בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אסון של טעויות"

גולדה מאיר בוועדת אגרנט: לא יכולתי לעמוד בעימות עם ראש אמ"ן והרמטכ"ל

בעדות שארכיון צה"ל מפרסם כעת, הסבירה ראשת הממשלה כי לא העזה לחלוק על הערכות המומחים וכי כולם טעו באותם ימים

63תגובות

בעדותה של ראשת הממשלה גולדה מאיר בפני חברי ועדת אגרנט לאחר תום מלחמת יום הכיפורים, מתייחסת מאיר להיעדר ההתרעה המודיעינית, הכשל בגיוס המילואים וחוסר ניסיונה היחסי לעומת אנשי הצבא שהתייצבו מולה בדיונים. בעדות, המתפרסמת כעת מתוך ארכיון צה"ל במשרד הביטחון לציון 40 שנה למלחמה, מתארת מאיר את המידע המודיעיני שהתקבל בידה, את חששותיה, ואת טעויותיה בימים שלפני המלחמה.

"אני חושבת שהכותרת של האסון שקרה לנו בערב יום הכיפורים זה טעויות. כל אחד בשטח שלו טעה קצת", אמרה מאיר לוועדה. "אני לא חושבת שיש אדם אחד שיכול לקום ולהגיד אני לא טעיתי. אם הוא טעה מתוך מידע, זאת אומרת העריך את המידע לא נכון, או שטעה מתוך – לא העיז, נאמר, מול מומחים להגיד דבר שמומחים לא אמרו", היא אומרת לחברי הוועדה. "אני לוקחת את עצמי לדוגמה, מה היה קורה לי? היו חושבים שהיא טיפשה. טוב. במידה רבה זה גם נכון. אבל מה היה קורה לי לו הייתי אומרת כמו שהרגשתי באותם הימים. זה לא טוב לי, אני לא יכולתי לעמוד בעימות עם ראש אמ"ן או הרמטכ"ל".

יו"ר הוועדה אגרנט השיב לדבריה של מאיר ואמר: "זו בדיוק הנקודה", אך היא טענה: "אבל זה לא היה לי טוב. על מה אני מייסרת את עצמי, לא שהייתי יותר חכמה או שידעתי יותר טוב, אבל מדוע לא אמרתי רבותיי, אולי בכל זאת גיוס? נניח שלא היו מקבלים את זה. אינני יודעת אם היו מקבלים זאת או לא. יותר קל לי להעמיד את עצמי לדוגמה מאשר להעמיד אנשים אחרים, דוגמה אבל שפה אין איש כמעט שיכול להגיד זאת... לא היה איש שלא אמר דבר שאולי יכול היה להציל, לו דעתו נתקבלת. זאת היא אמת. נדמה לי שזו הערכה אובייקטיבית, שקל לי להגיד את זאת, מפני שאני משייכת את עצמי בתוך החבורה הזאת". אגרנט המשיך ואמר למאיר: "זה מפני שכל אלה אין להם מכשירי הערכה. יש רק אחד שמעריך, זה אמ"ן, שיש לו מכשיר הערכה, שכל הידיעות עומדות לרשותו. והוא צריך לעשות סלקציה של עובדות, לחשוב עליהן ולהעריך אותן".

יעקב סער, לע"מ

הרמטכ"ל לשעבר יגאל ידין, חבר הוועדה, התערב אף הוא ואמר כי "והוא (הכוונה לאגף המודיעין) לא מעביר את כל הידיעות האלה לאחרים". יושב ראש הוועדה אגרנט הגיב ואמר "מה אחרים יכולים לעשות? הוא המומחה. המומחה היחידי. הם יכולים להשתמש בשכל הבריא שלהם, זה לכל היותר". חברי הוועדה העלו בשלב זה הצעה להקים גוף נוסף, מעין מועצת ביטחון ישראלית שתוכל לייעץ בענייני מודיעין. בהמשך משיבה להם מאיר כי היא מסכימה עם דבריהם בנושא. "על זה נדמה לי שאין ויכוח ביני וביניכם, שדבר מה נחוץ, נחוצה עוד חוליה. מה שמפחיד אותי, ביודעי את גודל המנגנון באמ"ן, מי יכול להתמודד שיהיה לו משקל נגדי בהערכה. אבל אנחנו מוכרחים למצוא דרך. לי זה הוברר בצורה מוחלטת שאסור שנהיה במצב שאיש אחד מעריך. אז אפשר להתווכח אתו, כפי שאתה אמרת, על פי ההיגיון".

הרוסים הלכו הביתה

עדותה של ראשת הממשלה התמקדה בכמה נושאים שעלו בימים שלפני המלחמה – הוצאתם של היועצים הרוסים מקהיר, יציאתו של ראש המוסד, צבי זמיר, לללונדון לפגישה בהולה עם הסוכן אשרף מרואן, הפעלת האמצעים המיוחדים, וגיוס אנשי המילואים טרם המלחמה. בנוגע לרוסים, אמרה מאיר, כי ביום בהיר אחד החליט סאדאת "לשלח את הרוסים ממצרים". "זה לא היה הגיוני כל כך. ושם שיחק על מזל. אבל בבוקר בהיר אחד הוא קם ולא שאל אף אחד, ואמר ליועצים הרוסים לכו הביתה". מאיר סיפרה שעל כך אמ"ן לא ידע. "איש לא ידע. בעת יציאת הרוסים, כמעט בעת יציאתם, היינו נדמה לי אם לא ראשונים, בין הראשונים בעולם שידעו שהם יוצאים". חבר הוועדה, השופט משה לנדוי, חזר לנושא ההתרעה המודיעינית ואמר כי "לא היתה לנו שום ידיעה מוקדמת". מאיר השיבה "קודם לא", ובטקסט נוסף שנותר חסוי, וככל הנראה מפרט על מידע שהעביר אחד מסוכני המודיעין, הבהירה: "היתה הכרעה שלו (של סאדאת), יום בהיר אחד אמר – וזהו".

דובר צה"ל

זמיר לא התקשר

ביום שישי, ה-5 באוקטובר 1973, בשעה שמונה בבוקר, הגיעו אל ראשת הממשלה, שר הביטחון, משה דיין, הרמטכ"ל, דוד (דדו) אלעזר, וראש אמ"ן זעירא. רק אז, באותה פגישה, קיבלה מאיר לראשונה את הידיעה שראש המוסד, צבי זמיר, קיבל את מילת הקוד המזהירה מפני מלחמה מהסוכן אשרף מרואן, והוא יצא במיוחד ללונדון כדי לפגוש אותו.

"אני לא ידעתי שהוא יצא. בדרך כלל הוא מתקשר אתי. אבל הוא קיבל קריאה דחופה ומיד יצא, וידענו שהוא יצא להיפגש עם מקור (שמו ותיאורו מצונזרים גם כעת)", גוללה מאיר בפני חברי הוועדה במהלך עדותה. יושב ראש הוועדה אגנרט שאל אותה: "את יודעת מה היה הנושא שצוין בהזמנה שהוא קיבל?", ואילו ראשת הממשלה תיארה: "לי נאמר אחר כך שהקוד היה 'מלחמה'. ומפני זה הוא קם ויצא ואפילו לא התקשר אתי". הרמטכ"ל לשעבר יגאל ידין מוסיף: "המלה היא (מלת הקוד 'כימיקלים' שנותרה מצונזרת) ביניהם". מאיר השיבה "כן. זה היה ביום שישי בבוקר, אז בישיבה שהיתה עם שר הביטחון והרמטכ"ל נאמר שהוא יצא בלילה או לפנות בוקר, ראש המוסד". אגרנט ביקש לברר אם המילה מלחמה עלתה במהלך עדכונה של ראש הממשלה. "לא, נדמה לי שאז לא. אבל הבנתי שאם הוא קורא לו והוא מיד קם ויוצא, שיש לו איזו ידיעה למסור לו".

חבר הוועדה לנדוי הקריא מתוך מסמך של ראש לשכת הרמטכ"ל: "צביק'ה נסע הבוקר, חברו הזמינו בדחיפות התראה. הלילה ב-22:00 ייפגשו. צביק'ה ימסור הדברים החשובים עוד הלילה". מאיר משיבה לכך: "לא היה לי ספק שהוא קורא לו באיזה דבר דחוף. אחרת הוא היה מתקשר אתי". ידין אמר למאיר כי למרות שראש המוסד כפוף לה, והידיעה הגיעה אליו בשעה שלאחר חצות, הוא טלפן לראש אמ"ן, ואילו "הם מתייעצים ועושים כל מיני סידורים והוא יוצא. האם זה בסדר לפי דעתך שלא נמסר לך על ידו לפני שהוא יצא... בעצם הבקשה יש מעין התראה מסוימת". ראשת הממשלה השיבה: "להגיד את האמת, באותו רגע כעסתי קצת", ומסבירה כי הדבר נודע לה רק ביום שישי בבוקר, בעת ההתייעצות. "מפני שזה לא קרה אף פעם. אבל הכעס נמוג חיש מהר. פשוט זה כבר נעשה דבר לא חשוב... אני יכולה להסביר זאת רק בדבר אחד, הוא ידע מה שנעשה בחזיתות, הוא ידע שזה מקור שממנו הוא יכול לשמוע דבר חשוב, הוא קיבל את מלת הקוד, וקם ונסע. טוב שהוא עשה זאת".

דובר צה"ל

הרמטכ"ל לשעבר ידין המשיך והקשה: "השאלה שלי לא היתה כדי לדעת בדיוק מה קרה, אנחנו יודעים היום בדיוק מה קרה, אלא אני רציתי לדעת באמת מה היתה התגובה שלך אז כששמעת, אז כשזה נודע לך". מאיר: "חשבתי בהחלט שזה לא בסדר". לנדוי התעקש אף הוא: "אילו הוא התקשר אתך במישרין אולי היית שומעת את מילת הקוד בשיחה כזאת". "כן", אמרה גולדה, "אבל זה לא היה משנה דבר אחד, שהייתי אומרת לו: מובן, תסע. ואני לא יכולה להגיד שהייתי אומרת שעל סמך זה צריך לעשות איזה דבר".

חברי הוועדה לא הרפו ממנה. הם אמרו לה כי הם מעוניינים להסתכל גם לעבר העתיד ולא רק למה שנעשה באותם ימים. "אמת היא שאני עד היום, כל מה שבא אחרי זה, לא שאלתי את ראש המוסד מדוע לא התקשר אתי לפני כן. זו אמת. מה שקרה אחרי זה שטף הרבה דברים. אני רוצה להיות מאוד צודקת ודייקנית, להגיד עכשיו מה היתה יכולה להיות תגובתי ביום שישי בבוקר לו ידעתי על תוכן השיחה ולו היה אומר לי, ובנוסף לחידוש הזה של משפחות רוסיות – זה אולי היה מצטרף לאיזה דבר. אבל אני לא רוצה להגיד זאת עכשיו בביטחון".

בעדותה בפני חברי הוועדה, תיארה גולדה כי באותה ישיבה, "הדבר החשוב שהיה, היתה ידיעה מפי ראש אמ"ן שיש שינוי אחד, יכול להיות מדאיג, וזה שהמשפחות הרוסיות יוצאות ואין לו הסבר לכך. יכול להיות שזו מלחמה והרוסים יוצאים, אבל גם יכול להיות שיש ריב ביניהם, בין הרוסים ובין המצרים". לאחר מכן מוסיפה מאיר כי "וכל הזמן כאשר דיברנו במשך השנים האלה, תמיד נאמר לנו 'תהיה לנו התראה', וזה לא היה. חוץ מעניין יציאת הרוסים".

איש לא הציע גיוס

גם היום, 40 שנה אחרי, עמודים שלמים מצונזרים מעדותה של ראש הממשלה מאיר. דף אחר דף נותרים ריקים, כאשר בתחתית אחד העמודים שצונזרו נותרה רק שאלתה של גולדה "ברור?", ותשובתו של חבר הוועדה משה לנדוי, "כן". לא רק צנזורה צבאית הופעלה על העדויות: בסוף דבריה של מאיר בפני הוועדה, מבקשים חבריה להקפיד כי יופיעו שעות מדויקות על הפרוטוקולים והסטנוגרמות המתעדות את ישיבות הממשלה והוועדות בה ("זה בשביל ועדת החקירה הבאה", מסביר היו"ר אגרנט). אך שמו של המתעד, אותו מאיר מגדירה כ"בדרך כלל מסודר", נמחק אף הוא.

במהלך עדותה, מתארת מאיר בפני הוועדה את ההתלבטות בנוגע גיוס אנשי המילואים. שוב ושוב היא מדגישה שאף אחד מחברי הממשלה לא הציע "שאולי בכל זאת נכריז על גיוס". "אני אחרי זה – מאז המלחמה, לא מיד – מייסרת את עצמי מדוע לא הצעתי את זאת", היא אומרת. "אני מאושרת לפחות מדבר אחד, שבשבת בבוקר החלטתי על גיוס. גם אז היו שאלות, היו ספקות. היתה עדיין הרגשה שאולי עוד ניתן לחכות, ואם יהיה צורך – נגייס ביום ראשון", היא אומרת, אך מסבירה כי הרמטכ"ל היה זה שדחף לגיוס מוקדם יותר, "ובכוחה של אי ידיעה", היא משחזרת, "אמרתי: אז נגייס".

אמצעי ההתראה לא פעל

הפעלת "אמצעים מיוחדים" כחלק ממערך המודיעין מקבלת אף היא מקום בעדותה של מאיר. "על סימנים מעידים – ידעת (קטע מושחר) להאזנה?", שאל חבר הוועדה לנדוי, וקטעים מלאים מעדותה של גולדה נותרים מצונזרים. הדבר היחידי שנותר לעיני הציבור הוא משפטיה הבאים של ראשת הממשלה: "משך כל הזמן, ומה יש עוד דבר שצריך לקחת בחשבון, וזה לא היה כפי שצריך היה להיות. הרי מאז 1967 הושקעו סכומים ענקיים להבטיח שתהיה התראה... הקימונו דברים פנטסטיים, וכל זה מתוך, עד כמה שאפשר, להבטיח שתהיה לנו התראה". ידין שואל אותה אם ידעה אז אם אמצעי מסוים, שנותר מצונזר, "לא היה פתוח בימים האלה?". ראשת הממשלה השיבה, "היום אני כמובן יודעת". ידין מקשה ואומר: "אבל אז לא ידעת, אז היית בטוחה שזה פתוח". ראש הממשלה משיבה: כמובן, ויתר דבריה מצונזרים לצד אמירתה, "עכשיו אני יודעת שזה לא פעל". הרמטכ"ל לשעבר ידין המשיך ואמר לה כי גם שר הביטחון דיין וגם הרמטכ"ל אלעזר, לא ידעו כי אותם אמצעים לא היו פתוחים. "כן, את כל זה אני יודעת, אבל אחרי שזה קרה. עדיין אני לא חקרתי ואין לי תשובה סבירה על כך, אני לא דיברתי עם ראש אמ"ן, אבל מה שאומר שר הביטחון ומה שאומר הרמטכ"ל, הוא מסביר (והקטע הזה אף הוא מצונזר)...סוף סוף צריך לשמור על מקור, אבל צריך לנצל את המידע שאנחנו מקבלים. אני יודעת את הפרובלמטיקה הזאת, אני יכולה להבין שיש מקורות שאם שורפים אותם נשאר באמת חלל ריק. אבל לפעמים אולי יש שמירה מוגזמת, כמו למשל בעניין הזה".

הסיוע האמריקאי שהגיע

אפשרות המתקפה המקדימה של צה"ל עלתה גם היא בפני חברי הוועדה. ראשת הממשלה מאיר סיפרה כי היא הסתייגה מכך, "ועל כך אינני מתחרטת עד היום", אמרה. "נדמה לי שאמרתי: הלב מאוד נמשך לזה, אבל אני מפחדת. אני לא יכולה להוכיח, אף פעם אי אפשר להוכיח מה היה לו, אבל נדמה לי שאני יכולה להגיד כמעט בביטחון מלא, שלו הלכנו למכת מנע כאשר (ישנה מילה מצונזרת) לא היתה דעה שהנה הם הולכים להתקיף, יש לי כמעט ביטחון שה'אייר ליפט' לא היה קיים". היא מספרת לאנשי הוועדה, ומתייחסת לסיוע האמריקאי האווירי שהגיע במהלך המלחמה וכלל 40 מטוסי פנטום ו-53 מטוסי סקייהוק. "כאשר הרמטכ"ל העלה את העניין של מכת מנע, אמרתי: 1973 זה לא 1967, והפעם הדבר לא יסולח לנו, ולא נקבל עזרה כשיהיה לנו צורך בה. אני ידעתי ויודעת גם עכשיו שיכול להיות, אולי אפשר להגיד בוודאות, שבחורים שאינם, אולי היו נשארים בחיים. אבל אינני יודעת כמה בחורים אחרים היו נופלים בגלל חוסר ציוד. אינני יכולה להגיד במאה אחוז, כי אינני יכולה להוכיח, אבל חוץ מהסתייגות זאת, אני יכולה להגיד במאה אחוז שהפנטגון, כפי שאני מכירה אותו, ולפי הצרות שהיו לנו עד שהגענו ל'אייר ליפט' – לא היה מסכים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו