בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות || די לאשליות הישראליות: הסכם הגרעין חתום, סגור ונעול

במקום לבזבז עוד זמן, מאמץ ורצון טוב על מאבק חסר סיכוי שרק ידגיש את בדידותה של ישראל, מוטב לה להתייחס אל ההסכם כאל עובדה ולהיערך בהתאם

79תגובות

גם אם מדובר בטעות היסטורית מדהימה, כפי שאמר אתמול ראש הממשלה, הסכם הגרעין בין איראן למעצמות חתום, סגור ונעול. בקרוב יזכה ההסכם לחותמת כשרות ולגושפנקה בינלאומית במועצת הביטחון, ואין דבר שנתניהו או הקונגרס האמריקאי יכולים לעשות כדי למנוע זאת. במקום להוציא עוד מאמץ, אנרגיה ורצון טוב ממאגריה המדולדלים בניסיון אבוד לסכלו, עדיף לישראל להתייחס אל ההסכם כאל עובדה מוגמרת ולהיערך בהתאם.

ארצות הברית לא תוציא עצמה ממשפחת העמים ולא תתנער מהסכם שזה עתה חתמה עליו. דעת הקהל האמריקאית תמשיך אולי לגלות ספקנות כלפי טהראן, אך תעדיף לשמור על ההסכם מאשר לדחותו: גם מי שמכור להשוואות להסכם מינכן בוודאי יודע שהציבור הבריטי קיבל את נוויל צ'מברליין כגיבור תחילה. העימות הפוליטי החריף הצפוי בטרם יובא ההסכם לאישור הקונגרס שוב יציב את ישראל במרכז מחלוקת בין-מפלגתית שוחקת, אך לא יהיה בכוחו לשנות את המציאות: הוא בעיקר יעמיק את התחושה שישראל בודדה מול שאר העולם, כשרק מחוקקים רפובליקאים מתלהמים ומדינות מפרץ מהוססות לצדה. את האשליות שהפיצו דוברי הממשלה בחודשים האחרונים, כאילו החתימה על ההסכם איננה בהכרח סוף פסוק, עדיף היה לגנוז כבר מזמן.

הסכם הגרעין האיראני - סיקור נרחב: הסרת אמברגו הנשק ומנגנוני הפיקוח: פרטי ההסכם נחשפים | המהמר הכפייתי נתניהו ישים גם את התחתונים על הרולטה | הכרה בינלאומית למהפכה האיסלאמית | אובמה ימתין לנתניהו עם פנקס הצ'קים | אין דבר כזה הסכם טוב עם איראן | הסכנה: מהלך נואש של נתניהו לטרפוד ההסכם

רויטרס

"חוק הפיקוח על הסכם גרעיני עם איראן - 2015" שחוקק הקונגרס במאי האחרון, ושבגינו שרף נתניהו את גשריו האחרונים עם ממשל אובמה בנאומו בפני בית המחוקקים האמריקאי במארס, איננו נוגע לתקפותו של ההסכם ובוודאי שאיננו כובל את הפרטנרים האחרים בפורום ה-P5+1 שחתמו עליו. גם בהנחה הקלושה שמתנגדי ההסכם יצליחו לגייס את רוב שני השלישים הדרוש כדי להתגבר על וטו נשיאותי, פסילה של הקונגרס רק מונעת מהממשל להסיר את הסנקציות האמריקאיות מעל איראן. זה יסבך אמנם את המצב, אך לא עד כדי חבלה בהסכם עצמו: חברות הענק של אירופה ואסיה ישמחו לעוט על הכלכלה האיראנית הנפתחת לפני שהדבר יותר גם למתחריהם מארה"ב.

לכן, גם אל ההתנגדות המוחלטת והאוטומטית של הרוב הרפובליקאי בקונגרס להסכם שנחתם אתמול בווינה צריך להתייחס בינתיים בערבון מוגבל: לא בטוח שכל נציגי ההון הגדול התומך במפלגה ידברו אל שליחיהם בקונגרס באותה שפה גם בחדרי חדרים. כלכלנים מעריכים שבתוך שנים ספורות תוכל ארה"ב לייצא לאיראן סחורות בסדר גודל של 40-20 מיליארד דולר לפחות, כמו לאוסטרליה ולטורקיה, וזה עוד לפני ההזדמנויות העסקיות שמציעה מדינה שהיא היצרנית השלישית בעולם של גז טבעי והחמישית בעולם בנפט. לפני 35 שנה, כשאמריקה רצתה למכור מטוסי אייוואקס לסעודיה למרות התנגדות הקונגרס, היה זה לובי הנפט שהכריע את המערכה.

עריקים רפובליקאים יימצאו, עם זאת, רק בקרב כאלה שהמשך כהונתם אינו תלוי בתוצאות הפריימריז שייערכו לקראת הבחירות ב-2016: האהבה לישראל והתיעוב כלפי אובמה הם שני השיקולים העליונים של מצביעי המפלגה המסורים. רוב הרפובליקאים לא יעמיקו קרוא בפרטי הצנטריפוגות והאורניום המועשר שיוותרו בידי האיראנים: עניינם העיקרי הוא בהשפלתו המדינית והפוליטית של הנשיא. מקצת מהדמוקרטים חושדים שזהו גם המניע העיקרי של נתניהו ואוהדיו.

אצל הדמוקרטים התמונה הפוכה: רובם נוטים אינסטינקטיבית לתמוך בנשיאם ובהסכם, שנתפס כאלטרנטיבה למלחמה, ולהתנגד למהלכים רפובליקאיים נגד השניים גם יחד. ברכתו הנלהבת של המועמד הסוציאליסטי העולה, הסנאטור ברני סנדרס - שאמר שההסכם מהווה "ניצחון של הדיפלומטיה על פני צחצוח חרבות" - בוודאי משקפת את הלך הרוח באגף השמאלי המתחזק של המפלגה. תגובתה המדודה יותר אך החיובית בכל זאת של הילרי קלינטון מעידה שהיא מבינה לאן נושבת דעתם של בוחריה בפריימריז. במצב הזה, גם האמיצים שבמחוקקים הדמוקרטים יחשבו פעמיים לפני שיעניקו לרפובליקאים ניצחון פוליטי בקונגרס.

הניסיון ההיסטורי מלמד שישראל ותומכיה מתקשים לעמוד מול נשיא נחרץ ונחוש. בשני העימותים המקבילים שהיו לישראל ב-35 השנים האחרונות היא יצאה כשידה על התחתונה: במאבק עם הנשיא ג'ורג' בוש על הערבויות לקליטת עלייה ב-1991/2 ובקרב על האייוואקס נגד רונלד רייגן ב-1981. כשהנשיא מטיל את מלוא כובד משקלו ומוכן לסכן את יוקרתו על עניין הקשור בסופו של דבר לביטחון הלאומי האמריקאי נוטים חברי הקונגרס ממפלגתו, אחרי שהרבו ברוח וצלצולים, להיענות לבקשתו. וכאן מדובר בראש ממשלה ישראלי שכבר איבד חלק גדול ממניותיו בקרב מצביעי אותה מפלגה בשל עימותיו התכופים עם הנשיא.

מבקריו של אובמה אמנם ימשיכו לגחך, אך אוהדיו המסורים יכולים לטעון עתה שסוף סוף הצדיק את ההבטחה שהיתה גלומה בפרס הנובל שהוענק לו בשנת 2009: דוברי הממשל בוודאי מציגים את ההסכם עם איראן כציון דרך בייצוב המזרח התיכון ובהגבלת התפוצה של נשק גרעיני. בנאום קבלת הפרס לפני שש שנים אמר אובמה, עם זאת, שצריך לוודא שמדינות כמו צפון קוריאה ואיראן אינן "מרמות את השיטה". נתניהו וישראלים רבים אמנם מפקפקים בכך, אך רוב אזרחי העולם מקווים שאובמה בכל זאת יצליח לעמוד במלתו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו