בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדירקטוריון החשאי של קצא"א: ביטחוניסטים, אנשי עסקים ומקורבי פוליטיקאים

מאז הוקמה החברה ב-1968, בשותפות בין ישראל ואיראן ובאמצעות חברות קש זרות, היא והנעשה בה נשארו במחשכים. עתה נחשפת דרכו הפתלתלה של הקו המחבר בין ראשי הארגון למדינה

64תגובות
אליהו הרשקוביץ

הם חברים באחד המועדונים החשאיים בישראל: ותיקי הממסד הביטחוני, אנשי עסקים אזרחיים ומקורבים לפוליטיקאים, המכהנים בצוותא במועצת המנהלים של חברת "קו צינור הנפט אילת־אשקלון" המוכרת בראשי התיבות שלה — קצא"א. כולם מינויים אישיים של שרי האוצר לדורותיהם, להם נתונה השליטה בחברה בעזרת צו חיסיון המטיל חשאיות על פעולותיה.

כמו גופים עלומים אחרים, שפעילותם מתגלה לציבור הישראלי רק בעקבות פאשלות והסתבכויות, גם קצא"א זכתה לחשיפה ציבורית חסרת תקדים אחרי דליפת הנפט מהצינור שלה בחודש שעבר, שזיהמה קשות את שמורת הטבע עברונה בערבה.

הפגיעה הקשה בטבע ובנוף עוררה את השאלה מדוע המדינה מחזיקה חברה חשאית, שפעולותיה נעשות במסתרים והיא פטורה מחובות הדיווח והפיקוח המוטלות על גופים ציבוריים אחרים בישראל. מאז הזיהום בעברונה חשף אבי בר־אלי חלקים מעלילות קצא"א בסדרת כתבות ב־TheMarker, עמותת "אדם טבע ודין" עתרה לבג"ץ בדרישה לביטול צו החיסיון, והוגשו גם תביעות ייצוגיות לפיצוי על הזיהום.

קצא"א היא מפעל תשתית, המחזיק ומתפעל שני נמלי נפט – באשקלון ובאילת – ומערכת צינורות ומכלים לשינוע ואחסון נפט גולמי, גז בישול ודלק למטוסים. כל הנפט המיובא לישראל ומזוקק בבתי הזיקוק בחיפה ובאשדוד עובר במערכת של קצא"א, בדרכו למכלי הדלק במכוניות ולכיריים במטבחים של תושבי ישראל והרשות הפלסטינית. חברה־אחות של קצא"א, טרנס אסיאטיק אויל, פועלת במקביל מאותם משרדים בבית אמות משפט בתל אביב, ומופקדת ככל הנראה על עסקות נפט בחו"ל ועל שכירת מכליות.

קצא"א הוקמה ב–1968, בשותפות בין ממשלת ישראל לחברת הנפט הלאומית של איראן, באמצעות חברות קש זרות, שמחזיקות עד היום במניותיה. מטרתה העיקרית היתה להקים ולהפעיל "גשר יבשתי" להולכת נפט איראני מאילת לים התיכון, כדי לייצאו ללקוחות באירופה. היא נהנית מזיכיון ממשלתי להפעלת הצינור ונמלי הנפט, המעניק לה פטור מוחלט ממס ומהליכי תכנון ובנייה, ותוקפו יפוג בעוד שנתיים.

אחרי המהפכה האיסלאמית באיראן נותק הקשר, והשותפים לשעבר תבעו את ישראל לבוררות כדי שתחזיר להם את חלקם בעסק. הבוררות מתנהלת בעצלתיים בשווייץ.

בינתיים בנתה קצא"א יכולת הזרמה הפוכה, מאשקלון לאילת, כדי להוביל נפט מאזרבייג'אן, רוסיה ורפובליקות אחרות של ברית המועצות לשעבר, דרך טורקיה, ללקוחות באסיה.

בפרסומים רשמיים או מפוקחים על ידי השלטונות נאמר שקצא"א היא שותפות בין הממשלה ל"חברה זרה" או ל"צד שלישי". הממשלה נמנעת מפרסום נתונים כספיים או ארגוניים על קצא"א. קצא"א מצדה נמנעת משיגור דו"חות שנתיים לרשם החברות, בניגוד לחוק, המחייב כל חברה לפרט אחת לשנה את זהות הדירקטורים שלה במסמך הפתוח לעיון הציבור.

אבל החשאיות המופרזת נשמרה רק באופן חלקי. חברי הדירקטוריון של קצא"א מכהנים במקביל גם במועצות המנהלים של החברות־הבנות שלה, השותפות במיזמים לייצור חשמל בישראל, ושל חברת־קש בפנמה, "אילת קורפוריישן", המחזיקה בחלק ממניות קצא"א. כל החברות האלה מדווחות בקביעות לרשמי החברות הרלוונטיים, והדיווחים מאפשרים לזהות את חברי הבורד החשאי של החברה הישראלית.

בראש הדירקטוריון של קצא"א עומד זה יותר משנתיים האלוף במילואים יוסי פלד, שכיהן כשר בלי תיק מטעם הליכוד בממשלתו הקודמת של בנימין נתניהו. פלד נטש את הפוליטיקה לפני סיום הקדנציה, ושר האוצר הקודם, יובל שטייניץ, חתם על מינויו ליו"ר קצא"א בנובמבר 2012. זמן קצר אחר כך הצטרף לפלד יועצו ומקורבו של שטייניץ, דוד שרן, כמזכיר החברה, שבענייניה טיפל בלשכת שר האוצר. שרן חזר לאחרונה לירושלים כמנהל לשכתו של נתניהו.

לפני פלד כיהנו בתפקיד שני גנרלים אחרים בדימוס, עמוס ירון בשנים 2008–2012 ואורן שחור בשנים 2003–2008.

את הרקורד הביטחוני מייצגים בדירקטוריון, לצד פלד, גם איש הצללים אורי לוברני וראש המוסד לשעבר, האלוף במילואים צבי זמיר. שניהם מילאו תפקיד מפתח בברית האבודה בין ישראל למשטר השאה באיראן, לוברני כשגריר לא־רשמי בטהראן, וזמיר בניהול הקשרים עם הסאוואק, השירות החשאי של השאה. לוברני כיהן בעבר כ"מפקח מיוחד" מטעם שר האוצר על פעילות קצא"א, וסיים את תפקידו ב–2002. זמיר מוזכר בתביעה הייצוגית שהגישו תושבים מאילת נגד קצא"א בעקבות דליפת הנפט. שני הוותיקים, לוברני בן ה–88 וזמיר בן ה–89, ממשיכים בתפקידם למרות חילופי השלטון והשרים.

עוד שני חברים ותיקים בדירקטוריון קצא"א הם איש העסקים מתי גרוסינגר מבני ברק, הבעלים של חברת "אור־עד" לתאורת רחוב וחסיד ויז'ניץ; ואיש העסקים משה מור מתל־אביב.

בשנים האחרונות מונו לצדם כמה חברים חדשים. אחד מהם הוא עמוס לוריא, קצין שריון שפיקד על חטיבת טנקים במילואים, ואחרי שחרורו מצה"ל היה מנכ"ל מגן דוד אדום ומנכ"ל עיריית רחובות. בתפקידו העירוני הסתבך בפרשה שבה מימן ראש העיר, שוקי פורר, את חובות מסע הבחירות שלו בעסקה סיבובית עם ספקים של העירייה. לוריא הועמד לדין עם פורר וכמה בכירים אחרים, ומשפטו הסתיים ב–2009 ללא הרשעה, בעקבות עסקת טיעון. השופט קיבל את מכתבו של לוריא, שהציג עצמו כ"מלח הארץ", ואף שקבע כי חטא בהפרת אמונים, השתכנע שחלקו בפרשה היה שולי.

חבר אחר הדירקטוריון הוא איתן פדן, מקורב של שטייניץ שהיה בין השאר מנכ"ל חברת השיכון העירונית חלמיש בתל אביב, ומנכ"ל חברת הנכסים של מכון ויצמן, ודירקטור בחברות ממשלתיות. לצדם יושבים סביב השולחן גם רואה החשבון צחי חבושה — שכיהן בזמן הממשלה הקודמת כדירקטור מטעם הממשלה בחברת קרן קיסריה — ורואה החשבון שחר שהרבני.

החשבת הכללית באוצר, מיכל עבאדי־בויאנג'ו, מכהנת כדירקטורית בחברת אילת קורפוריישן הפנמית, השותפה בבעלות על קצא"א. לפני כמה שנים כיהן שם החשב הכללי לשעבר ירון זליכה.

אילת קורפוריישן נרשמה בפנמה בסוף 1967, לקראת חתימת ההסכם הישראלי־איראני על הקמת צינור הנפט מאילת לאשקלון. מניותיה מוחזקות בידי שני אזרחים פנמים, רודולפו צ'יארי קוראה ודומינגו דיאז ארוסמנה, שרשומים כמחזיקי המניות של עשרות חברות נוספות. הכתובת הרשומה שלה היא במשרד עורכי הדין איקאזה, גונזלס־רואיס ואלמן בפנמה סיטי.

ממשלת ישראל חשפה את בעלותה על אילת קורפוריישן בדו"חות החשב הכללי על נכסי המדינה, שבהם הוצגה אחזקה בשווי של 4,578 שקל במניות החברה. אילת קורפוריישן מדווחת כחוק לרשם החברות בפנמה על הרכב הדירקטוריון שלה, אך נראה שהדיווח אינו מעודכן: עמוס ירון רשום שם כיו"ר החברה הפנמית; ועו"ד עמיחי זרסקי, מזכיר החברה לשעבר של קצא"א, שסיים את תפקידו לפני כשנתיים, מוצג כגזבר ומזכיר החברה הפנמית.

החברה־האם העיקרית של קצא"א היא חברת־קש הרשומה בקנדה בשם איי־פי־סי (APC) הולדינגז. החברה נרשמה בהליפקס, בירת נובה סקוטיה, בדצמבר 1967, והיא בעלת הזיכיון הממשלתי להפעלת צינור הנפט מאילת לאשקלון. בשטר הזיכיון נאמר שהיא תקים לשם כך את חברת קצא"א כזכיינית־משנה ישראלית – כאילו מדובר בסניף של רשת אופנה או מזון מהיר. היו"ר הראשון שלה היה מומחה הנפט המנוח, ישראל (ריי) קוזלוב, שחתום על שטר הזיכיון ממארס 1968 לצד שר האוצר אז, פנחס ספיר. לפי ספרם של אליהו סלפטר ויובל אליצור, "עלילות נפט", קוזלוב הישראלי ייצג בתשלובת את בעלי המניות האיראניים שחששו מחשיפה.

איי־פי־סי הולדינגז מחדשת בכל שנה את הרישום ומשלמת אגרה לרשם החברות הקנדי. הרישום הקנדי לא מפרט מיהם בעלי המניות, אבל מציין שלושה דירקטורים: היו"ר יהודה דרורי, פקיד בכיר לשעבר במשרד האוצר, שהציג עצמו בפרסומים מהעשור שעבר כ"יו"ר תשלובת חברות קצא"א", או כ"מנהל עסקי קצא"א וטרנס אסיאטיק"; עו"ד זרסקי, שהיה מזכיר קצא"א; ויהודי קנדי בשם הווארד סקנוביץ. לא ברור אם הדיווח על שמות הדירקטורים מעודכן, ואם היו"ר דרורי מייצג כביכול את השותפים האיראנים, כפי שעשה קוזלוב בשנים הראשונות של המיזם המשותף.

כמו חברת־הקש בפנמה, גם כתובתה הרשומה של איי־פי־סי הקנדית נמצאת במשרד עורכי דין גדול, "סטיוארט מקאלווי", בבניין משרדים אפרורי בהליפקס. לפי רשם החברות הקנדי, האסיפה הכללית האחרונה של איי־פי־סי הולדינגז התקיימה בדצמבר 1980 – אחרי המהפכה האיראנית. החברה חתמה אז על תעודה שהופכת אותה לחברה שלא למטרות רווח, אולי כדי להימנע מחלוקת רווחים עם השותפים האיראנים.

החברה השלישית שמחזיקה מניות של קצא"א היא "פימארקו אנשטלט", הרשומה בוואדוז בירת ליכטנשטיין מאז 1959, אך אין כל מידע פומבי עליה ועל חברי הדיקטוריון שלה. לפי מחקרו של ההיסטוריון פרופ' אורי ביאלר, זו היתה חברת־קש שאיראן היתה שותפה בבעלותה והוקמה כחלק מפרויקט צינור הנפט הקטן מאילת לחיפה — שהוביל נפט איראני מהנמל הדרומי לבית הזיקוק, וקדם לצינור הגדול של קצא"א. חרף העמימות סביב המעורבים בה, מישהו ממשיך לשלם את האגרה השנתית של החברה הוואדוזית, ומבחינת שלטונות ליכטנשטיין היא פעילה גם היום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו