בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

ישראל שמה מבטחה ברוסיה, המבלפת מספר אחת

רוסיה אולי רוצה להרחיק את איראן מסוריה ואפילו מתכננת לעשות זאת, אבל היא עוד צריכה לקיים ■ בישראל מאמינים שנסתם הגולל על הסכם הגרעין ושאולי גם יומו של השלטון האיראני קרב ■ ובמטכ"ל סבורים שבכל האמור בשריפות — התקשורת היסטרית מדי

29תגובות
דרעא, שלשום. סביר שגם אסד היה מעדיף להשתחרר מעט מחיבוק הדב האיראני
AFP

מגזין החדשות "US News and World Report" דירג השבוע את ישראל כמדינה השמינית בעוצמתה בעולם. ראש הממשלה בנימין נתניהו הזדרז להתגאות בכך בישיבת סיעת הליכוד בכנסת; הוא גם הזכיר שכל המדינות שדורגו לפני ישראל ברשימה הן בעלות אוכלוסייה גדולה בהרבה.

אבל חזקה ככל שתהיה, ישראל היא רק עוד שחקנית במגרש הבינלאומי — והמזרח התיכון רחוק מלהיות הזירה החשובה ביותר על מפת העולם כרגע. ההתפתחויות האסטרטגיות תלויות ביחסים בין המעצמות המקדימות אותה ברשימה: מלחמת הסחר שהכריז הממשל האמריקאי על סין ויחסיה של ארצות הברית עם רוסיה, שיעמדו למבחן חשוב בפסגת טראמפ־פוטין בהלסינקי ביום שני.

הזירה הקריטית, בעיני נתניהו, נותרה כתמיד המאבק באיראן. המאבק הזה התרחב בשנה האחרונה ממאמץ לבלימת פרויקט הגרעין להתנגשות ישירה עם הכוחות האיראניים בסוריה, במטרה לצמצם את נוכחותם והשפעתם שם. אבל גם באשר לאיראן ולסוריה, ישראל צריכה להתחשב בתהליכים נרחבים יותר. רוסיה היא שדוחפת כעת להשלמת תוכנית ההסדרה בסוריה. ייתכן שנתניהו השפיע על עיצובה בפגישתו השבוע עם הנשיא הרוסי במוסקבה. אך ההמשך תלוי בתוצאות ההשפעה המאגית־כמעט (ומי יודע, אולי גם בכמה אמצעי סחיטה) שיש לפוטין על הנשיא טראמפ.

נראה שפוטין חותר לעסקה נרחבת, שעשויה לכלול, לצד סוריה, גם הבנות חדשות במזרח אירופה. אחת הנקודות שמעלים הרוסים היא ציפייתם להסרת הסנקציות שהטיל עליהם המערב בעקבות מעורבותם בלחימה במזרח אוקראינה ב–2014.

התוכנית הרוסית בסוריה ברורה: משטר אסד יקבל שליטה מלאה ברוב שטחי המדינה, לרבות הגולן הסורי אליו ישוב בקרוב — וישראל תתחייב לא להפריע. בתמורה, מבטיחה מוסקבה למנוע נוכחות של איראן והמיליציות השיעיות בקרבת הגבול בגולן (באשר למרחק הביטחון נשמעים נתונים שונים: 40, 60 ואף 80 קילומטרים). נתניהו מתרשם שהרוסים יעמדו במלתם. בשיחה שקיים אתמול עם עיתונאים ישראלים במוסקבה, הוא התייחס לכך כאל תהליך שכבר מתבצע.

גם בצה"ל נשמעת אופטימיות זהירה. הרחקת האיראנים נתפסת שם כאינטרס רוסי — המלחמה עומדת להסתיים ואיראן מיצתה את התועלת שהיא יכולה להביא לקרמלין. פוטין אינו מחפש שותפים בחלוקת הדיבידנדים על ההצלחה. סביר שגם נשיא סוריה, בשאר אל־אסד, היה מעדיף להשתחרר מעט מחיבוק הדב האיראני.

התחזית הזו מפחיתה מערכם של הקשיים האפשריים. גם באקלים בינלאומי שאינו מצטיין במיוחד בקיום הבטחות, מוסקבה בולטת בציניות שלה ופוטין ודובריו משקרים בלי להניד עפעף כבר שנים. ישראל תתקשה לסמוך על טענה רוסית שההבנות נשמרות. אכיפתן תהיה מורכבת במיוחד באזור דמשק הצפוף, הנמצא בתוך טווח הכניסה האסורה לאיראנים שדורשת ישראל. כבר כעת ישנם סימנים לכך שאנשי משמרות המהפכה ולוחמי המיליציות השיעיות פושטים את מדיהם כדי להתערות ביחידות צבא סוריה בקרבות המתרחשים בדרום.

ומעל לכל, גם לאחר סדרת התקיפות שספגה בסוריה, נראה שאיראן לא חדלה ממגמת ההתבססות הצבאית שלה שם. לפי כמה מן התקיפות שיוחסו לישראל בחודש האחרון, תחילה באבו־כמל שבמזרח סוריה ולאחר מכן בבסיס T–4 שליד העיר חומס במרכז המדינה, איראן חזרה לנסות ולפרוס מערכות נשק מתקדמות בסוריה — וישראל שוב פועלת נגדה. רוב המאמץ להברחת המערכות נעשה בדרך האוויר. אולם, תקיפת שיירת הנשק במזרח סוריה מעידה שהאיראנים מנסים לנצל לעתים גם את המסדרון היבשתי שמיסדו לאחר שהאמריקאים סילקו מהאזור את לוחמי ארגון המדינה האיסלאמית (דאעש).

אם הרוסים לא יעמדו במלתם, סביר שהתקיפות יימשכו. מעניין שמאז סבב המהלומות ב–10 בפברואר (שבו חדר מל"ט איראני לשטח ישראל והופל מטוס אף־16 ישראלי) לא נשמעות יותר הודעות גינוי ממוסקבה. ייתכן שרק שיעור קטן ביותר מתקיפות המב"מ (המערכה בין המלחמות) שמבצעת ישראל מגיע לידיעת הציבור בארץ, או אפילו התקשורת הזרה. אפשר להעריך בזהירות שכמות החימוש שהטיל חיל האוויר בגיחות עלומות בשנים האחרונות כבר אינה רחוקה מהיקף החימוש שבו השתמש ברצועת עזה במבצע "צוק איתן".

פוטין ונתניהו בפגישתם בקרמלין, השבוע
Yuri Kadobnov/אי־פי

זה מאמץ שמתנהל עד כה כמעט בלא תקלות והסתבכויות. מכאן גם שביעות הרצון מהתוצאות המבצעיות — החדירה האיראנית לסוריה מוגבלת וחיזבאללה לא עמד עד כה ביעדיו להשגת שיפור משמעותי ברמת הדיוק של הרקטות שברשותו בלבנון.

בטווח הארוך יותר, כפי שאמר נתניהו לפוטין גם בפגישתם שלשום, ישראל עדיין חותרת לסילוק כל היועצים האיראנים והלוחמים השיעים משטח סוריה כולה. זאת, בנימוק שגם מערכות נשק הפרוסות במרחק 100 ו–200 קילומטרים מגבולה בסוריה מסכנות את ביטחונה. ישראל אינה מעלה טענה דומה נגד ארסנל הנשק של חיזבאללה, שחלקו נאגר בדרום לבנון בניגוד להחלטה 1701 של מועצת הביטחון, מתוך הבנה שמדובר בהצבת דרישה בלתי אפשרית. אבל בפועל, 12 שנה ויום לאחר פרוץ מלחמת לבנון השנייה, הסיכון הביטחוני הראשון במעלה נמצא בלבנון, לא בסוריה, שבה האיראנים נמצאים בעמדת נחיתות ביטחונית מובהקת.

לתת אדוויל להסכם

איראן נאלצת לנהל קרב בלימה גם בחזית האחרת שלה, פרויקט הגרעין. בינתיים, נדמה שהתמונה משתנה לרעתה. פקיד ישראלי בכיר, שנועד באחרונה עם נציגים ממדינות האיחוד האירופי, אמר להם שהמאמצים האירופים לשמר את הסכם הגרעין עם איראן בחיים לאחר פרישת ארצות הברית ממנו נועדו לכישלון.

"יש גופה בחדר, הסכם וינה, ואתם מתעקשים לתת לה אדוויל ולהאמין שהיא תקום לתחייה", אמר הישראלי. האורחים ציינו שהמדינות האירופיות השותפות להסכם — בריטניה, צרפת וגרמניה — החליטו להישאר במסגרתו. המארח טען שהשוק יכתיב את התוצאות ושחברות הענק כבר מצביעות ברגליים ונמלטות מאיראן, מחשש לספוג סנקציות אמריקאיות.

במערכת הביטחון הישראלית מגיבים בחיוב למסמך 12 הנקודות שפרסם שר החוץ האמריקאי, מייק פומפאו, ובו מתווה למדיניות הממשל נגד איראן. השינוי באסטרטגיה האמריקאית משתקף גם בהבנות בוושינגטון באשר לסוריה. בשנים קודמות, ממשל אובמה ואחריו ממשל טראמפ ריכזו את מאמציהם בסוריה ובעיראק בלחימה נגד דאעש ושלוחות אל־קאעדה. המאמץ הזה איפשר למשטר אסד ולרוסים לשחרר כוחות ומטוסים לתקיפת ארגוני המורדים הפחות קיצוניים ובהמשך להשתלט על חלק מהוואקום שהותירה בריחת דאעש מסוריה. כעת, ישנו ניסיון למהלך אמריקאי מאוזן יותר, תוך תיאום גובר עם ישראל.

בכירי מערכת הביטחון, שנשאלו על כך בשבועות האחרונים, הגיבו בזהירות לאפשרות שהמאמצים האמריקאים יסייעו בסופו של דבר לחילופי שלטון באיראן. המחאה ברחבי איראן בחודשים האחרונים מתוארת כאותנטית ומשמעותית. גם הטענה שהמדינה משקיעה בחו"ל כסף שאין לה על חשבון אזרחיה (כ–12 עד 14 מיליארד דולר רק בסיוע למשטר אסד בשבע השנים האחרונות) זוכה לאהדה רחבה יותר בציבור האיראני.

אבל אנשי המודיעין מדגישים שאין דרך אמיתית לחזות תוצאה של התקוממות עממית ושהשלטונות האיראניים כבר הפגינו מיומנות רבה (וברוטאליות) בדיכוי "המהפכה הירוקה" שכשלה ב–2009. לפוליטיקאים הישראלים ישנם פחות ספקות. נתניהו ושר הביטחון, אביגדור ליברמן, הפנו בשבועות האחרונים קריאות ישירות לעם האיראני, בגנות משטרו, ברשתות החברתיות. הגדיל לעשות חבר הקבינט, השר יובל שטייניץ, שאמר השבוע בכנס של המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה כי "הלחץ הכלכלי על איראן יכול להוביל להתמוטטות המשטר תוך שנה".

השר פומפאו, שביקר השבוע באיחוד האמירויות, הציג שם בראיון טלוויזיה את מטרתו העיקרית — גיבוש קואליציה אזורית שתאבק נגד טהראן. הוא האשים את איראן בשימוש בשגרירויות שלה באירופה כבסיסי טרור וטען שסוכל ניסיון איראני להטמין פצצה בכנס של מתנגדי משטר בפריז. שר החוץ האמריקאי סימן מטרה ברורה סביב ראשו של מפקד גיס "קודס" של משמרות המהפכה, הגנרל קאסם סולימאני. הגנרל, אמר פומפאו, גורם לבעיות בסוריה ועיראק וצריך להעלות את המחיר שמשלמים הוא והארגון שלו.

ברומו של מזה"ת

מחזה משונה נראה השבוע באותה ישיבה של סיעת הליכוד, שכבר הוזכרה כאן. נתניהו הודיע על ההחלטה לסגור את מעבר כרם־שלום ברצועת עזה — ונענה בפרץ מחיאות כפיים מצד חברי הכנסת של מפלגתו. הסרטון ובו הכרזתו הנחושה הופץ מיד ברשתות החברתיות. נתניהו לא התעכב על עובדות פחות רלוונטיות מבחינתו. למשל שהמעבר לא נסגר — ישראל אמנם צמצמה את אספקת הסחורות, אך לא פגעה בהעברת מזון ותרופות לרצועה. הוא לא הזכיר גם שכ–2,000 משאיות דווקא עברו באחרונה באישור מצרים דרך מעבר רפיח. גם הסברה הרווחת במודיעין הישראלי, שסיכויי ההצלחה של המהלך החדש קלושים, נראתה לו פחות חשובה.

מעבר כרם שלום, השבוע
אליהו הרשקוביץ

אבל ראש הממשלה היה צריך להראות שמשהו בכל זאת נעשה, לנוכח המשך השריפות המשתוללות. פעמיים בעבר — ב"עמוד ענן" ב–2012 וב"צוק איתן" ב–2014 — כבר נדחק נתניהו למבצע צבאי שלא רצה בו ברצועת עזה, תחת המלחציים שהפעילו כלי תקשורת ומבקריו בימין. הפעם, הוא נראה מוכן יותר לעמוד בפרץ, אך לא לשאת באחריות. נתניהו, ראוי לשוב ולהזכיר, עדיין לא הטריח עצמו לבקר בעוטף עזה הבוער. בזמן שראש הממשלה המריא למוסקבה לדון עם פוטין בעניינים אסטרטגיים שברומו של עולם, התגלגלה לה באלגנטיות האחריות לפתחו של שר הביטחון. היה זה ליברמן שנשאר בבית עם הסקרים הלא מחמיאים והתלונות המתגברות של תושבי העוטף.

גם שר הביטחון יודע דבר או שניים במלאכת הסחת האש. ביום שלישי פרסם העיתון "מעריב" כותרת אוטו־אימונית: "ליברמן נגד מערכת הביטחון". על פי הדיווח, של העיתונאי בן כספית, ליברמן מבקש פעולה תקיפה ונרחבת נגד מפריחי עפיפוני התבערה, גם במחיר מלחמה ברצועה. אלא שהצבא ושב"כ, אפעס, מתנגדים. שרי קבינט שנשאלו על כך לא הכירו שום מחלוקת בין השר לראשי זרועות הביטחון. בפועל, נראה שהממשלה שותפה להיסוסי הדרג המקצועי. העובדה שהשריפות לא הביאו עדיין לפגיעות בנפש, מאפשרת לה להמשיך לשחק על זמן ולהנפיק פעלולי הטעיה.

במטכ"ל רואים תמונה פחות קשה מזו שמציירת תקשורת היסטרית לפרקים, המהדהדת את האווירה ברשתות החברתיות (וחלקה מחסלת חשבונות עם נתניהו, באותה הזדמנות). נזקי השריפות קטנים יותר מן התוצאות האפשריות של מטחי רקטות ומרגמות, שלא לדבר על מלחמה יזומה בתוך הרצועה.

הצבא טוען שהפתרונות שהוא מגבש בהדרגה לאיום העפיפונים מתחילים להניב תוצאות ושבמקביל משתפר גם קצב המענה של צוותי הכיבוי. בצה"ל גם מסתייגים מהמלצות אחדים משרי הקבינט, בהם גלעד ארדן ונפתלי בנט, לירות במפריחי העפיפונים. חמאס מקפיד לשלוח למשימה נערים בני 15 ומטה; זו אינה מטרה המצדיקה הטלת פצצה מאף־15. ואילו ירי צלפים אינו אפקטיבי משום שהעפיפונים משוגרים ברובם ממרחק של קרוב לשני קילומטרים מהגדר.

אבל במטכ"ל מודים, כמעט באותה נשימה, כי שלוש וחצי שנות השקט היחסי ששררו בגבול הרצועה מאז סיום "צוק איתן" הסתיימו למעשה בעקבות גל ההפגנות ומתקפת העפיפונים שבעקבותיו. חמאס נחוש להמשיך ולעשות שימוש באמצעים הללו, והדאגה עוד מחריפה לנוכח סימנים גוברים לחוסר יציבות בגדה המערבית.

לפנות בוקר (שבת) חלה הסלמה נוספת בגבול הרצועה, כשחיל האוויר תקף כמה מטרות של חמאס לאחר שקצין צה״ל נפצע בינוני מרימון יד שהושלך בגבול הרצועה. בין השאר, הופצצו שתי מנהרות התקפיות. חמאס הגיב בירי יותר משלושים פצצות מרגמה ורקטות.

האווירה בשטחי הרשות הפלסטינית טעונה, גם בשל מאבקי הירושה המחריפים וגם כהקרנה של המתח ברצועה. החלטת יו"ר הרשות, מחמוד עבאס (אבו מאזן) לצמצם בשליש את כספי הסיוע לעזה, שירד ל–82 מיליון דולר בחודש, תורמת להחמרת המצב הכלכלי ברצועה. בקרוב צפוי להצטרף לכך הקיצוץ האמריקאי במימון אונר"א, סוכנות הסיוע לפליטים של האו"ם. הארגון מסייע במזון מדי יום לכ–1.2 מיליון מתושבי הרצועה, מעסיק שם 13 אלף איש ובבתי הספר שלו לומדים 230 אלף תלמידים.

ספק אם הסנקציה הישראלית במעבר כרם־שלום תוביל מוצא כלשהו מהמלכוד הזה. הצבא, בינתיים בתמיכת נתניהו, מבקש להימנע ממלחמה בחמאס בעזה. אבל המשך השריפות, במיוחד אם יובילו לנפגעים בעוטף עזה, עלול להביא עמו תגובה צבאית קשה יותר. זו לא תכוון בהכרח רק נגד התשתיות הלוגיסטיות שנבנו סביב המערך המאולתר של העפיפונים והבלונים. מדרגה אפשרית אחרת היא "הדגמת יכולות" ישראלית, שבמסגרתה יותקפו מטרות צבאיות של חמאס במשך כמה ימים, במטרה להזכיר להנהגת הארגון את מחירה הצפוי של מלחמה נוספת.

בשבוע הבא יישאל על כך בוודאי הרמטכ"ל, גדי איזנקוט, בהופעה בפני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. ברקע תעמוד אזהרתו האחרונה של נציב קבילות החיילים, האלוף (מיל') יצחק בריק, כי רמת המוכנות והכשירות של כוחות היבשה אינה מספיקה במקרה של עוד מלחמה בעזה. הרמטכ"ל, הדוחה את טענת בריק, יצטרך להתייחס לשורה של עניינים, מהעפיפון ועד לגרעין. צה"ל, בפיקודו של איזנקוט, מנהל מערכה צבאית מוצלחת נגד האיראנים מעבר לגבולות ולרוב גם הרחק מהתודעה הציבורית. אבל הוא עדיין נדרש לספק תשובות גם לאתגרים פשוטים ומידיים יותר, כמו הנערים העזתים ועפיפוניהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו