בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרועיזציה של הבנאליות

הקביעה השרירותית מה ייחקר ומי ייעצר בפרשת הרפז פוגעת באמון הציבור במערכת החוק

במשטרה תרצו את מעצרם של וינר ובניהו בחשש שיספרו לאחרים את שאמרו להם החוקרים. האם דנינו ווינשטיין היו חוזרים על המעצר היום? נראה שלא

91תגובות

אם ראש ממשלה מצווה על עובד מדינה לרכוש חלב לפי דרישת גברת ראש הממשלה ("העם יחליט – קרטון או שקית"), האמנם הוא רק מבזה את משרתו הממלכתית ואטום לזולת, או גם חוטא לכאורה בעבירות פליליות של חריגה מסמכות ושימוש לרעה בכוח המשרה? האם בהתנהגותו הבלתי סבירה הוא פועל מרצונו החופשי, או נסחט ומאוים?

האם היא, הגברת, נחשבת לעניין זה עובדת ציבור – יש לה מעמד רשמי, תקציב ומאבטחים מטעם המדינה – והאם יש לחשוד בה בפלילים והיה כי תדרוש מהעובד להשתמש בתקציב המזון לקניית נרות נשמה? ואם לחשוד בה, והרי אין לה חסינות, האם יש לעצור אותה לחקירה כדי למנוע ממנה להשפיע על עדים ולשבש ראיות?

התשובות אינן מובנות מאליהן, כי הן תלויות בזווית הראייה של המתבונן ושל המוסמך להורות על חקירה, משוטר ועד היועץ המשפטי לממשלה; ואחר כך, אם נפתחה חקירה, המוקד עובר לדרך ניהולה. אפשר להחמיר וללכת לפי הספר, ואפשר להניח את הספר על המדף ולהסתפק בתקנון אחר, אפשר לנמק כך ואפשר גם ההיפך. איכות התוצאה נמדדת לא רק בגורל התיק המסוים, אלא גם במראית פני הצדק, וזאת נפגעה קשות בשלב הנוכחי של חקירת יחסי גבי אשכנזי ושות' עם אהוד ברק בע"מ.

אילן אסייג

אמנם טעמו של התבשיל ייבחן רק באכילתו, לבסוף; ואולי יש בשרוולי השוטרים קלפים מדהימים שיוטלו על השולחן בחדרי החקירות לעיניהם המשתאות של החשודים; ויש להעניק למשטרה אשראי, גם אם קצר מועד. אבל לאחר שכל זה נאמר, רושם הביניים הוא של שרירותיות, איפה ואיפה ואכיפה בררנית, ב"מה" ובעקבותיו גם ב"איך".

האם מני (יצחקי, ראש אגף החקירות והמודיעין) יידרש לחקור את טענותיו של מני (נפתלי, ראש אגף הקרטונים והשקיות)? הדוגמה אינה מקרית, והעובדה שסכסוכו של אב הבית עם אם המדינה נידון בתביעה אזרחית אינה פוטרת את הרשויות מחקירה פלילית – אם התקיימו יסודות עבירה. פרקליטו של אל"מ (מיל') ארז וינר, עו"ד עודד סבוראי, משוכנע בעקבות שלושת הימים הראשונים של חקירת מרשו שהמשטרה אף לא הציגה חשד רציני לעבירה, אלא רק התנפלה כמוצאת שלל רב על התנהגות משרדית שגרתית, שקיבלה פרשנות מטעה ומנופחת. תוכן החשדות והגרסאות אסור בפרסום.

לפני מני נפתלי היה אבנר עמדי, המוביל הארצי. פרקליטו של הזוג נתניהו באותה פרשה היה סניגור פרטי חריף ומיומן, עו"ד יהודה וינשטיין. הוא חילץ את מרשיו מהעמדה לדין. שנים אחר כך נמשכה ההתמקחות בין עמדי לנתניהו. פרקליטות המדינה, שהזדעקה למסור הודעה לבית המשפט שדן בתיק עמדי נגד נתניהו, קבעה שראש הממשלה לשעבר – וכמסתבר, לעתיד – "הפר חובה חקוקה" לפי סעיפים בחוק התקציב וחוק חובת המכרזים, התרשל ויצר מצגי שווא ללא סמכות.

וינשטיין מכיר היטב את עו"ד ליאורה חביליו, החתומה על קביעות אלה. היא התקדמה מאז פרשת עמדי-נתניהו לתפקיד פרקליטת מחוז ירושלים (אזרחי), ולאחרונה הרשימה אותו בעמדתה בסוגיית הבחירות החוזרות לראשות עיריית בית שמש. הוא בוודאי אינו מייחס לה מניעים זרים. אדרבא, יתכבד ויורה - ואם לא הוא, כפסול בגלל ניגוד עניינים, פרקליט המדינה תחתיו - על חקירה פלילית נגד הזוג נתניהו. כמובן, תועלה טענת התיישנות, אך בה ראוי לדון בזמן החקירה ולא כעילה לסיכולה – לפחות לפי אמות המידה של פרשת בועז הרפז.


לפרטים המלאים לחצו על הדמות הרצויה. נתונים: גילי כהן

עדנה ארבל מבית המשפט העליון, בהיותה פרקליטת המדינה ושופטת מחוזית לשעבר, נימקה בהגיון רב באחת מפרשיות נתניהו את סירובה להורות על חקירה נגדו. תכלית החקירה אינה חפירה סתמית לעומק האמת, אמרה ארבל בתמצית, אלא הגעה לכתב אישום. אם ברור מראש, משיקולים עובדתיים או משפטיים, שאין תשתית לכתב אישום, תהיה חקירת סרק.

פרשת הרפז עוסקת בתככי ברק ואשכנזי. זה סיפור המעשה ויש לכל צד מניעים והסברים. פרקליטי אשכנזי – כמו פרקליטי כל המעורבים האחרים בפרשה – יקבלו לידיהם בהמשך את חומר החקירה, רבבות שעות מוקלטות של שיחות (והם ידרשו בוודאי גם רבבות שעות שלא נדגמו, שמא יש בהן כדי להועיל להגנה). אם יועמד לדין, אשכנזי יבקש להוכיח שפעולותיו בוצעו לתכלית ראויה של בלימת ברק ונתניהו ממעשים אנטי-דמוקרטיים וספק-חוקיים לפתיחה במלחמה נגד איראן.

ייפרשו כל סודות המדינה, משפט כזה לא יוכל להתנהל בדלתיים סגורות, ויעלו ויבואו שמעון פרס, מאיר דגן ויובל דיסקין להעיד לטובת אשכנזי ונגד ברק ונתניהו. הסיכוי שתרחיש כזה יתממש נמוך מהאפשרות ששרה נתניהו תסכים לשתות חלב משקית בתום ארוחה מרוקאית מפטמת. אם לא יהיה משפט, לא יהיה כתב אישום, ואם לא יהיה כתב אישום, לשם מה בדיוק החקירה?

מבקר המדינה הקודם, מיכה לינדנשטראוס, שהרפז שיקר בעניינו כשסיפר בעבר על קשריו איתו (לפחות לפי גרסת לינדנשטראוס, שככל הידוע לא נחקר על כך במשטרה, המקפידה בדרך כלל לאמת כל פרט), ראה משום מה באחד ממכתבי הרפז אליו כורח להמליץ בפני וינשטיין על חקירה פלילית, שהיועץ התנגד לה אז ולמעלה משנה אחר כך, עד שנכנע. אותו מכתב של הרפז ראוי להיקרא, ברוח התכנונים הקרביים של צה"ל בלבנון בקיץ 2006, "שינוי כיוון 8", או 11. והנה, רק נפתחה החקירה, ומיהו ראשון הנחקרים, החשודים והנעצרים? הרפז עצמו. אז להאמין לו, או לא?

מרק ישראל סלם / ג'רוזלם פוסט

ואשר לגבולות הגזרה של החקירה, דו"ח המבקר מנה חצי תריסר פגמים קשים בתפקודו של ברק, בין השאר בעיכוב מינויים כדי להשליט את רצונו. אם ירצה היועץ המשפטי, הוא יראה בכך חשד לחריגה מסמכות, להפרת אמונים ולשימוש לרעה בכוח המשרה. עד כה לא רצה, וכשאינו רוצה, ממעטים לאלץ אותו לרצות. זה כוחו הגדול של יועץ משפטי לממשלה, שבג"ץ אינו להוט להתערב בשיקול דעתו, אף שיועץ נבון אינו מפריז בהימור על כך.

עו"ד אייל רוזובסקי, פרקליטו של אבי בניהו, ייצג אותו ביומה הראשון של החקירה אך הזדרז לטוס כמתוכנן למשחק בין ריאל מדריד לברצלונה, שיתקיים מחר (ראשון). לשיטתם של החוקרים, עד כה, אמור רוזובסקי לשבת ביציע ב"סנטיאגו ברנבאו" ולצפות רק במסי ולא ברונאלדו, או להיפך – עניין של טעם הוא אם מדובר בליאונל-גבריאל אשכנזי ובכריסטיאנו ברק, או שמא השמות הוצלבו.

מי שקבע את גבולות הגזרה לחקירה, ולא הצמיד לזימונם של מקורבי אשכנזי זימון מקביל של מקורבי ברק, בדרך לשני הקודקודים, לא הבין עד כמה הוא פוגע באמון הציבורי בעבודת אוכפי החוק, מראש היועצים ועד אחרון השוטרים; והרי אשכנזי היה יריב-בכוח של נתניהו (שותפו של ברק ומי שהביא למינוי וינשטיין). תחושה ציבורית של חקירה מוטה מראש, גם בניגוד להתחייבות מפורשת במענה לעתירות לבג"ץ, תכרסם במעמדו של וינשטיין ללא תקנה.

אמיל סלמן

ואחרי קביעת הנושאים הנחקרים באה שאלת ניהול החקירה. כמו תאגידים תעשייתיים ובנקאיים אדירים ממשפחת "גדול מכדי ליפול", כלומר משפיעים ומשקיעים לרוחב המשק ולאורכו, עד כדי כך שהממשלה לא תניח להם להתמוטט, למרות חוקי הכלכלה הטהורה, יש חשודים גדולים מכדי להיעצר אף לאחר שהתאזרחו ואיבדו את חסינותם. אהוד אולמרט ב"הולילנד". משה קצב, שנחשד באונס ולבסוף אכן הורשע ונידון לשבע שנות מאסר, נותר חופשי בעת ההליכים נגדו; שום רב-פקד לא ביקש משופט לעצור אותו מטעמי מסוכנות לציבור. המשטרה, בצדק או שלא בצדק, באפליה בוטה לעומת חשודים אחרים, הרימה את ראשה מחומר החקירה לשיקול נוסף.

אם לאגף החקירות והמודיעין במשטרה מיוחסת הצלחה בתקופתם של יוחנן דנינו ויואב סגלוביץ', הרבה ממנה נבע מהחלטתם המודעת ללכת צעד אחת פחות משהיה ביכולתם לצעוד במעצרים ובאישומים, כדי להשיג את המטרה העיקרית ולא להתרסק. זה היה אמין, בעיני הפרקליטות ובתי המשפט, וגם תכליתי. סגלוביץ' היה יכול בנקל להחליט, כפי שהמליצו עמיתיו במשטרה ובפרקליטות, שעו"ד יורם דנציגר, כחשוד בפרשת ראש עיריית בת ים שלומי לחיאני, ייחקר באזהרה. בו ברגע, ואם לא אז, אילו תיקו היה נסגר מחוסר ראיות ולא מחוסר אשמה, היה דנציגר מתפטר מבית המשפט העליון. סגלוביץ' החליט שהחומר אינו מצדיק את הצעדים.

הוא, אין ספק – ולא רק מפני שהתנגד לחקירה פלילית של ספיחי פרשת הרפז – לא היה מאשר לחוקרים לעצור את וינר ובניהו. הוא גם נמנע ממעצר של החשודים בשוחד יונה מצגר ויאשיהו פינטו, למרות שפינטו, גם לפי גרסתו, הוא נדיב לא ידוע לקציני משטרה ולכאורה עלול לשלם לקצין נוסף כדי לשבש את החקירה. משהו במשטרה עקום מאוד אם די בכך שקצין מסוים פורש ואחר מתמנה תחתיו כדי להביא לשינוי קיצוני במדיניות, במחשבה תחילה, או חמור עוד יותר, בהיסח הדעת.

למראה השידורים והכותרות, נסוגו בצמרת המשטרה ותירצו את המעצר, מצוות אנשים מלומדה, בצורך לפקח על החשודים בעת שמבוצעות פעולות חקירה שנועדו לבדוק את תשובותיהם לחוקרים, ולחילופין למנוע מהם לספר לאחרים מה אמרו להם החוקרים. ההסבר מגוחך. נחקרים היוצאים מההתנסות הקשה ומוזמנים לשוב עם שחר נרעשים מכדי להעז ולהמרות את פי החוקרים שגזרו עליהם תענית דיבור; הם גם מנחשים שעוקבים אחר מוצא פיהם ואורבים למעידות שלהם. קצין בכיר במשטרה אמר שתכלית המעצר היתה מושגת גם אילו הנחקרים הושארו בחדר החקירות מחצות הלילה ועד חידוש החקירה בבוקר, אלא שהתקנות אינן מאפשרות זאת. יומיים-שלושה לאחר מעשה, המבחן פשוט: האם וינשטיין ודנינו היו חוזרים על המעצר היום? ודאי שלא.

אמיל סלמן

יש בין המעורבים בפרשת הרפז, כולל אשכנזי, שנתפסו בעבר בהיתממות ("בועז?") שאיימה לשים מכשול בפני שוטר, אך שלא הגיעה לכדי שיבוש, לפחות לפי פרשנותם של החוקרים שניהלו את השיחה ולא למדו עליה מקריאת תמליל או מהאזנה להקלטה. קל להתפתות לקסם הענוג של הרכבת אוזניות, או ישיבה בצוותא מול רשמקול, והאזנה לשיחה בין קציני צבא בפברואר, אפריל או אוגוסט 2010.

יתכן, מי יודע, שיש גם עיתונאים שהוזמנו להתנסות בכך בתקווה שיזדעזעו וישתכנעו בחומרת החשדות. (חלקם של העיתונאים המסקרים את הפרשה בגלגוליה מורכב במיוחד, מה גם שעדויות שישה עיתונאים ועיתונאית אחת בפני מבקר המדינה חסויות, לבקשתם; אילו פורסמו, בוודאי היו מאירות את הסיקור שעליו הם חתומים באלומה נוספת, בעייתית). אלא שמחוקרים מנוסים ומעליהם מפקדים ותיקים וסניגור-לשעבר מפוכח, וינשטיין, האמורים שלא להתפעל מעצם חשיפתם לשיח המוקלט ולנתח את נקודות התורפה שתגלה ההגנה, מצופה לנהוג אחרת, בקור רוח וביישוב הדעת. ובפרשה כה רגישה, מצופה מכל הדרגים, מעליון ועד תחתון, להיות בקיאים בכל הפרטים, בכל ההליכים, כל הזמן.

כדי להמחיש את חולשת הנמקתם של מעצרי וינר ובניהו, שאינם אמורים להוות מקדמה לעונש שאולי יוטל אי פעם אם יהיה משפט שיסתיים בהרשעה ובכליאה, אלא אמצעי חקירתי בלבד, די להפוך את השולחן ולשמוע מראש את זעקות השבר של המשטרה אם מח"ש, המחלקה לחקירות שוטרים, תעצור לחקירה את הניצבים המגיעים אליה לאחרונה בדבוקות כחשודים. דנינו אמר שדין ניצב כדין שוטר; מה יאמר אם יתברר שדין ניצב בחקירה כדין כל נחקר.

אם חנה ארנדט, שאינה חשודה בפרשת הרפז, טבעה את המונח "הבנאליות של הרוע", נכון לדבר גם על תופעה הפוכה: הרועיזציה של הבנאלי, ייחוס המשמעות הפלילית לזוטות של יום-יום, ההפשעה של דברים שבשגרה. האמנם בכל פעם שהיועץ המשפטי לממשלה יחרף את פרקליט המדינה ויספוג גידוף נגדי תחקור אותם המשטרה על העלבת עובדי ציבור? האם כאשר שוטר לוחש דבר מה לאזרח המצטט אותו באזני עיתונאי, על העיתונאי להסגיר את השוטר כחשוד ב"גילוי בהפרת חובה"? בשיגעון הזה, מי באמת מסוכן לשלום הציבור?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו