בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המשטרה גילתה שכספי ציבור שגייס אריאל הוזרמו לחברה פרטית בגדה - והשר לא נחקר

בחקירת פרשת ישראל ביתנו גילתה המשטרה שאורי אריאל העביר כספים למחיקת חובות של החברה לפיתוח השומרון. 2.4 מיליון שקלים מתוכם הגיעו לחברה הפרטית, אך אריאל לא נחקר

103תגובות
אורי אריאל בישיבת סיעת הבית היהודי, בנובמבר
אמיל סלמן

את הפרשה הסבוכה הזו עדיף להתחיל מהשורה התחתונה: 2.4 מיליון שקלים מכספי משלם המסים עשו דרכם לזרוע הביצועית של תנועת אמנה המקדמת בנייה בהתנחלויות. אותה זרוע היא חברה בת פרטית, שענייניה הפיננסיים חסויים ושאינה חייבת בדיווח. התחקות אחר התגלגלות פרשה זו מגלה כיצד הגיעו מיליונים מאורי אריאל, אז חבר אופוזיציה לוחמני והיום שר החקלאות, לחברת המתנחלים; שופכת אור על השחקנים המרכזיים ומניעיהם; ומעלה שורה של שאלות על התנהלות המשטרה, שהמידע והמסמכים הגיעו אליה במסגרת חקירת השחיתות בישראל ביתנו — אך אפילו לא זימנה את אריאל לחקירה.

אך האיש המרכזי בסיפור זה אינו אריאל, כי אם אדם בשם משה יוגב, איש רב פעלים. הוא גם גזבר האגודה השיתופית "אמנה" וגם דירקטור בחברה הבת שלה, "בנייני בר אמנה" המבצעת את הבנייה בפועל בהתנחלויות. בכך לא מסתכם פועלו של יוגב שהוא גם דירקטור בקק"ל ויו"ר החברה הממשלתית לפיתוח הרובע היהודי. בעבר הוא גם היה אחד ממנהליה של העמותה "הקרן לטיפוח הרעיון הציוני", שתנועת כספים של עשרות מיליונים ממיליונר ארגנטינאי דרך הקרן לתנועת אמנה נבדקת זה שנים אצל רשם העמותות.

בחזרה להווה, ולתנועת אמנה. מי שנודע לאורך השנים כאיש החזק בה הוא המזכ"ל זאב חבר (זמביש), אך בפועל הוא ויוגב משלימים האחד את השני. זמביש הוא איש הבנייה, יוגב הוא איש הכספים. זמביש בחזית, מגיע לסיכומים עם ראשי ממשלה ושרים בלחיצת יד. יוגב מאחורי הקלעים, בא לסגור פינות ולכתוב ניירות וחוזים. לשניים הללו גם היסטוריה ארוכת שנים עם אריאל. הם כולם עסקני שנות ה–70, מייסדי ההתנחלויות וחברי נפש. השר אריאל אף היה מזכ"ל אמנה עד שנת 1989, אז זמביש החליפו.

תור הזהב של יוגב החל לאחר כינון ממשלת נתניהו השנייה ב–2009, ששמה לה למטרה לרצות את המתנחלים. בנובמבר 2010 זה כבר הפך לעובדה מוגמרת: יוגב, זמביש וראש מועצת יש"ע דאז דני דיין התיישבו לפגישה עם שר האוצר יובל שטייניץ, שבסיומה נקבע סכום — 95 מיליון שקלים יועברו להתנחלויות. לטובת איזה מטרות בדיוק? את זה לא קבעה המדינה.

זאב חבר (זמביש) בכנסת, ב-2009
אוליבייה פיטוסי

"סוכם שהכסף יחולק על פי בקשתו של משה יוגב", העיד בחקירתו במשטרה יוגב גרדוס, רכז מקרו באגף התקציבים באוצר, שתיעד את תנועת הכספים שקיבלו כל חברי הכנסת — והעבירו למשטרה. "בהמשך לזאת", אמר לשוטרים, "קיבלתי מספר בקשות להקצאת תקציב כאמור ממשה יוגב. את הבקשות ריכזתי בטבלה. הוא מעביר את הבקשות או שהוא מתקשר, יש לו קשר אליי והוא אף מגיע כאן פיזית למשרד". גרדוס הודה כי לא בדק לאן הולך הכסף. זה לא תפקידו. "התפקיד שלי היה לרכז את הבקשות ולראות שאינן חורגות מהמסגרת", אמר. ולאן הוא כן הגיע? מהמסמכים שהגיעו למשטרה עולה שהוא הלך לאמבולנסים, לתשתיות, למוסדות ציבור, לצרכי ביטחון וגם 4.65 מיליון שקלים למחיקת חובות של "בנייני בר אמנה".

אך ניהול הכספים שסיפק יוגב לא הסתכם באלה שהגיעו מהקואליציה. כאשר סיעת האיחוד הלאומי מצאה עצמה מחוץ לממשלת נתניהו ולחבריה התחוור כי היו לא יותר מכלי מיקוח במו"מ שהביא בסופו של דבר לצירוף אהוד ברק לממשלה — גם נפתח צוהר מזומנים חדש. אריאל, שהיה אז אחד מחברי הסיעה, וישב בוועדה למינוי שופטים וכן בוועדת הכספים כאיש אופוזיציה, לא נתן לממשלה הצבעות חינם. לדברי בכיר לשעבר במועצת יש"ע, בכל פעם שאריאל הצביע עם הקואליציה, היה לכך מחיר נקוב. למעשה באותם הימים אגר אריאל עשרות מיליוני שקלים בקופה, "כספים אופוזיציונים", שתועדו באוצר ותיעודם הגיע לידי המשטרה.

משה יוגב
חיים לוינסון

את הסכומים שהצטברו ניהלו שניים: עוזרו הנאמן ישראל מלאכי, איש הכספים שלו שמשמש כיום כגזבר המועצה האזורית מטה בנימין, ומשה יוגב. הכסף הוקצה להתנחלויות, לגרעינים תורניים וגם 6.4 מיליון שקלים הועברו למחיקת החובות של החברה לפיתוח השומרון למשרד האוצר, כך לפי הרישומים שערך גרדוס. על הסכום האחרון שווה להתעכב — 2.4 מיליון שקלים מתוכו הועברו כ"עמלה" לתנועת אמנה.

כדי להבין את הסיפור הזה עד הסוף, יש לחזור לשנת 1998. בימים ההם ניסו בשומרון להרחיב את ההתנחלויות, ולצורך כך נטלה החברה לפיתוח הלוואה בגובה עשרות מיליוני שקלים ממשרד האוצר, אותה קיוותה להחזיר מכספי מכירת הבתים החדשים. אלא שפרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000 הותיר את הבתים שוממים. במקביל תפחו חובות החברה לפיתוח לאוצר והגיעו לסכום שנע בין 40 ל–60 מיליון שקלים — תלוי את מי שואלים. התפנית הראשונה הגיעה בשנת 2004, אז הצמד יוגב את זמביש נחלצו לעזרת החברה והחלו לקדם מחיקת חובות מול האוצר. כאשר נבחר גרשון מסיקה לראשות המועצה האזורית שומרון ב–2007 (ומתוקף מינוי זה גם ליו"ר החברה לפיתוח) עמד החוב על 10 מיליון שקלים בלבד — נתון שתועד במסמכי החברה לפיתוח.

יוגב לא זנח אותו וכאן נכנסו לסיפור 6.4 מיליון השקלים שהגיעו מהכספים האופוזיציוניים. מאחורי הקלעים, סגר יוגב הסכם עם המועצה האזורית, לפיו "בנייני בר אמנה" — שהיא חברה פרטית שלא חייבת בדיווח וענייניה הכספיים חסויים — תקבל עמלה בגובה 25% בתוספת מע"מ וריבית. הסכום הכולל: 2.4 מיליון שקלים, הישר מכספי משלם המסים. הסיכום היה בעל פה וגובה בחוזה שהסתיר יותר פרטים משגילה. "המדינה קיבלה מהקבלן שירותים שונים, בין היתר בנוגע לפירעון ההלוואות", נכתב בו מבלי לפרט אילו שירותים התקבלו ובעבור איזה סכום. במהלך חקירת פרשת ישראל ביתנו, שמה המשטרה את ידיה על החוזה המדובר, ורק אז התבררו פרטיו.

אך כאן חלה הסתעפות נוספת, שהיא זו שהביאה בסופו של דבר לגילויים החדשים. לאחר שיוגב העביר את הכספים של אריאל, נותר מסיקה עם חוב בן 3.5 מיליון שקלים. באותם הימים הסתכסך מנכ"ל החברה לפיתוח, חיים בן שושן, עם אנשי אמנה, ומסיקה נאלץ לחפש אפיקים אחרים שיסייעו בסגירת החוב. התפתחות חלה כאשר פגש בשנת 2010 את חברת הכנסת באותה התקופה פאינה קירשנבאום.

"פאינה אמרה לי שהיא צריכה לקבל אישור מהמוסדות שלה בעניין", אמר מסיקה כאשר נחקר במסגרת פרשת ישראל ביתנו, ובאותו המעמד גם שפך אור על הסיכום עם אמנה ופרטיו. באשר לקירשנבאום אמר כי אינו זוכר את כל התפתחות השיחה אך כן שאמר לה ש"את הכסף אני יכול לתת רק בשירותים שהחברה מתעסקת אתם". בניגוד לבנייני בר אמנה, כאן לא נחתם הסכם. "עם ישראל ביתנו זה הסכם של מלה", הוסיף.

שש שנים חלפו מאז אותו הסיכום עד שבאפריל האחרון, במסגרת חקירת השחיתות במפלגה, נעצרו יוגב וחבר לחקירה — ושוחררו עם צו הרחקה ממשרד האוצר. מסמכי החקירה מגלים כי בכך הסתפקה המשטרה שלא בדקה כלל את חלקו של אורי אריאל בפרשה, והותירה שאלות רבות ללא תשובה: האם אריאל ידע ש"בנייני בר אמנה" גוזרים עמלה שמנה מהכסף שלו, מה עשתה אמנה עם אותו הסכום, והאם ייתכן שאותם סכומים הולבנו וחזרו בדלת האחורית למען המטרות הפוליטיות של אריאל.

מלשכת שר החקלאות אריאל נמסר בתגובה כי "כל פעילות השר נעשית כדת וכדין ברשות ובסמכות". ממשטרת ישראל נמסר כי "תיק החקירה נשוא הפנייה עודנו בחקירה ומטבע הדברים אנו מנועים מלמסור פרטים אודותיו, אך נבהיר כי כל הטענות, החומרים והמידע נבחנו ועודם נבחנים ביסודיות בתיאום המחויב עם גורמי הפרקליטות".

משה יוגב לא הגיב לפניית "הארץ".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו