טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההפיכה במצרים חידשה את הרומן בין קהיר וירושלים

השלטון הצבאי אסיר תודה לישראל על יישור ההדורים עם ארצות הברית. התוצאה היא שינוי גדול לטובה במצב הביטחוני בחזיתות הדרום והמערב

תגובות

אחת התוצאות של ההפיכה הצבאית במצרים היא התהדקותם מחדש של הקשרים בין קהיר לבין ירושלים. שתי המדינות מעדיפות לשמור את השיפור העצום ביחסיהן תחת מסך של ערפל מכוון, אבל בפועל נרשם כעת לא רק תיאום טקטי בשטח, אלא מפגש אסטרטגי של אינטרסים. אחרי שרשרת המהפכים הדרמטיים שאירעה במצרים מאז ינואר 2011, קשה מאוד לחזות מה יקרה בחודשים הבאים, אולם לפחות בטווח הקצר נרשם שינוי גדול לטובה במצבה הביטחוני של ישראל בחזית הדרומית והמערבית.

לב העניין הוא במה שהתחולל דווקא בוושינגטון בתחילת יולי השנה. על פי העיתונות האמריקאית, ישראל עשתה בשבוע הראשון של יולי מאמץ עצום כדי להקל על יחסי השלטון המצרי החדש עם ארצות הברית. לגנרלים המצרים היה חשוב מאוד שהחלפת השלטון לא תוגדר כהפיכה צבאית, חרף האלימות שהפעילו נגד משטר האחים המוסלמים בראשותו של הנשיא מוחמד מורסי. אילו הוגדר הצעד שלהם כהפיכה צבאית, היה ממשל אובמה מחויב על פי החוק האמריקאי לעצור את הסיוע הכלכלי השנתי למצרים – כמיליארד וחצי דולר, שמרביתם מוקדשים לסיוע ביטחוני.

הכרזה כזו ובעיקר המהלכים המתחייבים בעקבותיה, עלולים היו להתקבל כמכה קשה לצבא מצרים. לנשיא ברק אובמה היו שיקולים משלו שלא להכריז שאירעה הפיכה צבאית. עוזרי הנשיא נשענו על שני טיעונים: ראשית – מיליוני אזרחים מצרים תמכו בצעדי הצבא. שנית - הצבא הציג מפת דרכים לחזרה לדמוקרטיה. בפועל, אירעה בקהיר מהפכה צבאית לכל דבר, אבל נראה שהאינטרסים של הממשל, תוך סיוע מסוים של ישראל ואוהדיה בעיקר על גבעת הקפיטול, מנעו את ההכרזה. הגנרלים המצרים ידעו להפגין את העובדה שהיו אסירי תודה. מאז, נרשם בין קהיר לירושלים רומן מפתיע, וישראל רואה בברכה את הפעילות כנגד הטרור בסיני ונגד שלטון חמאס בעזה.

אי–פי

מאז מהפכת תחריר בחורף 2011, עמדו יחסי ישראל ומצרים במבחנים קשים, שבאחד החמורים שבהם חולצו ברגע האחרון מאבטחי השגרירות הישראלית בקהיר מידי המון זועם, רק בעקבות התערבות אמריקאית. עם זאת, מאחורי הקלעים נרשם שיתוף פעולה ביטחוני סביר למדי. הנשיא מורסי הקפיא במידה רבה את היחסים בערוץ הדיפלומטי, אך אפשר לדרג הצבאי והמודיעיני במצרים להוסיף ולקיים קשרים עם עמיתיהם הישראלים, שרבים מהם המשיכו לבקר בקהיר בחשאי. עכשיו, הצבא הוא בפועל השלטון במצרים והיחסים עם ישראל התהדקו בהתאם.

בעזה נהנית ישראל מהלחץ המצרי היומיומי על חמאס, שלא להעז אפילו לחשוב על ירי רקטות לישראל או לאפשר לארגונים פלסטיניים קטנים יותר לירות. הנהגת חמאס בעזה, שעודנה חבולה ומופתעת מהאופן האלים והאפקטיבי שבו סולקה ראשי התנועה האחות מהשלטון בקהיר, מקפידה לציית; בכמה מקרים אף עצרה פעילים שעסקו בהכנות לירי. אבל בטווח הארוך, חמאס עומד בפני דילמה גוברת: לפני שהתקררו יחסיו עם מצרים, התנתק הארגון (בהשראת האחים המוסלמים בקהיר) גם מהשפעתן של איראן וסוריה וגינה את צעדי משטר אסד במלחמת האזרחים בסוריה. כתוצאה מכך, הופסקה הזרמת הכספים והנשק מאיראן לחמאס בעזה. כעת, הארגון נותר קירח מכאן ומכאן.

בשבועות האחרונים שיתקה מצרים את הרוב המכריע של מאות מנהרות ההברחה הפועלות מתחת לגבול ברפיח ועצרה את העברת הדלק לרצועה. במקום לקבל דלק מסובסד ממצרים, כמו בעבר, חמאס צריך כעת לייבא דלק יקר פי שישה לפחות מישראל וברצועה נוצר משבר חמור של דלק. גם יציאתם של תושבים מהרצועה למצרים, דרך מעבר רפיח, מוגבלת לשעות בודדות ביום. ברפיח המצרית הורס הצבא מאות בתים בקרבת הגבול, במטרה ליצור אזור חיץ שימנע שימוש במנהרות, במרחק כקילומטר מן הגבול.

בד בבד, מפרסמת מצרים מידע רב – שחלקו לפחות נראה שקרי – על סיוע כביכול של חמאס ופלגים פלסטיניים נוספים ברצועה להתארגנויות הטרור האסלאמיות בסיני. בחצי האי עצמו, מפעילה מצרים מבצע אגרסיבי נגד חוליות הטרור, שמרבית חבריהן בדואים. יותר ממאה פעילים נהרגו ומאות רבות נעצרו שם מאז החודש שעבר. במקביל, ירד מספר הניסיונות לפיגועים לשטח ישראל מסיני, למעט מקרה בודד של שיגור רקטה לאילת באוגוסט.

כדי להילחם בחוליות בסיני, אפשרה ישראל למצרים לחרוג מהסכם השלום ולהכניס עוד גדודי חי"ר, משוריינים ומסוקים ולערוך טיסות צילום מודיעיניות באזור. המצרים גם הגבירו את הפעילות הימית מול חופי אל עריש ואף ירו לעבר ספינות דייגים עזתיות, שחדרו למים הטריטוריאליים המצריים בסיני.

במצרים עצמה, נמשך הדיכוי האלים של האחים המוסלמים. מבחינת הגנרלים, זו מלחמה לחיים ולמוות שבה כל האמצעים כשרים. בערב החג נכשל ניסיון התנקשות, כנראה מצד אחד הארגונים האיסלאמיים, בחייו של שר הפנים המצרי, האחראי על מנגנוני ביטחון הפנים במדינה. האחים המוסלמים ותנועות אחרות מיהרו להתנער מאחריות לתקרית, שבה נפצעו 23 עוברים ושבים בפיצוץ מכונית תופת גדולה, מחשש שהמשטר המצרי ינסה למנף את התקרית לצעדים נוספים נגדה. ועדיין, פרשנים בתקשורת המצרית האשימו את הארגונים איסלאמיסטיים המקומיים, אך רמזו שיש לבדוק גם מעורבות של חמאס בפעולה. זו נשמעת כתיאוריה מפוקפקת, אבל היא טובה כדי לרסן את חמאס בעזה.

המשטר נוקט צעדים נוספים: אלפי פעילים של האחים המוסלמים נעצרו, בהם שרים לשעבר. הממונה על שירות בתי הסוהר המצרי הודח, משום שהואשם בהענקת הקלות לאסירים המזוהים עם השלטון הקודם. עיתונים של התנועה נסגרו ובמקביל הוצרו צעדיהם של כלי תקשורת נוספים ובראשם רשת הטלוויזיה הקטארית אל ג'זירה, הנחשבת לאוהדת את האחים המוסלמים. ברחובות קהיר נתלו כרזות ועליהן דמותו של הנשיא לשעבר, חוסני מובארק. מובארק עצמו הועבר למעצר בתנאים משופרים – אחרי הכל, מרבית הגנרלים הנמצאים היום בשלטון היו בעבר אנשיו.

מספר ההפגנות של האחים המוסלמים ירד בהדרגה, לנוכח צעדי הדיכוי. המשטר, בראשותו של הגנרל סיסי, מנסה להחזיר את מורא השלטון לרחובות, ובכך דוחק בעצם את האחים המוסלמים והתנועות שלצדם לפעילות טרור מחתרתית. בין השאר, משרד הפנים מעניק למנגנוני הביטחון ברחובות סמכות מעצר ללא פיקוח של ממש ואפשרות לירות על מפגינים "כשהנסיבות מחייבות זאת", כלומר כמעט ללא הגבלה. סיסי והגנרלים רושמים לעצמם בסיפוק עוד הצלחות: לא רק שוושינגטון לא עצרה את הסיוע, אלא שמצרים קיבלה סיוע כלכלי עצום מסעודיה, מהנסיכויות במפרץ ומכוויית. עד כה הובטחו לה 12 מיליארד דולר. בד בבד, נעשו צעדי פיוס ראשונים עם קטאר, ידידת האחים, שהעבירה באחרונה למצרים שלוש אוניות נושאות גז נוזלי.

ברקע שיפור היחסים עם ישראל, עומד גם ההקשר הירדני. המלך עבדאללה שיבח בראיון לעיתון אמריקאי לפני כשנה את התנהלותו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. מאז, עבדאללה הפסיק להאשים את ישראל בהכשלת תהליך השלום עם הפלסטינים. אפשר לשער שמאחורי השינוי הזה עומדת הבנה אסטרטגית של האינטרסים המשותפים, לצד העזרה שמושיטה לירדן ארצות הברית. במזרח התיכון החדש הכל נראה זמני – וקשה להבטיח שמדובר בתחילתה של ידידות מופלאה, אבל בהחלט אפשר לומר שכתוצאה מהאביב הערבי מסתמן מערך כוחות ובריתות חדש באזור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות