בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות || הדקלום הבלתי פוסק על איראן־חמאס־דאעש לא יסייע לנתניהו

נתניהו רגיל להסתמך בבחירות על התחום הביטחוני שנחשב לקלף החזק שלו, אבל הפעם ספק אם הדבר יעזור. וגם: (כמעט) אף מלה על המלחמה האחרונה בעזה

4תגובות

בנימין נתניהו רגיל לנצח בחירות בישראל על סמך סוגייה אחת: הביטחון, וליתר דיוק מידת תחושת הביטחון האישי של המצביעים. נתניהו ניצח שתי מערכות בחירות, ב-1996 (אחרי גל פיגועי האוטובוסים של חמאס) ו-2009 (אחרי מלחמת לבנון השנייה והתיקון החלקי בלבד שסיפק מבצע "עופרת יצוקה" בעזה), בעיקר משום שהאזרחים חשו שאינם סומכים על יריביו בניהול המדיניות הביטחונית. ניצחונו השלישי, הדחוק, ב-2013, הושג על רקע תחושה של ביטחון אישי יחסי בקרב המצביעים, בוודאי בהשוואה לטלטלה העצומה במדינות ערב הגובלות בישראל. בפעם הראשונה שבה הפסיד נתניהו, ב-1999, נסבה מערכת הבחירות, כמו זו המסתיימת כעת, בעיקר על שאלת אופיו של ראש הממשלה. תחושת מיאוס אישית מהתנהלותו היא שהובילה לבעיטתו החוצה מהלשכה אז ומסכנת אותו גם כיום. אם נתניהו יפסיד לבסוף מחר, זה לא יהיה משום שהאזרחים אינם מאמינים לו באשר לאיראן, אלא בעיקר בשל הדיסוננס הבלתי נסבל בין העלייה ביוקר המחיה, שעליה מתלוננים מרבית האזרחים, לבין הגילויים החדשים על אורח חייו הנהנתני.

>>> בחירות 2015: כל הכתבות, הסקרים והפרשנויות

עשו לנו לייק וקבלו את כל העדכונים - עד ערב הבחירות, ואחריו - ישר לפייס

גם בטוויטר

הניסיון של נתניהו למקד גם הפעם את הדיון בנושאי ביטחון — ובעיקר הדקלום הבלתי פוסק של רשימת האיומים: איראן־חמאס־דאעש וחוזר חלילה — כנראה אינו משיג את התוצאות המקוות מבחינתו. הדברים הגיעו לשיאם בתגובה שפרסם לדו"ח המבקר על משבר הדיור, כשנתניהו הדגיש שכולו ממוקד באיום הגרעין האיראני. הדברים נתפסו כבריחה מאחריות וכהמשך ישיר לחוסר המעש שמאפיין את כהונתו הנוכחית ברוב התחומים. יתרה מזאת: לנתניהו ישנן הפעם פחות תוצאות להציג גם בתחום הביטחוני, שהוא רואה בו את הקלף החזק שלו.

עופר וקנין

מי שהיטיבו לזהות את נקודת התורפה שלו היו בכירי מערכת הביטחון לשעבר, שהתאגדו בהמוניהם למתקפה נרחבת נגדו. מאיר דגן, יובל דיסקין וחברי תנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל" האשימו את נתניהו בכישלונות גם בטיפול בגרעין האיראני ובחמאס בעזה. המתקפה לא נעדרה טיעונים דמגוגיים (ספק, למשל, אם ממשלת שמאל היתה מנסה להכריע את חמאס במלחמה בקיץ האחרון), אבל המחישה שהבטן הרכה של נתניהו משתרעת הפעם על פני כמה וכמה תחומים.

באופן מצער, ההתקפות של דגן היו כמעט האזכור היחיד של המלחמה בעזה במערכת הבחירות. 73 ההרוגים הישראלים במלחמה, ההרג המסיבי של אזרחים פלסטינים בעזה, תפקודו הבינוני של צה"ל במהלכה, השאלה אם הצבא מוכן מספיק לעימות עתידי אפשרי עם חיזבאללה — כל הסוגיות הללו לא נדונו כלל לאורך הקמפיין. במקומן קיבלנו צילומים של מועמדים, מכל המחנות, עטויים במעילי עור ומפריחים סיסמאות ריקות, כשדגל ישראל מתנופף מאחוריהם. כמו שאלת המשא ומתן המדיני עם הפלסטינים, גם הדיון במחלוקות הביטחוניות האחרות לא התקדם הרבה מעבר להטחת האשמות הדדית.

מה שנראה כהתחזקות המחנה הציוני מול הליכוד בסקרים בשבוע שלפני הבחירות הגדיל במידה רבה את מספר התרחישים להקמת קואליציה — וטרף לחלוטין את הקלפים בשאלה מי יהיה שר הביטחון הבא. אם קודם לכן נראה השר הנוכחי, משה יעלון, כמועמד המוביל לתפקיד גם בפעם הבאה, עם אפשרות למינויו של נפתלי בנט במקרה של הקמת ממשלת ימין צרה, כעת נראה שהכל פתוח. סיכוייו של יעלון פחתו, אבל רשימת המועמדים הולכת ומתארכת.

אם תוקם ממשלת אחדות, התפקיד יכול ליפול בידיו של נתניהו, או של יצחק הרצוג, כשותף הזוטר מבין השניים, או להימסר בכלל למועמד אחר — ציפי לבני, עמוס ידלין, יואב גלנט, אביגדור ליברמן והרשימה עוד ארוכה. למרכיבי הממשלה הבאה כדאי לזכור דבר אחד: משרת שר הביטחון, כמו זו של שר האוצר, אינה משרה שניתן לחלק אותה כלאחר יד, מתוקף עסקה פוליטית המוכתבת על ידי אילוצים הנראים דחופים יותר. מי שאינו רוצה לחזור על החוויה של מינוי שר חסר ניסיון בתחום, כפי שקרה עם עמיר פרץ ערב מלחמת לבנון השנייה, יחשוב היטב לפני שיכריע על איוש התפקיד.

כניסתם של ממשלה חדשה, קבינט חדש ואולי גם שר חדש, מגבירה את התלות בראשי זרועות הביטחון בחודשים הראשונים שלאחר הבחירות והקמת הקואליציה. כאן קיימת חשיבות מיוחדת לניסיון ולאחריות של הרמטכ"ל, גדי איזנקוט, ראש המוסד תמיר פרדו וראש השב"כ יורם כהן. עד שהשר החדש ייקלט באמת בתפקידו (אם לא יהיה זה יעלון, המנוסה יותר), יצטרכו במידה רבה הדרגים המקצועיים לנווט את הספינה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו