בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

למרות החודש השקט בצפון, מגמת ההתנגשות בין איראן לישראל נותרה בעינה

אמ"ן תיאר בפני הדרג המדיני את המהלכים הישראליים והאיראניים כשתי מגמות אסטרטגיות מנוגדות חזקות ■ אפילו אם טהראן תעמוד בהסכם הגרעין, בסיומו יעמוד לרשותה מערך טילים שיגרום לישראל לחשוב פעמיים לפני שתתקוף ■ ולאן צללה חקירת תיק 3000

19תגובות
כוחות צה"ל בצפון רמת הגולן, בחודש שעבר
גיל אליהו

כמעט חודש ימים חלף מאז הקרב ב–10 בפברואר, בשמי סוריה וישראל, שבמהלכו הפילה ישראל מל"ט איראני שחדר לשטחה, תקפה מטרות איראניות וסוריות בשטח סוריה ואיבדה, באופן חריג, מטוס אף–16 מאש נ"מ סורית. בתקופה הזו לא דווח מסוריה ולו על תקיפה אווירית ישראלית אחת נגד שיירות נשק, מחסני טילים או בסיסים צבאיים — דיווחים רווחים למדי בחמש השנים האחרונות.

ההפוגה הזאת כנראה זמנית. תנאי היסוד בחזית הצפונית נותרו בעינם, גם אחרי חילופי המהלומות החריגים בין הצדדים, ולכן סביר להניח שההתכתשויות יתחדשו בעתיד. היתרון המובהק של הציר התומך במשטר אסד במלחמת האזרחים הסורית נוסך ביטחון בכוחות השייכים לו ומגביר את רצונם לזכות בתמורה על המאמצים שהשקיעו בהצלת הרודן הסורי כאשר סיכוייו לשרוד עוד נראו קלושים.

בסקירה שהציג אגף המודיעין בצה"ל לדרג המדיני תוארו המהלכים הישראליים והאיראניים כשתי מגמות אסטרטגיות חזקות, שדינן כמעט בוודאות להתנגש: מצד אחד, הנחישות האיראנית לבסס נוכחות צבאית בסוריה. מצד שני, הנחישות הישראלית לבלום אותה, שעליה הצהיר שוב ראש הממשלה נתניהו, בנאומו בוועידת איפא"ק השבוע ("חייבים לעצור את איראן ואנחנו נעצור אותה").

מדוע לא גלשו הדברים מיום קרב למלחמה באותה שבת בחודש שעבר? משום שהן ישראל והן איראן נוקטות משנה זהירות ומשתדלות שלא להגיע לזה. הפרויקט האיראני באזור נמצא בשלבים ראשונים שלו ונראה שאין כעת לטהראן עניין בעימות צבאי ישיר עם ישראל. מעקב אחר המהלכים האיראניים בשנים האחרונות מראה כי הם שינו כיוון ולעתים נעצרו לחלוטין, לנוכח איומים ישראליים או פעולות התקפיות שיוחסו לחיל האוויר.

מן הצד הישראלי, אף שהכוונה המוצהרת היא לסכל את התוכניות של איראן בסוריה ובלבנון, נדמה שלא נתניהו, לא שר הביטחון ליברמן ולא צמרת צה"ל מכוונים לעימות רחב, שאין לדעת מראש כיצד יסתיים. רוב מאמצי הבלימה הישראליים נעשו עד היום מתחת לרדאר, ולעתים בקושי זכו להד תקשורתי. אם ניתן יהיה להמשיך בכך בלא עימות ישיר, סביר שזו תהיה דרך הפעולה הישראלית המועדפת.

גם ישראל וגם איראן צריכות להתחשב בעמדה הרוסית. מוסקבה היא המנצחת הגדולה במלחמת האזרחים הסורית והכוח העולמי היחיד שממשיך לעמוד בקשר עם כל הצדדים המעורבים. הדבר האחרון שנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, צריך הוא שמלחמה איראנית־ישראלית בצפון תסכן את ההישג האסטרטגי מספר 1 שלו באזור בשנים האחרונות — הצלת משטר אסד. נראה שזה המסר שהועבר הן לירושלים הן לטהראן, לקראת תום יום הקרב בצפון. הצדדים התנהגו בהתאם.

נתניהו מניף את שבר המל"ט בכנס במינכן, בפברואר
עמוס בן גרשום / לע"

ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), האלוף (מיל') עמוס ידלין, אומר ל"הארץ" כי איראן בונה את כוחה ומגדילה את השפעתה בסוריה כשילוב בין שלושה מודלים: מודל חיזבאללה, מודל עיראק ומודל צפון קוריאה. בשנים 2014–2015 הקימו חיזבאללה ומשמרות המהפכה של איראן תאי טרור, שהתבססו על חוליות דרוזיות מקומיות בגולן הסורי ועל ארגונים פלסטיניים. כשפעילים ברשתות הללו נהרגו בפעולות שיוחסו לישראל, נטשה איראן את הניסיון ליישם מודל בנוסח חיזבאללה בסוריה.

המודל השני, בנוסח מה שנעשה בעבר בהצלחה מרובה בעיראק, נוגע למאמץ לפרוס מיליציות שיעיות הסרות למרות איראן ברחבי סוריה. המיליציות, שנשענות על מגויסים מעיראק, אפגניסטאן ופקיסטאן, סייעו בהטיית הכף בלחימה לטובת משטר אסד. אבל מספר אנשיהן בסוריה אינו גדול כעת ולפי כמה הערכות הוא נמוך מ–10,000.

באחרונה נוסף המודל השלישי, שידלין מכנה הצפון קוריאני, משום שהוא מזכיר את איום הטילים של פיונגיאנג על סיאול. נראה שאיראן מבקשת לחדש את ארסנל הטילים ארוכי הטווח של משטר אסד בסוריה, שרובו הופעל או נהרס במלחמת האזרחים. בד בבד, היא מתכננת להקים פסי ייצור לטילים מדויקים עבור חיזבאללה בלבנון. בטווח הארוך, טהראן הולכת ומבססת בכך איום טילים קרוב, מסיבי, בגבול ישראל. והתפנית הזו מתרחשת בשנות השקט שהבטיח הסכם וינה מ–2015, הדוחה את איום הגרעין האיראני בשבע עד עשר שנים לפחות.

אפילו בהנחה האופטימית שטהראן תעמוד במילתה, כשיפוגו כליל תנאי ההסכם היא תעמוד במצב נוח יותר: גם תוכל לחזור ולקדם את תוכנית הגרעין וגם תבנה איום טילי כפול, מסוריה ולבנון, שיגרום לישראל לחשוב פעמיים ושלוש לפני שתצא לתקיפה נגד אתרי הגרעין האיראניים.

ארסנל הטילים אמור לגדול, להתפרס על חזיתות נרחבות יותר ובחלקו גם להפוך למדויק. נתניהו, בנאומו בוועידת מינכן בסוף פברואר, חשף לראשונה את היעד האיראני: לצייד את חיזבאללה ברקטות שטווח הדיוק שלהן (המונח המקצועי הוא "סבירות שגיאה מעגלית") הוא עשרה מטרים מהמטרה.

ראש הממשלה, בשיחתו השבוע בוושינגטון עם נשיא ארצות הברית, שב ולחץ על טראמפ להכריז על פרישה אמריקאית מהסכם הגרעין במאי. בד בבד מנסות מדינות באיחוד האירופי להוביל יוזמה שתאכוף על איראן יותר פיקוח והגבלות בכל הנוגע לתוכניות הטילים שלה ולהפצת טילים וטכנולוגיות בקרב ארגוני טרור וגרילה באזור. אלה מטרות שמסומנות לקראת השנים הבאות, מתוך הבנה שמאבק הכוחות עם איראן יתנהל גם שנים קדימה ושהסכם וינה סיפק לכל היותר הפוגה בעימות, לא פתרון כולל.

הצוללות שנשכחו

הקצב המסחרר של ההתפתחויות בחקירת תיק 4000, תיק בזק־וואלה, מיד אחרי המלצות המשטרה להעמיד לדין את ראש הממשלה בתיקי 1000 ו–2000, דחקו מהכותרות את החקירה בפרשה 3000, הנוגעת לעסקאות הרכש של חיל הים. 

נתניהו, ששב ונחקר לפני שבוע בלשכתו בידי המשטרה, עוד לא התבקש אפילו להעיד בעניין רכש הצוללות והספינות מגרמניה. אבל שניים מהאנשים שהיו קרובים לו ביותר, הפרקליטים השותפים דוד שמרון ויצחק מולכו, מסובכים בה קשות. ורשימת העדים והנחקרים שכבר נדרשו לספק הסברים למשטרה נקראת כמעט כ"מי ומי" של הצמרת הביטחונית והעסקית במדינה.

סכומי העתק שבהם מדובר, ובעיקר ההשלכות האפשריות על איכות מערכות הנשק שבידי חיל הים, עוררו תחילה התעניינות ציבורית גדולה. מאז נדמה שהפרשה דעכה במקצת בהשוואה לחקירות האחרות. יעלון, בסדרת הופעות בתקשורת, מרבה להפנות אצבע מאשימה לנתניהו ובעקיפין לנקות את מערכת הביטחון מאחריות לתקלות ולשחיתות המסתמנת. זו נראית טעות: בלי קשר למידת המעורבות של נתניהו, שצריכה להתברר, ברור כבר עכשיו שפעלה כאן מערכת של מאכערים שצברו לעצמם, בדרכים עקמומיות, השפעה בלתי סבירה על הליכי הרכש של צה"ל ומשרד הביטחון.

אך בעוד חקירת המשטרה מתנהלת לאטה, דבר אינו קורה במערכת הביטחון. בצה"ל התכוונו למנות תחילה צוות בדיקה פנימי בראשות סגן הרמטכ"ל, האלוף אביב כוכבי, אך היוזמה הוקפאה משום ששר הביטחון החליט על מינוי צוות משלו, בראשות השופטת בדימוס הילה גרסטל (ששמה השתרבב בינתיים לאחד מספיחי הפרשות האחרות). בשלב הזה התערב היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, וביקש מליברמן לעצור, בנימוק שהדבר עלול להפריע להליכי החקירות. התוצאה: חלפו 16 חודשים מאז נחשפה פרשת שחיתות חמורה מאין כמוה בהליכי הרכש של צה"ל, וככל הידוע, עדיין לא ננקטו כל צעדים שיבטיחו שתופעות כאלה לא יחזרו על עצמן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו