טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צה"ל יוצא למלחמה על כל חייל

בין הסערות סביב משפט אזריה והשירות המשותף לנשים וגברים, בצה"ל נערכים לעימות הבא. מול הירידה המתמדת בנתוני המתגייסים לתפקידי לחימה, יוצאים שם לקרב בלימה נגד בריחת המוחות מהחזית

תגובות
אימון צה"לי בגולן, במארס. המפגש של הצבא עם החברה הישראלית נותר טעון
NIR ELIAS/רויטרס

גם את שנת העצמאות ה–69 שלה עברה ישראל תוך חיכוך צבאי נמוך למדי עם המציאות המשתוללת סביבה. לטלטלה העצומה העוברת על העולם הערבי ישנן כמובן השלכות אסטרטגיות על ישראל, אבל התנהלות ביטחונית נבונה בסך הכל מנעה את גלישתה לעימות צבאי רחב היקף. חרדות המלחמה שנשמעו לפני שנה, עם כניסת אביגדור ליברמן למשרד הביטחון רגע אחרי האיום על חייו של איסמעיל הנייה מחמאס, לא התממשו עד כה (את פרוס שנת העצמאות הנוכחית בחר ליברמן לציין בהתנגשות רטורית עם צפון קוריאה).

בשנה האחרונה דעכה במידת מה המיני־אינתיפאדה של דריסות ודקירות, שפרצה באוקטובר 2015 בגדה המערבית, בירושלים ובתחומי הקו הירוק. גם חיזבאללה נראה בינתיים כמי שמעדיף להימנע מהתנגשות צבאית בלבנון. הסיכונים המיידיים בולטים בשבועות האחרונים בשתי חזיתות אחרות: חילופי האיומים בין ישראל לסוריה ולאיראן, על רקע האזהרה הישראלית כי לא תסכים לנוכחות של חיזבאללה ומשמרות המהפכה האיראניים בגולן הסורי; ולצדם, המתח בין הרשות הפלסטינית לחמאס סביב השליטה בעזה, העלול להתפרץ גם מעבר לגבול.

לכל ההתפתחויות האפשריות הללו צריך להכין צבא, שנדרש לשמר מיומנויות מגוונות. אולם, המפגש של צה"ל עם החברה הישראלית נותר טעון, בשורה ארוכה של היבטים. רק בחודשים האחרונים נרשמה הסערה הציבורית סביב משפט אלאור אזריה, ההרחבה הניכרת בשילוב נשים בתפקידי לחימה, המחלוקת על פקודת השירות המשותף, ההתבטאויות ההומופוביות והמתקפה על נשים לוחמות מצד הרב יגאל לוינשטיין והדאגה בצה"ל לנוכח הירידה המסתמנת באיכות המתגייסים ללחימה.

תא"ל ערן ניב נמצא בצומת המתאים לדבר על כך. בשנתיים וחצי האחרונות הוא משמש כראש חטיבת כוח האדם בזרוע היבשה בצה"ל. בקיץ הקרוב יחזור מן המטה לשטח ויתמנה למפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית. ככלל, "הארץ" ממעט יחסית לפרסם ראיונות עם קצינים בכירים. ראשית, ישנו שפע של ראיונות כאלה בתקשורת הישראלית. ושנית, לעתים קרובות נדמה שהמרואיינים נזהרים כל כך מכל מהמורה פוליטית אפשרית וכה עסוקים בייצוג המערכת שמטעמה נשלחו לדבר עם הציבור, עד שקשה לחלץ מהם אמירה בעלת משקל.

תא"ל ניב
תומר אפלבאום

ניב מעט שונה בנוף הזה. ב–20 השנים האחרונות הוא היה בחוד כמעט בכל מקום שבו צה"ל נלחם. עם השנים גיליתי שביקור תקופתי אצלו, בתפקידיו המתחלפים, מאפשר מפגש עם נקודת השקפה מעניינת על התהפוכות העוברות על הצבא. הוא בן 46, בן קיבוץ ארז שבגבול עזה. את רוב שירותו עשה בחטיבת הנח"ל. בימי אזור הביטחון בדרום לבנון היה מ"פ. נחום ברנע ב"ידיעות" ואביחי בקר ב"הארץ" מצטטים בכתבות מאותן שנים את "רב־סרן ערן, מפקד מוצב דלעת". את הספר המצוין על התקופה, "דלעת", שכתב פקודו מפלוגת הנ"ט בנח"ל מתי פרידמן, טרם קרא. "יכול להיות שזה טעון מדי בשבילי", הוא אומר.

ב–2002, כמג"ד בנח"ל, ניב היה האיש שגבר על המחבלים שהתבצרו ב"ציר המתפללים" בחברון והרגו בקרב ממושך 12 מאנשי כוחות הביטחון ובראשם מח"ט חברון, אלוף־משנה דרור ויינברג. בהמשך שירת כמפקד חטיבה מרחבית בגדה, כמח"ט צנחנים במילואים וכמפקד בית הספר לקצינים.

נקודת המוצא של התכנון בזרוע היבשה, לדבריו, נוגעת להחזרת מעמדו של התמרון; החשיבות ששוב מייחס צה"ל, בעיקר תחת הרמטכ"ל גדי איזנקוט, לתנועה קרקעית לעומק שטח האויב בעת מלחמה. "לפני חמש שנים היה דיון על מהות היחסים בין התמרון לאש מרחוק. האם נידרש בכלל פעם נוספת לתמרן בשדה הקרב? היום אין שאלה בכלל. זה חד כתער: האג'נדה הצה"לית היא שהתמרון יכריע את המלחמה הבאה. לצבא היבשה הדברים ברורים וחדים. אנחנו רוצים שהיחידות שמתוכננות להכרעה יתאמנו יותר. הכוונה היא לחזור למודל שבו היקף האימונים זהה להיקף התעסוקה המבצעית, 17 שבועות מול 17 שבועות, כפי שעשינו עד האינתיפאדה השנייה. הצורך העיקרי הוא להכין את הצבא למשימה האופרטיבית שלו. אנחנו מבינים שמול אויב מבוזר, נסתר, שמבצע ירי לעורף (כמו חמאס או חיזבאללה. ע"ה) נצטרך לתמרן לשטח שלו. זה דורש משאבים אדירים ומאמצים גדולים, אבל אין לזה תחליף".

שינויים בגיוס לצה"ל

מוטיבציה ללחימה
נובמבר 2014: 70.8%
נובמבר 2015: 71.9%
נובמבר 2016: 69.8%

גיוס חרדים:
2013 – 1,972
2014 – 2,250
2015 – 2,528

נשירה משירות
נשים:
2014: 2,145 (8.5%)
2015: 1,875 (7.2%)
גברים
2014: 6,169 (16.5%)
2015: 5,190 (14.5%) 

נשים בתפקידי לחימה (מתוך כלל החיילות)

2012: 3%
2013: 3.3%
2014: 4.3%
2015: 5.4%
2016: 7%

קיצור שינה

כאב הראש העיקרי שהעסיק אותו באחרונה נגע להחלטה, שהתקבלה בתמיכת המטכ"ל, לקצר את שירות החובה לגברים בארבעה חודשים, ל–32 חודשים. "סביב זה לא ישנתי בלילות כמה חודשים. לפי תיקון החוק, מחזורי מארס ויולי 2015 ישתחררו יחד, במארס 2018. זה אומר שכל גדוד לוחם מאבד בבת אחת מאה אנשים. הגדוד יורד משבעה מחזורי גיוס לשישה. זה כאילו שצינור אחד מתוך שבעה מפסיק למלא את הבריכה ואתה צריך להגביר את הלחץ בצינורות האחרים. המשמעות היא לדאוג לכך שכל מחזור יהיה יותר גדול. אבל אני חושב שסידרנו את זה. היחידות שלנו יעמדו בכך. חזרתי לישון בלילה".

הפתרון נשען על כמה מרכיבים. ראשית, מחזורי הגיוס מתחילים לגדול שוב, בגלל הגידול בילודה בסוף שנות ה–90. "יגיעו אלינו יותר חיילים. נצטרך להגדיל להם את בסיסי ההכשרה, להקים בסיסים נוספים ולייעל את מהלך ההכשרה. התייעלנו באופן שבו אנחנו מקצים לוחמים ליחידות. עכשיו צריך להוריד עוד את הנשירה. כיום, כ–12% מהלוחמים נושרים עד סוף מסלול ההכשרה (הנמשך כשמונה חודשים עד שנה). זה עדיין יותר מדי. אחד המהלכים שנעשו היה המעבר למחלקות אורגניות. מי שלא יוצא לקורסי פיקוד, ממשיך עם החברים שלו מהמחלקה לפלוגה הוותיקה ואחר כך משתלב יחד אתם למילואים. התמיכה החברתית שנותנים החברים למחלקה עוזרת לאנשים להישאר בתפקיד קרבי".

בשיחה עם "הארץ" בחודש שעבר הציגו שני מפקדי פלוגות חי"ר סדירות סימני שאלה באשר ליכולת של צה"ל להמשיך ולמשוך מתגייסים איכותיים למערך הקרבי, לאורך זמן. ניב אומר ש"לוחם מקבל היום תמיכה גדולה מהצבא, מסיוע כלכלי למי שצריך ועד מימון ללימודי תואר ראשון כשהוא משתחרר. אבל זה לא כל הסיפור. מי ששירת ביחידה לוחמת מבין מה הוא לוקח משם: החברים הכי טובים, רשת התמיכה, החוויות שעברת. אלה דברים שלא יסולאו בפז. לכן חטיבות חי"ר שבהן המסלולים מאוד קשים, עדיין עם 100% רצון ללחימה בקרב המתגייסים.

"יש פה איזה קסם שיושב במידה רבה על כתפי המפקדים. הקסם הוא במסגרת הקטנה, הפלוגתית. זו מערכת יחסים שנוצרת בתוך היחידה ואם הערכים בסדר, אנשים ירצו להיות שם. הכל מתחיל בבה"ד 1. זו הנקודה הארכימדית: כל עוד נוציא לקצונה את האיכות הטובה ביותר של הלוחמים, נהיה בסדר. הקצונה הזוטרה צריכה לדעת לדבר עם החיילים ולהחזיק את המתח בין דאגה לפרט לעמידה במשימות".

ניב מודה שהצבא קולט היום לשורותיו צעירים אחרים מאלה שעליהם פיקד כמ"פ לפני שני עשורים. "יש שינויים ואנחנו ערים לשינויים הללו. אתנו דיברו רק בפקודות: תלך לשם, תלך לפה. היום החייל רוצה דיאלוג. אני חושב שבגדול, הלוחמים נבונים ובעלי מוטיבציה גבוהה. אבל הם מאוד חדים במה שהם רוצים. זה שיש חובת גיוס לא אומר שאנחנו לא צריכים להיות הכי אטרקטיביים שיש. שחייל יבין שהוא עושה משהו עם משמעות, עם תרומה. בלי בזבוז זמן".

תרגיל צבאי בחוף אשדוד, ב-2015
אילן אסייג

"הסייבר יסתדר"

בינואר השנה דווח ב"הארץ" על ממצאי מחקר פנימי המדאיג את צמרת הצבא: זליגה מתמשכת ונרחבת של צעירים מקבוצות איכות גבוהות באוכלוסייה מיחידות לוחמות לתפקידים במודיעין וביחידות הטכנולוגיות — שגם אינם כרוכים בסיכון וגם מאפשרים בהמשך נקודת קפיצה נוחה לאזרחות. ניב מאשר ש"זה בהחלט איום על צה"ל, ובעצם על כל החברה הישראלית. אם בצבא לא יישאר אתוס השירות — כולם באים, כולם הולכים למקומות הקשים — יקרו לנו דברים לא טובים. אנחנו מאוד ערניים לכך. ברור לנו לחלוטין שליבשה צריכים לבוא הכי טובים.

"גם ראש אמ"ן וראש אגף התקשוב יסכימו אתי: אם יש חייל שהוא גם תותח בסייבר וגם מתאים לשרת כמ"מ בצנחנים או בגבעתי, שיילך לחי"ר. אני צריך את הכי טובים בצנחנים. גם היבשה מצריכה יותר ויותר יכולות טכנולוגיות. מפקד טנק מרכבה סימן 4 מפעיל עשרות מערכות ממוחשבות. נדרשת ממנו יכולת שלא רחוקה מטייס מסוק קרב. הסייבר יסתדר", הוא אומר.

"אנחנו מוכנים לעשות הנחה, נניח, לאלפיון העליון של בעלי הכישורים: אם יש 15–20 איש בשנתון שהם גאוני סייבר ולחלקם ממילא אין פרופיל רפואי קרבי, שיילכו לסייבר. אבל היתר, שיבואו ליבשה".

ניב נשאל אם השינויים בחברה כוללים להבנתו גם נכונות פוחתת לספוג אבידות. "יש לנו מעין חוזה לא כתוב עם החברה הישראלית", הוא עונה.

"החברה צריכה להבין שאין מלחמות אינסטנט. לעולם יהיו נפגעים בלחימה. אנחנו מנגד צריכים לדעת שחובה עלינו להפעיל כל אמצעי כדי להגן על חיי החיילים. גם טכנולוגיה, גם תבונה מבצעית. לדעת לאן אתה נכנס ואיזו הכנה באש תעשה קודם שתשלח חיילים. להימנע מלהיכנס לפינות שלא תצא מהן".

במבצע "עופרת יצוקה" בעזה, היו מפקדים שדיברו על מעין תורה שבעל־פה שלפיה פעלו הכוחות: אפס נפגעים לכוחותינו.

"אין דבר כזה. זה לא מוסרי. לא תשיג ככה כלום. דוד בן גוריון דיבר על גבורה, תבונה וטוהרה. זה המצפן הנכון ביותר גם בלחימה היום. ואגב, אם תנהג בתבונה, תצטרך פחות מעשי גבורה. כשאתה יותר מקצועי, מתאמן ומכשיר את הלוחם כמו שצריך, יהיו פחות נפגעים. אם לא נהיה מוסריים בלחימה לא נצליח. אם הלחימה תהיה רקובה מוסרית, זה לא יחזיק מים. אנחנו נתפרק".

מתן העדיפות ליחידות החוד ביבשה מחייב קליטת יותר חיילים ממגזרים שלא השתלבו בלחימה בעבר. הרחבת גיוס הנשים ללחימה, במערך אבטחת הגבולות, סיפקה חלק מהפתרון. לפי ניב, "אנחנו בפריצת דרך מדהימה. עלינו מגדוד אחד לארבעה גדודים מעורבים. אבל צה"ל אינו ארגון פמיניסטי, אלא גוף ממלכתי. המהלכים שננקטו נועדו לאפשר לנו לעמוד במשימות". הוא אינו צופה שילוב נשים כלוחמות בחטיבות החי"ר והשריון בשנים הקרובות, אלא בעיקר בתפקידים מסייעים ללחימה.

בד בבד, התרחב גם גיוס החרדים ללחימה (אם כי הצבא נוקט הגדרה גמישה למדי בשאלה מיהו חרדי). לצד גדוד הנח"ל החרדי התווספה בשנים האחרונות פלוגה בגבעתי ובאחרונה החלה להיקלט פלוגה בחטיבת הצנחנים. לדעת ניב, בבסיס התהליך נדרש אמון. "החיילים החרדים צריכים להאמין לנו שלא נחזיר אף אחד בשאלה. אין לנו אג'נדה כזו. אני אעשה כל מאמץ לאפשר ללוחם להישאר חרדי, אבל גם מחובר יותר למדינה ומוכן להשתלב בשוק העבודה כשישתחרר".

לפני שש שנים, כשניב פיקד על בית הספר לקצינים, התחוללה סערה כשקבוצת צוערים דתיים נטשה בלא אישור טקס צבאי במחאה על שירת נשים. ניב אומר שתקריות כאלה "לעולם אינן מספקות עילה לסירוב פקודה. דגל שחור נוגע למעשה בלתי מוסרי שפוגע בחיי אדם. המשמעת היא ערך מקודש. בלעדיה אין צבא. אם מפקד יחשוב שיכול להיות שחלק מהאנשים לא יצייתו לפקודה שלו, אז לא תהיה מסגרת צבאית. אנחנו ננסה לפעול כך שחיילים דתיים או חרדיים לא ייכנסו לפינות, אבל אם זה בכל זאת קרה אנחנו אומרים להם: קחו אוויר ותמלאו את הפקודה. נפיק לקחים אחר כך".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות