בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות || כלואה במעגל, האשליה הירושלמית מתנפצת שוב ושוב

לשאלה הנצחית אם זו אינתיפאדה אין תשובה חד משמעית, אך מעגל הדמים ימשיך בוודאות. הפלסטינים פיתחו יכולות מופלאות להסתגל לגזרות, נראה שגם אנחנו נצטרך להתרגל

18תגובות
אי־אף־פי

עם צאת החג אתמול התחדשה פעילות הרכבת הקלה בעיר, אבל הרכבות לא השלימו את מסען. הן נעצרו בצומת הגבעה הצרפתית ולא נכנסו לתוך השכונות שועפט ובית חנינא וגם לא לפסגת זאב. ההתפרעויות שהחלו בצהריים ברחוב הראשי ועל פסי הרכבת בשועפט נמשכו לתוך הלילה והמשטרה הורתה לקצר את נסיעת הרכבת מחשש לביטחונה.

בתחילת יולי לפני שנה ושלושה חודשים נחטף סמוך לפסי הרכבת בשועפט הנער מוחמד אבו חדיר ורציחתו באותו לילה הציתה גל אלימות שכמותו לא ידעה ירושלים מאז שנות ה-90. הרכבת הקלה בשועפט הפכה להיות לסמל המיני־אינתיפאדה הירושלמית הזו. התחנות, הפסים ותשתית הרכבת נפלו קורבן לזעמם של הצעירים הפלסטינים. אחד משיאי האירועים היה כאשר הפלסטינים הצליחו לנסר ולהפיל את אחד מעמודי החשמל הענקיים של הרכבת.

אבל שלושה שבועות אחרי פרוץ המהומות הרכבת חזרה לפעול. מפעם לפעם ספגו הקרונות אבנים ותושבי פסגת זאב הדירו את רגליהם מהקרונות, אבל היא המשיכה לנסוע והחיים כאילו שבו למסלולם. עד אתמול.

וזו לא נקודת הדמיון היחידה לאירועי השנה שעברה. גם את המחזה שבו מאות צעירים יהודים רצים ריצת אמוק ברחובות וצורחים "מוות לערבים", בתגובה לפיגוע, כבר ראינו בקיץ הקודם. גם את עשרות הפלסטינים רעולי הפנים המיידים אבנים ובקבוקי תבערה, בלוני התצפית המשטרתיים המרחפים מעל, הסירנות שחוצות את העיר הלוך ושוב, המשא ומתן המורבידי על שחרור גופת מחבלים מחשש שהלווייתו תצית גל אלימות נוסף, התקיפות נגד בתי מתנחלים בשכונות הפלסטיניות ונגד כלי רכב של יהודים בצירים הסמוכים לשכונות הפלסטיניות. ירושלים של הימים האחרונים היא שידור חוזר.

אי־אף־פי

אבל אפילו באירועי המיני־אינתיפאדה של 2014 לא ראינו את המחזה של סגירת העיר העתיקה בפני הציבור הערבי. ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, הצדיק את המהלך ואמר שגם בימי החג המוסלמי נסגרו רחובות ליהודים. אבל ההשוואה הזו קלושה. המשטרה לא סגרה רחוב — היא סגרה את העיר העתיקה כולה, במידה רבה מרכז העצבים העסקי והתרבותי של מזרח ירושלים. ניתן להשוות זאת לסגירת משולש הרחובות יפו, בן יהודה, קינג ג'ורג' במערב העיר. אבל חמור מכך, המיון על פי חזותם של בני אדם במחסומים בשערי העיר העתיקה הוא מראה מטריד מאוד והוא גם הוכחה מכאיבה לכל מי שמבקש להוכיח שירושלים היא עיר נורמלית שזו אשליה.

ירושלים מתעתעת. אתמול אחר הצהריים שוב אפשר היה לתת לאשליה לפרוח. באופן ישראלי טיפוסי הסגר שהוכרז ל-48 שעות על העיר העתיקה התחיל להתרופף אחרי קצת יותר מ-24 שעות. בשערים המערביים — שער יפו והשער החדש — כבר ניתן היה להיכנס כמעט בחופשיות. בשער שכם הן נמשכו כרגיל. חלק מהעסקים ברובע המוסלמי פתחו את שעריהם, הרובע הנוצרי חזר לשגרה. תיירים רבים הציפו את העיר העתיקה ומוכרי המזכרות שבו לחייך. הפלסטינים, כמו עם אחר במקום אחר, פיתחו יכולות מופלאות להסתגל לגזרות המונחתות עליהם. השמועה על השערים הפתוחים עשתה לה כנפיים והשגרה החלה לחזור לעיר העתיקה. "האופטימיות מלווה אותנו מהיום שנולדנו ועד שנמות", אומר איהאב ברקת, בעל בית הקפה עם השם האופטימי "עיר השלום", השוכן ברחוב הגיא, לא הרחק ממקום הפיגוע בו נרצחו נחמיה לביא ואהרן בנט. "צריך רק קצת אמונה".

אבל בשעות שאחר כך שוב שקעה העיר לאלימות — בבית חנינא נורה פלסטיני בחזהו ונפצע קשה, בפסגת זאב נפצע יהודי קל מידויי אבן, באבו תור פרצה דליקה כתוצאה מבקבוק תבערה, בעיסוויה התחדשו ההפגנות האלימות ביתר שאת. והרכבת הקלה נעצרה בגבעה הצרפתית. מעגל.

לשאלה הנצחית אם זו אינתיפאדה אין תשובה חד־משמעית. אבל המעגל, כמעט ללא שום ספק, ימשיך ויסתובב. גם אם יהיו תקופות של רגיעה, גם אם הסוחרים יפתחו והקונים יקנו, האלימות בירושלים לא תשכך, המפגעים הבודדים לא יניחו את נשקם, גם לא מיידי האבנים. כמו הפלסטינים, נצטרך להתרגל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו