בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

שאגת אזריה: היוצרות התהפכו, והצבא נזעק להגן על הדמוקרטיה

ההכרעה במשפט אזריה חוקית, מוסרית, הגיונית ותכליתית, כולן כאחת. על המשפט לשמש מערך שיעור לטירונים ופרק ריענון באימון לקראת תעסוקה בשטחים

9תגובות
הפגנה למען אלאור אזריה מחוץ לבית הדין הצבאי בקריה, היום
Oded Balilty/אי־פי

בתוהו ובוהו שעל פני התהום הישראלית, חסרה עכשיו רק שיחת טלפון של צ׳רלי אזריה עם בני משפחתו של בנימין נתניהו, כדי לנחם אותם על ההסתבכות המשפטית של ראש הממשלה ולהבטיח להם שייעשה איתו צדק.

זה מופרך פחות ממה שזה נשמע: ההפגנה בעד אלאור אזריה התקיימה לא רק בסמוך לבית הדין הצבאי בקריה, אלא גם מול בניין משרדי הממשלה בקרן הרחובות בגין וקפלן. אתמול, בקומת משרד המשפטים, שם נוהגים היועצים המשפטיים לממשלה לקיים בימי שלישי את פגישות שפלת החוף שלהם, נועדו במשרדו התל אביבי של היועץ אביחי מנדלבליט בכירי הפרקליטות והמשטרה, לניתוח תוצרי חקירתו הראשונה של נתניהו ולגיבוש הנחיות לקראת החקירה השנייה, מחרתיים.

אוהדי נתניהו ואזריה, כמעט חד הם. חכמת ההמון? נהמת האספסוף. משרבבי דמגוגיה פוליטית לכל תחום; מזהמי כל הליך. בהיפוך היוצרות, הצבא הוא שנזעק להגן על הדמוקרטיה. כך הרמטכ״ל גדי אייזנקוט וכך אם בית הדין, אל"מ מאיה הלר, בדברים חדים ומפורשים בסיום הכרעת דינו של אזריה.

ערב הכרעה נפיצה עוד יותר, במשפטו של אריה דרעי, פנו מטעמו של ראש ההרכב בבית המשפט המחוזי בירושלים, יעקב צמח, למפקד המשטרה במקום ברונו שטיין. לדעת השופט צמח, נאמר לשטיין, כדאי שמחר יוקף בית המשפט במשמר נאות של שוטרים. לא נדרשה פרשנות: זיכוי עשוי לגרור לכל היותר התעלפויות אושר.

תומכי דרעי הקימו מול כלאו את מיצג "שאגת אריה". תומכי אזריה, שלקראת הרשעתו הציבה לצדם משטרת מחוז תל אביב מאות שוטרים, עוד יושיבו אותו – כמו את דרעי לאחר שיחרורו – בכנסת. הכללתו במקום בטוח באחת מרשימות הימין הדתי, בבחירות המתקרבות, תהיה הדרך הקצרה ביותר להוצאתו לחופשי ולגריפת קולות הליכוד וימינה ממנו. מה שהתחיל כהמשך "המשפחה הלוחמת" יגלוש לעבר לה פמיליה.

בין עמונה ואלאור עזריה // ליברמן מתגייס להגן על הצבא - ומתעלם מחלקו בליבוי המתח בפרשת אזריה // להרשיע ולחון את אלאור אזריה // חייבים לדבר על משפט אזריה // מבחינת נתניהו, הוריו של אזריה שכלו את בנם בקרב מול השמאל הבוגדני // לא תרצח (גם שבויים) // תחקיר "עובדה" על אלאור אזריה חשף את ערוותו של איזנקוט // הרמטכ"ל לדוכן העדים במשפט אזריה //בהעדר אתוס // העדות המסוכנת של עוזי דיין // מבחן אזריה // נאום אלאור אזריה// ישוחרר אלאור אזריה // מבחן אזריה: מה קרה לחיילים שהואשמו בהריגה בשנים האחרונות? // חוסר הטיפול במחבל הפצוע בחברון: כל הזוויות, כל הסיבות

בשיטת המשפט שלה ניצלה ישראל מסכנת המושבעים, שהיו הופכים כאן לחסידים מושבעים של אחד הצדדים, לרוב צד מסוים מאוד. השופטים המקצועיים בבית הדין הצבאי לא נסחפו לתקינות פוליטית. מאיה הלר, מסתבר, אינה שארת בשר של ג׳וזף הלר: אזריה אינו, בעיניה, קורבן של מלכוד כלשהו, כי אם הוא בסדר, גם באותו אירוע בחברון, הרי ששרשרת הפיקוד כולה אינה בסדר. הלר ושני עמיתיה לא חתרו למכנה משותף רחב ודליל של גם וגם, קר וחם, ממוצע בין הריגה עבריינית לגבורה קרבית. הם חתכו את הפקעת באומץ.

לפרקליט הצבאי הראשי, תא"ל שרון אפק, זימנה השנה הראשונה לכהונתו שני תיקים רגישים – אופק בוכריס ואלאור אזריה. משניהם נחלץ בשלום, אולי מפני ששניים מחבריו ללימודי המשפטים ולשירות בפרקליטות הצבאית בשנות ה-90׳ גויסו למילואים. רועי בלכר ייצג (יחד עם עודד סבוראי וז׳ק חן) את בוכריס, בפרשה שהסתיימה בהסדר טיעון. נדב וייסמן ניהל בהצלחה את התביעה בתיק אזריה, מול הקו השגוי (קו אחד? רב־קו) של ההגנה, לרוחב כל החזית שהלכה ותפחה. כשלון באחד משני התיקים היה מעיב על יתרת כהונתו של אפק.

ההכרעה במשפט אזריה חוקית, מוסרית, הגיונית ותכליתית, כולן כאחת. לא רק מפני שארגון צבאי ובמיוחד כוח קרבי אינם יכולים להתקיים ללא משמעת בתחום הגורלי מכולם, שימוש בנשק והוראות פתיחה באש, אלא גם כי שום ישראלי אינו רוצה לראות שוב, בשטח אויב, זוועות של חיילים או כפריים העושים שפטים בטייס חיל האוויר שצנח ממטוסו לאחר הפצצה ומתרצים את הפשע בסלחנות צה״ל כלפי לוחמיו שהרגו שבויים. יחי ההבדל, אבל בעיקר יחי הטייס.

פעמים רבות מדי בעבר טיאטא צה״ל רצח שבויים ואזרחים – רצח, לא הריגה, לא התנהגות שאינה הולמת. על פשע הרצח נוסף חטא השתיקה, כך שהדורות הבאים של נוער מגוייס הגיעו ליחידותיהם בלי ללמוד ולהפנים מה לא לעשות. משפט אזריה צריך לשמש מערך שיעור לטירונים ופרק ריענון באימון לקראת תעסוקה בשטחים.

לפני שני עשורים נכשלו פיקוד הצפון ודובר צה״ל באירוע מביך, ולא רק מצער – התכחשות לווידוא הריגה ברב־סרן כיוואן חאמד. הרמטכ״ל דאז, אמנון ליפקין־שחק, הורה ליחידות, ובמיוחד לצוערים ולמפקדים, להשתלם ביחסי צבא־עיתונות, כדי להימנע מתקלות דומות.

הפעם, למרות הסרטון שהצית את ההתעניינות הציבורית (צה"ל נדרך עוד לפני שהצילומים התגלו), העניין המרכזי אינו תקשורתי, אבל בשולי הדברים דומה שבעידן האינטונות (אתרי האינטרנט, הכמו־עיתונאים) והטוויטונות (עיתונות הציוצים), המייצאות בו ברגע את הנעשה באולם המשפט, אין עוד טעם בסגירת הדלתיים מפני שידורים ישירים. העדים הבאים, בזמן ההליכים, מתעדכנים בקריאה או בשמיעת הדיווחים המגולגלים החוצה כמסירות בכדורגל; והקהל הצמא להכרעת הדין יכול לקבל את ההלר שלו במישרין ממאיה. פער התיווך מיותר.

מערכת המשפט האזרחית שמרנית. יבוא צה"ל וישמש חלוץ, אולי בהליכים הבאים – הטיעונים לעונש והערעור – בתיק אזריה. ואשר להטמעת הלקחים המהותיים, ליבת הפרשה, זאת יכולה להיות אחת ממשימותיו הראשונות של הטרי באלופי המטכ״ל, מוטי אלמוז, בתפקידו הכפול כראש אכ״א – הממונה גם על חיל החינוך – וכדובר צה״ל; ואפשר שראוי לשקול גם לשתף במסע זה את החייל אזריה, אם יחזור בו מהכיוון הפסול של הגנתו המשפטית עד כה ויבקש לסייע לצה״ל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו