל לפני 13 שנה אצל השופט מיכה לינדנשטראוס לפני שמונה למבקר המדינה, עבר לשופט רון שפירא ובשלוש השנים האחרונות התנהל אצל השופט ד"ר עדי זרנקין. השופט שפירא צפוי לפסוק בקרוב בתביעת דייגי הקישון. בתיק הדייגים הפשרה שהוצעה עמדה על שלושה מיליון שקלים עבור 30 דייגים, אולם גם בתיק זה ההצעה נדחתה בידי התובעים.

בתיק החיילים, הנתבעים העיקריים הם חברות תעשייה, בהן חיפה כימיקלים ובתי הזיקוק בחיפה. אלה תבעו גם מפעלים אחרים שגרמו לזיהום הקישון ובסך הכול, בתיק ישנן יותר מ-40 חברות גדולות ורשויות נתבעות בתיק, פרוטרום, גדות, כרמל אולפינים, דשנים, מספנות ישראל, חברת החשמל ונשר. במהלך השנים שחלפו נשמעו עשרות עדים, הוגשו יותר מ-300 חוות דעת של מומחים רפואיים, התקיימו מאות ישיבות, נרשמו עשרות אלפי עמודי פרוטוקול ועשרות עורכי דין מהשורה הראשונה גבו תשלום על אלפי שעות עבודה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו