בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המגילות הגנוזות של המודיעין

כתבו עליו, ציטטו מתוכו והתייחסו אליו, אך רק היום, יובל לאחר כתיבתו, מתפרסם לראשונה הדו"ח שמסדיר את יחסי אמ"ן, המוסד, השב"כ וראש הממשלה

20תגובות

כתבו עליו, ציטטו מתוכו והתייחסו אליו, אך מעולם לא פרסמו אותו. עתה, לראשונה מאז הוגש לראש הממשלה לוי אשכול לפני 50 שנה (וחצי), רואה אור בנוסח מלא, למעט מחיקה זעירה, דו"ח "הוועדה לבדיקת קהיליית המודיעין" שפעלה באביב-קיץ 1963 - ועדת רב-אלוף בדימוס יגאל ידין ומזכיר הממשלה לשעבר, וכמו ידין שר בממשלה לעתיד, זאב שרף.

הפרופסור לארכיאולוגיה ידין, שחפר וחקר וקנה את שמו המקצועי הודות למגילות המקדש, היה מסכים בוודאי לתאר את הדו"ח שלו ושל שרף כעוד מגילה גנוזה, אחת המגילות הגנוזות של המודיעין הישראלי; אבל חמשת העשורים שחלפו מאז נכתב ונגנז לא ניתקו את הדו"ח מהמציאות. הוא נקרא כאילו עיסוקו בהווה, ביחסי ראש הממשלה והדרג המדיני בכלל עם אגף המודיעין בצה"ל, המוסד, משרד החוץ ושירות הביטחון הכללי.

דו"ח ידין-שרף מתפרסם היום (שלישי) בעקבות פניית "הארץ", לאחר שראה אור חיבור מדעי של חוקר המודיעין דודי סימנטוב (שהורשה לקרוא את הדו"ח אך לא לפרסמו) והושלם הליך חשיפה בארכיון המדינה, עם הסרת התנגדויות אחרונות של המוסד. הדו"ח מובא במלואו באתר "הארץ". ארכיון המדינה יפרסם בימים הבאים את הדו"ח ומסמכים הקשורים בעבודת ועדת ידין-שרף.

יעקב סער / לע"מ

בחודשים הקרובים, אפריל ויוני 2014, ימלאו 30 שנה למותם של  שרף (יליד 1906) וידין (יליד 1917). שניהם לא זכו, בחייהם, לחזות בפרסום הדו"ח. לרוב צוטטה מתוכו רק המלצה אחת, למינוי יועץ מודיעין לראש הממשלה. ידין, אחד מחמשת חברי ועדת אגרנט לחקירת ליקויי ההערכה וההיערכות לקראת מלחמת יום הכיפורים, הרבה להציק לעדים שהופיעו בפני הוועדה, מראש הממשלה גולדה מאיר ושר הביטחון משה דיין ועד למפקדי צה"ל וראשי זרועות המודיעין, בשאלה אם קראו את הדו"ח. לרוב, פטרו העדים את ידין בתשובות כלליות ומעורפלות, שלא הניחו את דעתו.

ידין אמר לכאורה את המלה האחרונה כאשר מחזר בדו"ח אגרנט את סעיף יועץ המודיעין לרה"מ, אך המלה שלאחר האחרונה נשמרה לראשי הממשלה, שהתעלמו מההמלצה. אשכול מינה ליועצו, לאחר לחצים רבים במפלגתו, את ראש המוסד לשעבר איסר הראל, האויב של יורשו מאיר עמית. הראל הפריע לעמית לפעול, אך כשלא הצליח להביא להדחת עמית, פרש בזעם. יצחק רבין מינה לזמן מה יועץ מודיעין להלכה אך לא למעשה, האלוף בדימוס יהושפט הרכבי, שתיאר את עצמו בהשלמה ממעיטה כ"מלצר מודיעין". מנחם בגין ויורשיו אף לא טרחו להעמיד פנים - וידין, מנהיג סיעת ד"ש, לא ראה בהיעדרו של יועץ מודיעין סיבה שלא להצטרף לממשלת בגין ולכהן בה כסגן ראש הממשלה.

דו"ח ידין-שרף הוגש לאשכול, אך הוועדה הוקמה בידי קודמו, דוד בן גוריון, לאחר שדחק להתפטרות הראל, ראש "המוסד המרכזי למודיעין וביטחון" (שמו שונה בהמלצת הוועדה למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים) והממונה על השב"כ, שבועות מעטים לפני שגם בן גוריון התפטר. הראל והמוסד נקלעו לחיכוך עם בן גוריון, עם סגן שר הביטחון שמעון פרס וראש אמ"ן עמית, בשאלת פעילותם של מדעני טילים גרמנים במצרים. הראל החמיר בהערכת המצב ובהמלצות לפעולות שהפריעו ליחסים הרגישים עם ממשלת מערב גרמניה, שסייעה לישראל בתחומים ביטחוניים חשובים. האלוף עמית העריך שהמצרים והמדענים אינם כה מתקדמים.

כשהראל התפטר, מונה עמית לממלא מקום ראש המוסד, בנוסף לתפקידו כראש אמ"ן. בעדותו בפני ועדת ידין-שרף המליץ ידין למזג את אמ"ן והמוסד - הצעה בעייתית, בשל הכפיפות השונה של ראשי שני הגורמים, במיוחד לנוכח אפשרות שראש הממשלה לא יחזיק גם בתיק הביטחון (כמו בתקופת משה שרת ופנחס לבון, כאשר "העסק הביש" של יחידה 131 באמ"ן במצרים התבצע ללא ידיעת ראש הממשלה והמוסד). לבסוף נסוג עמית מהצעתו ובתחילת 1964 פרש מאמ"ן ונשאר ראש המוסד, אך בזכות בכירותו ויחסיו הטובים עם יורשו ומי שהיה סגנו באמ"ן, אלוף אהרן יריב, נחשב הראש הבלתי רשמי של קהילת המודיעין.

בן גוריון, אשכול, גולדה (שרת החוץ אז) והראל נעדרים באופן תמוה למדי מרשימת העדים שהופיעו בפני ידין ושרף. בראש רשימת העדים פרס, הרמטכ"ל צבי צור, רבין (סגנו של צור ובקרוב הרמטכ"ל), עמית ויריב. כמו כן העידו ראש השב"כ עמוס מנור, המנהלים הכלליים של משרדי ראש הממשלה והחוץ, אנשי ארגון "נתיב" שפעל בקרב יהודים במזרח אירופה ובכירי אמ"ן והמוסד. ראש מחלקת האיסוף באמ"ן, אלוף משנה רחביה ורדי, עבר עם עמית למוסד ועמד בו בראש אגף הסוכנים, "צומת".

הנחות היסוד של ידין ושרף היו: תמונה מלאה של "כלל פעולת השירותים החשאיים במדינה" בידי ראש הממשלה; בהירות מרבית והגדרות באשר לשרשרת הפיקוד של השירותים; הפרדת גורמים העוסקים במודיעין "טהור" (איסוף ומחקר) מפעילות חשאית שאינה מודיעינית; הרחבת קשת ההערכות המדיניות והביטחוניות המגיעות לראש הממשלה, למניעת תלות במקור אחד (אמ"ן).

ההמלצה העוסקת בהפרדת המודיעין מהמבצעים התייחסה בעיקר למוסד, שעסק עד אז בהעלאת יהודים מצפון אפריקה, בארגון הגנתם במקומות מגוריהם ובמשימות מזדמנות, כגון איתור הילד יוסל'ה שוחמכר לפי דרישת בן גוריון. הוועדה קבעה כי פעולות אלה עתידות להצטמצם וכי בין האיסוף החשאי של אגף "צומת" לבין הקשרים המודיעיניים וההדרכה של אגף "תבל" עם שירותים זרים קיים קשר הדוק. מאחר שלפעולות אלה משמעות מדינית, החורגת מתחומי אמ"ן (שייעודו התרעה למלחמה), סמכות ההחלטה צריכה להיות בידי הדרג המדיני הבכיר - ראש הממשלה.

בהמלצת ידין-שרף הועברה היחידה המבצעית של אמ"ן, יחידה 188 (יורשתה של יחידה 131 מ"העסק הביש") בפיקוד אל"מ יוסק'ה יריב, מאמ"ן למוסד ואוחדה שם עם היחידה המבצעית "מפרץ", שמפקדה היה נאמנו של הראל, יצחק שמיר, תחת הכינוי "קיסריה". למעשה, היתה בכך דה-איסריזציה של המוסד. עמית, ורדי ויוסק'ה יריב (להבדיל מאהרן יריב שנשאר באמ"ן) הביאו רוח חדשה, ממוקדת במשימות שיסייעו להשגת ניצחון במלחמה. חלוקת העבודה, הציעו ידין ושרף, תהיה בין אמ"ן שיאסוף מודיעין על האויב "בתוך הצבא ופועל בארץ ומתוכה" לבין המוסד "הפועל בחוץ לארץ". השירות השלישי, שב"כ - שוב לא בשליטת איסר - ישמור על מבנהו אך יהיה כפוף במישרין לראש הממשלה, לא באמצעות "ממונה".

ועדת ידין-שרף המליצה לחזק את מחלקת החקר של משרד החוץ (ההמלצה, שלא יושמה, מוחזרה גם היא בדו"ח אגרנט והביאה להקמת המרכז למחקר מדיני במשרד החוץ) ולהסדיר את היחסים בין ראשי אמ"ן, המוסד והשב"כ ב"ועדת קבע של ראשי השירותים (ור"ש), בהשתתפות השלושה ויועץ המודיעין של ראש הממשלה, ולפי הצורך ב"ור"ש מורחב" - עם מנכ"ל משרד החוץ (או ראש מחלקת החקר שלו) ומפכ"ל המשטרה. ליועץ רה"מ למודיעין הועידו ידין ושרף סמכויות נרחבות, של מעורבות מלאה וחודרנית בכל זרועות המודיעין. הניסוי הכושל במינוי הראל הוכיח שאין לכך סיכוי כל עוד ראש הממשלה נרתע מעימות עם ראשיהם החזקים של השירותים החשאיים.

אחת מהמלצות ידין-שרף תרמה, לאחר שני עשורים, לפרשת ג'ונתן פולארד: העברת המודיעין המדעי ל"איסוף ידיעות מדעיות העשויות לשרת את מפעלי הפיתוח של משרד הביטחון" - רמז ברור למתקן מסוים בנגב - מהמוסד ללשכה לקשרי מדע (לק"מ). קשרי לק"מ עם פולארד נטוו ב-1984, בדיוק בעת שמחברי דו"ח ידין-שרף הלכו לעולמם, וגם לחקירת פרשת פולארד התמנתה ועדת שניים, רמטכ"ל לשעבר (צור) ונאמן הממסד, עו"ד יהושע רוטנשטרייך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו