בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עשן צמיגים בוערים, עפיפונים עם צלב קרס וגזלנים: יום שישי בגבול עזה

הרוח הצפונית היטיבה עם צה"ל באזור נחל עוז, ומעמדת הצלפים אפשר היה לראות, כמעט, את הלבן בעיניים של המפגינים. אלמלא הירי הנרחב בגזרות האחרות, אפשר היה לבשר על שעמום מעודד

24תגובות
חיילים עם עפיפון סמוך לגבול הרצועה, היום
אליהו הרשקוביץ

במערב (לנחל עוז) אין כל חדש. מדי יום שישי חוזר המראה עם שינויים והתאמה מאולתרים. הגעתי כמה דקות אחרי שר הביטחון אביגדור ליברמן, שהתייצב על רמפה גבוהה בלי שכפ"צ. שורות המפגינים הפלסטינים היו עדיין דלילות, אבל האמבולנסים של הסהר האדום כבר המתינו בשג'עיה, וגם תופעה מוכרת מצה"ל של "גזלנים" - מוכרי מזון ומשקאות - קנתה לה אחיזה ברצועה.

התפילה במסגדים הסתיימה והמפגינים הגיעו. מישהו מקיבוץ מפלסים תרגם שהקריין קורא למפגינים לנוע קדימה. הם לא מיהרו. ואז, מתוך הס מוחלט, החלו לעלות בזה אחר זה גלי עשן של צמיגים בוערים שהלכו והתאבכו. אבל בצה"ל נשמו לרווחה כשזיהו שהרוח צפונית. מישהו הריח גם גז מדמיע, לא אני.

עפיפון ועליו צלב קרס בהפגנות ליד גדר המערכת, בחודש שעבר
MOHAMMED ABED/אי־אף־פי

הפעם שיחק לי מזלי להגיע לעמדות הצלפים. מישהו הלווה לי משקפת ויכולתי (כמעט) לחזור על המשפט הנודע של אהוד ברק, "ראיתי את הלבן בעיני האויב". עתה הגיע תור העפיפונים. לרגע חשתי כמו על חוף הים בתל אביב. הם נחתו מתוך העשן ורדפנו אחריהם בנחיתתם, אם כי בעלי ניסיון הזהירו שלא תמיד הם נושאים רק בקבוקי תבערה. יש המגיעים עם מטען נפץ זעיר והשהיה להפעלה.

ליד חלקת שדה שנשרפה במהלך השבוע נחת עפיפון. שלושה חיילים כיבוהו בקלות. לא הנחתי להם לקפלו אלא לאחר שהצטלמתי לידו. לאורכו ולרוחבו שרטט עזתי צלב קרס. רוב העפיפונים מגיעים עם הסמל הנאצי.

שר הביטחון ליברמן סמוך לגבול הרצועה, היום
אליהו הרשקוביץ

חשתי לאות בצד הפלסטיני. אומרים שחלק מההורים כועסים על חמאס ויצאו נגד הדרשנים במסגדים המדרבנים את הנוער לצאת אל גדר ההפרדה. אבל הדריכות הישראלית גבוהה. בעיקר לקראת יום הנכבה ב-15 במאי. גם אם ההפגנה דועכת חמאס ינסה לעוררה לחיים ביום זה.

סוגיית הלחימה המקומית נותרה בלתי פתירה. האם הירי המאסיבי של צה"ל בשני ימי השישי הראשונים להפגנות גרם להורדת מפלס הנכונות הפלסטינית להסתכן? אם לאו – מה כן? והאם בכלל ירד? שכן בגזרה אחרת, לאחר צאתי, דיווחו הפלסטינים על ארבעה הרוגים (מספר נמוך בהשוואה לשבועות הקודמים) אבל על למעלה מ-400 פצועים.

מפגין ברצועת עזה, היום
Adel Hana/אי־פי

ואם כן – האם השימוש באש עלול להחריף ביום הנכבה? האזנת והאזנתי, ומצאתי תהיות. לא תשובות ברורות. כשלעצמי, לאחר שני ביקורים נראה לי שראוי לקוות שחמאס סבור כי ישראל לא שינתה את מדיניות הפתיחה באש, וזה ימנע אולי את הצורך לעשות כן. מין מדיניות של "קיר הברזל". אך זו רק הבעת תקווה.

מטרות הפלסטינים לטווח קצר לא השתנו. קודם כל לנסות לחדור את הגדר ולהקים מובלעת על אדמת ישראל, ולו רק לכמה שעות. לאחר מכן לפגוע בכלי העבודה החופרים את קיר המגן התת-קרקעי מפני מנהרות, שעמדו מושבתים מן הצד. פגיעה כזאת לא תעצור את בניית מה שקרוי "כיפת הברזל התת-קרקעית", אבל עלולה להעניק לפלסטינים ניצחון יוקרתי קצר מועד. רק שגם צה"ל הפיק לקחים ממה שאירע לפני כחודש ליד אחד היישובים שבו נחפרת הקרקע. ישראל תטעה אם תתרכך בשני נושאים אלה.

בצאתי לנחל עוז וצפונה ב-15:30 לערך לא היה עיתונאי במקום. סיפרו כי בבוקר עיתונאים מהתקשורת הערבית ביקרו באתר "החץ השחור" (בין כפר עזה לבין שדרות, יד לפעולת התגמול הישראלית ב-1955), אבל גם הם השתעממו ונסעו. זה היה סימן מבשר טוב אלמלא נודע לאחר מכן על ירי נרחב בגזרה אחרת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו