בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אוסף מודעות מגוש קטיף מספר את סיפור כישלון המאבק בהתנתקות

שעות לאחר חשיפת תוכנית ההתנתקות, נשלח ניר חסון "להביא את תגובת התושבים". זה היה היום הראשון מתוך שנה וחצי של סיקור אינטנסיבי, שכלל גם התבוננות בלוחות המודעות ואיסוף מסמכים, שהיום, במרחק עשור, ניתן ללמוד מהם דבר או שניים על הקצנה דתית וטרור יהודי

15תגובות

את המסמך שכותרתו "נכון לעכשיו - אנחנו מנצחים" מצאתי ב-2005, תלוי על לוח המודעות שליד צמד בתי הכנסת בנוה דקלים. הנייר, עליו חתום בכיר בתנועת "מנהיגות יהודית" מיכאל פואה, פורסם בתשעה באב ערב ההתנתקות. במסמך מסביר פואה כיצד למרות שגוש קטיף כבר נסגר, וכוחות הביטחון עושים הכנות אחרונות לקראת הפינוי, יש סיכוי טוב שתוכניתו של ראש הממשלה אריאל שרון תיכשל.

הוא מזכיר את המוני התומכים שנכנסו לגוש קטיף, את ההכנות הכושלות של הצבא, את העמידות של התושבים ואת הסרבנות ההמונית שעוד רגע תתפרץ, לטענתו, ותעצור את מכונת הפינוי. "והסרבנות, אוי הסרבנות, הם משתדלים להדחיקה ולהעלים אותם, אך ככל שקרב המועד היא פורצת החוצה", הוא כותב ומסכם: "אנחנו מנצחים, המשיכו להחזיק חזק". יד נעלמה הוסיפה בטוש אדום בפינה השמאלית העליונה של המסמך את הכיתוב "מוות לערבים". שלושה ימים בלבד לאחר פרסום המסמך, פונו בתי הכנסת בנוה דקלים, מעין אקורד סיום ליישוב ולהתנחלות היהודית בעזה כולה.

עשור להתנתקות - פרויקט מיוחד: בגדה זה כבר סיפור אחר | עמוס הראל ■ 300 משפחות עדיין גרות בקראווילות | שירלי סיידלר ■ ביקור בגן הירק נטול המתנחלים | עמירה הס ■ אם אשכחך גוש קטיף: כך זוכרים המפונים את הבית | ניר חסון ■ המפונים חולמים על זכות השיבה | שירלי סיידלר

הפעם הראשונה בה הגעתי לגוש קטיף היתה בפברואר 2004. מוקדם יותר באותו היום נפגש שרון לארוחת בוקר עם עיתונאי "הארץ" יואל מרקוס וסיפר לו לראשונה על תוכנית ההתנתקות, ואני נשלחתי על ידי העיתון להביא את תגובת התושבים. מאז סיקרתי את המאבק ואת חיי היומיום בצל התוכנית, עד לסיום פינוי התושבים ויציאת צה"ל מרצועת עזה. בכל התקופה הזו אספתי פלאיירים בהפגנות, מודעות מלוחות מודעות, עלונים מבתי כנסת, נוסחי תפילות, חומרי תעמולה רשמיים ומאמרים של אנשים מטעם עצמם, קריאות לחיילים לסרב פקודה, מדריך לעצורים ואין סוף יוזמות ורעיונות לבלימת תוכנית ההתנתקות. לאחרונה נתרם האוסף לספרייה הלאומית ואתמול (חמישי) הועלתה תערוכה דיגיטלית מהאוסף לאתר הספרייה.

בדיעבד, המסמך של פואה - כמו גם עשרות מסמכים אחרים - משקף את הכישלון המובנה במאבק המתנחלים בראש ממשלה חזק ובצבא נחוש. המאבק הכתום היה מרשים לפרקים ונואש לפרקים. נקודות השיא שלו היו השרשרת האנושית ממחסום ארז ועד לכותל המערבי, הניצחון של המתנחלים במשאל מתפקדי הליכוד וההפגנות ההמוניות. נקודת השבר היתה בערב הדרמטי בכפר מימון, בו החליטה הנהגת המתנחלים לסוב לאחור ולא להתעמת עם השוטרים שהקיפו אותם.

המסמכים, שרק חלקם הקטן נסרק לתערוכה, מספרים את סיפור הכישלון. מי שירצה יוכל למצוא בהם ניצנים של תופעות שהתפתחו לאחר מכן בציונות הדתית - המחאה נגד הנהגת מועצת יש"ע, הקריאות הגוברות לסרבנות, הקרע בין הרצון לשמור על הממלכתיות הישנה לבין תחושת הבגידה הצורבת שהולידה זרמים קיצוניים יותר, שבתורם יולידו את נוער הגבעות, תג המחיר והטרור היהודי. אבל יש בהם, במסמכים, גם השתקפות של המשבר האישי והמשפחתי של מתנחלי עזה.

כך, מסמך אחד מצהיר על "ביטול חד־צדדי ומידי של האזרחות הישראלית שלי ביום שבו נציגי מדינת ישראל ינסו לעקור אותי בכוח מאדמתי ומביתי", ומותיר מקום למלא את הפרטים. מודעה אחרת קוראת לתושבים "להגן על חברי המשפחות שלא יכולים לעשות זאת בעצמם - חיות המחמד, כגון כלבים וחתולים". "בזמן נסיון הגירוש הכלבים יעמדו בסכנת הריגה והחתולים ילכו לאיבוד. אנחנו, שני תושבי קרית ארבע מחפשים פתרון לבעיה... אם החלטת להיאבק זה גם יעזור במאבק", נכתב במודעה. נראה ששתי המודעות הודפסו במדפסת ביתית ושזורות בהן שגיאות כתיב רבות, כאילו נכתבו במהירות רבה. הפלאיירים של מועצת יש"ע, מנגד, מוגהים כהלכה ומודפסים על נייר כרומו מהודר.

חלק ניכר מהחומר עוסק בשאלת הסרבנות ומעודד סרבנות, לרוב באמצעות ניגון על מצפונם של החיילים. כך למשל נכתב במכתב לסרן משה. "מאחורי הדלת הפרוצה תמצא משפחה שלמה... הילדים יחקקו את שמך על לוח לבם... אתה תככב בזיכרונותיהם, בסיוטיהם, בסיפוריהם בספרים שיכתבו, בשירים שישאירו אחריהם". במכתב דומה ל"שוטר חמוד" מאת ילדי הגוש, נכתב: "אתה לא מתבייש? אתה לא מתבייש? היית רוצה שיעשו כך לילדים שלך? הרי הצעקות והבכיות שלנו ושל הורינו ירדפו אותך ואת בני ביתך כל החיים ביום ובלילה".

באוסף, שהוא אקלקטי מאוד ונאסף באקראי, נמצא גם מכתב של ראש מטה פיקוד הדרום דאז, תת־אלוף גיא צור (כיום אלוף, מפקד זרוע היבשה), שהופץ לתושבי גוש קטיף ערב הפינוי. "בבוקר ה–15.8 יגיעו כוחות הביטחון וימסרו לכם צווי פינוי מבתיכם", כותב ראש המטה ומפרט: "לרשותכם תעמוד האפשרות לבקש סיוע באריזת בתיכם... בלי להתחשב בכמות המכולות והמשאיות הנדרשת. החל מתאריך ה–17.8 ואילך יגיעו כוחות הביטחון ליישוב ויפנו את התושבים הנותרים שם. אחר כך ייארז רכושם על ידי חברת אריזה עד שתי מכולות בלבד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו