בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נאום נתניהו בעצרת האו"ם 2013

ראש הממשלה הציג בנאומו כתב אישום מפורט נגד נשיא איראן, חסן רוחאני, ואמר כי "אם לא תהיה ברירה, ישראל תפעל לבדה נגד איראן". הנאום המלא

6תגובות

אני חש כי זוהי זכות גדולה וכבוד רב לעמוד כאן היום לפניכם ולייצג את אזרחי מדינת ישראל. אנו עם עתיק. תחילת קיומנו לפני קרוב ל-4,000 שנה, לימי אברהם, יצחק ויעקב. נדדנו רבות במהלך השנים, התגברנו על האויבים הגדולים ביותר, וביססנו מחדש את ההגדרה העצמית שלנו בביתנו ההיסטורי, ארץ ישראל. מסעו של העם היהודי לאורך ההיסטוריה לימד אותנו שני דברים. לעולם אל תוותר על התקווה. תמיד תהיה דרוך. התקווה מסמנת את הנתיב לעתיד. הדריכות מגנה עליו. היום תקוותנו לעתיד ניצבת בפני האתגר של איראן חמושה בנשק גרעיני המבקשת להשמידנו. אך אני רוצה שתדעו, שזה לא תמיד היה כך.

לפני כאלפיים חמש מאות שנה, המלך הפרסי הגדול כורש סיים את גלות בבל. הוא פרסם הצהרה ידועה בה הכריז על זכותו של העם היהודי לשוב לארץ הקודש ולבנות מחדש את בית המקדש היהודי בירושלים. זאת הצהרה פרסית, וכך החלה הידידות ההיסטורית בין היהודים לפרסים, שנמשכה עד התקופה המודרנית.

אבל בשנת 1979, משטר קיצוני בטהרן ניסה להרוס ידידות זו. בזמן שהוא היה עסוק בדיכוי תקוותו של העם האיראני לדמוקרטיה, הוא גם הוביל את קריאות "מוות ליהודים!".  מאז, נשיאי איראן באו והלכו. חלקם נחשבו מתונים יותר ואחרים נראו כקיצוניים. אך כולם כאחד ייצגו את אותה אמונה בלתי סובלנית, אותו משטר שלא שוכח שהכוח האמיתי באיראן תמיד היה מוחזק בידי הדיקטאטור הידוע בכינוי "המנהיג הגדול". ראשית האייתולה חומייני וכיום האייתולה חמינאי. הנשיא רוחאני, כמו הנשיאים שקדמו לו, הוא משרת נאמן של המשטר. הוא היה אחד משישה מתמודדים בלבד להם המשטר הרשה לרוץ לתפקיד. קרוב ל-700 אחרים נפסלו.

אז מה הפך אותו למקובל? רוחאני עמד בראש המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן משנת 1989 עד לשנת 2005. באותה תקופה, פעילים איראנים ירו למוות במנהיגי אופוזיציה במסעדה בברלין. הם רצחו 85 איש במרכז הקהילה היהודית בבואנוס איירס. הם הרגו 19 חיילים אמריקנים כשפוצצו את מגדלי חובר בערב הסעודית. צפו בנאום המלא של נתניהו

האם אנחנו אמורים להאמין שרוחאני, היועץ לביטחון לאומי של איראן דאז לא ידע דבר לגבי ההתקפות הללו? כמובן שידע.

בדיוק כפי שידעו ראשי הביטחון האיראנים על ההפצצות בביירות שבהן נהרגו 241 מרינס אמריקאים ו-58 צנחנים צרפתיים לפני שלושים שנה. רוחאני גם שימש כמנהל המשא ומתן הראשי של איראן בין שנת 2003 ושנת 2005. הוא תכנן את האסטרטגיה שאפשרה לאיראן לקדם את תוכניתה הגרעינית מאחורי מסך עשן של מגעים דיפלומטיים ורטוריקה מרגיעה.

אני יודע שרוחאני לא נשמע כמו אחמדינג'ד. אולם כשמדובר בתכניתה הגרעינית של איראן, ההבדל היחיד ביניהם הוא שאחמדינג'ד היה זאב בעור זאב ורוחאני הוא זאב בעור כבש – זאב המאמין שהוא מסוגל לעוור את עיניה של הקהילה הבינלאומית.

כמו כולם, הייתי רוצה להאמין למלים של רוחאני. אולם עלינו להתרכז במעשיה של איראן. וזהו ניגוד משמעותי, אותה סתירה יוצאת דופן בין דבריו של רוחאני למעשיה של איראן שכל כך מדאיגה. רוחאני עמד פה, מעל במה זו, רק לפני שבוע ושיבח את הדמוקרטיה האיראנית. דמוקרטיה איראנית, כך הוא אמר.

אבל המשטר שהוא מייצג מוציא להורג מאות מתנגדים פוליטיים וכולא אלפים רבים מהם. רוחאני דיבר על "הטרגדיה האנושית שמתרחשת בסוריה", אבל איראן מסייעת באופן ישיר לאסד לטבוח רבבות גברים, נשים וילדים חפים מפשע בסוריה. אותו משטר גם תומך במשטר הסורי שרק לאחרונה השתמש בנשק כימי כנגד עמו שלו.

רוחאני גינה את "המכה האלימה של הטרור",אבל איראן הזמינה, תכננה והוציאה פיגועי טרור בעשרים וחמש ערים על פני חמש יבשות בשלוש השנים האחרונות בלבד. רוחאני גינה "ניסיונות לשנות את המאזן האזורי דרך שליחים", אבל איראן פועלת באופן אקטיבי לערער את יציבותן של לבנון, תימן, בחריין ועוד מדינות במזרח התיכון.

רוחאני מבטיח "הידברות קונסטרוקטיבית עם מדינות אחרות", אבל לפני שנתיים סוכנים איראנים ניסו להתנקש בחייו של השגריר הסעודי בוושינגטון הבירה. ולפני שלושה שבועות בלבד, ב-11 בספטמבר, סוכן איראני נעצר כשניסה לאסוף מידע לקראת פיגועים אפשריים נגד השגרירות האמריקנית בתל אביב. אכן הידברות קונסטרוקטיבית.

הלוואי שיכולתי להתרגש מהזמנתו של רוחאני להצטרף ל"גל" שלו – לעולם היוצא נגד אלימות וקיצוניות. אבל הגלים היחידים שאיראן יצרה מזה שלושים שנה הם גלים של אלימות וטרור ששטפו את האזור והעולם כולו.

רויטרס

הלוואי שיכולתי להאמין לרוחאני אבל איני יכול, מכיוון שעובדות הן דבר עקשן. והעובדה היא שהרקורד האכזרי של איראן סותר לגמרי את הרטוריקה המרגיעה של רוחאני.
ביום שישי האחרון רוחאני הבטיח לנו שאיראן "לעולם לא בחרה בהונאה... וחשאיות" בכל הקשור לתכניתה הגרעינית. לעולם לא בחרה בהונאה וחשאיות? בשנת 2002, איראן נתפסה על חם כשהיא בונה מתקן תת-קרקעי לצנטריפוגות בנתנז באופן חשאי. ואז בשנת 2009, תפסו את איראן שוב, הפעם כשהיא בונה מתקן תת-קרקעי ענקי להעשרת אוראניום ליד קום.

רוחאני אומר לנו לא לדאוג, הוא מבטיח לנו שכל זאת לא נועד לייצור נשק גרעיני. האם מישהו מכם מאמין לזה? אם אתם מאמינים לכך, הנה מספר שאלות שאולי תרצו לשאול:
מדוע מדינה שטוענת שהיא מעוניינת באנרגיה גרעינית בלבד תבנה מתקני העשרה תת-קרקעיים מוסווים? מדוע מדינה בעלת משאבי אנרגיה טבעיים עצומים תשקיע מיליארדים בפיתוח אנרגיה גרעינית? מדוע מדינה שרוצה בתכנית גרעינית אזרחית בלבד תמשיך ותבוז להחלטותיה הרבות של מועצת הביטחון של האו"ם ותספוג את העלויות של סנקציות כלכליות משתקות? ומדוע מדינה עם תכנית גרעינית לצורכי שלום תפתח טילים בליסטיים בין יבשתיים, טילים שכל מטרתם היא לשאת ראש טיל גרעיני? אתה לא בונה טילים מסוג זה כדי לשאת חומר נפץ למרחק אלפי קילומטרים. אתה בונה אותם למטרה אחת בלבד – לשאת ראשי נפץ גרעיניים. ואיראן בונה כעת טילים שעל פי ארה"ב יהיו מסוגלים להגיע לעיר הזאת בתוך שלוש או ארבע שנים.

אז מדוע שיעשו כל זאת? התשובה פשוטה: משום שאיראן אינה בונה תכנית גרעינית לצורכי שלום. איראן מפתחת נשק גרעיני.

בשנה האחרונה בלבד, איראן העשירה שלוש טונות של אורניום לרמה של 3.5%, הכפילה את המאגר של אורניום מועשר ל-20% והוסיפה אלפי צנטריפוגות חדישות ומתקדמות. איראן גם המשיכה את עבודתה על כור המים הכבדים בעיראק כדי שתוכל לפתח את מסלול הפלוטוניום לנשק גרעיני. ומאז בחירתו של רוחאני, ואני מדגיש זאת, המאמץ ואדיר והקדחתני הזה ממשיך ללא הפוגה.

גבירותיי ורבותיי, מתקנים גרעיניים תת-קרקעיים? כורי מים כבדים? צנטריפוגות מתקדמות? טילים בליסטיים בין יבשתיים? לא קשה כל כך למצוא הוכחות שלאיראן תכנית לנשק גרעיני. דווקא קשה למצוא הוכחות שאין לאיראן תכנית לנשק גרעיני.

בשנה שעברה כשנאמתי כאן באו"ם, הצבתי קו אדום. איראן נזהרה מאוד שלא לחצות את הקו הזה. איראן מתמרנת את עצמה להיות מסוגלת לחצות קו זה בריצה בעתיד ולבנות פצצות גרעיניות בזמן שתבחר לפני שהקהילה הבינלאומית תוכל לזהות זאת, לא כל שכן לעצור זאת. אבל איראן ניצבת בפני בעיה גדולה: סנקציות.

מזה שנים, אני טוען, כולל מעל במה זאת, שהדרך היחידה לעצור את איראן מלפתח נשק גרעיני בדרכי שלום היא השילוב של סנקציות קשות עם איום צבאי אמין. כיום מדיניות זו נושאת פרי. בזכות מאמציהן של מדינות רבות, חלק גדול מהן מיוצג כאן היום, ומנהיגותה של ארצות הברית, סנקציות קשות הצליחו לפגוע בכלכלתה של איראן. ההכנסות מנפט ירדו. המטבע שלה קרס. הבנקים מתקשים להעביר כספים.

כתוצאה מכך, מופעל על המשטר לחץ אדיר מצד העם האיראני להסיר את הסנקציות. זאת הסיבה לבחירתו של רוחאני בראש ובראשונה. זאת הסיבה למתקפת הקסם שלו. הוא אכן רוצה שהסנקציות יוסרו, זאת אני יכול להבטיח לכם, אך הוא לא מוכן לוותר בתמורה על תוכנית הנשק הגרעיני של איראן.

ראו כיצד האסטרטגיה עובדת: ראשית, חייך הרבה. חיוך אינו יכול להזיק. שנית, תשלם מס שפתיים לשלום, לדמוקרטיה ולסובלנות. שלישית, תציע ויתורים חסרי משמעות בתמורה להסרת הסנקציות. רביעית וחשוב מכל, תבטיח שלאיראן נשאר מספיק חומר גרעיני ותשתיות כדי לרוץ לעבר לפצצה בזמן שתבחר.

ידוע לכם מדוע רוחאני חושב שיוכל להצליח בתחבולה זו? משום שהאסטרטגיה שלו לדבר הרבה ולעשות מעט עבדה עבורו בעבר. הוא אפילו התרברב על כך. הנה הדברים שכתב בספרו בשנת 2011 אודות כהונתו כראש צוות המשא ומתן הגרעיני של איראן: "בזמן שדיברנו עם האירופאים בטהרן, התקנו ציוד באיספהן..." למי שלא יודע, המתקן באיספהן הוא חלק חיוני של תכנית הנשק הגרעיני של איראן. המתקן הזה הוא המקום שבו ממירים עופרת אורניום בשם עוגה צהובה לחומר שאפשר להעשיר.

רוחאני התפאר וכתב: "יצירת אווירה רגועה נתנה לנו את האפשרות להשלים את העבודה באיספהן". הוא הוליך את העולם שולל פעם אחת. כעת הוא מאמין שיוכל לעשות זאת שוב. רוחאני חושב שיכול לאכול את העוגה הצהובה שלו ולהשאיר אותה שלמה. 

ויש לו סיבה נוספת לחשוב הוא ילחץ מעונש: צפון קוריאה. כמו איראן, צפון קוריאה גם הצהירה שתכניתה הגרעינית הייתה לצורכי שלום. כמו איראן, צפון קוריאה גם הציעה ויתורים חסרי משמעות והבטחות ריקות בתמורה להקלת הסנקציות. בשנת 2005, צפון קוריאה קיבלה הסכם שאנשים רבים בעלי כוונות טובות שיבחו. במאמר מערכת בניו-יורק טיימס דאז נכתב: "מזה שנים רבות, יודעי דבר בענייני חוץ הצביעו על צפון קוריאה כסיוט האולטימטיבי... משטר דיקטטורי סגור, עוין ופרנואידי עם תכנית גרעינית תוקפנית. מעטים מאוד יכלו לחזות תוצאה מוצלחת. ובכל זאת, צפון קוריאה הסכימה השבוע בעקרון לפרק את תכניתה לפתח נשק גרעיני, לחזור לאמנה לאי-הפצת נשק גרעיני, לציית לאמצעי ההגנה של האמנה ולהכניס פקחים בינלאומיים...כנראה שהדמוקרטיה באמת עובדת".

שנה לאחר מכן, צפון קוריאה הפעילה את הפצצה הגרעינית הראשונה שלה. עם זאת, מבלי להמעיט בסכנתה של צפון קוריאה גרעינית, הסכנה הזאת מחווירה לעומת הסכנה של איראן בעלת נשק גרעיני.

לאיראן עם נשק גרעיני תהיה אחיזת חנק על משאבי האנרגיה המרכזיים בעולם. היא תוביל להעשרה גרעינית בכל רחבי המזרח התיכון ותהפוך את האזור הבלתי יציב ביותר על פני האדמה לחבית חומר נפץ גרעינית.

לראשונה בהיסטוריה, השד של טרור גרעיני יהפוך לסכנה ברורה ומיידית. איראן בעלת נשק גרעיני בלב מזרח התיכון לא תהיה צפון קוריאה נוספת. היא תהיה 50 צפון קוריאות! אני יודע שיש כאלה בקהילה הבינלאומית שחושבים שאני מפריז באיום. הם יודעים שהמשטר האיראני מוביל קריאות "מוות לארצות הברית", "מוות לישראל", שהוא חותר למחוק את ישראל מהמפה. אבל הם חושבים שהרטוריקה הפראית הזאת היא אך ורק רברבנות קולנית לצורכי פנים. האם הם לא למדו דבר מההיסטוריה?

במאה שחלפה למדנו לקח מרכזי: כאשר משטר קיצוני עם שאיפות גלובליות מקבל כוח עצום, התאווה שלו לתוקפנות הופכת לבלתי מוגבלת. יכול להיות שהעולם שכח לקח זה; העם היהודי לא שכח. הקנאות של איראן אינה רברבנות קולנית. היא אמיתית. אסור לאפשר למשטר הקנאי הזה להתחמש בנשק גרעיני.

אני יודע שהעולם עייף ממלחמות. אנו בישראל מכירים יותר מדי טוב את מחיר המלחמה. אך ההיסטוריה לימדה אותנו שעל מנת למנוע מלחמה מחר, עלינו להיות קשוחים היום.

וזה מעורר את השאלה, האם הדיפלומטיה יכולה לעצור איום זה? הפתרון הדיפלומטי היחיד שיעבוד הוא כזה שמפרק לחלוטין את תכנית הנשק הגרעיני של איראן ומונע ממנה לפתח תכנית כזאת בעתיד. צדק הנשיא אובמה שאמר שאיראן חייבת לגבות את המילים הפייסניות שלה בפעילות שקופה ומשמעותית שניתנת לאימות. כדי שיהיה משמעותי, על כל פתרון דיפלומטי לדרוש מאיראן לעשות ארבעה דברים. להפסיק כל העשרה של אורניום כפי שנקבע בכמה החלטות של מועצת הביטחון.

להוציא משטחה את כל המאגרים של אורניום מעושר. לפרק את התשתיות ליכולת פריצה גרעינית, כולל המתקן התת-קרקעי ליד קום והצנטריפוגות המתקדמות בנתאז. להפסיק כל עבודה בכור המים הכבדים להפקת פלוטונים באראק. צעדים אלה ישימו קץ לתכניתה לנשק גרעיני של איראן ותסיר את יכולתה לפריצה.

יש כאלה שמוכנים להשאיר לאיראן יכולת כלשהי להעשיר אורניום. אני מציע להם לשים לב היטב למה שרוחאני אמר בנאום בפני המועצה העליונה למהפכה התרבותית שפורסם בשנת 2005: מדינה שיכולה להעשיר אורניום לרמה של כ-3.5%, תהיה לה גם היכולת להעשירו לכ-90%. מדינה שיש לה יכולת למיחזור דלק כמעט מבטיחה שהיא תוכל גם לייצר נשק גרעיני". בדיוק כך. בדיוק בגלל זה חייבים לפרק את תכנית הנשק הגרעיני של איראן באופן מלא ועם יכולת לאמת את זה. לכן גם חייבים להמשיך את הלחץ על איראן.

זה מה שעל הקהילה הבינלאומית לעשות: ראשית, להמשיך את הסנקציות. אם איראן תקדם את התכנית לנשק גרעיני שלה בזמן המשא ומתן, תגבירו את הסנקציות. שנית, אסור לקבל הסכם חלקי. הסכם חלקי יסיר את הסנקציות הבינלאומיות שנבנו לאורך שנים רבות ובתמורה, תקבלו ויתורים שטחיים שאיראן תוכל להפוך בתוך שבועות בודדים. שלישית, תסירו את הסנקציות אך ורק כאשר איראן תפרק לגמרי את תכניתה לנשק גרעיני.

חברים, הקהילה הבינלאומית הורידה את איראן לקרשים. אם תרצו להביס את תכניתה הגרעינית של איראן ללא מלחמה, אל תסירו את הלחץ. תמשיכו אותו. כולנו רוצים להעניק סיכוי לדיפלומטיה להצליח. אבל כשמדובר באיראן, ככל שהלחץ גבוה, כך הסיכוי גבוה יותר.

לפני שלושה עשורים, אמר הנשיא רייגן: לסמוך אך לאמת. בכל הקשור לתכניתה הגרעינית של איראן, הנה העצה שלי: אל תסמכו, תפרקו ותאמתו. גבירותיי ורבותיי, ישראל לעולם לא תקבל נשק גרעיני בידיי משטר קיצוני המבטיח שוב ושוב למחוק אותנו מהמפה. כנגד איום שכזה, לא תהיה לישראל ברירה אלא להגן על עצמה. שיהיה ברור לחלוטין: ישראל לא תאפשר לאיראן להשיג נשק גרעיני. אם ישראל תאלץ לעמוד לבד, היא תעמוד לבד. אולם ישראל יודעת שכאשר היא עומדת לבד, היא מגינה על רבים אחרים. 

הסכנה של איראן עם נשק גרעיני והופעתם של איומים רבים אחרים באזורינו הובילו רבים משכנינו הערבים להכיר בעובדה שישראל איננה האויב שלהן. זה מעניק לנו הזדמנות להתגבר על עוינות ישנה ולבנות יחסים חדשים, ידידויות חדשות ולהפיח תקוות חדשות. ישראל מקבלת בברכה יחסים חדשים עם העולם הערבי הרחב. אנו מקווים שהאינטרסים המשותפים לנו והאתגרים המשותפים שמולם אנו מתמודדים יובילו לבניית עתיד של שלום.

ישראל ממשיכה במאמציה להשיג שלום היסטורי עם שכנינו הפלסטינים, שלום שישים קץ לסכסוך בינינו אחד ולתמיד. אנו רוצים בשלום המבוססת על ביטחון והכרה הדדית, שבו מדינה פלסטינית מפורזת תכיר במדינה היהודית של ישראל.

אני נשאר מחויב להשגת פיוס היסטורי ולבניית עתיד טוב יותר לישראלים ופלסטינים כאחד. כמובן שאין לי אשליות לגבי הקושי בדבר. תהליך השלום בין הישראלים לבין הפלסטינים החל לפני עשרים שנה. שישה ראשי ממשלה בישראל, ואני בתוכם, לא הצליחו להשיג שלום עם הפלסטינים. קודמי בתפקיד היו מוכנים לוויתורים כואבים. גם אני מוכן. אולם, עד כה, המנהיגים הפלסטיניים לא הראו מוכנות לעשות את הוויתורים הכואבים שעליהם לעשות כדי לסיים את הסכסוך. על מנת שיהיה שלום, על הפלסטינים להכיר במדינה היהודית ויש לדאוג לצורכי הביטחון של ישראל.

אני מוכן לויתור היסטורי כדי להשיג שלום אמיתי ובר קיימא. אולם לעולם לא אוותר על ביטחונו של עמי ועל ביטחונה של מדינתי – שהיא המדינה היהודית האחת והיחידה.

גבירותיי ורבותיי, ביום קר בשלהי המאה ה-19, סבי נתן ואחיו הצעיר יהודה עמדו בתחנת רכבת בלב אירופה. חבורה של בריונים ראו אותם רצו לעברם עם אלות תוך צעקות "מוות ליהודים!" סבי קרא לאחיו לברוח ולהצל את חייו והוא עמד נגד ההמון הגועש לבדו. היכו אותו עד אובדן העשתונות והשאירו אותו למות. לפני שאיבד את ההכרה, מתבוסס בדמו, אמר לעצמו "איזו חרפה! איזו חרפה! צאצאיהם של המכבים מוטלים בבוץ, חסרי אונים להגן על עצמם". הוא הבטיח לעצמו שאם ישרוד, הוא ייקח את משפחתו למולדת היהודית כדי לבנות עתיד לעם היהודי. אני עומד כאן היום כראש ממשלה ישראל משום שסבי קיים את הבטחתו.

לישראלים רבים סיפור משפחתי דומה: הורה או סב שברח מכל סוגי הדיכוי שאפשר לדמיין, שבאו ארצה להתחיל חיים חדשים בארץ מולדתנו עתיקת הימים. כיום העם היהודי המוכה שנשאר למות הפך לעם תוסס ומשגשג, עם שמגן על עצמו עם אומץ ליבם של המכבים המודרניים, עם שפיתח אין ספור אפשרויות לעתיד. בזמננו מומשו חזונם של הנביאים. כפי שאמר הנביא עמוס:  "ושבתי את שבות עמי ישראל, ובנו ערים נשמות ויישבו, ונטעו כרמים ושתו את יינם, ועשו גינות ואכלו את פרים, ונטעתים על אדמתם ולא ינטשו עוד". 

גבירותיי ורבותיי,
עם ישראל חזר לביתו ולעולם לא ייעקר ממנו שוב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו