מאות דונמים של פלסטינים בצפון בקעת הירדן הועברו למתנחלים בחסות הצבא

תושבים מהעיירה הפלסטינית טובאס עתרו לבג"ץ בדרישה לקבל בחזרה אדמות, שהגישה אליהן נמנעת מהם בשל צו צבאי - בעוד מתנחלים מעבדים אותן

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חיים לוינסון

מתנחלי צפון בקעת הירדן מעבדים מאות דונמים של אדמות השייכות לפלסטינים, שהגישה אליהן נמנעת מהם בשל צו צבאי האוסר עליהם להתקרב לגבול ירדן. כך מתברר בעקבות עתירה של בעלי הקרקעות לבג"ץ.

לאחר כיבוש הגדה ב–1967 אסר הצבא על פלסטינים מהבקעה להתקרב לגבול ירדן. בשנת 1969 נחתם צו מספר 151, התוחם רצועה רחבה בין גדר המערכת לבין נהר הירדן, האוסר כניסת פלסטינים למקום. מדיניות זו לא השתנתה גם לאחר הסכם השלום עם ירדן. ברבות השנים, למרות הוראה של הממשלה שלא לגעת באדמות הפרטיות במקום, החלו מתנחלי הבקעה בעיבוד אדמות אלה. בינואר 2013 פורסם ב"הארץ" דבר העיבוד. בעקבות כך עתרו לבג"ץ כמה פלסטינים שאדמותיהם, הסמוכות להתנחלות חמרה, הפכו למטה תמרים. בית המשפט העליון הוציא צו על תנאי בעתירה זו, המבקש מהמדינה לנמק מדוע אסור לבעלי הקרקע לעבד את אדמותיהם, ומדוע אלו לא יוחזרו להם.

בחודש שעבר עתרה לבג"ץ קבוצה נוספת של פלסטינים מהעיירה טובאס שבצפון הבקעה, באמצעות עו"ד תאופיק ג'אברין, בדרישה לקבל בחזרה את אדמותיהם. לטענת העותרים, הם הבעלים של 800 דונם הנמצאים בשטח האסור בכניסה בשל צו 151 בצפון הבקעה סמוך להתנחלות מחולה. בדצמבר האחרון הם ביקשו לעבד את האדמות אך מתנחל אלמוני חסם את דרכם. למחרת נמסר להם מהצבא כי השטח אסור בכניסה. מעיון בתצלומי האוויר של החלקות המדוברות עולה כי מדובר בקרקעות פרטיות של פלסטינים, וכי כ–200 דונם מהן מעובדים לגידולי פלחה.

מטע תמרים בבקעת הירדןצילום: אייל טואג

בתשובת המדינה שהוגשה ב–25 במארס אישרה פרקליטות המדינה כי מדובר באדמות של פלסטינים, אך נטען כי הפרקליטים "טרם סיימו את הבירור" לגבי הטענה שהקרקע מעובדת. המדינה ביקשה לדחות את צו הביניים ולהגיש עמדה מורחבת במועד אחר. השופט צבי זילברטל הורה להעביר את הדיון להרכב שופטים מורחב.

סוגיית האדמות בבקעת הירדן היא אחד הנושאים הבעייתים שעומדים בפני הממשלה. תצלומי האוויר מראים כי 5,000 דונם של אדמות הפלסטינים מעובדים בידי אחרים. מדובר באדמות איכותיות, שמים זורמים בהן מנהר הירדן ומעשירים אותן.

חלק מהמתנחלים מחזיקים באדמות בהקצאה מההסתדרות הציונית בטענה שכך הורה עוזר שר הביטחון ב–1981, וחלק ככל הנראה בפלישות. המדינה תיאלץ להחליט למי שייכות האדמות — למי שעל שמו הן רשומות בטאבו או למי שקיבל אותן מההסתדרות הציונית. בינתיים מנסה המדינה להגיע להסדרי פיצוי מול פלסטינים שפונו, אך ללא הצלחה.

בדיון שנערך בשבוע שעבר מתחו נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור והשופטים דפנה ברק־ארז ומני מזוז ביקורת על המדינה. מזוז אמר כי "נעשה כאן מעשה פרטיזני. מישהו על דעת עצמו החליט להתעלם מהחלטות שניתנו והוא העביר זכויות בקרקע פרטית". נאור הוסיפה: "אני לא מבינה איך זה קורה". השופטת ברק־ארז שאלה: "אם זה שטח צבאי ויש אפשרות להיכנס לצורך עיבוד, מדוע מי שנכנס הוא לא הבעלים? יש מצבים של שטחים סגורים שבעלי הקרקע מקבלים היתר להיכנס לעבד את השטחים. יש לאפשר את עניין הקניין של אנשים בכפוף לנהלי ביטחון".

השופט מזוז אמר כי "יש כאן סיטואציה ברורה למעשה. אתם מודים כי מדובר בקרקע פרטית. המסירה היתה לכאורה בניגוד להחלטות של ועדת השרים לענייני ביטחון. אז המחויבות הראשונית של המדינה היא להחזיר את המצב לתקנו. זאת אומרת, מי שלא היה צריך להיות שם לא יהיה שם ומי שבעל הזכויות יהיה בעל הזכויות. לאחר מכן אפשר לחשוב על ההיבטים הכספיים. עלו כל מיני אפשרויות שטעונות פתרון. מה שכן שייך לבית משפט זה ולמדינה, זה להשיב את המצב לקדמותו".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ