בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

בישראל נערכים לנקמה איראנית, רק לא יודעים מהיכן היא תבוא

למרות הזמן שחלף מההפצצה בבסיס הסורי, מערכת הביטחון נערכת לנקמה בגולן או בחו"ל ■ כשרוסיה הופכת לברית המועצות על סטרואידים, גם ישראל יכולה להפוך למטרה ■ והאם גם כאן צריך לחשוש מסין

33תגובות
כוחות צה"ל בגולן, החודש. התקפה מהחזית הסורית נראית כאפשרות הסבירה ביותר
גיל אליהו

כשבועיים וחצי לאחר ההפצצה שבה נהרגו שבעה מאנשי משמרות המהפכה האיראניים בבסיס T4 בסוריה, נדמה שישראל עדיין ממתינה לנעל השנייה שתיפול. התגובה האיראנית, חרף איומי הנקמה התכופים, מתמהמהת בינתיים. ייתכן גם שככל שחולף הזמן, הופכים מקבלי ההחלטות בטהראן מודעים יותר להשלכות המורכבות שעלולות להיות לפעולה מצדם. ועדיין, הנחת העבודה של מערכת הביטחון הישראלית נותרה שתגובה כזו אפשרית, בסבירות גבוהה למדי.

לכאורה, מרחב האפשרויות העומד בפני האיראנים גדול. נקמה יכולה לבוא בגבול סוריה, מגבול לבנון באמצעות חיזבאללה, ישירות מאיראן על ידי שיגור טילים ארוכי טווח או נגד יעד ישראלי בחו"ל (בעשורים האחרונים איראן וחיזבאללה כבר היו מעורבים, יחד ובנפרד, בשני הפיגועים בארגנטינה, בפיגוע התאבדות בבולגריה ובסדרת ניסיונות לפגוע בדיפלומטים ובתיירים ישראלים, בין השאר בהודו, בתאילנד ובאזרבייג'אן). לבנון, כפי שכבר הוזכר, נראית כמעט מחוץ לתחום עד ה–6 במאי, על רקע הבחירות לפרלמנט המתוכננות שם וחששו של חיזבאללה להצטייר כבובה איראנית. ירי טילים מאיראן יחדד את הטענות כלפי פרויקט הטילים שלה, רגע לפני החלטה אמריקאית אפשרית על נטישת הסכם הגרעין ב–12 במאי. ואילו פיגוע ביעד מרוחק מהמזרח התיכון מחייב תהליך היערכות מבצעי ממושך, אם לא הוכן מראש.

זה מותיר התקפה מהחזית הסורית כאפשרות הסבירה ביותר. מכאן הדריכות הגבוהה יחסית בגולן, שבה יכול להבחין מי שביקר שם באחרונה. נדמה שצה"ל משתדל שלא להותיר נקודות תורפה במערך ההגנתי שלו. במקביל, מתקיימים "משחקי מלחמה" תכופים במטכ"ל, לבחינת ההתרחשויות.

למרות המתח, המלובה בהצהרות מרתיעות משני הצדדים, מלחמה עם איראן בסוריה רחוקה מלהיות כעת גזירת גורל. התנגשות המגמות ברורה: איראן מתבססת צבאית בסוריה וישראל הודיעה כי תמנע זאת בכוח. בעניין זה, ראש הממשלה נתניהו מגלה נחישות חריגה, שבאופן חריג גם מגובה בעמדה לא פחות לוחמנית של צמרת צה"ל, השוללת בתוקף כל נוכחות צבאית איראנית. דין T4 בעומק השטח, כ–250 קילומטר מגבול ישראל, כדין רמת הגולן הסורית. דין בסיס מיליציה שיעית כדין פריסת טילים ארוכי טווח, מערכות נ"מ ומל"טים איראניים.

תיעוד התקיפה על ידי תושב חומס - דלג

עולה השאלה אם זו יכולה להתברר בהמשך כעמדת מיקוח בלבד. בנובמבר 2017 ניסתה ישראל להשפיע, לשווא, על אופי ההסכם להפחתת החיכוך בדרום סוריה, שגובש בין ארצות הברית, רוסיה וירדן. ישראל דרשה להרחיק את המיליציות השיעיות אל ממזרח לכביש דרעא־דמשק, כ–60 קילומטרים מן הגבול בגולן ונענתה בהבטחה קלושה — שגם היא אינה ממומשת במלואה — לוודא שלא יגיעו למרחק של 5–20 קילומטרים מן הגבול, בהתאם לקווי המגע בין המשטר למורדים. לכאורה, יש כאן פתח למו"מ מחודש על הדרישה המקורית, אחרי שישראל הבהירה את נחישותה בכל רחבי סוריה. אך עדיין קיים הקושי לרתום לכך את האמריקאים.

ארצות הברית, תוך סיוע ללוחמים כורדים, עדיין מחזיקה במובלעת טנף במזרח סוריה, המהווה מעין פקק המקשה על איראן לבסס שליטה בדרך המלך, מטהראן דרך עיראק לדמשק ולביירות. עבור ישראל, זה יכול להיות קלף מיקוח מצוין תמורת דרישה להרחקת הנוכחות האיראנית מהגולן. אבל האמריקאים כה ממוקדים בהוצאת יתרת כוחותיהם מסוריה, עד שנדמה שאין כרגע עם מי לדבר.

 בצה"ל התגאו השבוע בביקור עבודה בן יומיים וחצי של מפקד פיקוד המרכז האמריקאי (סנטקו"ם). הביקור, שעליו דווח לראשונה בחדשות "כאן", חשוב לתיאום עמדות עם וושינגטון באשר לאיראן וסוריה. אך הוא אינו משנה את מגמת היציאה האמריקאית מהאזור, הברורה לכל השחקנים המעורבים.

זה מותיר אותנו עם רוסיה, כמעצמה המובילה את ההחלטות הקשורות בסוריה. השבוע אכן התקיימו בנפרד פגישות עם שליחים מישראל ומאיראן בסוצ'י. אבל ישראל מתקשה לסמוך על מוסקבה כמתווכת הוגנת, בזמן שרוסיה ואיראן הן חלק מאותו מחנה התומך במשטר אסד. ובינתיים, מחליפות גם רוסיה וישראל איומים עקיפים. רוסיה מתכוונת לספק מערכות נ"מ מדגם 300־S למשטר אסד וישראל מאיימת להשמיד אותן (וכשנחה הרוח על המתדרכים הישראלים, הם אפילו מאיימים לסכן את משטרו של אסד).

התערבות זרה

כמעט בהערת אגב, בזמן סקירה תקופתית בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, הזכיר הרמטכ"ל גדי איזנקוט ביולי האחרון את האפשרות של התערבות זרה בהליכים דמוקרטיים בישראל.

כוחות צה"ל בגולן, החודש
גיל אליהו

איזנקוט לא נקב בשמה של המדינה שעלולה להתערב, אבל בדוגמאות שמנה — תקיפות סייבר וקמפיינים מסיתים בארה"ב, בצרפת ובאוקראינה, מרביתם תוך כדי מערכות בחירות — הופנתה האצבע המאשימה אל כתובת אחת: רוסיה. זמן קצר אחר כך דווח ב"הארץ" שהרשות הלאומית להגנת הסייבר מגבשת תוכנית לסיכול התערבות זרה בבחירות.

בינתיים, נשמעות הערכות בדבר אפשרות להקדמת הבחירות לכנסת, אולי עוד במהלך השנה הנוכחית. בד בבד, נדמה שבמוסקבה רק גבר בחודשים האחרונים העניין במתרחש כאן. ישראל מעסיקה את הרוסים בגלל מגוון סיבות: מיקומה הגיאוגרפי, הסכנה שהיא תהיה אבן הנגף שעליה תתנפץ תוכנית הסדר החדש שמוסקבה מכתיבה בסוריה והאוכלוסייה הגדולה של אזרחים יוצאי ברית המועצות כאן. ניתוח התנהלותה של רוסיה בזירה הבינלאומית בשנים האחרונות מגלה שזו שכללה את גישתה למה שהיא מכנה "לוחמה היברידית", המשלבת בין הפעלת כוח צבאי לבין השפעה פוליטית, מבצעי תעמולה ולוחמה פסיכולוגית.

חקירת המעורבות הרוסית בבחירות לנשיאות ארצות הברית תופסת חלק מרכזי בהליך שמנהל התובע המיוחד, רוברט מולר. המידע שנמצא ברשות מולר משתחרר רק טיפין טיפין, במסמכי בית משפט ובהדלפות סלקטיביות לכלי התקשורת. הוא נתון לפרשנויות סותרות. המהדרין רואים בבחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות פרי מזימה נסתרת של הקרמלין. ואלה מציגים לראיה טענות רבות להתערבות רוסית חריגה — מקשרים נסתרים עם אנשי המטה של טראמפ ועד לפריצות של האקרים למחשבי המפלגה הדמוקרטית, שגרמו מבוכה גדולה למתמודדת הילרי קלינטון ברגעי מפתח במערכת הבחירות. אך לא מן הנמנע שהדגש ששמים הדמוקרטים על הבחישה הרוסית נועד לספק להם הסבר חלופי לתוצאה הבלתי נתפסת של הבחירות, שבסיומן הגיעה אישיות כה יוצאת דופן לבית הלבן.

ועדיין, הנעשה בארצות הברית, המידע הנחשף בהדרגה על קמפיינים רוסיים של הסתה והטעיה במדינות אירופה, פרשת ההרעלה של המרגל הרוסי לשעבר ובתו בבריטניה, התמיכה הבלתי מסויגת שמעניקה מוסקבה למשטר הרצחני של אסד בסוריה — כל אלה מציירים ביחד תמונה ברורה למדי. רוסיה חזרה למרכז הבמה הבינלאומית והיא רואה עצמה כמתמודדת שוות ערך לארצות הברית, למרות היתרון הכלכלי והעצום של האחרונה. וכדי לזכות שוב בדומיננטיות, הרוסים עושים שימוש מוגבר בכל השיטות הישנות והטובות ששירתו אותם בשנות המלחמה הקרה (לא שהאמריקאים חפים משימוש בשיטות דומות למדי). השימוש בחדירות סייבר, ולצדן במערכות תעמולה ודיס־אינפורמציה מתוחכמות ברשתות החברתיות, מקצין את ההשלכות. זו כבר ברית המועצות על סטרואידים, הן משום שסודות היריבים נגישים יותר מבעבר והן בגלל שקל יותר כיום להפיץ את המסרים לקהל גדול.  

בתוך כך, הרוסים מסייעים להחלשת האמון של אזרחי הדמוקרטיות המערביות ביעילותה ובצדקתה של שיטת הממשל בארצותיהם. כשרשת הטלוויזיה Russia Today מצעידה למצלמה אזרחים סורים המכחישים את טענת הטבח הכימי שביצע משטר אסד, כששגרירות רוסיה בלונדון לועגת בחשבון הטוויטר שלה לטענות על הרעלת המרגל — המטרה היא אותה מטרה. התעמולה לא נועדה לשכנע את אזרחי המערב בצדקת דרכו של הקרמלין; היא נועדה לבלבל ולטשטש את ראיית המציאות שלהם, באופן שבו לא יאמינו יותר בדבר.

בכללי המשחק האלה, המתנהלים בזירה בינלאומית רחבה, גם ישראל היא מטרה אפשרית. לא רק שישראל ורוסיה אינן רואות עין בעין את מידת הסכנה הטמונה בגרעין האיראני או בהתעצמות חיזבאללה, רוסיה גם מנהלת מערכה להחלשת מעמדה של ארצות הברית — המעצמה שעודנה המשענת האסטרטגית העיקרית של ישראל.

"יש לרוסים כאן קהל יעד זמין ויכולת השפעה. השאלה היא אם יהיה להם אינטרס", אומר מקור במערכת הביטחון. "רוסיה היא השחקנית הכי מתוחכמת בתחום מבצעי ההשפעה, אבל עד היום לא ראינו עדויות שהיא מנהלת מבצעים כאלה בישראל". 

אחת הבעיות בהתגוננות מפני קמפיינים של השפעה היא המגוון הרחב של שיטות הפעולה, שהאמצעים לסיכולן "חונים" אצל רשויות שונות. אפשר לקחת את הבטחות המדינה כפשוטן ולהאמין שהעניינים מטופלים כיאות. אבל נדמה שמוטב לוועדת החוץ והביטחון, למשל, להיזכר באזהרת הרמטכ"ל ולבחון את ההיערכות לכך, עוד בטרם יוכרזו בחירות.

כשחברי הוועדה ביקרו ברוסיה לפני כמה חודשים ונפגשו עם עמיתיהם בפרלמנט, ייעצו להם מומחי אבטחה שלא לקחת עמם את מכשירי הטלפון הנייד האישיים שלהם. "אתם עלולים לחזור משם עם חבר לכל החיים", נאמר להם. מוסקבה אולי אינה מאמינה בדמעות, אבל נראה שהיא בהחלט מאמינה ביתרונות הטכנולוגיה.

המחיר הסיני

אחת מוועדות המשנה של ועדת החוץ והביטחון תדון בכל זאת בתקופה הקרובה בהשלכות השפעתה האזורית של מעצמה עולמית אחרת, סין. כמו רוסיה, גם סין מגלה בשנים האחרונות עניין מוגבר במזרח התיכון, אבל השיטות והאמצעים שהיא מפעילה שונים. האסטרטגיה הסינית דוגלת בהשפעה דרך הכלכלה: עסקאות רכש גדולות ולצדן חוזים לפרויקטים עצומים בתחום התשתית. השבוע דיווח האתר "בלומברג" כי חברות סיניות פרטיות וממשלתיות השקיעו בעשור האחרון 318 מיליארד דולר ברכש נכסים באירופה, מתשתיות קריטיות ועד חברות היי־טק ומועדוני כדורגל.

מהלכים דומים, בהיקף קטן יותר, נעשים גם בישראל. חברות סיניות, ייתכן שבסבסוד ממשלתי מבייג'ין, זוכות במכרזי תשתית גדולים לשנים ארוכות ובמקביל עוסקות ברכש נכסים. בטווח הרחוק, המהלכים הללו מאפשרים גם מנופי לחץ כלכליים להבטחת עסקאות עתידיות ותנאים נוחים לסין.

ישראל מגיבה לחיזורים הסיניים בהתלהבות. נתניהו מרבה לדבר על הפוטנציאל הכלכלי העצום הטמון בשוק הסיני וב–2013 קיבלה הממשלה החלטה המעודדת את ביסוס היחסים ומטילה על המועצה הלאומית לכלכלה לרכז את המהלכים. ואלה ניכרים בשטח: בשנים האחרונות עוסקות חברות סיניות בהקמת הרכבת הקלה בתל אביב; מעורבות גם בכביש 6; חפרו את מנהרות הכרמל; מרחיבות את נמלי אשדוד וחיפה; והופקדו על אחזקת חלק מנמל חיפה לעוד 20 שנים קדימה. 

ואולם, במקרים בודדים, החליטה המדינה דווקא להגביל את מהלכי הסינים. המפקחת על הביטוח, דורית סלינגר, עצרה עסקאות רכש סיני בחברות הביטוח כלל והפניקס. התערבות של גורמי ביטחון מנעה מכירת חלק מחברת פלאפון לחברה סינית ועצרה השתתפות סינית בפרויקט בנייה בנתב"ג.

הצעדים הללו, חלקיים ולא מתואמים, קשורים בהבנה ישראלית של סיכונים פוטנציאליים. כפי שדווח ב"הארץ", סין כבר הפגינה פעם אחת את שיקוליה ואת כושר המיקוח שלה, כשעצרה הליך שבו אמור היה בכיר לשעבר במערכת הביטחון הישראלית להעיד על שימוש בכספי טרור פלסטיניים באמצעות בנק סיני. כשעל הפרק עמדה הצלחת ביקור נתניהו בסין, ישראל נסוגה וקיבלה את הדין.

 נדמה שישראל צריכה להיות מודעת לסיכונים האפשריים, גדולים כקטנים. האם נבדקה למשל משמעות פרויקט הרכבת הקלה, שהמסלול שלה עובר מטרים ממחנה מטכ"ל בקריה? ומה ההשלכות של הפקדת מערכת מורכבת של שליטה, בקרה ומצלמות, בידי חברה זרה לשנים?

מדינות אחרות במערב מודעות יותר לסיכונים הללו. באוסטרליה נחקקו חוקים המחייבים היתר מיוחד להשקעות זרות בהיקף של יותר מ–150 מיליון דולר ובארצות הברית הורחבה חקיקה, עם הפנים לסין, המחייבת אישורים ביטחוניים (בין השאר באמצעות ה־FBI) לעסקאות רכש זרות גדולות. האמריקאים גם אוסרים על עובדי רשויות פדרליות להשתמש בטכנולוגיה סינית, כמו סמארטפונים מתוצרת חברת "חוואווי", מחשש שיוטמעו בהם רכיבי איסוף. נראה שגם במערכת הביטחון הישראלית ננקטים אמצעי זהירות בעניין זה, אף שגורמים ביטחוניים מסרבים לאשר רשמית כי הוגדרה לכך מדיניות.

השלטונות בסין אינם עוינים לישראל והרושם הוא שהסינים מעריכים את היצירתיות והיוזמה הישראלית. אבל בהתחשב ביחסי הגודל בין הצדדים, נדמה שסין גם אדישה לשיקולים האסטרטגיים המעסיקים את ישראל. לא מתוך סינופוביה, אלא מראייה מפוכחת, ישראל צריכה לנתח ולהיערך טוב יותר לאתגר שמציבה ההשפעה הסינית באזור, כפי שהיא מתחילה להבין את האתגר הרוסי.

"סין, ובמידה רבה גם רוסיה, מציבה בפני ישראל אתגרי ביטחון לאומי מסוג חדש", אומר ל"הארץ" תת־אלוף (מיל') אסף אוריון, ראש התוכנית ללימודי ישראל־סין במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). "אלה מדינות עם אורך נשימה ויכולת תכנון ולמידה לעומק ולטווח רחוק. ביחסים עמן טמונה הזדמנות כלכלית שישראל צריכה לדעת לנצל, תוך מודעות להבדלי האינטרסים ולסיכונים. זה מחייב התארגנות אחרת של המדינה, משום שיחסי הכוחות כאן הם לרעתנו ומשום שלא רכשנו ניסיון בטיפול באתגרים כאלה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו