בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

בלאק פריידי באתר - מינוי ב-35% הנחה ושלושה חודשים חינם לאתר TheMarker  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

חלקו של אשכנזי בפרשת הרפז: לא פלילי, אך עדיין פסול

החלטת וינשטיין מכשירה לכאורה את כניסת הרמטכ"ל לשעבר לפוליטיקה. אך לעובדה שאישיות ציבורית יוצאת חבולה מדו"ח של היועץ המשפטי לממשלה - יש משקל לא מבוטל

33תגובות
אשכנזי ובניהו, ב-2010
תומר אפלבאום

ההחלטה המנומקת והמפורטת של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין בדבר סגירת התיק נגד הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי ושורת חשודים נוספים בפרשת מסמך הרפז, אמורה לכאורה לסתום את הגולל על הפרשה כולה. לאורך 116 עמודים, רוויי התפלפלויות משפטיות, וינשטיין כמעט יוצא מגדרו כדי לשחרר את אשכנזי ואנשיו מן ההליך הפלילי. אבל בה בעת, הוא גם מותח ביקורת קשה על התנהלותו בשורת היבטים הקשורים בפרשה.

חרף פרסום חוות הדעת של היועץ, ייתכן שטרם הגענו לתחנה הסופית. וינשטיין מתכוון להגיש כתב אישום אחד ויחיד בפרשה, נגד האיש שחולל אותה, סגן־אלוף (מיל') בועז הרפז, מקורבו של אשכנזי שהודה בזיוף המסמך. היועץ מתאר את הרפז כשקרן ורמאי. בקרוב, אחרי עיכוב של חמש שנים וחצי, הוא צפוי לקיים לו שימוע. אם לא תושג בין הצדדים עסקת טיעון, קיימת עדיין אפשרות שהרפז, שכבר תקף בחריפות את מסקנות וינשטיין, ינסה להציג מידע חדש במשפטו, ובכך להחזיר את הפרשה לסיבוב נוסף בכותרות.

היועץ מנתח את החשדות שנבדקו בפרשה נגד אשכנזי ואנשיו, ופעם אחר פעם דוחה את המלצות המשטרה להגיש בעקבותיהם כתב אישום. בחלק מהמקרים הוא דוחה את ההמלצות בטיעון של היעדר ראיות מספיקות ובמקרים אחרים בנימוק של היעדר אשמה. תככים פוליטיים לחוד ומעשים פליליים לחוד, טוען וינשטיין. הוא מקבל את הסברי החשודים, לעתים ממש נאחז בהם - ובה בעת תוקף את הרפז שלא סיפק לו מידע התומך את הטענות שהציג.

וינשטיין שולל את קיומה של תוכנית פעולה כוללת שהוביל אשכנזי נגד שר הביטחון אז, אהוד ברק, ולסיכול מינויו של האלוף יואב גלנט ליורשו כרמטכ"ל. פוטש, הוא קובע, לא היה שם. איסוף מידע על ברק ואחרים כן היה, אך פעולה זו כשלעצמה אינה מגיעה לכדי עבירה פלילית. אולם כמעט באותה נשימה הוא נותן תוקף לשורת קביעות חמורות בדו"ח המבקר באשר לרמטכ"ל לשעבר (ובעצם מחבר בכך דו"ח ציבורי שני, שמידת הצורך בו אינה ברורה). בפעילות אשכנזי ואנשיו רואה היועץ התנהגות פסולה, שיש בה חומרה מיוחדת עקב כפיפותם כאנשי צבא לדרג המדיני.

במקרה אחד הוא אפילו הולך צעד אחד רחוק יותר מהמבקר הקודם, מיכה לינדנשטראוס. וינשטיין מגיע למסקנה שהכמות העצומה של שיחות מוקלטות שנסרקה בלשכת הרמטכ"ל מעלה סימנים של מעורבות אקטיבית של אשכנזי, ולא רק מודעות פסיבית למעשי עוזריו, כפי שעלתה מדו"ח המבקר. "לעבוד, לאסוף מה שצריך לאסוף, כדי שתהיה תחמושת", נשמע אשכנזי אומר באחת מההקלטות שנחשפו רק בסיבוב הנוכחי, בשיחה עם חברו. אבל וינשטיין לא קושר בין האמירה הזו לפעילות של אנשי הרמטכ"ל נגד ברק - וממילא, הדו"ח החדש דל ביותר בגילויים חדשים בהשוואה לדו"ח המבקר.

היועץ קובע כמה פעמים כי נחשפה התנהגות שאינה הולמת קצינים בכירים בצה"ל. הוא דן בהרחבה בשיחת תיאום בת 17 דקות שנעשתה בין אשכנזי להרפז יומיים לאחר פרסום המסמך המזויף בערוץ 2, מתאר את קיומן של שלל נסיבות מחשידות באשר לשיחה, אך מסכם כי אין די ראיות להגשת כתב אישום נגד הרמטכ"ל בגין שיבוש מהלכי משפט.

הדו"ח מקדיש עמודים רבים לטענות שעלו בדבר הדלפת מידע מסווג בשיחות הרמטכ"ל עם עיתונאים ועם שר באחת הממשלות הקודמות. היועץ רומז שאשכנזי לא אמר אמת בעניין זה בחקירתו (הוא טען שכאשר דן במבצע צפוי של זרוע ביטחונית אחרת, לא ידע שהמבצע כבר נמצא בהכנות, אך החקירה העלתה שהיה שותף בתמונה המבצעית). הוא גם דוחה את גרסת אשכנזי שלפיה כרמטכ"ל בידיו הסמכות להחליט לשחרר לעיתונאים מידע חשאי וכותב כי רק היעדר נורמות והיעדר אכיפה בתחום הזה גרמו לו שלא להעמיד את אשכנזי לדין בהסתעפות זו של הפרשה. זו עמדה שנראית הגיונית, במיוחד על רקע הימנעותו של וינשטיין מחקירת הדלפת המצגת הסודית מדיוני הקבינט בזמן המלחמה בעזה לפני כשנה וחצי והחלטתו שלא לפעול נגד ברק, שחשף בזכרונותיו פרטים סודיים מהמחלוקת סביב התקיפה באיראן.

המבחן המשפטי לעומת המבחן הנורמטיבי

סגירת התיק היתה צפויה זה חודשים ארוכים, כפי שעלה מדברי וינשטיין עצמו בתדרוכים לעיתונאים. החקירה המשטרתית השנייה בפרשה נולדה ממילא בלידת עכוז. המשטרה והפרקליטות סגרו את החקירה הראשונה סביב מסמך הרפז במהירות הבזק תוך שבועות ספורים אי שם באוגוסט 2010.

וינשטיין אולץ לפתוח את התיק לחקירה מחודשת כעבור שלוש שנים, לאחר שהפרקליט הצבאי הראשי אז, דני עפרוני, שהמשיך להאזין להקלטות שנחשפו מלשכת הרמטכ"ל, מצא בהן לטעמו חשדות למעשים פליליים נוספים.

ברק ווינשטיין. ניקוי השולחן הופך לטיהור בפועל
תומר אפלבאום

המשטרה, כמנהגה בקודש, המליצה להעמיד לדין את החבורה כולה - הרמטכ"ל לשעבר, דוברו, עוזרו ואפילו הפצ"ר לשעבר, האלוף (מיל') אביחי מנדלבליט, חלקם על היבטים זניחים למדי של הפרשה. התיק נגד מנדלבליט נסגר עוד קודם לכן, לקראת מינויו ליורשו של וינשטיין (מינוי שלא היה לרוחו של היועץ הנוכחי). כעת, באה סגירת התיק נגד אשכנזי ובעקבותיו גם נגד אנשיו, תא"ל (מיל') אבי בניהו ואל"מ (מיל') ארז וינר.

נדמה שעכשיו יקרה מה שמתרחש בדרך כלל, כשמחליפים את המבחן הנורמטיבי במבחן המשפטי. השאלה היחידה הופכת להיות: האם יש או אין כתב אישום - והחשודים ינשמו לרווחה עם סגירת התיק. הטענות הערכיות יישכחו במהירות ורובו המכריע של הציבור יקווה שלא לשמוע יותר דבר וחצי דבר על הפרשה הסבוכה, שממילא לא מצא בה את ידיו ואת רגליו.

אשכנזי מקבל בכך מהיועץ מעין חותמת כשרות דה פאקטו ומיד הופך בעיני רבים לאלטרנטיבה שלטונית, לנוכח התפקוד הבעייתי של ההנהגה הנוכחית. אך יש משהו סמלי בכך שהתיק הזה הוא האחרון הזוכה לטיפולו של וינשטיין, לצד היד הרכה שהפגין בטיפול בפרשות השונות הקשורות בראש הממשלה בנימין נתניהו. ניקוי השולחן הופך לטיהור בפועל. ישנה סכנה בדיון מנקודת המבט הפלילית בלבד. בחברה בעלת קוד מוסרי ברור יותר, לעובדה שאישיות ציבורית יוצאת חבולה מדו"ח של היועץ אמור להיות משקל לא מבוטל. בשורה התחתונה, מה שווינשטיין מתאר אינו פלילי (ואפשר להשתתף בשמחתם של החשודים על סיום ההליכים נגדם), אבל רחוק מלהיות ראוי לפטור מוסרי.

השר ברק, כפי שנכתב כאן לאורך השנים, היה שותף מלא לקלקול ביחסים עם הרמטכ"ל. ברק ראה באשכנזי סיכון פוליטי והשניים הסתכסכו עד מהרה. לזכות אשכנזי עומדות גם כיום הזהירות והאחריות שגילה בהפעלת הכוח, לצד מהלכי השיקום שעשה כשהוזעק לחלץ את צה"ל מהבור שבו היה תקוע לאחר מלחמת לבנון השנייה. אבל גם בסגירת התיק אין לשכוח שמשהו יסודי השתבש אצל הרמטכ"ל, כשהתעלם מכפיפותו של הדרג הצבאי למדיני.

יורשו של אשכנזי, בני גנץ, תיאר בזמנו את הפרשה כפגר מסריח. זו אבחנה העומדת בעינה גם כעת. בשנתו האחרונה של אשכנזי בתפקיד, בצל הפרשה, השתררה אווירה רעה במטכ"ל. בכל שלטו חתרנות וחשדנות, תוך סכסוך מכוון בין מועמדים לירושה. אשכנזי, תחת תחושה של מתקפה מתוכננת מצד ברק ואנשיו, הכניס לחוג הפנימי שלו חתרן בלתי נלאה כהרפז, קנה את הסחורה המפוקפקת שקיבל ממנו בלי עוררין, לא מנע (לכל הפחות) את איסוף המידע על השר ורעייתו בידי אנשיו ונמנע מלומר את האמת לפורום מטכ"ל כשהפרשה התפוצצה. עד היום לא סיפק הסבר ארוך ומפורט לציבור על מעשיו באותה תקופה.

אם יש נקודת אור בפרשה העגומה הזו, היא קיימת בהתנהלותם המשופרת של שני הרמטכ"לים הבאים, גנץ וגדי איזנקוט (גנץ אפילו שירת שנתיים תחת אותו שר ביטחון). לפתע, נעלמו מן האופק הקרבות הבוטים בלשכות וכבר לא נשמעו יועצים ועוזרים העוסקים באופן פעיל בעתידו הפוליטי של מפקדם במדים. קשה לדמיין את איזנקוט קושר היום בריתות פוליטיות מאחורי הקלעים או מגיע בכלל לעימות בעוצמה דומה עם השר משה יעלון.

אחדים מתומכי אשכנזי בתקשורת (נדמה שאפילו אריאל שרון ואהוד אולמרט, בימיהם הגדולים, לא החזיקו חסידות כה גדולה) פצחו היום בשירה הנלהבת "הוא זכאי". גם הדו"ח הביקורתי של וינשטיין לא יעמוד כנראה בדרכו של הרמטכ"ל לשעבר אל הפוליטיקה. בנסיבות שבהן אריה דרעי רשאי לשוב ולכהן כשר הפנים, בוודאי שאין מכשול בפני כניסת אשכנזי - שסך מעשי הזכות שלו בשירות המדינה גבוה לאין שיעור משל דרעי והתיק נגדו נסגר בלא כתב אישום - לזירה הפוליטית.

ובכל זאת, נדמה שמוטב לשמאל להנמיך במקצת את רף הציפיות שלו מהמושיע החדש. ראשית, משום שצל פרשת הרפז עדיין ירחף מעליו, בלי קשר למאמץ שיובילו כעת תומכי נתניהו לסיכולו הפוליטי. ושנית, משום שלאורך הקריירה הצבאית שלו לא הוכיח אשכנזי עור עבה במיוחד. למי שנעלב מכל עקיצה בעיתונות וירד לחיי קציניו בכל פעם שסבר כי הוא מזהה רבע הדלפה לתקשורת, צפויה צלילה לא קלה אל הבריכה הפוליטית. שם, כבר לא יזכה כנראה באותה מידה של אהדה אוטומטית שקיבל מתוקף תפקידו כרמטכ"ל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו