בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרופסורים בכירים מתנגדים לעמדת ההסתדרות הרפואית וקוראים להזין בכפייה

בנייר עמדה שפרסמו, כתבו הפרופסורים כי העמדה לפיה אין להציל חיי שובת רעב אינה מייצגת אותם, וכי רופא שלא מוכן להזין בכפייה צריך להדיח עצמו מטיפול במקרה

147תגובות
אילן אסייג

קבוצה של פרופסורים בכירים בתחומי הרפואה, המדע והאתיקה ממוסדות אקדמיים שונים פרסמה היום (ראשון) נייר עמדה, בו היא חולקת על עמדת ההסתדרות הרפואית בישראל בנושא הטיפול בשובתי רעב.

על פי נייר עמדה זה, יש להזין חולה השובת רעב גם אם הדבר נעשה בניגוד לרצונו. עוד כותבים הפרופסורים כי לראייתם, "הזנה בצורה מקצועית" אינה עינוי, וכי רופא שלא מוכן לטפל בכפייה בשובת רעב צריך להדיח עצמו מהטיפול במקרה. עם זאת, הם אינם תומכים בחקיקה שתחייב רופאים להזין שובתי רעב בכפייה.

על העצומה חתמו עד כה 12 מומחים מתחומים שונים. בין החותמים נמנים נשיאת אוניברסיטת בן גוריון בנגב, פרופסור רבקה כרמי, מנהל בית החולים שערי צדק בירושלים, פרופסור יונתן הלוי, לשעבר יו"ר המועצה הלאומית לביואתיקה, פרופסור מישל רבל ממכון ויצמן ברחובות, ופרופסור אסא כשר.

"החלטנו להכין את נייר העמדה הזה, כי הפריע לנו שהארגון המייצג אותנו מציג עמדה חד־משמעית, שאינה משקפת את עמדת כל החברים בו", הסביר פרופסור שמעון גליק, לשעבר דיקאן הפקולטה לרפואה באוניברסיטת בן גוריון והיוזם העיקרי של נייר העמדה.

לפי המסמך, כשנשקפת סכנת חיים ממשית לשובת רעב, לאחר שכשלו המאמצים לשכנעו להפסיק את שביתתו, יש להחיל עליו את חוק זכויות החולה. לשם כך, כותבים הפרופסורים, יש לכנס את הוועדה האתית במוסד שבו הוא מטופל. בפיקוח הוועדה, יחליטו הרופאים מה הדרך הטובה ביותר לטפל בחולה, גם אם זו הזנה בניגוד לרצונו.

אמיל סלמן

בעיני החתומים על המסמך, "מתן טיפול רפואי כלשהו - כולל הזנה בצורה מקצועית, ראויה, מידתית ואמפטית - איננו מהווה עינוי, גם אם הוא נעשה ללא הסכמת המטופל". כל זאת, מדגישים הפרופסורים, בתנאי שהטיפול נועד להציל חיים, שההליך הרפואי נחשב למקובל וכי הוא נעשה בדרך הקלה והבטוחה ביותר.

"בהזנה כפויה המטרה היא להציל חיים של אדם ולא לגרום לו כאבים", נכתב בנייר העמדה. "יתר על כן, המשך שביתת הרעב הוא עינוי גדול יותר מהטיפול בשובת, בוודאי אם יש המסכימים לטפל בו רק לאחר אבדן הכרתו, אז הטיפולים הנדרשים אגרסיביים הרבה יותר".

לדברי נשיאת אוניברסיטת בן גוריון, פרופסור רבקה כרמי, "למות מרעב זה עינוי לא פחות גדול מלקבל זונדה במהלך הזנה". לטענתה, אם משתמשים בזונדה בצורה ראויה "זה רחוק מלהיות עינוי. אני יודעת כי אני רופאה ועשיתי זאת". גליק, שהתייחס באופן ספציפי למקרה של העציר המינהלי שובת הרעב מוחמד עלאן, הוסיף כי הרופאים טיפלו בו לאחר שאיבד את הכרתו, ובכך ממילא הפרו את רצונו.

לגישתם של החתומים על המסמך, רופא הסבור שטיפול בכפייה בשובת רעב מעלה בעייה אתית צריך להדיח עצמו מהטיפול במקרה. לעומת זאת, הם מוסיפים, רופא הסבור שערך החיים והשמירה עליהם גובר על הרצון האוטונומי של החולה, זכאי ורשאי לתת את הטיפול הנחוץ להצלת חיי שובת רעב.

כרמי הבהירה כי למרות הדברים האלו, נייר העמדה אינו תומך בחקיקה שתחייב רופא להזין בכפייה, דבר אליו היא מתנגדת בתוקף. "רופא צריך לנהוג על פי צו מצפונו. יש למשל רופאים המסרבים מסיבות מצפוניות לבצע הפסקות הריון, גם כשיש לכך הצדקה מקצועית, והם מפנים את מקומם ונותנים לרופאים אחרים לעשות זאת. צריך לאפשר לרופאים לפעול על פי מצפונם", אמרה.

בנייד העמדה מוסבר כי אין להפלות בין מטופלים על רקע גיל, לאום או אידיאולוגיה פוליטית, ואין להחריג מטופלים על בסיס התנהגותם ודעותיהם. המשמעות היא שיש להעניק טיפול למחבל פצוע, ערבי או יהודי, או למטופל שניסה להתאבד. הפרופסורים טוענים כי התייחסות המחריגה מכלל זה שובתי רעב על רקע פוליטי אינה ראויה, וחורגת מהדרישות הערכיות והמקצועיות מרופאים.

"לעמדה שלנו יש בסיס אתי והיא מתבססת גם על פסיקות של בתי המשפט", אמר גליק. "זה גם תואם את התרבות שלנו, שבה במקרה של התנגשות בין כבוד האדם לקדושת החיים, יש להעדיף את החיים. וזו בהחלט לא עמדה קיצונית".

לדברי פרופסור מיכאל גרוס, ראש המחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת חיפה ואחד החתומים על נייר העמדה, "הפתרון ברוב המקרים הוא לנסות ולמצוא פשרות במשא ומתן עם העציר עצמו". לטענתו, כמו שובתים אחרים, גם שובתי רעב מבינים "שלפעמים הם יכולים להשיג רק דרישות מתונות יותר". הוא הוסיף כי במקרים בהם לשחרור עציר שובת רעב יש השלכות ביטחונית, או השלכות רפואיות במקרה ולא יטפלו בו, יש הצדקה אתית להזין אותו בכפייה. "אבל אין לעשות זאת בשיטות בהן משתמשים האמריקאים במתקנים כמו גואנטנמו", הוסיף.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו