שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
עופר אדרת
עופר אדרת
טנקים סורים שנפגעו במלחמה ברמת הגולן
טנקים סורים שנפגעו במלחמת יום הכיפורים ברמת הגולןצילום: רומן פריסטר
עופר אדרת
עופר אדרת

קצינים בכירים במילואים, טוענים כי סיפור הגבורה של "כוח צביקה", לפיו הקצין צביקה גרינגולד השמיד לבדו עשרות טנקים סורים ביום הראשון למלחמת יום הכיפורים, אינו נכון, ופוברק אחרי המלחמה. 

בכתבה ששודרה אתמול (שישי) בחדשות ערוץ 2, אמר תא"ל במיל' יאיר נפשי, שפיקד אחרי המלחמה על חטיבה 188 בה שירת צביקה גרינגולד, כי בדה את הסיפור כדי להעלות את המורל של היחידה, אשר איבדה רבים מלוחמיה במלחמה. "זה לא אמיתי, את הסיפור של כוח צביקה תפרנו בגלל שרצינו לבנות את החטיבה מחדש אחרי המלחמה", אמר לכתב ערוץ 2 עמרי קרונלנד. "היה צריך לבנות את החטיבה מכלום. מה רצית? היה צריך איזה סיפור", הוסיף. 

הסיפור על "כוח צביקה" הוא אחד מסיפורי הגבורה המפורסמים ביותר בתולדות צה"ל. ברבות השנים הפך לסמל לגבורה וללוחמה עיקשת, נועזת וקשה. גרינגולד הרצה עליו בפני חיילים ותוכנו סופר שוב ושוב בכלי התקשורת, גם על ידו. עם זאת, סדקים ראשונים בסיפורו הזה התגלו כבר עשור לאחר המלחמה וב-1984 הוא אף הוצא לזמן קצר מלימודי המורשת בצה"ל.

במרכז הסיפור דמותו של סרן צביקה גרינגולד, בן 21 מקיבוץ לוחמי הגטאות, אשר ב-6 באוקטובר 1973, יום פרוץ המלחמה, התייצב ברמת הגולן, ויצא עם שלושה טנקים בניסיון לבלום את התקדמות השריון הסורי לעבר צומת "נפח" ברמת הגולן. שני טנקים אבדו בקרב והוא נותר לבדו לבלום במשך שעות את התקדמות הסורים. 

גרינגולד, ב-2008
גרינגולד, ב-2008צילום: לימור אדרי

באתר "יד לשיריון" מתואר סיפור הגבורה שלו במילים הבאות: "כשנשאר לבד החליט צביקה לרדת מהדרך ולטפס על גבעה סמוכה. כשהגיע לראשה גילה שלושה טנקים סורים באורות מלאים וחיסל אותם בזה אחר זה, בטרם יבחינו בבדידותו. אחר-כך דילג לעמדה חדשה. כעבור כחצי שעה נראה לפתע טור סורי ארוך ובו כשלושים טנקים ומשאיות. צביקה חיכה בסבלנות עד שיגיעו לטווח פגיעה בטוחה. הטנק הראשון חוסל ממרחק של כ-20 מטר. מיד לאחריו שינה צביקה עמדה, ירה לעבר טנק נוסף וחוזר חלילה. לאחר שחיסל כך כעשרה טנקים חשדו כנראה הסורים כי לפניהם כוח גדול והם מיהרו להסתלק מהשטח".

בהמשך נפצע גרינגולד ופונה לבית חולים, אך לאחר שבוע שב להילחם. לימים קיבל על כך את אות הגבורה. 

אלא שכעת, 43 שנים אחרי המלחמה, טוענים שניים מחבריו ליחידה, כי הסיפור הומצא, ומסבירים כיצד. בראיון לערוץ 2 אמר אל"מ במיל' אמנון שרון, שלחם לצד צביקה במהלך הקרבות ונפל בשבי הסורי: "ביום כיפור האחרון צפיתי בטלוויזיה וראיתי כל מיני כתבות וחזרו על כל הסיפורים של צביקה. זה קומם אותי. הציבור חייב לדעת את האמת.  לכן אני לא יכול לשתוק יותר. אסור שיתחנכו על הסיפור הזה". 

לדברי שרון, במהלך הלחימה, כשפגש את צביקה בשטח, לא הוזכר כלל סיפור הגבורה שלימים הפך למיתוס. "חד משמעית, בשום פנים ואופן, לא יכול להיות. כשהוא חובר אליי, הוא לא מזכיר שהיו פה טנקים סוריים, שהיתה מלחמה, שהיה קרב. לא היה זכר או סימן לטנק בודד אחד. אני לא מדבר על עשרה, 20, 30, 50 - אחד. לא היה סימן", אמר. 

איך בכל זאת נוצר המיתוס על הקצין שבלם בגפו את התקדמות הצבא הסורי והשמיד עשרות טנקים של צבא האויב? בערוץ 2 נטען, כי נפשי, שהיה מג"ד ולימים מפקד חטיבה 188, יזם את בניית המיתוס אחרי המלחמה, כדי לשקם את החטיבה הפצועה, שאיבדה 112 לוחמים. לפי הפרסום, הוא שלח את כתב "במחנה", רנן שור, לראיין את צביקה לשם מטרה זו. 

בנובמבר 1973 פורסמה הכתבה שהפכה אותו למיתוס, תחת הכותרת: "60:0 לטובת צביקה", כמספר הטנקים שהשמיד כביכול. "כוח צביקה לא היה אלא טנק יחיד, שהדף לבדו התקפיות שיריון סוריות", נכתב בכתבה. "צביקה היפנט אותי. סטורי-טלר", אמר שור בראיון לערוץ 2, כשנזכר בראיון.

אמנון שרון, שהיה אז בשבי הסורי, שמע על הסיפור כבר אז, לדבריו. "אני שוכב בצינוק בסוריה ופתאום שומע כל מיני שמועות ובעיתונים מופיע, 60:0, השמיד טנקים, נלחם, הציל את כל רמת הגולן, ומזל שהוא היה שם. סיפורי גבורה מפה ועד הודעה חדשה. אמרתי - 'איך לא ראיתי את זה'?", אמר לערוץ 2. אחרי שהשתחרר מהשבי נפגש לדבריו עם גרינגולד. "הוא סיפר לי בדיוק את כל הסיפור הזה, איך זה נוצר", אמר.

כשנשאל אם אין ממש בפרסומים השונים, לפיהם צביקה השמיד 60 טנקים סורים בעצמו, אמר נפשי לערוץ 2: "לא היה ולא נברא. בטנק יש 71 פגזים, איך הוא השמיד 60 טנקים?". 

גרינגולד עצמו לא נקב בראיונות שהעניק במרוצת השנים במספר הטנקים המדויק שהשמיד. באחד מהם אף אמר כי הפרסומים בנושא מוגזמים, אך לא חזר בו מהסיפור על כך שהשמיד לבדו כמות רבה של טנקים סורים. כך, בראיון ל"מעריב" ב-1975 אמר: "הדלקנו כמה וכמה טנקים סוריים, לא ספרתי כמה. אני זוכר היטב את הטנק הראשון שהדלקתי. אני זוכר עוד חמישה נוספים, לא לפי סדר כרונולוגי. השאר די מבולבל. שמעתי כי במקום כלשהו כתבו שהורדנו שם משהו כמו חמישים טנקים סוריים. אני חושב שזה די מוגזם. במקום אחר קבעו שהשמדנו שם 25 טנקים. אני מתאר לעצמי שזה קרוב יותר למציאות, אבל אני לא מוכן להישבע על אף מספר".

בראיון מאוחר יותר, שפורסם באתר "יד לשיריון", הוא מצוטט כאומר: "להגיד לך כי השמדתי 10 או 20 טנקים או מספר אחר אינני יודע...בוודאות בתוך מחנה נפח, בהסתערות אחר כך, פגעתי בשלושה או ארבעה טנקים לפחות, ובוודאות במשך היום, בקרב שריון בשריון שבו השתתפתי השגתי משהו כמו עשר מטרות". 

פקפוק בסיפור הגבורה הזה נשמע כבר עשור לאחר המלחמה. ב-1984 דווח בתקשורת, כי קצין החינוך הראשי של צה"ל הורה לבדוק את הסיפור בעקבות השגות, לפיהן הסיפור מבוסס על גוזמה. אחד הקצינים שעמדו מאחורי אותן השגות היה אותו אל"מ שרון, שהתראיין כעת שוב בנושא לערוץ 2. השני היה עוזי מור.

ב"מעריב" דווח אז, כי סיפור הגבורה "הוצא ממערך מורשת הקרב על לבדיקתו מחדש". ואולם בהמשך דובר צה"ל הודיע, כי ועדת הצל"שים שהעניקה לגרינגולד את עיטור הגבורה, "עשתה עבודתה נאמנה ואין למצוא סיבה לקעקע את מאמציה".

גרינגולד אמר אז: "מנסים לקעקע ולהכפיש סיפור גבורה שעליו התחנכו דורות של לוחמים". בהתייחסו לשרון, אמר אז כי הוא "סובל מתסכול אישי כבד", וכי המעורבות שלו במלחמה "היתה קצרה וטרגית".

גרינגולד לא הגיב לפרסום בערוץ 2 ולעדויות החדשות שהוצגו בו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ