בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

במזרח סוריה מתנהל מרוץ נגד הזמן על השלל של דאעש

דיר א־זור עברה מיד ליד במלחמה בסוריה וכעת נלחמים עליה משטר אסד (בתמיכת רוסיה) והמורדים (בתמיכת ארה"ב) ■ יתרון למחנה אסד עלול להביא מיליציות הקשורות בטהראן לקרבת גבול ישראל ברמת הגולן ■ ולמה המתח בין הימין למטכ"ל לא עומד להתפוגג בקרוב

24תגובות
לוחמים כורדים בא־רקה, השבוע. הכוחות הכורדיים והסוניים מתקדמים אל עבר המערכה על העיר
GORAN TOMASEVIC/רויטרס

בחלקה המזרחי של סוריה, רחוק יחסית מגבולותיה של ישראל, מתנהל כעת מרוץ נגד הזמן. המחנות היריבים מתחרים על השלל שהותירו אחריהם במנוסתם אנשי ארגון המדינה האיסלאמית (דאעש), בעודם נסוגים לעבר המובלעת סביב א־רקה, עיר הבירה של החליפות שהקימו רק לפני שלוש שנים. במחוז הקרוי על שם העיר דיר א־זור, ובעיקר במעברי הגבול הסמוכים לכיוון עיראק (וגם דרומה ומערבה משם, לכיוון ירדן), מעוניינים להיאחז מחדש הן משטר אסד, המסתייע באיראנים ובמיליציות שיעיות, הן ארגוני מורדים, הנתמכים בידי ארצות הברית.

דיר א־זור עצמה עברה מיד דאעש ליד המשטר לאורך מלחמת האזרחים. ביום ראשון תקפה איראן את האזור במטח של שבעה טילי זולפיקר, שחמישה מהם החטיאו כליל את אזור המטרה. התקיפה נעשתה בתגובה לפיגוע הכפול שביצע דאעש בטהראן ב–7 ביוני. אם השם דיר א־זור אומר משהו לציבור הישראלי, זה כנראה קשור בתקיפה אווירית מסתורית שאירעה באזור בספטמבר 2007. בשבועות האחרונים סובל האסיר אהוד אולמרט — ראש הממשלה שהורה על תקיפת המתקן הגרעיני הסורי, כפי שתיעד הנשיא בוש בזיכרונותיו — מהתנכלות שלטונית חריגה ומיותרת על רקע מחלוקת בדבר תיאור אירועים ביטחוניים חסויים בטיוטת האוטוביוגרפיה שלו.

בעוד הכוחות הכורדיים והסוניים מתקדמים בתמיכה אמריקאית לעבר המערכה על א־רקה, הפילה ארה"ב מטוס של חיל האוויר הסורי ושני מל"טים מתוצרת איראן, שהפעיל כנראה חיזבאללה. התקריות, הראשונות מסוגן, אירעו כשהמטוסים התקרבו באופן מסוכן למורדים, הפועלים בליווי יועצים ויחידות מיוחדות מצבא ארה"ב. זו גישה אמריקאית טיפוסית: יש כעת משימה אחת — הבסת דאעש — ומי שמפריע לה או מסכן את כוחותיה יחטוף, בלי לחשוב פעמיים. הפלת המטוסים גררה גינוי נזעם של מוסקבה. הרוסים לא טרחו להגיב באותו אופן כשאיראן שיגרה לאזור את הטילים שלה.

לרשות טהראן עמדו דרכים אחרות לנקום בדאעש, אילו רצתה בכך. במזרח סוריה יש די כוחות הפועלים בהנחייתה, שמסוגלים להנחית מכה כואבת על הארגון. אבל האיראנים חיפשו מהלך מהדהד יותר — ירי ראשון של טילים לטווח בינוני באזור, מאז הסתיימה מלחמת איראן־עיראק לפני כמעט 30 שנה. המסר לארה"ב, לסעודיה ולישראל, היה ברור: מצעדנו עוד ירעים, אנחנו פה. הטון האיראני הלוחמני מגובה גם במהלכים קרקעיים: תנועה של מיליציות שיעיות משני צדי גבול עיראק־סוריה, שלדברי המודיעין הישראלי והאמריקאי, נעשית כחלק מניסיון לבסס מעין מסדרון יבשתי בהשפעה איראנית, מטהראן ועד ביירות.

ארצות הברית עדיין מתלבטת כיצד להגיב על הביטחון העצמי המוגבר שמשדרת איראן. על פי הדיווחים מוושינגטון, שר ההגנה מאתיס והיועץ לביטחון לאומי מקמאסטר רואים בטהראן את המקור המרכזי לצרות באזור ומנסים לשכנע את הנשיא טראמפ לנקוט קו תקיף יותר, במעשים ולא רק בהצהרות.

לפי הניתוח הישראלי, טראמפ עדיין ממוקד בעיקר במאבק בדאעש, שבו הוא מזהה את הסכנה לפיגועים במערב. הנשיא גם ער לפוטנציאל להישגים צבאיים מהירים, בתקופה שבה הוא מתקשה להשיג הצלחות ראשונות במדיניות החוץ (או אפילו להציג מדיניות חוץ כלשהי). איראן מבטאת אתגר מסובך יותר, מה גם שהתנגשות אתה עלולה להיות כרוכה במתיחות נוספת עם הרוסים.

הקו התקיף שנוקטת סעודיה במאמץ לבלום את ההשפעה האיראנית קשור לחיזוק מעמדו של הנסיך מוחמד בן סלמאן, שהוכרז השבוע רשמית יורש העצר בממלכה. המהלך הזה, בניגוד לכמה התפתחויות אחרות בחודשים האחרונים, לא הפתיע את שירותי המודיעין במערב. הנפגעת הראשונה מהתקיפוּת הסעודית היא קטאר, שריאד ממשיכה לצור עליה, תוך דרישה להתנתק מאיראן השיעית מחד, ומתנועות האחים המוסלמים הסוניות מאידך. השבוע חזרה סעודיה לתבוע שקטאר תתנער גם מחמאס. אלה בשורות רעות לרצועת עזה, הנאנקת תחת משבר החשמל, בעוד שלטון חמאס מאבד את מקורות התמיכה האחרונים שלו בעולם הערבי.

חזון ג'עפרי

ישראל, כמו שותפתה הקרובה ירדן, מודאגת שייווצר בהדרגה בסוריה יתרון מכריע של מחנה אסד על המורדים. ניצחון המשטר יהיה גם ניצחון לאיראן ולחיזבאללה, ועלול להביא לפריסה של מיליציות הקשורות בטהראן סמוך לגבול ירדן ולגבול עם ישראל ברמת הגולן. הרמטכ"ל גדי איזנקוט אמר השבוע בנאומו בכנס הרצליה כי שאיפתה האידיאולוגית של איראן היא מימוש "חזון ג'עפרי", על שמו של מפקד משמרות המהפכה, הגנרל עלי ג'עפרי — יצירת שלטון איסלאמי עולמי.

החזון הזה רחוק ממימוש, אבל מנאום הרמטכ"ל הצטיירה איראן כבעיה האזורית מספר אחת: מדינה חזקה השואפת להרחיב את השפעתה ומחמשת בעקביות את היריב העיקרי של ישראל במעגל הקרוב סביבה — חיזבאללה. איזנקוט הזכיר את המאבק הפנימי המתחולל באיראן בין שמרנים למתונים, ואת התבוסה שנחלו השמרנים בבחירות המוניציפליות האחרונות. העולם, אמר, צריך להציל את איראן מעצמה. הבסת דאעש חשובה, אך לא פחות חשובה הרחקת ג'עפרי ואנשיו מסוריה. איראן היא הבעיה, לא הפתרון.

עמדתו לגבי איראן היתה עוברת בהצטיינות אפילו את המשקיף החשדן ברחוב בלפור. אולי, כפי שהעיר אחר כך אחד מחבריו של הרמטכ"ל שישב בקהל, היו מאשרים לחייל איזנקוט לצאת הביתה בשבת. משתתפים זרים בכנס תהו על הפער בין נאום איזנקוט לנאום קודמו, בני גנץ, באותה אכסניה לפני שנים אחדות. אז נראה היה כי גנץ עשה מאמץ ניכר להציג חוות דעת מרוסנת על איראן, בהשוואה לאזהרות התקיפות של ראש הממשלה נתניהו.

יש הסבר ברור לשינוי. גנץ דיבר בעיצומה של המחלוקת בין הדרג המקצועי (צה"ל, מוסד, אמ"ן) לבין נתניהו על תקיפת אתרי הגרעין באיראן. היה לו חשוב, גם פומבית, למנוע הסלמה בהצהרות מול איראן. בוויכוח ההוא עמד איזנקוט בדיוק במקום שעמד גנץ, אבל הוויכוח הסתיים. הסכם וינה, שעצר את תוכנית הגרעין האיראנית לשנים הקרובות, הוא עובדה גמורה. בפועל, לא נתניהו ולא טראמפ פועלים לפרקו. בנסיבות הללו, שוררת אחדות דעים בין הממשלה לקהילה הביטחונית. החתרנות האזורית האיראנית היא איום מרכזי ונגדו יש לפעול.

בזירה הפלסטינית הגן איזנקוט על החלטת הקבינט שלא להתערב במשבר החשמל בין הרשות לחמאס ברצועה. לישראל, אמר, יש אינטרס שעזה תקבל אספקת חשמל מלאה, אך אי אפשר ליישב את הפרדוקס שבו היא נדרשת לממן את החשמל בעוד חמאס מפנה משאבים כלכליים לחפירת מנהרות התקפיות נגדה. חמאס, אמר, יצטרך להחליט בקרוב אם הוא שלטון אחראי בעזה או "ארגון טרור שרואה רק מתוך פיר המנהרה".

הוא עמד על דעתו שההימנעות מענישה קולקטיבית בגדה המערבית, בתגובה לגל הפיגועים שהחל באוקטובר 2015, היתה מדיניות נכונה: "הנטייה הפבלובית להטיל כתרים ולמנוע יציאה לעבודה לא עזרה", טען, ואף כינה אותה "יועץ רע". הדברים כוונו במרומז לממשלה, שחלק משריה תבעו צעדים כאלה, אשר לא מומשו לנוכח הסתייגות הצבא.

צה"ל והימין

נאום הרמטכ"ל נסב הפעם במוצהר על שאלות אסטרטגיות ודילג על התחום הטעון של יחסי צה"ל והחברה הישראלית. אבל איזנקוט דיבר בעיצומו של שבוע שבו פרץ משבר חריף נוסף בין הדרג הפוליטי למטכ"ל. הנהגת המתנחלים, שרי הבית היהודי ואחדים משרי הליכוד, תקפו את תוכנית המתאר של קלקיליה, שאושרה בקבינט, ובה אישור עקרוני לבניית כ–6,000 יחידות דיור בשטחי סי, בתוך כ–15 שנים. טענתם היתה שהתוכנית, שאושרה בקווים כלליים בספטמבר, כמחווה אפשרית לרשות הפלסטינית, תפחה מאז לממדים גדולים מדי, בלי ידיעתם. עיקר ההאשמות כוונו כלפי מתאם הפעולות בשטחים, האלוף יואב (פולי) מרדכי, שאנשיו גיבשו את פרטי התוכנית בהוראת הקבינט.

איזנקוט הסתפק באמירה כללית, בסוף דבריו, על "ביקורת בלתי עניינית" המוטחת במפקדי צה"ל. בימים שלפני הנאום שררה בקרב האלופים אווירה קשה. על רקע זה לחץ המטכ"ל על הדרג המדיני לגנות את ההתקפות על מרדכי. הפוליטיקאים נענו, בערך: נתניהו ושר הביטחון ליברמן הגיבו באיחור, ושוב נדרשנו לנשיא, ראובן ריבלין, כדי להזכיר את המובן מאליו. הפוליטיקאים, אמר ריבלין, "שוכחים כנראה שצבא לא מחליפים בקלפי כל ארבע שנים. השתלחות במפקדים כאילו היו קובעי מדיניות ולא מוציאים לפועל יכולה להביא למשבר אמון חמור עם הציבור הישראלי".

השרים בנט ושקד, נציגי הבית היהודי בקבינט, היו מחושבים מספיק שלא לתקוף במישרין את צה"ל. שרים בליכוד והשר הנוסף של הבית היהודי בממשלה, אורי אריאל, לא הטילו על עצמם מגבלות כאלה. אריאל טען שלשום, בראיון ברשת ב', שחיל האוויר מטיל בעזה חימוש שפג תוקפו על דיונות חול ריקות, וקרא לפעולה צבאית בעזה כדי לאלץ את חמאס להחזיר את גופות החיילים הדר גולדין ואורון שאול. הוא גם העלה טענה משונה, שמאז נכנס ליברמן למשרד הביטחון "לא נשרט אף פלסטיני בעזה" — כנראה מדד חדש להצלחה צבאית.

בעקבות אריאל הולכים כמה משליחי המחנה בתקשורת, שמתקשים לפעמים להבדיל בין ביקורת עניינית והיטפלות אישית. שמעון ריקלין הסביר בטוויטר כי "פולי מרדכי הוא דינה זילבר של יו"ש", והרג בכך שתי ציפורים בציוץ אחד.

זילבר, המשנה ליועץ המשפטי, עלתה מזמן על הכוונת. כעת מנסים להלביש גם על מרדכי דימוי של עוכר המתנחלים.

ראש מועצת בקעת הירדן, דוד אלחייני, טען ברשת ב' ש"מתחוללת כאן הפיכה צבאית שקטה. מדינה בתוך מדינה. אנשי צבא קובעים את החיים האזרחיים ביו"ש". עולם הפוך ממש: קבוצת הלחץ האפקטיבית ביותר בישראל, שמאפילה גם על הישגי הח"כים החרדים, מתעקשת למתג את עצמה בעמדת הקורבן. הטענות מתעלמות מכך שהמדינה היא שקבעה את ההסדר הזמני הנהוג זה 50 שנה, מאז מלחמת ששת הימים. אלוף פיקוד המרכז הוא הריבון בגדה ומתאם הפעולות פועל בשטחים מתוקף סמכות האלוף ובהתאם להנחיות הממשלה. שום ממשלה עוד לא התנדבה לשנות את המצב הזה ולהחליף את המתאם באזרח שאינו עובד מערכת הביטחון.

המתח בין המטכ"ל של איזנקוט לימין העמוק אינו צפוי להתפוגג בקרוב. השנתיים הראשונות של כהונתו כרמטכ"ל עמדו בסימן של לא מעט מאבקים: הוויכוח על הנחיות הפתיחה באש לחיילים בשטחים וההתנגשויות המרובות בענייני דת וחינוך. הטון כלפי צה"ל בעלוני הימין המחולקים בבתי כנסת, שגולש מדי פעם לכלי תקשורת נפוצים יותר, קונספירטיבי, מתנגח. ביד אחת מכריזים על אהבה לחיילים, בשנייה תוקעים לרמטכ"ל. גם איזנקוט מוריד כפפות. כששודרה באחרונה בתוכניתם של ריקלין ואראל סג"ל הטענה כי הצבא מתנכר במתכוון להימנון בית"ר, הגיב דובר צה"ל בהתקפת נגד בוטה.

ההתקפות על איזנקוט וצה"ל משדרות מסר כפול: הצבא בוגד בערכיו, בכניעתו להשפעה ליברלית, בדחיקת מאפיינים דתיים ובהסכמה לשלב נשים ביחידות הלוחמות. וכתוצאה ישירה מכך, צה"ל גם מפגין חולשה בשדה הקרב, שעוד תעלה לישראל ביוקר אם תעמוד בפני מבחן אסטרטגי של ממש. נדמה שיש בימין העמוק אנשים שרואים את החיים כמאבק שליטה, שבו חייבים לשחרר את המשלטים מידי האליטות השמאלניות. באופן מעט מפתיע גם הגנרלים, כמו הפרקליטים ובג"ץ, נראים להם שרידים של עולם ישן שיש לסלקו. דור אוסלו החוצה.

העצמאות העיקשת של איזנקוט אינה לרוחם. ייתכן שהם מזהים סכנה נוספת שבלטה עם הפרסום ב"הארץ", בתחילת יוני, של תוכנית הגנרל אלן להסדר ביטחוני בגדה — החשש שהצבא עלול לתת גושפנקה מקצועית להסדרים מדיניים עתידיים. ההרתעה חשובה: סגן הרמטכ"ל הקודם יאיר גולן, שמעד בהתבטאות מיותרת ביום השואה אשתקד, כבר הורחק מעשית מהמרוץ לרמטכ"לות. המסר, יותר משהוא מכוון לאיזנקוט, נועד לאוזני יורשו המיועד, סגן הרמטכ"ל החדש אביב כוכבי, ממש כפי שהמהלכים נגד פולי מרדכי מכוונים לקצין שיחליפו בתפקיד המתאם (בינתיים נראה שמרדכי ייעתר ללחצי ליברמן ואיזנקוט ויישאר שנה נוספת בתפקיד).

במעגל הקרוב של נתניהו, הקשוב תמיד לזרמי עומק בדעת הקהל, שקלו לפני כשנה להצטרף להתקפות על הצבא. ראש הממשלה ירד מהרעיון ברגע ששככה קצת סערת אלאור אזריה. לא כל מי שדגל בקו הזה נותר בתפקידו. נדמה שהרמטכ"ל צלח בשלום גם את פרשת החייל היורה מחברון, למרות המשבר שיצרה ביחסי צה"ל והציבור. תמונתו של איזנקוט עדיין מתנוססת בפיצוציות, והימין יצטרך לסבול אותו בתפקיד עד ינואר 2019. זה לא אומר שלא ינסו לרדת לחייו בכל פרשה חדשה שתצוץ.

אחת כזו ממתינה מעבר לפינה. בשבועות הקרובים ידונו בצה"ל בשיבוץ קצינים לתפקידי מפקד אוגדה. בין המתמודדים אמור להיות יקיר המגזר, תת־אלוף עופר וינטר. אבל איזנקוט הוציא באחרונה הנחיה שראשי מטות בפיקודים וקציני חיל ראשיים ישרתו בתפקידם שלוש שנים. וינטר משרת שנה כראש מטה פיקוד המרכז, ולכן לא ייכלל כנראה ב"אשכול המועמדים" שיעלה לדיון השיבוצים שיקיים איזנקוט. טענות על קיפוח מכוון כבר מתחילות להישמע.

רק לפני שנה היו מי שניסו לטעון כי גם פרשת תא"ל אופק בוכריס — קצין מעולה, עד להסתבכותו והרשעתו בפרשת עבירות המין — מקורה ברצון לחסום את דרכו המובטחת של חובש כיפה לרמטכ"לות. וינטר הוא מגנט של תשומת לב תקשורתית. סביר שכך יהיה גם הפעם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו