בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

במטכ״ל נבוכים מהשתלשלות פרשת הצוללות, אך לא מתחקרים אותה

בפרשת כלי השיט היה עד כה עשן רב, אך קשה היה למצוא מוקדי אש. העסקה עם עד המדינה מיקי גנור מותנית ביכולתו לספק את האש

54תגובות

הרמטכ״ל, רב־אלוף גדי איזנקוט, אינו רואה נחיצות בתחקור תהליכי ההחלטה על ההצטיידות בצוללות ובכלי שיט להגנת מתקני הגז בים התיכון. כך, די במפתיע, ואולי לא סופית, אם יתגלו נתונים חדשים, עולה מבירור התגובה במטכ״ל להסתעפויות תיק 3000 ובמיוחד לחשדות כלפי מפקד חיל הים לשעבר, האלוף אליעזר (צ׳ייני) מרום.

איזנקוט, שהיה רוב התקופה הנחקרת בפיקוד הצפון ובמקצתה סגן הרמטכ״ל, אינו מעורב אישית בפרשה ואינו מחפה על איש. למיטב ידיעתו, המתבססת על מסמכים מפורטים, התהליכים בתוך הצבא היו תקינים לחלוטין — אפיון הכלים, הדרישה המבצעית, שקלול ההתעצמות הימית לעומת עדיפויות אחרות. מטה חיל הים ואגף התכנון במטכ״ל פעלו כנדרש ותחת בקרה. מה התרחש במשרד הביטחון, במטה לביטחון לאומי ובלשכת ראש הממשלה — זה אינו בשליטת צה״ל וגם לא לחלוטין בידיעתו.

מצב זה מנחם במקצת את חיל הים, שעבד קשה עשרות שנים כדי להיחשב מושחז ומוכתם עתה כמושחת. החלקים שאינם שנויים במחלוקת בתיק 3000 חמורים דיים גם בלי לעטוף אותם באי־דיוקים.

ברמה הלאומית העליונה, בנימין נתניהו נכשל בפיקוח על העסקה הביטחונית החשובה ביותר בעיניו. זה כישלון בלתי נסלח. הוא הרי מייחס לצוללות חשיבות קיומית, והנה גם התוכנית האסטרטגית העילאית חמקה אצלו מתחת למכ״ם. מעניין מי הרוויח מקניית המכ"ם הזה, שהכל חומק מתחתיו.

הצוללת אח"י רהב בנמל חיפה, בינואר 2016
Ariel Schalit/אי־פי

בסגידתו לצוללות חותם נתניהו למעשה על שתי קביעות: ישראל לא תוכל למנוע מאיראן נשק גרעיני — כי ההרתעה האסטרטגית מיועדת לסיכול הפעלה של גרעין איראני, להבדיל מהשגתו — וכי ישראל אינה סומכת על שתי הרגליים האחרות שבעולם נוהגים לייחס לה, מטוסים וטילי קרקע־קרקע, משום שלהערכתו איראן עלולה להשמיד אותם במכה ראשונה ורק מה שייחבא בים ישרוד למכה שנייה. לפי היגיון זה, מוטב לבטל השקעות מיותרות במערכים אוויריים וקרקעיים.

נתניהו טועה, אבל מותר לו לטעות, אם הדרג המדיני המוסמך, שהוא רק בכיר חבריו אך לא יחיד בו, שותף לעמדתו. התנגדות צה"ל חשובה — הכרח לדעת ממנו משמעויות בתחומי תשתיות וכוח אדם איכותי הנמצא במשורה (במיוחד לנוכח הגידול הנדרש בתחום חיוני נוסף, סייבר) — אך לא מכרעת. לא עקבי לשבח שר ביטחון שהחליט להאיץ הצטיידות במערכות "כיפת ברזל" למרות שהצבא דירג צרכים אחרים כבהולים יותר, ולגנות ראש ממשלה שהחליט, בגיבוי עמיתיו, לקנות יותר צוללות מכפי שהצבא רצה.

גם לא נכון להציג את הפרשה כהזדמנות עסקית שהוסוותה באמתלה ביטחונית. לא קונים צוללות כדי שמקורבים ירוויחו, אלא להיפך — מקורבים שידעו כי ממשלת נתניהו נחושה לקנות צוללות, באופן שניתן להתווכח עליו אך בתום לב, זיהו פרצת רווח. זה אולי לא משנה בהקשר הפלילי, אם המקורבים גרפו רווחים בזכות קרבתם למלכות, אך ראוי להפיג את הרושם שמערכות לחימה נקנו סתם כך בשירות מניע הרווח.

אפשר גם להציג טיעון סביר לרצונו של מרום שבמספנות הגרמניות יישב יוצא חיל הים (מיקי גנור) ולא חיל האוויר (שייקה ברקת). אמנם אלוף הים מרום עצמו הוא עתה יו״ר רשות שדות התעופה ולא הנמלים, וגם מנכ״ל התעשייה האווירית הוא יוצא חיל הים (במערך האלקטרוני שלו); ולא ללקוח להכתיב לספק מי ייצג אותו מולו. אך בתולדות הרכישות הביטחוניות של ישראל זה כמעט 70 שנה, באירופה ובאמריקה, זכורים מקרים רבים של הסתמכות על איש פנימי כדי להשיג שיפור בפריט או בלוח זמנים. לעתים זהו היצרן עצמו (מרסל דאסו בתקופת המיראז׳ והטילים), או בעלי מספנות שרבורג, או פקיד ידידותי המוכן להעלים עין מאיסור מדיני אם ישראלי זריז יידע לפרק את החימוש האסור לשלושה רכיבים מותרים (כך נעזר ראש משלחת הביטחון בניו יורק, יוסי צ׳חנובר, ברמזים שאיפשרו מעקף מסוים של "ההערכה מחדש" בממשל פורד ב–1975).

לכן העובדה שקצינים כמרום או פקידים כאבריאל בר־יוסף היטיבו עם חברם מהחיל גנור ולאחר שנים נהנו מטובו אינה כשלעצמה ראיה מפלילה. היא בהחלט מקימה חשד סביר, המחייב חקירה, אך מסלול המשוכות בין מודיעין לחקירה סמויה לחקירה גלויה לכתב אישום להרשעה אינו קל למעבר. התביעה, תידרש להוכיח קשרים סיבתיים בין האירועים שמוסכם שהתרחשו על ציר הזמן. אין די בהעברות חשבוניות: צריך להוכיח שהן גמלו לאחר שנים על טובות עבר ושהנותנים והמקבלים פעלו מתוך הבנות וציפיות לגמול כזה.

את ההוכחה יכול לספק תוכן התקשרויות, אם היו כאלה (וקשה להיפטר מהן בעידן הדיגיטלי), או בהיעדרן הודאה של אחד החשודים, שנשבר, רוצה כהרגלו עמלה נאה — במקרה זה, חופש ומחיקת רישום פלילי שימנע ממנו לעבוד במקצועו — ומוכן תמורתה להסגיר את חבריו. לשם כך יהיה עליו למסור ראיות ולא רק גרסאות.

זה, כנראה, התפקיד שמתנדב למלא גנור. בלי עד מדינה יש הרבה עשן, אך קשה למצוא מתחתיו מוקדי אש. גנור אמור לתת את האש. אם יש בידיו טובין, החוט השוזר בין כל החשודים, ואולי גם מוליך לאחרים במשרד הביטחון ובמשרד ראש הממשלה, יימצא בידי החוקרים; ובלבד שיבינו את הרקע הביטחוני והמדיני למגעי הרכש. בכך המשטרה חלשה. היחידה הארצית לחקירות כלכליות (יאל"כ) לא התמחתה מעולם בסוג זה של חקירה. היא אוישה בקצינים שהובאו מהיחידות המרכזיות (ימ״ר) במחוזות ושהתמודדו עם כנופיות פשע ונוכלים. החוקרים המופקדים על תיק 3000 בקיאים במשפטים, ראיית חשבון וכלכלה, אך לא בדיפלומטיה ואסטרטגיה. זהו אתגר גדול לראש זרוע החקירות ביאל"כ, ניצב משנה יואב תלם, לפנים עוזרו של יוחנן דנינו בהיותו ראש אגף החקירות והמודיעין ומפכ״ל.

לפחות עד לפרסום המגעים עם גנור נזהרו החוקרים, בשבתם מול החשודים, שלא לנקוב בשמו של נתניהו. אפשר שציפו שמי מהנחקרים יעשה זאת ביוזמתו. לא כל מה שהתרגלו בחדרי החקירות לעשות עם אנשי שלום דומרני ועמיר מולנר נעשה מול מקורבי הדרג הממלכתי הבכיר — אך האפשרות קיימת. "עד מדינה", אמר משפטן המעורב בתיק, "הוא דג בינוני הנותן לדייגים, כדי להיחלץ מהרשת, דג שמן, והפעם אולי להקת דגים".

כך במשטרה. בצבא מבוכה ובושה, אך עדיין לא האשמה, עצמית או אחרת. מרום אינו האלוף הראשון שנחקר בפלילים על התנהגותו בעת שירותו הצבאי. יצחק מרדכי נשפט והורשע, ובפרשת הרפז הטיחו החוקרים טענות קשות, שלא אומתו, בקצינים בכירים וביניהם גם האלוף אביחי מנדלבליט. משפילים מבט ומקווים שהחשדות יתבדו — או לחלופין, שידבקו בדרג אזרחי רם יותר.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו