בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בניגוד להתחייבות, מספר אנשי הקבע תפח ב-12% בתוך שש שנים

ב-2007 הבטיח צה"ל להפחית את כמות אנשי הקבע - אך מאז מספרם רק עלה. כשהקרב על הקיצוץ לא שוכך, יש כמה תשובות לשאלה איפה הכסף, שהצבא מעדיף שלא להבליט

42תגובות

בניגוד להבטחות הצבא לוועדת ברודט, מספרם של אנשי הקבע גדל בלא פחות מ–12% בשש השנים האחרונות. העלייה במספר המשרתים היא נתון שהצבא העדיף שלא להבליט בעת המחלוקת על תקציב הביטחון. על־פי הערכות שונות, עלות שכרם של המצטרפים החדשים לצבא הקבע נעה בין חצי מיליארד למיליארד שקל מדי שנה, לאורך אותה תקופה.

במסגרת התוכנית הרב־שנתית “תעוזה”, המיועדת לחמש השנים הקרובות, שצה”ל כבר הציג לקבינט ולוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, מתכוון הצבא לפטר כ–5,500 אנשי קבע. עם זאת, בכוונת צה”ל לגייס במקביל כאלף קצינים ונגדים חדשים לשירות קבע.

רבים מאנשי הקבע החדשים יוגדרו כמשרתי “קבע ראשוני” ולא “קבע מובהק”, כלומר - עלות שכרם הממוצעת נמוכה יותר וחלקם לא ישרתו בהכרח עד לפנסיה. בדו”ח ועדת ברודט, שבחנה את תקציב הביטחון ב–2007, נאמר כי הצבא הציג לוועדה דווקא תוכנית לקיצוץ בכוח האדם בתוך חמש שנים. על־פי מתווה ברודט, שמערכת הביטחון אימצה, אמור היה צה”ל גם להפחית 2% מהוצאות כוח האדם שלו.

בצה”ל מסבירים כי גם בין 12% אנשי הקבע הנוספים שהצטרפו לשורותיו בחמש השנים האחרונות, רבים אנשי מסלול “קבע ראשוני” . רוב אנשי הקבע הטריים שובצו במערכים שהצבא הציב בעדיפות בשנים הללו, כמו אגף המודיעין, מערך ההגנה האווירית, תפקידים נוספים בחיל האוויר, פיקוד העורף ומערך הסייבר.

הנתון בדבר העלייה במספר אנשי הקבע, שלא פורסם עד כה, מספק את אחד ההסברים לאופן שבו תפח תקציב הביטחון בשנים האחרונות. הכנסת אישרה שלשום בלילה את התקציב לשנה הבאה, תוך אישור תקציב הביטחון.

הקיצוץ המתוכנן בתקציב הביטחון עומד על חצי מיליארד שקל השנה ועוד מיליארד וחצי שקל בשנה הבאה. תקציב הביטחון ל–2014 אושר רק כמסגרת, עדיין בלא דיון בפרטים, שאמור להתקיים לקראת סוף השנה.

גורם בכיר במטה הכללי אמר אמש (שלישי) ל”הארץ” כי הגידול במספר אנשי הקבע נבע בעיקרו מצרכים מבצעיים חדשים שהתפתחו בשנים האחרונות - ובראשם הטיפול בתחום לוחמת הסייבר ושיפור ההיערכות להגנת העורף. לדבריו, “הרוב המכריע של הגידול במספר אנשי הקבע התרחש ברצפת הייצור. לא ניפחנו את המפקדות אלא הוספנו תפקידים נחוצים. הפיטורים שייעשו בשנים הקרובות יחזירו את המספרים להיקף דומה למדי לזה שהיה לפני הגידול”. הוא סיפר כי החודש פוטרו 1,067 אנשי קבע וכי בשנתיים הקרובות יפוטרו עוד כאלפיים קצינים ונגדים בקבע, שמועד שחרורם הוקדם בשנתיים בהשוואה לתוכנית המקורית. לדבריו, רוב המצטרפים החדשים לשירות הקבע בשנים הבאות יהיו לתפקידים קצרי טווח של “קבע ראשוני”.

דובר צה”ל מסר בתגובה כי “במסגרת המלצות ועדת ברודט מבצעת מערכת הביטחון תהליכי התייעלות בהיקפים שאין להם אח ורע במגזר הציבורי. היקף משרתי הקבע עלה בשש השנים האחרונות, אך לווה בצמצום עלויות כוח אדם כפי שנקבע בהמלצות הוועדה”.

משרד הביטחון וצה”ל עודם מנהלים קרב בלימה נגד התקציב המתוכנן ומנסים להשפיע על ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לפתוח מחדש את הדיון ולצמצם את היקף הקיצוץ בנימוק שיהיו לו השפעות מרחיקות לכת על טיב הביטחון שיוכל צה”ל לספק. שלשום הציג הרמטכ"ל, בני גנץ, לפורום המבצעי של צה"ל – מפקדי יחידות קרביות בדרג של סגן־אלוף ומעלה – את תוכנית הרפורמה שלו, על השלכותיה הארגוניות וסגירת היחידות שהמטה הכללי מתכנן. בין השאר, מתכוון צה”ל לסגור טייסת של חיל האוויר, שתי ספינות של חיל הים ומספר לא מבוטל של יחידות טנקים, ארטילריה ותחזוקה.

אולם, אפילו האופן שבו מציגים משרדי הביטחון והאוצר את בסיס הנתונים שעליו מתנהל הוויכוח, שנוי במחלוקת עזה בין הצדדים. כך, האוצר – על פי ספר התקציב שהפיץ באחרונה – מדבר על קיצוץ בתקציב נטו של מערכת הביטחון ב-2014, בסך מיליארד וחצי שקלים, מ-52.5 מיליארד ל-51 מיליארד. בתקציב ברוטו, הכולל גם הוצאה מותנית הכנסה (על־פי הגדרת האוצר, הכנסות ממכירת ציוד, פרויקטים עם מדינות זרות, כסף מרשות מקרקעי ישראל והחלק בתקציב הסיוע הביטחוני האמריקאי הניתן להמרה לשקלים) הירידה מתונה יותר – מ-58.4 מיליארד שקל השנה ל-57.7 בשנה הבאה – כלומר ירידה של 700 מיליון שקלים בלבד.

לעומת זאת, בפורומים שונים תיארו נציגי צה"ל את משמעותו האמיתית של הקיצוץ כהפחתה של לא פחות מ–7.5 מיליארד שקלים רק מתוך תקציב הצבא (הקטן יותר מתקציב הביטחון) בשנה הבאה. הצבא מתאר "בור" פתאומי, שאינו ניתן למילוי, שנוצר עקב הקיצוץ החד. במטכ"ל גם מתלוננים על היעדר גמישות: כיוון שחלק כה גדול מהתקציב מוקדש לשכר, לגמלאות ולשיקום (תשלומים למשפחות שכולות ולנכי צה"ל) וסכום גדול נוסף להוצאות הקיום השוטף, נותר מרחב תמרון קטן יחסית – וזו הסיבה שהצבא נאלץ לקצץ בהוצאות על האימונים, בזימון יחידות מילואים לתעסוקה מבצעית ובמספר הפלטפורמות (מטוסים, מסוקים, טנקים וספינות) שבהן הוא משתמש ללחימה.

גם לאחר אישור התקציב, עולה השאלה מדוע נקלע צה"ל למצוקה כזו והאם לא היה צריך להתכונן אליה מוקדם יותר, מתוך קריאת התמונה הפוליטית שאחרי המחאה החברתית בקיץ 2011. נדמה שהנושא לא נבדק לעומק בשנים הקודמות, ממש כפי שהגירעון בתקציב המדינה הוסתר במשך תקופה ארוכה והובא לתשומת לב ציבורית רק סמוך לבחירות לכנסת בינואר.

בקווים כלליים, נראה שההלם שחוללה מלחמת לבנון השנייה ב-2006 סיפק למערכת הביטחון תקופה כלכלית נוחה בצורה יוצאת דופן, עד אשתקד. התחושה שהצבא נתפס בלבנון לא מוכן, ברמת האימונים והציוד שלו, תרמה להעברת תקציבים ביד נדיבה לצרכיו. צה"ל קיבל תוספות תקציב גדולות עבור הוצאותיו במערכה (8.3 מיליארד שקל עבור המלחמה בלבנון ו–2.4 עבור מבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה, לצד תוספות שונות אחרות).

בשנים הללו גם לא היו הוצאות חריגות על רכש אמצעי לחימה חדשים: רכש מטוסי האף־16 הושלם כבר באמצע העשור שעבר ועסקת המטוסים החדשה, לרכש טייסת אף־35, טרם יצאה אל הפועל. ישראל אמנם רוכשת צוללת דולפין שישית מגרמניה, אבל כשני שלישים מהרכישה יכוסו בידי גרמניה. ואילו הפרויקט הגדול שבכל זאת יצא אל הפועל – רכש חמש סוללות היירוט כיפת ברזל מתוצרת רפא"ל, מומן ברובו המכריע מסיוע אמריקאי מיוחד. הצבא אף התגאה בכך שהתוכנית הרב־שנתית הקודמת שלו, "תפן", בוצעה במלואה – הישג נדיר, שהושג בזכות אישור המתווה שקבעה ועדת ברודט.

אוליבייה פיטוסי

על מה בכל זאת הלך הכסף? כ–11 מיליארד שקל – זהו הנתון שהוצג במערכת הביטחון באופן לא רשמי ומאוחר יותר הכריז עליו ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט – הוצאו בתוך כשנתיים על הכנות לתקיפה אפשרית של אתרי הגרעין באיראן, שטרם יצאה אל הפועל. מרכיב קריטי נוסף, כאמור, נוגע לסעיפי השכר, הגמלאות והשיקום. תקציב הגמלאות לבדו יעלה ב-2014 ל–6.8 מיליארד שקל, 11.8% מתקציב הביטחון ברוטו. השנה תוציא מערכת הביטחון 6.1 מיליארד שקל על גמלאות, 3.2 מיליארד שקל על סיוע לנכים ו–1.6 מיליארד על סיוע למשפחות - יחד כ–11 מיליארד שקל.

בעת הקרב על תקציב הביטחון התנהל דיון ציבורי נרחב בשאלת המעבר מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת. בצה"ל טוענים, בצדק, כי הסוגיה נפתרה כבר ב-2004, עם העברת כל המצטרפים החדשים לפנסיה הצוברת, הזולה יותר (שלוש שנים אחרי שאר עובדי המדינה). אבל מצד שני, קשה להבין מדוע מתעקש הצבא על הפריבילגיה של הרמטכ"ל להתיר לרבים מאנשי הקבע הפורשים הטבה יוצאת דופן: תוספת של 6% לחישוב הפנסיה בזכות שלוש שנות שירות החובה שלהם, יתרון שאין דומה לו מחוץ למערכת הביטחון. השנה נעשה ניסיון לבטל את ההטבה באמצעות סעיף בחוק ההסדרים, אבל משרד האוצר נאלץ להוציאו ברגע האחרון מהחוק, כשהתברר שהתחייב בעבר שלא לפגוע בזכות היתר של הרמטכ"ל עד סוף 2014. בעידן שבו הצבא מודיע על ביטול אימונים וימי מילואים, מפתיע שגנץ לא ויתר מרצונו על זכות היתר. זמנים קשים מצריכים צעדים קשים.

שערורייה אחרת נוגעת להימנעותה המתמשכת של מערכת הביטחון מטיפול יסודי בתקציב אגף השיקום במשרד הביטחון - תפוח אדמה לוהט שהפוליטיקאים חוששים מלגעת בו. לפני שלוש שנים המליצה ועדה בראשות השופט בדימוס אורי גורן על שינוי יסודי במדיניות השיקום, שיעלה את רף הכניסה ל"מועדון" (כך שמשרד הביטחון יטפל לאורך שנים רק בנכים שפציעתם קשורה באופן ישיר לפעילות לחימתית מעיקרה) ויקטין את היקף ההטבות שמקבלים הנכים. ארגון נכי צה"ל הכריז מלחמה נגד המהלך – ושר הביטחון הקודם, אהוד ברק, והרמטכ"ל הקודם, גבי אשכנזי, נמנעו מלהתעמת אתו.

כעת הכריז השר החדש, משה (בוגי) יעלון, על עבודת מטה חדשה בעניין, אבל נדמה שייסגרו עוד הרבה יחידות מילואים לפני שמישהו יעז באמת לגעת בפרה הקדושה הזו. יו"ר סיעת יש עתיד, ח"כ עפר שלח (בעצמו נכה צה"ל), הניח באחרונה על שולחן הכנסת הצעת חוק המעגנת את המלצות ועדת גורן באשר לתנאי ההכרה בנכה או חלל צה"ל.

עבודת המטה במשרד הביטחון תעסוק כנראה רק בשאלת רף הכניסה ולא בזכויות עצמן, בהתאם להבנות שכבר הושגו עם ארגון הנכים. ההבנות עוגנו בינואר השנה בהסכם עם המדינה, שבו ויתרה המדינה על מימוש המלצות ועדת גורן הנוגעות לתנאים המופלגים. מדובר בהטבות המסתכמות במאות מיליוני שקלים לשנה, שרבות מהן מוענקות באופן גורף גם למי שלא בהכרח זקוקים להן. שתי דוגמאות: כל נכה צה"ל בשיעור 50% ומעלה זכאי לרכישת "רכב רפואי" (גם אם לא נפגעה יכולת התנועה שלו), מכונית פטורה ממסי יבוא, מדי כמה שנים. ואילו אלמנתו של נכה צה"ל שהלך לעולמו, גם אם מת 30 שנה לאחר פציעתו ובלי קשר אליה, זכאית אוטומטית לקצבה חודשית בת 7,500 שקל. כשמבקשים לברר איך נוצר ה"בור" בתקציב הביטחון וכיצד ניתן למלא אותו, לפחות חלקית, נדמה שהתשובות מתחילות כאן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו