בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משה דיין למשפחות הרוגי הצוללת "דקר": "ייתכן שיתגלה איזשהו נס"

במלאת 19 שנה למציאת שרידי הצוללת, מפרסם ארכיון צה"ל הקלטה של דברי שר הביטחון במפגש עם המשפחות שחששו לגורל יקיריהן ב-1968. "זו תעלומה", אמר דיין, "איננו מסתירים דבר"

תגובות
הצוללת דקר
יחידת ההסרטה דובר צה"ל / באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון‎

מקווים לנס, אבל נערכים לגרוע מכל. זה היה המסר שהעביר שר הביטחון, משה דיין, במפגש טעון עם המשפחות שיקיריהן נפלו באסון טביעת הצוללת דקר ב-1968. היום, 19 שנים אחרי מציאת שרידי הצוללת, מפרסם ארכיון צה"ל במשרד הביטחון את הקלטת נאומו של דיין מהמפגש הזה וכן סרטון המתעד את מציאת שרידי הצוללת ב-1999. 

דברי דיין והתיעוד ממעמקי הים:

משה דיין בשיחה טעונה עם משפחות חללי הצוללת דקר - דלג

המפגש בין דיין למשפחות התקיים בבסיס חיל הים בחיפה ב-4 בפברואר 1968, כשבועיים אחרי ההיעלמות. על רקע שמועות ותיאוריות קונספירציה שונות שמילאו את הארץ, דיין ניסה להסביר למשפחות של 69 אנשי הצוות, כי צה"ל אינו מסתיר מהן דבר וכי גם עבורו המקרה הוא בגדר תעלומה.

"הלוואי והיה לנו משהו שהיינו יכולים להאמין בו, לקוות בו ולהסתיר אותו. אין לנו שום דבר שאנחנו יודעים ואתם אינכם יודעים. אין שום דבר שאנחנו מסתירים אותו. כל המקרה של דקר הוא בשבילנו תעלומה שאיננו יודעים עליה שום דבר פרט לכך שברגע מסוים ניתק הקשר ומאז לא שמענו שום דבר", כך פתח דיין את דבריו.

בהמשך הסביר כי גורלם של אנשי הצוות שהיו על הצוללת אינו ידוע, ולכן אין צה"ל מכריז עליהם כחללים. "כאשר מישהו נופל בקרב - אם זה בים, ביבשה או באוויר - ואנחנו יודעים שהוא נפל ומת, הולכים למשפחתו ואומרים זאת. אנחנו איננו יודעים ולא באנו לקבוע כאן שאנשי הצוללת דקר הם אבודים. אנחנו אמרנו שהם נעדרים", אמר דיין.

אזכרה לחללי הצוללת בהר הרצל, ב-1982
זאב רדובן / באדיבו

לאחר מכן הוסיף: "אבל אילו היינו יודעים לבטח שכל האנשים או מישהו מהם/חלק מהם, שהיו לנו ידיעות עובדתיות שהם טבעו או נפלו, היינו באים אל ההורים ואל המשפחות, לכל אחד מהם, ואומרים. אבל כנהוג גם בצבאות אחרים, כאשר בשעת הקרב לא חוזרים אל הקרב חלק מהחיילים, מבלי שגופותיהם נתגלו או שמישהו מחבריהם ראה אותם פיזית-עובדתית נופלים לידו, אלא יודעים שאלה לא חזרו - נעלמו, לתקופה מסוימת מכריזים עליהם כנעדרים - כאלה שיצאו לקרב ולא חזרו ממנו".

לצד זאת, דיין ביקש שלא להשלות את המשפחות, ואמר להן כי "לפי כל ההנחות שאנחנו יכולים להניח, הצוללת דקר איננה יכולה להיות עכשיו עוד על אנשיה בחיים". ואולם, הוא הסתייג ואמר: "אין לנו שמץ של ידיעה עובדתית. ייתכן שכעבור זמן יתגלה איזשהו דבר שלא צפינו אותו, איזשהו נס, איזשהו מקרה שלא צפינו ביחס לכולם/לחלק/לאחד מהם. אנחנו רוצים לתת לזמן, לתקופת זמן מסוימת, לעבור, שמא בתקופת הזמן המסוימת הזאת יתברר או משהו עובדתי שלילי - שהינה ודאות מוחלטת שקרה האסון, והצוללת על אנשיה טבעה. או שמא יתרחש נס ומישהו באיזשהו מקום כפתרון לתעלומה שאיננו יודעים לה איזשהו הסבר היום - יתגלה בחיים".

נס כזה לא התרחש לבסוף. הצוללת, שהפליגה ב-9 בינואר 1968 מאנגליה בדרכה לחיפה ועליה 69 אנשי צוות, טבעה בלב ים. כל אנשי הצוות נהרגו. רק ב-1999 היא נמצאה על קרקעת הים, במרחק של 500 ק"מ מחופי ישראל. בדו"ח של חיל הים נקבע כי היא טבעה בשל כשל טכני או תאונה ימית. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו