בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המוציא לפועל

תחקיר "הארץ" חושף את השיטות לייהוד סילוואן - בחסות המדינה

הוא תובע את הדיירים, מרושש אותם בהליכים משפטיים ממושכים ואז מוציא את "חבל ההצלה": מיליוני שקלים תמורת העברה מיידית של ביתם לידי עמותת "עטרת כהנים". כך פועל מ', הביצועיסט של עמותת הימין, להשתלטות על בתיהם של מאות פלסטינים

230תגובות

ביום ראשון בשבוע שעבר הגיש מפקד מחוז ירושלים במשטרה, ניצב משה (צ'יקו) אדרי, תצהיר לבית המשפט העליון, בו הסביר מדוע המשטרה לא יכולה לסייע בפינוי בית כנסת שנבנה באופן בלתי חוקי על קרקע פרטית של פלסטיני בהתנחלות גבעת זאב. לגרסת אדרי, בשל המתיחות הביטחונית הגואה, אין באפשרות המשטרה להקצות את הכוחות הנדרשים למשימה. "המציאות הביטחונית", נכתב בהודעת המדינה לבית המשפט, "מחייבת להערכת מפקד מחוז ירושלים דחייה נוספת בביצוע ההריסה".

למחרת, ביום בו אמורה היתה להיות ההריסה, דווקא הצליחה המשטרה להקצות מאות שוטרים לטובת משימה אחרת: חסימת כל הכניסות לכפר סילוואן לצורך אבטחת אנשי ההוצאה לפועל ומשאית ההובלות שעשו דרכם לעבר בית משפחת אבו נאב. בני המשפחה פונו מהבית, חפציהם הועמסו למשאית ויהודים נכנסו למבנה.

פינוי משפחת אבו נאב, לאחר סאגה משפטית ארוכה ותוך שיתוף פעולה הדוק עם המשטרה, הוא עוד שלב בסדרת הצלחות של עמותת עטרת כהנים בביסוס ההתיישבות היהודית בלב סילוואן. בשונה מעמותת אלע"ד שרוכשת בתים בשלוחת עיר דוד הסמוכה לחומות העיר העתיקה, עטרת כהנים פועלת להקמת שכונה יהודית במרכז הכפר, מוקפת באלפי משפחות פלסטיניות.

תפיסת הבתים היא שיאו של מאמץ משפטי וכלכלי, שכולל הגשת עשרות תביעות נגד המשפחות הפלסטיניות, שידולן לעזוב את הבית תמורת פיצויים והפעלת מכבש לחצים כלכלי ומשפטי נגד מי שלא יעשה כן. כל זאת נעשה תוך שיתוף פעולה יוצא דופן עם הרשויות.

לחצו על הבתים כדי לקרוא פרטים נוספים:

משפחת אבו סנינה
בית דוויק
בית רג'אבי
בית הדבש
בית אבו נאב
בית אבו נאב
בית יהונתן
חלקות 95 ו-96

עמותת עטרת כהנים מציגה עצמה כמי שבנדיבותה, לפנים משורת הדין, משלמת למשפחות פלסטיניות כדי שיפנו את בתיהן, למרות צווי הפינוי העומדים נגדן. אבל סרטון וידאו שהופץ ברבים לפני כחודשיים, שצולם ונערך כדי להשחיר את שמם של כמה מתושבי הכפר ולהפיל עליהם את ה"אשמה" במכירה למתנחלים, שופך אור אחר על מערכת היחסים הבעייתית שבין הדיירים הפלסטינים לעמותה.

על מפעל ייהוד סילוואן וכל נגזרותיו מנצח אדם אחד, שיכונה כאן מ'. שמו המלא נשמר במערכת כתוצאה מהחלטת בית המשפט העליון, שאסר על "הארץ" לפרסם את שמו ואת שמות התושבים הפלסטינים עמם חתם על עסקאות. השופט יצחק עמית קיבל את בקשתו של מ', שנתמכה גם על ידי היועץ המשפטי לממשלה, לפיה נשקפת לו סכנת חיים אם שמו יתפרסם. "הארץ" טען באמצעות עו"ד טלי ליבליך ממשרד ליבליך־מוזר, כי הערך שעומד מול זכות הציבור לדעת אינו הגנה על החיים, כי אם הגנה על זכותה של עטרת כהנים להמשיך ולבצע את עסקאות הנדל"ן, להן השלכות ביטחוניות וגיאו־פוליטיות, הרחק מעיני הציבור וכי ממילא מ' הוא דמות מוכרת למדי בסילוואן.

מ' גר בהתנחלות בגדה והיה מעורב גם ברכישת בתים בחברון. תושבים בסילוואן מעידים כי הוא נהנה מתקציב כמעט בלתי מוגבל ומקשרים מצוינים במשטרה, באפוטרופוס לנכסי נפקדים וברשויות אחרות. הוא החל את פעילותו בתחילת שנות ה–2000 בשכונת בטן אל הווא (שמה הערבי של השכונה שנקראת בפי עטרת כהנים "כפר התימנים"), בפרויקט שישנה באופן מהותי את אופיה של השכונה הקטנה. אז גייס את מוחמד, צעיר תושב הכפר. הצעיר רכש עבור עטרת כהנים שטח קרקע מבן משפחתו ובנה, בסיוע העמותה, מבנה בן שבע קומות ובו עשר דירות, שזכה לימים לכינוי בית יהונתן (ע"ש יהונתן פולארד). המבנה נבנה ללא כל היתרים ועומד נגדו צו פינוי ואיטום שלא בוצע בשל לחץ פוליטי מצד ראש העיר ירושלים, ניר ברקת. סאגת בית יהונתן, מערך הקשרים הסבוך שבין מוחמד ועטרת כהנים והבגידה שחש לאחר שמשפחתו הושלכה מבית יהונתן לרחוב סופרו בהרחבה בכתבה של מירון רפפורט במוסף "הארץ" בשנת 2005. עטרת כהנים בחרה שלא להגיב לכתבה ההיא, למרות שבין היתר נכתב בה כי אנשיה שילמו לו אף על פי שידעו כי ביצע עבירות זיוף, מימנו את הבנייה אף שלא ניתנו לה היתרים ופיתו אותו בין היתר על ידי טיסות לחו"ל ומלונות פאר. 

מ' בבית המשפט המחוזי בירושלים, בספטמבר
אמיל סלמן

בית יהונתן ומבנה סמוך שזכה לכינוי בית הדבש (ע"ש משפחת עסלה שמכרה אותו למוחמד, הצעיר שסייע בקניית בית יהונתן) אוכלסו ב–2004 והיו לבסיס הראשון של אנשי עטרת כהנים בשכונה. שלוש שנים קודם לכן, במהלך מבריק ובאמצעות החלטה טכנית אחת של בית המשפט המחוזי (ראו למטה) הפכו מ' ועטרת כהנים, לבעלים של הקרקע עליה מתגוררים מאות תושבים פלסטינים בשכונה. מ' הפך להיות איש הביצוע של הקדש שהוקם לפני יותר ממאה שנים והוכר כבעל הקרקע. זה היה אות הפתיחה למסע משפטי ארוך שנים לפינויים ולהחלפתם בתושבים יהודים.

במהלך השנים העלו הפלסטינים טענות רבות, משפטיות ומוסריות, נגד הפינוי. למשל על כך שהחוק מאפשר רק ליהודים לדרוש את רכושם שנותר מעבר לגבול ב–1948, אך, הם, שנטשו באותו הזמן בתים ורכוש במערב ירושלים או במקומות אחרים בישראל, אינם מורשים לעשות כן. הועלו גם טענות על אופן שרטוט גבולות החלקה שבבעלות ההקדש וכן על היותם דיירים מוגנים. באופן לא מוסבר, בניגוד לכל שאר הרכוש היהודי שנותר בצד המזרחי ב–1948, ב"כפר התימנים" מעולם לא ביקשו הרשויות – הירדנית או הישראלית – לתפוס חזקה. אבל עטרת כהנים זכתה לשיתוף פעולה מצד האפוטרופוס הכללי ולרוב דחו בתי המשפט את טענות הפלסטינים שנאלצו להתמודד עם צווי פינוי ולצדם חובות עתק בשל ההליכים המשפטיים. 

ואולם כאן לא מסתיים הסיפור: ההליכים המשפטיים אורכים זמן רב, וגם לאחר השגת צווי הפינוי קשה לממשם בשל הצורך במבצע משטרתי גדול ובאישור מהדרג המדיני — אם מסיבות ביטחוניות ואם בשל הרגישות הפוליטית. כאן נכנס לתמונה מ': תפקידו לשכנע את הפלסטינים לפנות את ביתם "בטוב".

מתנחלים נכנסים לבית בלב סילוואן, בחודשים האחרונים

הפלסטינים הראשונים ברשימתו הם בני המשפחות המורחבות מהסמטה הצרה שבין בית יהונתן (הבית הראשון בשכונה שאוכלס על ידי יהודים ב–2004) לבין הבניין הגדול שנתפס בסוף אוגוסט. כולן מצאו את עצמן מתמודדות מול מ' — אם כתובע בתביעה לפנות אותן מבתיהן, אם כרוכש עמוק כיסים שבא להציע להן לפנות את הבית בתמורה לפיצוי נדיב ואם כמי שמאיים עליהן שאם לא יפנו אותו, יהיה לכך מחיר גבוה. לרוב הפעיל מ' את כל שלושת המנופים גם יחד. 

באחרונה רואה מ' ברכה בעמלו. לפני כמה חודשים נכנסו מתנחלים לבית נוסף, לאחר שהדיירים, שהיו גם כך תחת איום פינוי, חתמו על הסכם פינוי מרצון תמורת 3.2 מיליון שקלים; אחר כך נתפס בניין גדול ובו יותר מעשר דירות, לאחר שאחד מבני המשפחה שבבעלותה היה הבניין קיבל לידיו שני מיליון שקלים מההקדש, תמורת הפינוי. עתה, יש לציין, מנהלים יתר בני המשפחה מאבק משפטי בטענה שהבניין כלל לא היה ברשות אותו בן משפחה ולא היתה לו זכות להעבירו ליהודים; ובשבוע שעבר, פונה בית אבו נאב. כל שאר המשפחות נמצאות בקרב מאסף משפטי נגד מ' ושולחיו מעמותת עטרת כהנים. בעתיד מתכוונת העמותה לפעול לפינוי עשרות משפחות נוספות המתגוררות מחוץ לאותה הסמטה אך בשטח שבית המשפט הכיר בו כשטח ההקדש. 

ההצלחה הגדולה ביותר של מ' היתה תפיסת הבניין ובו יותר מעשר דירות (שאת מיקומו המדויק ושם בעליו לא ניתן לפרסם בשל צו איסור הפרסום), המאפשר לעטרת כהנים להכפיל את מספר המשפחות היהודיות המתגוררות בשכונה. באמצע הלילה נכנסו עשרות צעירים יהודים למבנה, לא לפני שדמות מוכרת למדי בסילוואן קיבלה שני מיליון שקלים ומאז לא נראו פניה בכפר ו"הארץ" לא הצליח לאתרה. אבל שני סרטוני וידאו יוצאי דופן שהופצו בכפר ימים ספורים לאחר מכן שופכים אור על מערכת היחסים שבין אנשי עטרת כהנים לבין הפלסטינים במזרח ירושלים. 

שלושה ימים לפני הכניסה לבניין נפגשו בסניף קפה גרג בירושלים מ' וס' — תושב סילוואן וקרוב משפחתו של מוכר המבנה. במהלך הפגישה הצהיר אותו ס', שלא ידע כי הוא מתועד בחשאי, על נכונותו לסייע למ' לרכוש בתים בסילוואן. לפני שנפרדו השניים לדרכם, הכתיב לו פעיל הימין את נוסחו של מעין הסכם בו נכתב כי מ' ישלם לכל מי שיעזור לו "להניף את דגל ישראל מעל בתי המשפחה". 

שבוע חלף, הבית נעזב, המתנחלים נכנסו, אך הפרשה לא הסתיימה. מרכב שחלף בשעות הלילה ברחובות סילוואן הושלכו דיסקים למחשב. מי שפתח את הקובץ שהיה בדיסק גילה סרטון תיעודי: ס' משוחח עם מ' וחותם על ההסכם. אפשר לנסות לנחש את זהות מצלם הסרטון, שכן רואים בו את כפות ידיו של מ', שומעים את קולו אך רואים רק את בן שיחו. בסילוואן גם משוכנעים שמ' עומד מאחורי עריכתו – בתחילתו מופיעות תמונות של הבית ובני משפחה אחרים שכביכול סייעו בתהליך המכירה. יחד עם זאת, הדעות חלוקות לגבי מניעיו של מ' ושותפיו לעסקה בהפצת הסרטון המכפיש. הרוב חושבים שזהו ניסיון, מגושם משהו, לנקות את שמו של המוכר האמיתי. אחרים מעלים שזה ניסיון להסית את דעת הקהל בכפר נגד בני המשפחה שמתנגדים לעסקה. צפו בסרטון הפגישה שהופץ בשכונה:

תושב סילוואן מתועד במצלמה נסתרת חותם על הסכם לסיוע ברכישת בתים

בינתיים נמלט ס' ליריחו שם לטענתו הכו אותו אלמונים בשל הסרטון. בשיחה עם "הארץ" סיפק גם הסבר משלו למה שנראה בו. "הסתכלתי על הצילום", אמר, "זה לא אני, אולי שתיתי משהו". על כל פנים, ימים ספורים לאחר התקרית ביריחו צץ סרטון חדש, הפעם מאת ס', ובו נראתה דמותו של המוכר האמיתי לכאורה, מצולם בסתר אף הוא, סופר חבילות של דולרים.  כך או אחרת הבניין פונה.

באחד הבניינים שפונו בכפר, מתגוררת משפחת אבו סנינה. בני המשפחה מחזיקים הסכם שכירות תקף עד לסוף השנה ומסרבים להתפנות. בלילה בו נכנסו מתנחלים לבניין מגוריהם, נותקו להם המים ונעקרה צלחת הלווין שעל הגג. למחרת הגיע לדירתם מ' עם הצעה מפתה לשישה חודשי שכירות במקום אחר על חשבונו, כדי שיתפנו. "הוא אמר לי 'כמה כסף שאתה רוצה אני יכול לתת לך. אתה גם יכול להוציא את הילדים אחד אחד בלי שאף אחד ירגיש'", מספר ג'וואד אבו סנינה, אבי המשפחה. כשאבו סנינה סירב, הזכיר לו מ' שאין לו מעמד בישראל (הוא תושב השטחים הנשוי לתושבת ירושלים, כמו אלפים רבים בבירה הוא במעמד זמני שיש לחדש מפעם לפעם באישור בית המשפט — נ"ח). כמה ימים אחר כך בא מ' לביקור נוסף בבית אבו סנינה, הפעם מלווה במפקד תחנת משטרת שלם, רפ"ק עופר דרור. "הם ביקשו את תעודת הזהות ואת האישור שיש לי לשבת בירושלים, אחרי שצילמו, אמרו לי שהם יחזרו מחר בבוקר ושאני חייב להביא אישור חדש". למרות הדברים סירב אבו סנינה לכל הצעות הפינוי ונכון להיום עדיין גר בביתו. צפו בסרטון המתעד את בני המשפחה סופרים כסף:

בני משפחה מסילוואן סופרים כסף לאחר שלכאורה מכרו את ביתם

במקום אחר בסמטה, דווקא סימן מ' "וי" נוסף בחודשים האחרונים. בשעת לילה מאוחרת נכנסה במפתיע קבוצה של צעירים יהודים למבנה, שכולל מעט דירות. שכנים שדיברו עם בני המשפחה שהתגוררה בו שמעו מהם כי הם נסעו לחתונה והם מופתעים מכניסת המתנחלים. אבל מסמך שהגיע לידי "הארץ" מספר סיפור שונה. על פי הסכם שנחתם בין נאמני ההקדש, שילמו הנאמנים (כלומר עטרת כהנים) 3.2 מיליון שקלים לבני המשפחה — שהיתה בחובות של מאות אלפי שקלים בשל ההליכים המשפטיים — תמורת הפינוי. סכום זה שולם למרות שהבית כבר בבעלות רשמית של ההקדש והפלסטינים הם בחזקת פולשים. סעיף 9 באותו ההסכם מאפשר לבני המשפחה להמשיך ולטעון בפני שכניהם וקרוביהם כי הם גורשו מביתם. הסעיף קובע כי "הצד השני (בני המשפחה) יוכל להציג בציבור כאילו הפינוי נעשה למורת רוחו ונכפה עליו, אולם הוא מתחייב לא להתנגד באופן אקטיבי לפינוי החלק הצפוני או כל חלק אחר של הנכס".

היעד הבא של עטרת כהנים היה מבנה אסטרטגי בכפר, בו פעל לפני כמאה שנים בית הכנסת של הקהילה התימנית במקום, אך בעשרות השנים האחרונות גרה בו משפחת אבו נאב. כמו לדיירים האחרים שנפתחו נגדם הליכים משפטיים, גם לאבו נאב חוב של מאות אלפי שקלים. לפני כחודשיים הגיעו אנשי הוצאה לפועל לחנות שבבעלות המשפחה בעיר העתיקה והחרימו את כל הסחורה. "ביום שבאו לקחת את הדברים אמרתי להם שאני רוצה לדבר עם האחראי כדי שיתנו לי לעשות תשלומים", סיפר סאברי אבו נאב, "אמרו לי שהוא יתקשר אלי ובאמת התקשר אלי מישהו ואמר לי לבוא לשער יפו. שם הוא ביקש ממני להיכנס לאוטו. הוא אמר לי שהחוב כבר הגיע למיליון שקלים. הוא אמר לי 'בסדר נוריד לך את זה וניתן לך כמה כסף שאתה רוצה אבל תפנה את הבית'". אבו נאב סירב להצעה ויצא מן הרכב. הוא לא ידע את שמו של האיש, אבל לאחר שראה תמונה של מ', אמר כי זה ככל הנראה האדם עמו שוחח. בשבוע שעבר פונתה המשפחה בכוח מביתה, לאחר 67 שנות מגורים בו. 

כאשר סייעו השוטרים למתנחלים להיכנס לבית אבו נאב, שוב נראה במקום מ', ביחד עם רפ"ק דרור. כמו במקרה הקודם, גם הפעם נותרה בתוך המבנה משפחה פלסטינית אחת — משפחתו של ג'וואד אבו נאב. במהלך הפינוי ניסו המתנחלים להיכנס גם לביתם אך נבלמו בזכות התערבות של עורך הדין מוחמד דחלה, שהוכיח לאנשי ההוצאה לפועל כי הבית אמנם חלק מאותו המתחם, אך נמצא בחלקה תכנונית אחרת. בינתיים נאלצים בני המשפחה להיכנס לביתם דרך המתחם של המתנחלים. לדברי השכנים, במהלך הפינוי הציע מ' לאבו נאב סכום של מיליון שקלים אם יעזוב את ביתו, אבו נאב סירב. 

שעות ספורות לאחר הפינוי בשבוע שעבר כבר נתלה דגל ישראל מחלון הבית והמתנחלים החלו בשיפוצו. הקהילה היהודית הקטנה במקום עומדת עתה בפני גידול משמעותי. בסופו של המהלך, אחרי אכלוס המבנים החדשים יחיו בלב סילוואן כ–25 משפחות יהודיות, מוקפות בעשרות אלפי תושבים פלסטינים. כל כניסה ויציאה שלהם מהבית מלווה בשיירה מאובטחת ולא חולף כמעט יום מבלי שהשיירה או הבתים סופגים אבנים או בקבוקי תבערה. 

בצמוד לבית אבו נאב מתגוררות שתי משפחות נוספות: משפחת דוויק ומשפחת רג'אבי, שתיהן מתמודדות עם תביעות פינוי מצד ההקדש. זוהיר רג'אבי, ראש המשפחה, שנחשב גם למעין מוכתר השכונה, מכיר את מ' זה שנים ארוכות ולאורכן קיבל ממנו הצעות נדיבות בנוגע לבית. ב–2004 נפלה משפחת רג'אבי קורבן למעשה נוכלות של איש הקש, מוחמד, שמכר לה את בית השכנים (בית הדבש) באותו זמן שבו מכר את אותו הבית לעטרת כהנים. מ' ניסה אז לפתור את הבעיה. "הוא שאל אותי כמה שילמנו על הבית, אמרתי לו 35 אלף דינר. הוא אמר לי תשים עוד נקודה, קח 350 אלף ותן לי את הבית. אמרתי לו רק בגלל שאתה בבית שלי אני לא זורק אותך". בהמשך קיבל רג'אבי הצעות לעבודה, "הוא אמר לי תעבוד בביטחון" והצעה לדירה בשכונת הר חומה. "הוא אמר לי שאמרו לו שאיתי הכי קשה לו, אז במקום להשאיר אותי אחרון הוא מתחיל איתי ראשון", אומר רג'אבי. בימים אלה מתמודדת המשפחה עם תביעת פינוי שהוגשה נגדה. 

הקלטה שהגיעה לידי "הארץ" מתעדת פנייה של מ' לרג'אבי בה הוא גם מוסר לו תביעה לפינוי הבית וגם מנסה לשכנע אותו ב"טוב": "אתה יודע שאנחנו יודעים להסתדר", אומר מ' ואחר כך נוזף ברג'אבי על המצב הביטחוני המידרדר בשכונה, "המצב לא יכול להימשך ככה. אנחנו רוצים שכנות טובה". אלא שרג'אבי השיב לו: "איזה שכנות טובה כשאתה אומר לי 'יש לי תביעה בשבילך?'". 

הדרך של מ' למעמד "כל יכול" בסילוואן

כדי להבין כיצד הצליח מ' להגיע למעמד ה"כל יכול" ביחס לתושבים הפלסטינים בסילוואן, יש לחזור למסמך של בית הדין השרעי העות'מני משנת 1899. בפני בית הדין הזה נחתם שטר הקמת ההקדש שהוא בעל הקרקע עליה הוקמה שכונת התימנים (הקרקע נרכשה במקום על ידי יהודים מירושלים למען התימנים). על פי שטר ההקדש מי שממנה את נאמניו הם שלושה: "הרב הראשי של העדה היהודית בירושלים", "הרב הראשי של העדה האשכנזית" ו"מנהל בית הספר למלאכה אליאנס". בשנת 2001, 102 שנים אחרי חתימת השטר, פנו אנשי עטרת כהנים לבית המשפט המחוזי בירושלים והציגו מסמכים לפיהם השניים הראשונים — קרי, הרבנים הראשיים לירושלים, שהיו בערוב ימיהם ומתו פחות משנתיים לאחר מכן — לא יכולים ולא מעוניינים למלא את תפקידם בהקדש וכן מסמך ממשרד החינוך שבית הספר אליאנס לא קיים יותר על כן הם הציעו את שירותם כנאמני ההקדש. המדינה, באמצעות האפוטרופוס הכללי, לא התנגדה וכך מונו נציגי העמותה לנאמני ההקדש לצדו של חבר במועצת הרבנות הראשית. באחת, על ידי החלטה טכנית המשתרעת על שני עמודים בלבד הפכו מאות תושבים פלסטינים שמתגוררים בבתיהם עשרות בשנים למי שמתגוררים על שטח שבשליטת אנשי עטרת כהנים. אז החל הקרב המשפטי לפינוי הדיירים מבתיהם.

עטרת כהנים: יש להצדיע לנו על התנהגותנו ההומאנית

עו"ד אברהם משה סגל מסר בתגובה בשם עמותת עטרת כהנים: ראוי שקוראי עיתון 'הארץ' ידעו כי כב' השופט יצחק עמית מבית המשפט העליון נעתר לבקשת מרשיי והוציא מלפניו צו הקובע: 'לאור עמדת היועץ המשפטי לממשלה לפיה חשיפת פרטי המעורבים ברכישה ובמכירה של בתים בסילוואן עלולה לסכן חיים, ניתן בזה צו זמני האוסר על המשיבים ו/או מי מהם, לפרסם בעיתון 'הארץ' ו/או בכל אמצעי מדיה אחר בשליטת המשיבים, פרטים אישיים הנוגעים לאנשים המעורבים בעסקאות עם המבקשים או מי מטעמם בשכונת סילוואן בירושלים, או פרטים שיכולים להביא לידי זיהוי כאמור". משכך לא נוכל להתייחס באופן פרטני לשאלות שהוצגו על ידי העיתון, שאלות שיש בהן להצביע על כוונת העיתון להפר פעם נוספת צו שיצא מלפני בית המשפט העליון.

לאור הצו שניתן על ידי בית המשפט העליון לא ניתן להשיב לשאלות שהופנו אל מרשיי משום שכל שאלה שנשאלה עלולה לחשוף פרטים שחסויים על פי הצו. באופן כללי נאמר כי לאחר מאבק משפטי ממושך, הן בית המשפט המחוזי בירושלים והן בית המשפט העליון, הוציאו את הצדק לאור ופסקו באופן חד משמעי כי מרשיי הם הבעלים הבלעדיים היחידים של נכסי מקרקעין רבים בכפר השילוח בירושלים, אשר היו בבעלות מרשיי עוד מהמאה ה-19, וכי על מי שפלש לנכסי המקרקעין הנ"ל לפנותם ולהשיבם לידי מרשיי. חרף הקביעות החד משמעיות של בתי המשפט השונים ובראשם בית המשפט העליון, מציעים מרשיי לפולשים ולבני משפחותיהם, לפני ולפנים משורת הדין, לפנות את נכסי המקרקעין מרצון תמורת פיצוי כספי. במקום להצדיע למרשיי על התנהגותם ההומנית והאבירית, מנסים גורמים אינטרסנטיים כאלה ואחרים, להטיח האשמות כוזבות כנגד מרשיי ועיתון 'הארץ', לצערנו, נותן לכך יד".

ממשטרת ירושלים נמסר בתגובה: בעניין הפניית כוחות לפינוי בית אבו נאב, "המשטרה הקצתה כוח ליווי לצוות של ההוצאה לפועל. לא היה מדובר בכוח גדול או בפינוי בעייתי". בעניין ההגעה של רפ"ק דרור לביתו של אבו סנינה יחד עם מ': "הקצין לא הגיע ביחד עם מ' למבנה. במשטרה התקבלה תלונה על שוהה בלתי חוקי במבנה והקצין ביקש את מסמכיו והורה לו להסדיר את הארכת השהייה בישראל". 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו