בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

ישראל מאבדת את המצביעים הדמוקרטים

ככל שאמריקה נעשית פחות לאומנית, נצית ודתית, כך פוחתת אהדתה לממשלה הישראלית שמוגדרת בדיוק ככזו

9תגובות

בשיקגו התגורר ברק אובמה מול בית כנסת מיוחד במינו, "קם ישעיה ישראל" והרב המיוחד שלו ארנולד ג'ייקוב וולף. וולף היה המייסד והיו"ר של "ברירה", הארגון היהודי–אמריקאי הראשון שצידד בהקמת מדינה פלסטינית. ב–1970 גינה וולף, במלים שיכלו להיכתב הבוקר, את המנהיגים היהודים־אמריקאים שבנושא ישראל "אינם דורשים תמיכה אלא כניעה ומביטים בחשד ואולי אף בשנאה גלויה בכל קהילה שנאמנותה ביקורתית, ולו במעט, ובכל רב שמחזיק בדעות עצמאיות על המצב במזרח התיכון".

וולף חיבב את אובמה אך חשב שהוא ביישן והססן. חודש לפני בחירת אובמה ושלושה חודשים לפני מותו של וולף, צפה הרב הקשיש כי על אף שאובמה "יודע יותר מרוב האנשים על המצב (במזרח התיכון), הוא יפעל בזהירות רבה ולא יעשה דבר שיזעזע את הקהילה היהודית. אינני בטוח שאני מסכים לכך, אך זה מה שיקרה".

וולף צדק. אובמה אכן נזהר. הלחץ שהוא מפעיל על נתניהו לעצור את התרחבות ההתנחלויות הרבה יותר קטן מהלחץ שג'ורג' בוש האב הפעיל על יצחק שמיר. הוא הרבה יותר סובלני כלפי מלחמתו של נתניהו בעזה מאשר רונלד רייגן היה כלפי מלחמתם של שמיר ומנחם בגין בלבנון.

אך למרות שאובמה לא שינה את הדיון האמריקאי על ישראל, הקואליציה התומכת בו עשתה זאת. מסקרים שנערכו במהלך הלחימה הזאת עולה כי רוב האמריקאים מגינים על פעולותיה של ישראל ומטילים על החמאס את האשמה באלימות. המצב הפוך בקרב הקבוצות הדמוגרפיות שתמכו באובמה יותר מהאחרות, כמו צעירים ומיעוטים אתניים.

בוושינגטון, פוליטיקאים דמוקרטים מאובמה ומטה עדיין תומכים ברוב עצום בפעולות ישראל. בתחילת החודש תמך הסנאט כולו - כולל סוציאליסטים כמו ברני סנדרס ופרוגרסיבים משולהבים כמו אליזבת וורן - בהחלטה שהיתה כל כך חד-צדדית, שאפילו לא הכירה במות פלסטיני כלשהו.

אך גם אם וורן וסנדרס עצמם לא השתנו, המצביעים בעדם השתנו. בתקשורת אפשר עדיין למצוא פרשנים ותיקים המגינים על פעולות ישראל בעזה ובמקביל מצדדים בסדר יום ליברלי בתוך ארה"ב עצמה. לעומת זאת, בקרב הוגי דעות צעירים יותר, השילוב הזה כמעט נעלם. אחד המעוזים האחרונים היה ג'ונתן צ'ייט מ"ניו יורק מגזין", מבקר חריף של מדיניות הפנים הרפובליקאית, שבמשך שנים האשים את הפלסטינים יותר מאשר את ישראל בסכסוך ביניהם. ואף על פי כן, הוא כתב בתחילת השבוע, כי "התחוור לי שאני אחד היהודים הליברלים שבעשור האחרון הפך להיות פחות פרו–ישראלי".

AP

התוצאה היא שבתקשורת, אם לא בקונגרס, הוויכוח על התנהגות ישראל מתנהל ברובו לאורך קו התפר האידאולוגי בין שתי המפלגות. המגינים הנחרצים ביותר של פעולות ישראל הם בדרך כלל רפובליקאים שמרנים המתנגדים להקמת מדינה פלסטינית. בתקשורת החברתית ניכרת בדרך כלל בקרב מגיני ישראל עוינות כלפי אובמה וכלפי המוסלמים.

אך בסביבה הפוליטית המקוטבת של אמריקה, ככל שהשמרנים מגינים יותר על ישראל במונחים שמרחיקים את מצביעיו של אובמה, מצביעים אלה מתנכרים יותר למדיניות ישראל. ככל ששון האניטי וג'ון האג'י מתלהבים מהמלחמה הזאת, המצביעים בעד אובמה נעשים חשדניים יותר.

והמצביעים בעד אובמה, ולא תומכיהם של האניטי והאג'י, הם אלה שמספרם גדל והולך. לישראל יש בארה"ב את אותה בעיה דמוגרפית שפוגעת במפלגה הרפובליקאית. מדי שנה יורד אחוז הלבנים המבוגרים באוכלוסייה. מדי שנה גדל מספרם של בני המיעוטים ודור ה–Y, שתי קבוצות המלאות ספקות באשר להתנהגותה של ישראל.

האמריקה שקיימת בראשו של נתניהו - זו שמאוכלסת בלבנים נוצרים, שמרנים ולאומנים, המאמינים שהמערב התרבותי חייב ללחום בכל העולם נגד האיסלאם הברברי - הולכת וגוססת לאטה. בשאלות של תרבות, מלחמה ושלום, האמריקאים הצעירים חושבים לעתים קרובות כמו עמיתיהם האירופים יותר מאשר כמו הוריהם וסביהם.

ככל שאמריקה נעשית פחות לאומנית, פחות נצית, פחות דתית ופחות נוטה לשפוט במוסרנות תרבויות אחרות, פוחתת אהדתה לממשלה הישראלית שמוגדרת בדיוק כך.

מתי יבוא השינוי הזה לידי ביטוי במדיניות האמריקאית? אינני יודע. כפי שמוכיח הוויכוח על הפיקוח על הנשק, לשדולות נלהבות ומאורגנות היטב יש השפעה אדירה בוושינגטון גם אם דעת הקהל נוטה נגדן. כשזה מגיע לישראל, יהודים–אמריקאים מבוגרים יותר ודתיים יותר ונוצרים לבנים ודתיים הם שדולות כאלה.

בכל פעם שיפרוץ עימות כזה, בעיקר אם ישראל תמשיך לבחור בממשלות המתנגדות להקמת מדינה פלסטינית בת–קיימא, מצב הרוח האמריקאי ישתנה נגדה. ישראל כבר איבדה את ג'ון סטיוארט, בעל ההשפעה הרבה ביותר על הליברלים הצעירים של אמריקה. במלחמת עזה הבאה, ואלוהים ישמור שהיא לא תקרה, ישראל תאבד גם את MSNBC. ועם הזמן, החששות הפוליטיים שריסנו את אובמה לא ירתיעו את יורשיו האידיאולוגיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו