בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בג"ץ אישר להרוס כפר בדואי בגדה ולפנות את תושביו כי אין לו אישורי בנייה

השופטים סולברג, וילנר וברון דחו את עתירת תושבי חאן אל־אחמר, וקבעו כי ניתן להרוס אותו בחודש הבא. ההחלטה עשויה להשליך על גורלן של קהילות בדואיות נוספות

184תגובות
הכפר בחאן אל-אחמר, בשנה שעברה
ליאור מזרחי

בג"ץ מאשר למדינה להרוס את כפר הג'האלין בחאן אל-אחמר ואת בית הספר מצמיגים שהוקם בו, בכל עיתוי שתמצא לנכון החל מהחודש הבא. השופטים דחו היום (חמישי) שתי עתירות נגד צווי ההריסה, של תושבי הכפר עצמו ושל הורי תלמידי בתי הספר שבאים מקהילות בדואיות סמוכות. השופט נועם סולברג כתב בהכרעת הדין כי המבנים נבנו שלא חוק, וכי אין עילה להתערב במימוש צווי ההריסה שהוצאו להם.

"שורת הדין היא שאין עילה משפטית להתערב בהחלטתו של שר הביטחון לממש את צווי ההריסה שהוצאו למבנים הבלתי חוקיים שבחאן אל-אחמר", כתב סולברג, שלעמדתו הצטרפו השופטות ענת ברון ויעל וילנר. באוגוסט 2017 הודיע השר אביגדור ליברמן שמשרדו נערך לפינוי תושבי חאן אל אחמר והכפר סוסיא - שתי קהילות שהפכו בעשור האחרון לספינות דגל במאבק נגד פינוי פלסטינים משטח סי - אחרי שכל בקשותיהן לתוכניות מתאר ולהיתרי בנייה במקומות שבהם התגוררו במשך עשרות שנים סורבו. את העתירות של הג'האלין הגיש עו"ד שלמה לקר.

בית הספר בחאן אל-אחמר, בשנה שעברה
ליאור מזרחי

המדינה דורשת שכ-200 תושבי חאן אל אחמר אבו חילווה יעברו לשטח שהקצה להם המינהל האזרחי באדמת העיירה אבו דיס (שהוכרזה כאדמת מדינה), ויבנו בו בתים במגרשים שבהם המינהל האזרחי מכשיר את התשתית המתאימה. שם גם אמור להיבנות מבנה בית הספר החדש. השטח נושק ליישוב בדואי חצי-עירוני שבו קיבצה המדינה בסוף שנות התשעים עשרות משפחות בדואיות,  לאחר שפינתה אותן משטח שבו חיו במשך עשרות שנים, ושהיא ייעדה להרחבת התנחלות מעלה אדומים. חלק מהמשפחות פונו בסוף שנות התשעים בכוח, ואחרות הסכימו לעבור לעיירה בתום משא ומתן, ולאחר שהוצעה להן תמורה כספית והוקצה שטח למרעה. 

החלטת בג"ץ עשויה לשמש תקדים בעניינן של עשרות קהילות בדואיות אחרות, המתנגדות לכוונת המינהל האזרחי לקבץ אותן בכמה עיירות קבע בגדה המערבית, ובראשן בעיירה שבשטח העיירה באבו דיס (שמכונה אל ג'בל או כפר הג'האלין). בכך, הן ייאלצו להמיר את אורח חייהן לאורח חיים עירוני למחצה.

השופט סולברג מכיר בהתנגדותם של הבדואים לחלופה המוצעת, אך מדגיש שהדיון עוסק במימוש צווי ההריסה של מבנים שנבנו בלא היתרים - וכי הוא אינו סבור שהפתרון המוצע להם הוא "כה קיצוני בחוסר סבירותו", עד להפיכת צווי ההריסה לבלתי חוקיים. הוא מודע ל"טענות העותרים שחלופת ג'האלין מערב (השטח המוקצה להם באבו דיס, ע"ה) אינה הולמת את צרכיהם – כתושבים או כתלמידי בית הספר – ולמעשה אינה ישימה", וברור לו "כי התכנית המוצעת אינה לשביעות רצונם של המחזיקים במבנים". עם זאת, הוא מבהיר, "השאלה העומדת לדיון אינה אם המתווה המתוכנן על-ידי המדינה עומד בדרישות הדין, אלא אם מימוש צווי ההריסה עומד בדרישות הדין".

בשטח שבין ירושלים ליריחו מתגוררות עשרות קהילות בדואיות, רבות מהן של שבט הג'האלין. כולן התגוררו בעבר באזור הנגב ונדדו לפי העונות בין כמה תחנות קבע שהיו מוכרות לכל. לאחר 1948 גירשה ישראל מהנגב קהילות בדואיות רבות, והן עברו להתגורר בשטחי הגדה המערבית. עם כיבוש הגדה במלחמת ששת הימים, החלה ישראל לצמצם את שטח הנדודים שלהן בין תחנות הקבע העונתיות, ולחסום את גישתן למקורות מים ומרעה באמצעות הכרזה על שטחי אש נרחבים.

המגמה הוחמרה במקביל למשא ומתן על הסכם אוסלו, בשנות התשעים, עם הרחבת ההתנחלויות ובניית כבישים עוקפים. לאחר שהכניסה למזרח ירושלים נאסרה על הפלסטינים בגדה המערבית, הבדואים באזור גם איבדו את השוק המרכזי למכירת תוצרתם. הקהילות הבדואיות, כולל זו המיועדת להריסה בחאן אל אחמר, חיו באותם אתרים במשך עשרות שנים ובאדמות של כפרים פלסטיניים -  שחלקן היו רשומות כציבוריות או פרטיות ועל חלקן הכריז המינהל האזרחי כ"אדמות מדינה". למרות זאת, ישראל לא הכינה בעבורן תוכניות מתאר והכריזה על האוהלים, הפחונים, החושות והדירים שבנו כמבנים בלתי חוקיים.

קהילת הג'האלין שבחאן אל אחמר אבו חילווה מנהלת מאז 2009 מאבק נגד צווי ההריסה של מבניה ואיסורי בנייה גם של מבנים ציבוריים, כמרפאה ובית ספר. בכל אותן שנים ייצג אותה עו"ד לקר, כמו גם קהילות בדואיות  אחרות באזור. האיחוד האירופי הביע התנגדותו לפינוי הבדואים, ואמר שהדבר מנוגד לדין הבינלאומי משום שמדובר בעקירה כפויה.

השופט נועם סולברג, ב-2014
אמיל סלמן

ארגוני חברה אזרחית רבים - בישראל ובעולם - הצטרפו למאבק הבדואים נגד עקירתם, ויחד עם התושבים עצמם ועו"ד לקר קיוו שההתעניינות הבינלאומית תמנע את הפינוי. ההתעניינות אכן גרמה לדחיית המימוש של צווי ההריסה שהוציא המינהל האזרחי - וגרמה לתושבים בהתנחלות כפר אדומים להגיש ארבע עתירות מאז 2009: שלוש נדחו, לאחר שבג"ץ קבע שלמדינה שמור שיקול הדעת מתי לממש את ההריסה ושבכוונתה לרכז את כל הקהילות הבדואיות בכמה עיירות קבע. העתירה הרביעית, שנמחקה היום לאחר שהתייתרה למעשה - היא שדרבנה סופית את המדינה להודיע על כוונתה להרוס.

במקביל, בארבע השנים האחרונות לובי המתנחלים בכנסת ובראשו ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון, לענייני ההתיישבות באיו"ש, יחד עם ראשי ההתנחלויות בייחוד באזור מעלה אדומים ויחד עם עמותת רגבים, הגביר את לחצו על מתאם הפעולות בשטחים, כדי שצווי ההריסה ימומשו. בישיבות ועדת המשנה אמרו ראשי ההתנחלויות במפורש כי השטח נחוץ להרחבת ההתנחלויות. 

עו"ד לקר אמר ל"הארץ"  בתגובה ש"השופטים סולברג ברון, ו-וילנר החליטו היום להסיר כל הגנה של בג"ץ מול מעשי המדינה בשטח סי, ומאשר למדינה להרוס את קורת הגג היחידה עשרות המשפחות הבדואיות מחאן אל-אחמר ואת בית הספר שבו לומדים 165 ילדים, והדירים הנותנים מחסה ל 850 ראשי צאן בעוד שבוע ימים.

"מדובר בפסק דין תקדימי בו נותן בית המשפט הגבוה לצדק לגיטימציה לביצוע פשעים חמורים נגד האוכלוסייה חסרת האונים הנתונה לשליטתה של המדינה מזה 51 שנים. לדעתי, פסק דין זה פותח פתח רחב להתערבות בית המשפט בהאג במעשי המדינה ואבקש לציין שעד היום התנגדתי למהלכים שקראו לערב את בית הדין בהאג במה שקורה בשטחים שבשליטת מדינת ישראל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו